מניפה את חרבי על הקשר הגורדי - ואני לא אלכסנדר מוקדון, מנתקת את החבל שקושרני מרצון לעבודתי, גוזרת במספרי מציאות חדות את כל החוטים הקושרים אותי לעבודתי כיועצת חינוכית, בוצעת נתחים מדממים מבשרי ומשליכה אותם למאכל לעוף השמים וחיית הארץ - לוקחת תכניות ומערכי שעור של התמודדות עם מצבי לחץ, מניעת התאבדויות, תהליך קבלת החלטות ,חינוך מיני, ומניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול, ומערכי שעור לתלמידים, הרצאות להורים וסדנות למורים בנושא המעבר מבי"ס יסודי לחט"ב, והמעבר מחט"ב לחט"ע וכו' וכו' ומשליכה לאשפה (כל זה במובן ללא נקיבת שמות!)
מסתכלת על מצבי ללא כחל וסרק: פרשתי לגימלאות בשנת 2009 ומי יפקיד בידה של גימלאית נושאים הרי עולם
חכמת המסכן בזויה, ומי הוא מסכן ? מי שפג תוקפו
ולי יש גושפנקא רשמית למצבי מטעם המדינה : גימלאית!
הודבקה עלי פיתקית: פג תוקף!
ויקטור פרנקל כתב "האדם מחפש משמעות" ולי העבודה: לחוש את דופק בי"ס פועם - נתנה משמעות לחיי
עתה פסה המשמעות, התפוגגה, נגוזה.
ואני בעינים דומעות, אבל פקוחות המנתחות את המצב לאשורו - משליכה את "אוצרותי" ( והם אוצרות לא במרכאות כפולות) - את הגיגי, את רעיונותי, את פרי רוחי ככלי אין חפץ בו, והם היו העוגן שלי הקושרני אל הקביעות, ומצמיד אותי אל החיים
נותק הורם העוגן, ועתה אני גרגר אבק הולך סובב נישא ברוח, קנה קש על הגלים....
( ניסיתי להתלות באחרים : לחיות דרך הנכדים, לחוות התפעמות בהתנדבות - וכשלתי בניסיוני... )