כמה אוריאל היה אוהב את הכותרת הזאת!
היתושות אוהבות קודם כל, למצוץ את הדם מהקרקפת שלי, אבל במקום השני, ללא ספק, נמצאים השדיים שלי. הן מוצצות בצד ואפילו פעם אחת בפיטמה.
"האם זה נעים?" אתם שואלים. זה כל כך מגרד, שאני לא נותנת את דעתי להנאה.
לידור היקר והחשמלאי
גיורא הזמין חשמלאי, לעשות סדר בחוטי החשמל, שבחדרי. הוא קיבל הנחייה, שאני לא מדברת. באמצע העבודה, אני שומעת אותו שואל את אחי: "אם אני מזהה את גיורא?" אחי ענה: "בוודאי!" שאלה שניה: "האם אני יודעת, למה הוא בא?" "בוודאי!" ענה אחי. "היא אפילו כותבת בלוג".
לידור היקר, מתנדב כאן למעלה משנה. הוא שאל אותי ביום ראשון, אם המחלה מדבקת?
ובכן, מחלת ה-ALS, לא מדבקת בשום צורה, אחרת היו אלפי חולים ולא 700 חולים בישראל. היא גם לא פוגעת במוח. העצבים, בחלק העליון של עמוד השידרה, האחראים על הדיבור, הבליעה, על תיפקוד הגפיים, נהרסים. בדרך כלל זה תורשתי, אבל גם נירכש.
הפניניות של בטל
אחרי יומיים של שינה, ללא היתושות, הגיע הלילה השלישי. היה לילה חם וביקשתי מבטל, שתכוון את המאוורר עלי. טעות תמורה, כי היתושות נשפכו עלי. קראתי לבטל, אך היא לא באה.
ב-1:30 התעוררתי ועד 4:00, הן עקצו אותי. בבוקר סיפרתי לה, מה עבר עלי.
היא: "מה עשית בזמן הזה?"
אני: "בכיתי".
היא: "את התעוררת בשביל לבכות?"
אני: "לא".
היא: "אני לא ראיתי אותך בלילה". (איך יכולת לראות, כשאת ישנה?)
היא: "אולי חלמת?"
היא: "את רוצה להגיד לי עוד משהו?"
אני: "כן, אני רוצה להחליף אותך."