'טהראן, רחוב המהפכה' הוא כתב אשמה החושף את השחיתות הפושה, את שלטון הטרור ואת החיים בפחד מתמיד תחת עולו של משטר השולח זרועות לכל פינה בחייו הפרטיים של כל אזרח.
מסקרן לקרוא על משטר, כה עוין לתושביו כמשטר של איראן ועוד מפי תושב שחי שם והיה עד לזוועות.
פתאח, הגיבור הראשי בסיפור, דמות רבגונית מתוחכמת ומושחתת אותו אנו פוגשים בדמות רופא מטעם עצמו, התופר את בתוליהן של נערות שסרחו. פתאח מספר בגוף ראשון על זיכרונותיו טרם פרצה המהפכה בטהראן. פתאח זוכה לצמיחה מהירה של הונו בדיוק כשפרצה המהפכה. הוא הטיפוס שמנצל את המצב כדי להתקדם ולהתעשר. הוא עצמו נולד מחוץ לנישואים לאב שעיבר את האם ונעלם במפתיע.
יום אחד כשהוא תופר נערה יפיפייה בשם שהרזאד הוא מרגיש איך ליבו נפתח לרווחה והוא חייב בכל מאודו להנשא לה, שתהיה אם לצאצאיו. גילו שכפול מגילה אינו מרתיע אותו, כל עוד מעמדו הכלכלי גבוה משלה. לפתאח צפוי מאבק קשה מכיוון שהנערה מאורסת לאחר ואף מאוהבת בו. לשהרזאד התלבטות עצומה במי לבחור האם באהבת חייה או במעמד כלכלי שייתן לה חיים טובים.
עוד דמות בסיפור היא מוסטפא החתן של שהרזאד יוצא המהפכה שמענה אסירים עד זוב דם בכלא. הוא אדם שהמוסריות ממנו והלאה. העלילה מתמקדת בכך שכולם מושחתים, משקרים ולא מוסריים. יש המון מתח באוויר נשים הן כנועות ונחותות והגברים שולטים בהן ביד רמה. הפער בין העשירים מול עניים בולט היטב גם במציאות חייהם של התושבים האומללים. ברקע הסיפור מקרי התעללות קשים בכלא המשקפים את מצבם הקשה של התושבים.
שמותיהם של שני הגברים כנראה לא נבחר באקראי:
מתוך אחרית דבר מאת ד"ר תמר א.גינדין: "אם נבחן את שמותיהם של שני הגברים היריבים, נגלה שמשמעות השם "פתאח" בערבית היא "המנצח" ובפרסית "השולט", "השופט" או "הפותח". "פתאח" הוא אחד משמותיו של אללה, ואילו משמעות השם "מוסטפא" (מצטפא) הוא "הנבחר", וגם אחד משמותיו של הנביא מחמד.
מאוד עניין אותי לקרוא על תקופה חשוכה זו, על התנהלות השלטון צמא הדם ועל הנשים המקופחות.
ממליצה על הקריאה בו!
הוצאת ידיעות אחרונות/ מפרסית: אורלי נוי/ עיצוב העטיפה: עדה רוטנברג/ הצילום שעל העטיפה: NICIP YANMAZ 205 עמודים כולל אחרית דבר 2016.