כאשר אומרים לאופנוענים, לא משנה מאיפה הם בעולם, חוף דייטונה - הם לא יראו מול עיניהם ים כחול וקילומטרים של חול זהוב, אלא שורות ארוכות של אופנועים... נו בעיקר הארלי (בכל זאת ארה"ב) אבל לא רק. שעליהם רוכבים אופנוענים בבגדי עור שחלקם מעוטרים בנשים שכמעט רק עורן עליהן. הם לא ישמעו את המיית הגלים אלא את נהמת האגזוזים ואת סיבובי המצערת. דייטונה מרגשת אותנו, אולי זה מסביר איך לא נחקרתי יותר מידי לגבי "פנינו לאן" שאמרתי לאופנוען שאני מזמינה זוג כרטיסים להצגה החדשה של בית לסין - "חוף דייטונה" מאת אוליבר קוטון. גם אני לא חקרתי יותר מידי - לכן הגענו היום לבית ציוני אמריקה טאבולה ראסה "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה."(אליפלט, נתן אלתרמן) ובניגוד לדברים שכתבתי לאחר שצפינו "באבא" במקרה הזה אולי חבל.
ובכן אופנוענים וחתיכות לא תמצאו בחוף דייטונה של אוליבר קוטון מה כן תמצאו שם?
תמצאו את אלי (ליאורה ריבלין) וג'ו (רפי תבור) - עושים חזרות אחרונות בביתם לתחרות ריקודים שאמורה להערך מחר בערב. בתום החזרה, והניג'וסים הרגילים שחגים מעל בני זוג שחיים יחד נצח, אלי הולכת אל דורה - אחותה, לסיים את תפירת השמלה למופע מחר.
ג'ו העייף מתכונן לשינה - כאשר פעמון האינטרקום מחריד את השקט ואת לילו. בפתח עומד אחיו של ג'ו - בילי (אבי אוריה), שנעלם לפני למעלה משלושים שנה.
חזרתו של בילי מעלה נשכחות, מעוררת דילמות ופותחת פצעים עתיקים. המחזה נוגע בשאלות מוסריות - בקו שבין שחור ולבן, נכון ולא נכון. במערכות יחסים, בשתיקה, בהסתרה ובמחירן. הוא היה יכול להיות מרתק אם הוא לא היה עמוס עד מוות - בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת".
מה אומר ומה אגיד - הסיפור של משפחת צימרמן ראוי לספר עב כרס, לא לשעתיים על הבמה. סאגה רחבת ידיים על משפחה אחת, שני אחים - תחרות - פגיעה - פרידה - התוצאות והמפגש המחודש - שפתיים יישקו. אני לא רוצה להרחיב כדי לא לעשות ספוילרים אבל בידיים של הכותב הנכון זה יהפוך ללהיט היסטרי ולבסוף לסדרת דרמה ב- BBC. אבל כסיפור מצומצם לשעתיים - יש כאן בעיה - יותר מידי חומרים שאף אחד מהם לא מטופל כמו שצריך.
אבל לא רק המחזה בעייתי, גם בחירת הקאסט בעייתית בעיני. בראש ובראשונה ליאורה רבלין בתפקיד הנשי הראשי.
אני לא מצליחה להתחבר לליאורה רבלין. היא בעיני מן איבגי באישה (הלו אנחנו מדברים רק תאטרון, כן?...). לא משנה באיזה תפקיד היא מופיעה - אני רואה מולי את ליאורה מ"קרובים קרובים" וכן אני יודעת ש"עולם התאטרון" לא מסכים איתי.
בעיני היא שחקנית שטוחה, היא לא מצליחה להטמיע את עצמה בדמות. או כמו שאוהבים להגיד בכל "זבל ריאלטי" - אני לא מאמינה לה.
רפי תבור עושה עבודה טובה כג'ו, האח המבולבל והכועס, ויש לציין שהוא חתיכת רקדן. מי שבאמת עשה לי את ההצגה היה אבי אוריה בתפקיד בילי - שהעביר דמות מרגשת עם מנעד רגשות מפעים.
אם אסכם את הערב - התחושה היא של פספוס. הבימוי של אלון אופיר לא הצליח להרים את המחזה. הסיפור לא מפותח מספיק, המשחק לא הולך עד הסוף, הרגשות לא עוברים מהבמה לקהל - הרבה פיהוקים, הצצות בשעון וחוסר נוחות היו סביבי.
למען האמת ההברקה היחידה בעיני היתה הבחירה של השיר המוביל - מסתדר יפה כל כך עם דייטונה ביץ' היפיפה אך עומד בסתירה מוחלטת לגיהנום הקטן של כל אחד מהדמויות.
משהו לא לגמרי עובד על החוף וחבל, כי יש למחזה פוטנציאל.