אחרי לילה ארוך בו המלך בקושי הצליח להירדם בגלל המוזיקה מחרישת האוזניים שבקעה מכיוון הקסבה הוא קרא אליו את איש הבוגי לנזיפה.
הוא לא ידע בוודאות שלאיש הבוגי יש קשר כלשהו למוזיקה הזאת, אבל היה לו יסוד סביר להניח שאיש הבוגי יוכל לעשות משהו להפסקתה. הרי בוודאי יש סיבה לכך שקוראים לו איש הבוגי!
המלך הבהיר לאיש הבוגי שהרעש חייב להיפסק. למרות שבתור מלך הוא לא חייב היה לספק הסברים הוא הרגיש צורך להסביר כי הוא חושש שהמוזיקה תגרום לנפט לעלות על פני השטח (ואז לא יהיה הרבה טעם לזכיונות שהוא מוכר לקידוח נפט).
איש הבוגי הבטיח שהוא יעשה כמיטב יכולתו (למרות שהוא התנער מכל אחריות). הוא קרא לשייך וביקש ממנו לצאת אל הקסבה לבדוק את העניין.
השייך מיהר לציית (כי זה ממש מסוכן לסרב לבקשות של איש הבוגי!). הוא קרא לעוזרו הנאמן המואזין ויצא לדרך אל הקסבה במכונית הקדילק החדשה שלו (המרצדס הייתה בדיוק ברחיצה).
המואזין, כהרגלו, עמד במשך כל הנסיעה בחזית המכונית, על הפגוש הקדמי (שנקרא גם גריל).
אתם ודאי תוהים מדוע הוא עמד שם... ובכן, המואזין סבל מפחד ממקומות סגורים ולמרבה הצער לקדילק החדשה לא היה גג נפתח. השייך הבטיח שבשבוע הבא הוא יקנה קדילק עם גג נפתח, אבל בינתיים המואזין נאלץ להסתדר עם המצב הקיים.
ככל שהם התקרבו לקסבה הם שמעו רעש הולך וגובר. לא היה ספק כי בניגוד לדעתו של השריף (שממש שנא מוזיקה בכלל ורוק בפרט) מישהו השמיע מוזיקת רוק בקסבה בקולי קולות.
השייך הזדעזע כולו. הרי היה ידוע לכולם כי במצוות הנביא נאסר על כל המאמינים להקשיב למוזיקת רוק. היה חשד לחשש כי המוסיקה הזאת תדרדר את המאמינים למצב של הטלת ספקות בצורך הברור לקיומה של אחת ממצוות הדת (או אפילו שתיים)!
הוא התקרב עוד לקסבה ובעזרת המואזין הוא מצא את מקור המוזיקה: מסתבר שהבדואים הוציאו לרחוב את תוף הגמל החשמלי והגיטריסט המקומי הכין את אצבעותיו לנגינה.
ברגע שהשריף עזב את הכיכר, הם התחילו לנגן בקולי קולות.
ברגע שהשריף עזב את הכיכר, הם התחילו לנגן בקולי קולות.
השייך לא האמין למשמע אוזניו כשהוא הבין את המילים של השיר: "השריף לא אוהב את זה, רוק בקסבה!"
בינתיים, בצד השני של העיר, בית הכנסת היה עמוס באנשים שלא בדיוק באו להתפלל אלא יותר ליהנות מהפיוטים הנפלאים שהושמעו ע"י להקת בית הכנסת (בניצוחו של החזן המפורסם).
אבל, כשהרוח שינתה כיוון ולהקת בית הכנסת בדיוק יצאה לחמש דקות הפסקה, קולות המוזיקה מהקסבה הציפו את בית הכנסת וכל הקהל הקדוש נדהם אך גם שמח לשמוע את המילים הגאוניות: "השריף לא אוהב את זה, רוק בקסבה!"
אבל, כשהרוח שינתה כיוון ולהקת בית הכנסת בדיוק יצאה לחמש דקות הפסקה, קולות המוזיקה מהקסבה הציפו את בית הכנסת וכל הקהל הקדוש נדהם אך גם שמח לשמוע את המילים הגאוניות: "השריף לא אוהב את זה, רוק בקסבה!"
השייך חזר ועדכן את איש הבוגי שבתורו עדכן את המלך על המתרחש.
המלך היה מאוד לא מרוצה. הוא קרא לטובי הטייסים שלו והודיע להם שאם הם רוצים להמשיך לקבל משכורת עליהם לצאת מיד להפציץ את הקסבה על שלל מסגדיה ומגדליהם.
הוא היה בטוח שזה ישתיק את המוזיקה. (ייתכן שהיו דרכים קצת פחות קטלניות לכך, אבל המלך היה ידוע כ"מר בטחון" והוא לא היסס לרגע מול אויביו המסוכנים ביותר).
הוא היה בטוח שזה ישתיק את המוזיקה. (ייתכן שהיו דרכים קצת פחות קטלניות לכך, אבל המלך היה ידוע כ"מר בטחון" והוא לא היסס לרגע מול אויביו המסוכנים ביותר).
מיד לאחר שהטייסים קיבלו את ההודעה כי השריף פונה מהקסבה בשלום הם יצאו לדרך. אבל, כשהם התקרבו לקסבה מכשירי הקשר שלהם התחילו לשדר את המוזיקה המצוינת שעלתה משם והטייסים הצטרפו לפזמון החוזר: "השריף לא אוהב את זה, רוק בקסבה!"
כמובן שהפצצה כבר לא הייתה שם...
המלך נאלץ להקים ועדת חקירה שלאחר חודשים של דיונים הגיעה למסקנות הבאות:
-
השריף לא אוהב מוזיקת רוק
-
הוא חושב שמוזיקת רוק לא כשרה
-
הוא לא מסוגל לסבול מוזיקת רוק
-
למעשה הוא ממש שונא אותה
המלך קיבל את המסקנות בטקס חגיגי והבטיח ליישם אותן בהזדמנות קרובה.
מוסר השכל: גם אם השריף לא אוהב את זה, אין כמו מוזיקת רוק טובה (או רעה כמובן)
שבת שלום!
תודה לחברי להקת הקלאש שכתבו את השיר המקורי ולגל ("באמריקה") שהציע לי לכתוב על השיר
והרשומה המומלצת היא – לחפש בין המדורות - בבלוג של tweedle dee
(ועוד מפגשים עם בעלי חיים גם אצל עננת)
(ועוד מפגשים עם בעלי חיים גם אצל עננת)