5 שנים, מאז שהפצע שבחזה(לא על הציצי) מציק לי. היא נגרמה ע"י מטפלת, ששרטה משהו, שבלט מהעור. היום זה לא היה קורה לי, כי אני שמה אלכוהול על כל שריטה. עכשיו יש לי זרת נקועה מ-K, אבל אלכוהול לא יעזור לי הפעם.
R נתנה לי השראה. היא שמה, מים רותחים עם מלח, על הרפס השפתיים, למחרת לא היה זכר לפצע. בעוד אני מחכה, שיקחו אותי לרופא עור, עלה לי הרעיון, לשים מים רתוחים עם מלח, על הפצע המוגלתי. אני ומשפחתי, היינו מגרגרים עם מים מלוחים, כשהיה לנו כאב גרון ורפאנו את המוגלה. לכן, אני לא מבינה, למה עלה לי הרעיון, כל כך הרבה שנים. חל שיפור בפצע ובגרורותיה. אצלם כשיבריא.
יורם
ביום שישי כאשר התקלחתי, הוא סימס לי: "אם הוא יכול לבוא ביום רביעי?" עניתי לו: "שאם הוא יבוא כל שבוע". "זה לא בא בחשבון", ענה. "אז לא" עניתי. הוא איחל לי הצלחה בחיים, או משהו כזה. אני לא מבינה את האיש הזה. אם הוא לא רוצה לבוא, אז למה כל שבועיים? אם הוא רוצה לבוא, אז למה לא כל שבוע? בכל אופן, לא היה לי אוויר יומיים ונזקקתי לחמצן ול"אמבו". חבל! (R למדה את המילה "חבל" והיא דוחפת אותה, אם צריך או לא צריך). הפעם זה במקום.
בעיה של ALS
לידור סיפר לי, שהאשה שהוא מטפל בה, חולה שנתיים והיא סובלת מאד מליחה. אני זוכרת את התקופה הזאת, לרעה. פעם השתמשתי בגליל שלם של נייר טואלט, בשביל להוציא את הליחה. בסוף קיבלתי, אלרגיה לנייר. באותו הזמן, המליצו לי על מסכת חמצן, אבל לא היה מקום לליחה. בחרתי במכונת הנשמה, שם אפשר לשאוב, את הליחה עם ה"משעל".