אפרת המפזזת הציעה לי לכתוב על החוויות שלי בקניית בגדים. סיפרתי לה שכמעט אין לי חוויות כאלה כי אני לא כל כך קונה בגדים.
בתגובה היא הציעה לי לספר לעולם (או לפחות לקוראים המועטים שנותרו לי) כיצד מגיעים אליי הבגדים שלי, אם אני לא הולך לקנות אותם.
אפרת הניחה שיש לי בגדים – מן הסתם מכיוון שבכל הפעמים בהן היא ראתה אותי הייתי לבוש (די ברישול, אבל לבוש).
אני שמח לאשר כי ההנחה של אפרת נכונה ואני נוהג להתלבש כל בוקר – לעיתים אפילו בבגדים שונים מאלה שלבשתי ביום הקודם – אפילו אם אני נמצא בבית כל היום (מה שקורה לי לא מעט בשנה וחצי האחרונות).
אז מאיפה באמת יש לי בגדים?
אתחיל מרקע היסטורי קל. רציתי לפתוח ולספר שכשהייתי ילד אמי קנתה לי בגדים – בשנים הראשונות ללא השתתפותי הפעילה ולאחר מכן לפעמים גם בהשתתפותי.
במחשבה שנייה הבנתי שאני חושב על הבן שלי... בתור ילד קיבלתי את רוב הבגדים שלי מיד שנייה, שלישית או אולי אפילו רביעית.
אני מניח שכ-80% מהבגדים שלבשתי עד גיל 14-15 נלבשו קודם ע"י אחי הגדול. רוב הבגדים האחרים הגיעו אליי כחלק מ-"חבילות מאמריקה", מקרובי משפחה וממכרים.
טועה מי שחושב שאופנת המחזור התחילה רק בשנים האחרונות!
אבל, בשלב מסוים הגעתי לגודל הפיזי של אחי הגדול וכבר לא יכולתי לקבל ממנו בגדים.
מהיכן הגיעו הבגדים שלי אז? אני לא ממש זוכר את זה, כי ככל הנראה קניית בגדים מעולם לא היוותה אירוע משמעותי בחיי (פרט אולי לבגדים לחתונה). אני כן זוכר פעם שנפגשתי עם אחותי הגדולה כדי שתעזור לי לקנות כמה בגדים, חולצה אחת שהייתה אהובה עליי בתיכון (ואין לי מושג מתי והיכן נקנתה) ואפילו חולצה שקיבלתי יד שנייה מחבר לשעבר של אחותי.
אח"כ ביליתי הרבה שנים בצבא. קניתי לי בגדים בנקודות אבל לא הייתה בעיה של בחירת הצבע או הגזרה. רק המידה הייתה בעייתית קצת.
נכון שבשעות הערב ובסופי השבוע לא לבשתי מדים, אבל הזמנים האלה לא הצריכו מגוון גדול של בגדים כך שהסתדרתי בעיקר עם מה שהיה לי קודם.
בזמן השירות הצבאי פגשתי את עננת וכמובן שהסתמכתי עליה בקניית בגדים – כבר הרבה שנים שברוב הפעמים שאני קונה בגדים אני הולך יחד איתה לסיבוב (מצומצם ככל האפשר) בחנויות בגדים וסומך על שיקול דעתה בנושא צבע, גזרה ושאר הפרמטרים האפשריים. (יש עוד כאלה?)
לרוב זה קורה אחרי שהיא מכריזה שאני חייב בגדים חדשים... ולרוב גם עובר זמן מה בין ההכרזה לבין ההסכמה שלי איתה.
לפעמים היא גם מפתיעה אותי במתנה – לרוב חולצה (יפה כמובן).
מפעם לפעם, בהתקף עצמאות/רכושנות/חומריות לא ברור קניתי לעצמי בגדים באופן ספונטני. אני זוכר במעומעם שלפני כמה שנים הייתי לבדי בקניון רננים (לא זוכר למה) ובאופן לא אופייני נכנסתי לחנות בגדים (זולים כמובן) וקניתי לי גם חולצה וגם מכנסיים.
ב-1997 עברנו לגור בארה"ב ולקראת הנסיעה קניתי כמה חולצות ומכנסיים שיתאימו לעבודה שם. במהלך המגורים שם גם קניתי לא מעט בגדים שחלקם עוד משמשים אותי נאמנה.
ובעצם, כמה בגדים גבר ממוצע צריך? יש לי במדף החולצות חולצת טריקו בצבע בורדו שקיבלתי בסיום קורס מ"כים בשנת 1987... היא עדיין שלמה ושמישה. היא תמיד הייתה מכוערת, אבל אפשר בהחלט ללבוש אותה בבית.
כרגע אני לובש חולצת טריקו עם תמונה של ילוסטון שנקנתה בביקורינו שם ב-1999. היא קצת מתפרקת אבל אפשר ללבוש אותה.
בעשרים השנים האחרונות צברתי הרבה בגדים במצב לביש – יותר ממה שאני צריך. אז אני באמת לא מרגיש יותר מדי צורך לקנות חדשים.
(האם הצלחתי להוכיח שאני גבר?)
תודה לאפרת שהניעה אותי לכתוב רשומה ולעננת שבלעדיה כנראה היו לי רק שבע חולצות (אחת לכל יום)
והרשומה המומלצת היא – ההחלטה- בבלוג של barnoga