לפני לא הרבה שנים (ואפילו לא הרבה ימים), במקום ממש לא רחוק מכאן, שכנה לה מדינה מתקדמת ומשגשגת.
המדינה הזאת הייתה ידועה בכינויים רבים כולל "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" וגם "שוויץ של המזרח התיכון" וכל תושביה היו מאושרים באופן תמידי (לפי סקרים בלתי תלויים שבוצעו ע"י סוקרים בלתי תלויים).
אמנם למדינה היו כמה בעיות פעוטות כמו למשל צפיפות אוכלוסין מהגבוהות בעולם, פקקי תנועה (כתוצאה מאותה צפיפות), מחירי דיור גבוהים (חלקית מאותה סיבה), גל טרור ברחובות, עליית מחירים, פערים הולכים וגדלים בין עניים ועשירים, בצורת מתמשכת, מנהיגים מושחתים, אויבים בגבולותיה, חוסר אהדה ברבות ממדינות העולם, איומים בחרם, איומי השמדה...
איפה הייתי?
אמנם למדינה היו כמה בעיות פעוטות כמו שפירטתי למעלה (ועוד קצת), אבל בסה"כ מצבה היה טוב באופן יחסי.
בוקר אחד צץ רעיון מדהים במוחו של ראש הממשלה הנהדר של אותה מדינה נהדרת. בהבזק חכמה (כלל לא נדיר אצלו כמובן) הוא מצא את הדרך לפתור בקלות, במהירות וביעילות את רוב בעיות המדינה: קזינו.
עד אותו היום ההימורים במדינה היו אסורים באיסור חמור (פרט להימורים המאורגנים ע"י המדינה וכמובן הימורים על החיים).
ראש הממשלה הבין שמה שיכול להפוך את אזרחי המדינה לעוד יותר מאושרים הוא הימורים בקזינו: לא סתם קניית כרטיסי נייר מלאי מספרים שלכאורה עוזרים לתרבות (ו/או לספורט) במדינה ולא בהכרח נראים כמו הימורים, אלא כל החבילה: רולטה, בלאק ג'ק, שודדים בעלי זרוע אחת, פוקר ואולי אפילו בינגו – וכל זאת באווירה אפופה עשן סיגרים וריח של משקאות אלכוהוליים מפתים המוגשים סביב השעון במחיר שווה לכל נפש (לא כולל מס) ע"י נערות יפיפיות בלבוש מינימלי.
במילה אחת: קזינו. בשתי מילים: לס וגאס.
ובאמת, למה שאזרחי המדינה שידם אינה משגת לטוס לקזינו בחו"ל לא יוכלו לטוס (או אפילו לנהוג) לקזינו בארצם ובמולדתם?
ראש הממשלה שהיה איש מעשה ידוע מיד קם והתחיל לעשות. כלומר לדבר. הוא דיבר הרבה על הקמת הקזינו אבל גם עשה מעשה ומינה את שר התיירות (שהיה די מובטל בגלל גל הטרור שמנע מהתיירים להגיע) לאחראי על צוות הקמת הקזינו.
(במאמר מוסגר נציין שרבים מהאזרחים תהו על המינוי הבלתי ראוי הזה – הרי כולם ידעו שבמפלגתו של ראש הממשלה קיים חבר פרלמנט אחד שהוא מומחה בינלאומי להפעלת בתי קזינו בין שאר כישרונותיו ואין ראוי ממנו לעמוד בראש הצוות).
גם מיקום לקזינו נבחר – ואפילו בקלות: באותה מדינה הייתה עיר דרומית אחת – ואפילו דרומית מאוד – שהייתה מרוחקת מכל שאר הערים המרכזיות של המדינה.
בזכות מיקומה על חוף הים ובזכות אקלימה החם והיבש ברוב ימות השנה נחשבה עיר זאת לעיר הנופש של המדינה.
בזכות המחירים הגבוהים בה ובזכות ניתוקה משאר המדינה תושבי אותה עיר לא ראו ברכה בעמלם ואחת הדאגות של השלטון הייתה כיצד להזרים לעיר יותר כסף.
מיקום הקזינו בעיר זאת היה שקול לציד שני אריות ברובה ציידים אחד: האזרחים יהיו מאושרים עוד יותר בזכות הקזינו והעיר הדרומית תזכה לקהל מבקרים גדול שיוציא בה הרבה (ואפילו הרבה מאוד) כסף.
התכניות כמעט קרמו עור וגידים כאשר גורם זר ומעט מפריע נכנס לתמונה: בגבולה הצפוני של המדינה, רחוק מאוד מהעיר הדרומית, שכן אחד האויבים הטורדניים של המדינה שלרשותו עמד מאגר גדול של טילים לטווחים שונים.
קצת דרומית ממיקומו של אותו אויב, אך עדיין בצפון המדינה, שכן מטרופולין גדול שהכיל בין יתר שכיות החמדה שלו מיכל ענק שהיה מלא בתרכובת כימית מסוכנת ורעילה.
בצירוף מקרים מוזר, באותו יום בו הכריז ראש הממשלה על תכניתו המהפכנית לבניית קזינו, הכריז מנהיג האויב המסוכן כי הוא מתכנן לשגר טיל היישר אל המיכל הענק ובכך לגרום ללא מעט נפגעים בקרב תושבי המדינה.
איומו של האויב האכזר לא נפל על אוזניים ערלות. גורמי הביטחון במדינה החלו לבדוק את האפשרויות העומדות בפניהם למניעת האסון האפשרי.
תוך זמן קצר נמצא הפתרון המתבקש: הקזינו נבנה בצפון, בתוך מיכל התרכובת הכימית. הרי רק מטורף אמיתי יעז לירות טיל על קזינו!
מוסר השכל: לאזרחי המדינה יש מזל גדול בכך שבראשם עומד "מר ביטחון".
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – יופיה היה ידוע – בבלוג של esti88