לא, עדיין לא כתבתי את האוטוביוגרפיה שלי, אבל התחלתי לעבוד על הרעיון הזה. למען האמת, זה אחד מ-17 הפרויקטים שאני עובדת עליהם.
ובהיותי מי שאני, המילה "אוטוביוגרפיה" גרמה לי להרהר. הרבה אנשים חושבים שלכתוב אוטוביוגרפיה זה פשוט לספר על עצמך את הפרטים המעניינים והפחות מעניינים של החיים שעברת. וזה נכון במובן מסוים, אם רוצים לכתוב אוטוביוגרפיה משעממת. אבל האמת היא שאוטוביוגרפיה היא בכלל לא זה. אוטוביוגרפיה היא האמת הסובייקטיבית שכל אחד חווה לגבי עצמו. היא צריכה להיות שיקוף של מי שכתב אותה, הן בתוכן והן בצורת ההגשה שלה.
לכן האוטוביוגרפיה שלי חייבת להיות מדהימה. פשוט כי אני תופסת את עצמי כבן אדם מדהים.
ואז, כשחשבתי על זה, נזכרתי שבכלל יש לי מבחן שאני אמורה ללמוד אליו ולא להתעסק ביצירה, בטח ובטח לא ביצירה שמספרת את סיפור החיים שלי עצמי. כתוצאה מכך כתבתי לעצמי משפט מוטיבציה חדש על לוח משפטי המוטיבציה המתחלפים שלי:
כל כך פשוט - כל כך מעשי. אם אני רוצה שתהיה לי אוטוביוגרפיה מדהימה, אני חייבת להשקיע גם בדברים שאין לי כח להשקיע בהם עכשיו, כמו במבחן באלגברה ליניארית שיש לי מחר. כי אם אני רוצה להיות מסוגלת לכתוב על כמה שאני אדם מגניב שמפרסם ספרים בקצב רצחני ובמקביל מסיים את הדוקטורט שלו במתמטיקה, אני צריכה קודם כל לסיים את התואר הראשון שלי במחשבים. זה די דומה למשפט מוטיבציה קודם שהיה לי על הלוח, אבל ההבדל הוא הגישה.
משפט המוטיבציה הקודם היה בנימה של הפחדה, וזה אכן עבד עלי טוב לתקופה מסוימת. אבל לפחד יש אפקט קטן מאוד. להשראה לעומת זאת... ובמיוחד לשיגעון הגדלות שלי - להם יש השפעה חזקה הרבה יותר עלי.
אז אני הולכת ללמוד עכשיו למבחן הקרוב שיש לי, ואני הולכת להתכונן מספיק טוב כדי להוציא את הציון שיאפשר לי לקבל מלגת הצטיינות. פשוט כי אני רוצה לכתוב באוטוביוגרפיה שלי על איך הייתי מצטיינת לאורך כל התואר ואיך סיימתי אותו בהצטיינות יתרה, כי אני כזה גאון של אבא.