נשקלתי אתמול וראיתי 109.9.
ידעתי שירדתי אבל היות ונשקלתי באמצע השבוע הרגשתי שירדתי מעט.
כשמסתכלים ברזולוציה של יומיום, כל נאד מסכן יכול להיות הבדל של 0.1 קילו וזה מטריף את המוח...
עכשיו הסתכלתי על התמונה של החודש שעבר, החודש ירדתי 1.7 קילו. (!!!)
אני יודע שבדרך כלל, כשאני עושה דיאטה, השבועיים שלושה הראשונים שלי הם טורבו, יורד קילו בשבוע בכיף. אבל אז מגיעים לישורת ומתחילים להתקשות.
זה מרתון. לא ספרינט.
כל חודש בעתו.
אני יודע שאני שואף לעשות שינוי מחשבתי לגבי האוכל. זה יותר עמוק מעניין של הרגלים. יש הרגל. בעייתי. אני יכול להתחיל להציב לי מחסומים מפה עד הודעה חדשה כדי למנוע ממני הרגלים מסוימים ולהחליפם באלטרנטיבות בריאות יותר.
רוצה לנשנש? סבבה.
במקום ביסלי קח 4 שקדים לא קלויים.
רוצה כריך, קח תפוח. והרשימה נמשכת ונמשכת. השאלה היא לא מה אתה מנשנש אלא למה...
זה די ברור.
אבל פה נכנס עניין הנורמאלי מול מופרע אכילה...
אצל הנורמאלי, רוב החטאים הם כאלה שאתה אוכל כי משעמם לך, אתה בלחץ, אתה רוצה להישאר ער, יש לך זמן פנוי וכדומה.
אצל המופרע אתה אוכל כי אתה מחפש זהות, כי אתה מרגיש מוגן מפני משהו בכך שאתה אוכל. אתה מרגיש שאם לא תאכל את כל מה שאתה רואה עכשיו, תחווה תחושת החמצה שתתחרט עליה אחר כך. אתה אוכל כי בדרך היית כל כך בלחץ של "מה יהיה אם אני לא אשבע" למרות שמעולם לא קרה דבר כזה... ההיפך הגמור הוא הנכון. אצל המופרע ארוחה משפחתית היא קודם כל ארוחה.
אשתי החליטה שהיא מנסה להגמל מסוכר וגלוטן. סוכר תמיד הייתה נקודת התורפה שלה אז זה נראה אתגר לא פשוט. יותר מזה, אחרי שהיא התחילה פתאום ההבנה שסוכר זה לא רק "מתוק". זה חומר גלם. אז אסור לה לאכול חצי מהדברים שהיא הייתה רגילה להם ואסור למצוא תחליפים. Clear cut. אני מספר לכם את זה כי למשל זה אומר כשמגיעים לארוחת שישי, רוב מוחלט של מה שיש על השולחן אסור, ומה שמותר הוא כנראה משהו שהוכן במיוחד עבורך. זאת אומרת. שאתה מגיע לארוחת שישי, ולא בשביל האוכל. אני לא יכול להסביר לכם כמה זה לא נשמע מפתה עבורי... ואני מאד אוהב את המשפחה שלי ושמח לראות אותם כל פעם מחדש.
כמו כל מי שיש לו בעיה עם המשקל, אני יודע שיש לי יחס מעוות לאוכל. אני מודע לעובדה שאני מכניס לגוף שלי חומרים לא בריאים ולא מזינים בשום צורה שהיא, אבל הם פשוט טעימים לי וזה מה שאני רוצה לאכול.
אוכל הוא בהחלט הנאה גדולה של החיים.
הידיעה שישב לו אדם ותכנן תבלין אחר תבלין את המסע שצריכות לעבור בלוטות הטעם שלך. אבל מארוחות כאלה נהנים פעם ב...
אני יודע שבשבילי אוכל הוא לא רק חומר הגלם שאני צורך כדי שהגוף שלי יוכל לבנות ולתחזק את עצמו בכל יום מחדש, כדי שאוכל להמשיך לתפקד ולעשות את מה שאני עושה...
למרות שזה קודם כל מה שזה...
להצליח לשחרר את האוכל ואת התפישה שלי לגביו זה שינוי מחשבתי לא פשוט. במקרה שלי קצת מורכב ועמוק יותר מאשר אצל האדם הממוצע אבל זה לחלוטין לא סיבה לא לעשות את זה, פשוט לאט יותר.
כל חודש בחודשו.
כיף לראות שירדתי מ110. בהחלט תחושה נחמדה, אבל זה לא אומר כלום ושום דבר.
אני פתאום מאד מודה לכל הנושא של הגלוטן בגלל אשתי שתחייה, אז אני מנסה להפחית, אבל בתכלס, במקרה הזה צריך פשוט להפסיק במכה. זאת גמילה לכל דבר...
אני לא יודע אם אגיע למצב שבו אני לא אוכל בכלל גלוטן, אני מאמין שלא.
יש דברים שבאמת אני לא רוצה לוותר עליהם.
נכון שזה לא בריא ולא טוב לגוף, אבל זה נכון לגבי הרבה דברים אחרים שאני עושה ולא אוותר עליהם. למה? כי אמנם אריכות ימים זה חשוב, אבל זה לא הכל. אין לי שום שאיפה להיות האדם המבוגר ביותר בעולם, לא קוסם לי במיוחד.
סבא שלי שהיה איש מאד חכם תמיד היה אומר "בנאדם לא צריך לחיות יותר מ80 שנה, שום דבר טוב לא מחכה בהמשך. אז תראה עוד נכד, עוד נין, אבל בשלב מסוים הגוף פשוט מתחיל לדעוך". סבא שלי נפטר בגיל 80. חודשיים לפני יום הולדתו ה81 J קיבל דום לב בסאונה בדיור המוגן. פייר, קניתי...
אז ירדתי החודש 1.7, מה שאומר שבחודשיים ירדתי 2.2 סה"כ, לא מלא אבל בהחלט עומד במטרה.
שיהיה לנו חודש טוב.
Image may be NSFW.
Clik here to view.