אני יודעת שזה לקח המון זמן >< שדים העסיק אותי, והיו לי מספר תקלות באינטרנט שעיכבו את תהליך התרגום. בכל מקרה, הנה הפרק! 3,523 מילים, והוא מעין פרק מעבר שכזה. (כמוהו גם הפרק הבא, ככה שאשתדל להזדרז איתו כדי שנגיע לאקשן Image may be NSFW.
Clik here to view.
)
מקווה שתהנו, לורה ^^
~
פרק 3 - התומכת
כמו שג'יני הייתה מרוצה להבחין, חוש ההומור של דראקו עדיין היה עכור שבוע אחרי כניסתו לתפקיד המאמן. היא ידעה שעובדה זו נזקפה לזכותה ונהנתה מכוחה ככל שיכלה – למורת רוחן של הקפטניות שלה.
''ג'ין,'' ג'ולס אמרה כשהן הלכו לאיטן מסביב למגרש, בערב שבו דראקו צפה לראשונה באחד האימונים שלהן. ''את בעלת מזג חם מטבעך, נכון? הבנות ואני מעריצות אותך ולא נחליף את המנטליות שלך בעבור כלום. אבל סוזי ואני לא ממש אחראיות יותר. כן,'' היא הוסיפה במהירות, רואה את ג'יני פותחת את פיה כדי למחות, ''בסופו של דבר אנחנו עדיין אומרות את המילה האחרונה – וכך גם כל הקבוצה – אבל מאלפוי מכתיב את הכללים עכשיו. וכפי שאני בטוחה שסוזי כבר ציינה בפניך, הוא יכול לעצבן אותך רק אם תתני לו.''
''איזה פוץ,'' ג'יני מלמלה. כשראתה את הבעתה של ג'ולס, היא הוסיפה, ''בסדר, אני באמת אנסה. אבל אני יודעת שהוא לא יתייחס אליי באופן הוגן. הוא תמיד הציק במיוחד לוויזלים, ג'ולס, את יודעת את זה.''
''אני גם יודעת,'' ג'ולס השיבה בנוקשות, ''שכל מה שהוא אי פעם אמר על המשפחה שלך זו ערמה של שטויות. אתם עדיין אחת מהמשפחות טהורות-הדם הכי מכובדות בבריטניה. ומאלפוי יודע את זה. למה את חושבת שהוא ואבא שלו טרחו כל כך להכניס אותך לצרות? המשפחה שלכם היא תחרות רצינית. יש לכם שני אנשים במשרד, המשפחה שלך פחות או יותר אימצה את הילד שנשאר בחיים, ואתם כמעט בוודאות עומדים לשחק תפקיד חשוב בהבסתו של את-יודעת-מי.''
ג'יני הנידה בראשה בטינה.
''תראי, ג'ין,'' ג'ולס נאנחה לבסוף. ''אם את נעלבת באופן אישי ממשהו שהוא אומר או עושה – נעלבת באמת, ולא רק כי האידיוט מעצבן אותך – לכי אליו ותגידי לו בדיוק מה הוא עשה ולמה את לא מעריכה את זה. בבית הספר, הוא יכול לצחוק עלייך ולקרוא לך סמורה, אבל על המגרש הדינמיקה תהיה אחרת. היא חייבת להיות, והוא יודע את זה.''
וזו, הניחה ג'יני, הייתה הסיבה שדראקו זעף מעל הבייקון שלו. היא תפסה את מבטה של פנסי מעברו השני של האולם הגדול, והשביעיסטית הנידה בראשה לעבר דראקו בגלגול עיניים מוגזם ומשיכה בכתפיים. ג'יני הנהנה בחזרה, ועשתה פרצוף אל הבלונדיני לפני שחזרה לארוחת הבוקר שלה.
---
כפי שהתברר, דראקו היה זועף כל כך רק כדי למנוע מחברי בית חטטניים לדחוף את האף בזמן שהוא שקד על כמה תוכניות. ברור, הוויזלית הקטנה עצבנה אותו בצורה לא רציונלית, אבל היו לו דברים יותר חשובים לדאוג לגביהם.
כמו להפוך אותן לקבוצה אמיתית.
דראקו היה בחור יסודי, אז זה היה רק הגיוני שכשנתנו לו חבורה של בנות ואמרו לו להפוך אותן ל"קבוצה אמיתית" (במילותיה של בת דודתו אננדה), הוא התכוון ללכת עד הסוף. הוא אימן אותן כבר שבוע, ובניגוד לרצונו הוא די התרשם מהיכולות שלהן. למרות זאת, ייקח יותר מאשר כישרון כדי להפוך את הבנות ל"אמיתיות".
''על מה אתה ממלמל, דראקו?'' דראקו הרים את מבטו בעצבנות עילאית וראה את בלייז מחליק אל הכיסא שלידו.
''שום דבר שיעניין אותך, זאביני,'' הוא השיב בקצרה, חוזר לגליל הקלף הארוך שעליו שבר את הראש במשך כל הבוקר. בלייז, לא מקשיב לנימת האזהרה בקולו של החבר הכי טוב שלו, נשען קדימה כדי להסתכל.
''אלוהים אדירים,'' הוא מלמל, עיניו הכהות מבזיקות במורד הרשימה. ''מאיפה לעזאזל אתה עומד להשיג את כל הזבל הזה?''
''דמבלדור,'' דראקו אמר בקצרה.
''אין מצב!'' השיב בלייז. ''המנהל לעולם לא יעזור לך להשיג את כל זה.''
''הוא לא?'' דראקו השיב, נותן לבלייז מבט מוכיח. ''עכשיו, אכפת לך? אני מנסה לעבוד.''
''למה שדמבלדור ייתן לך לעשות הזמנה מיוחדת של מטאטאים חדשים? מדים בהזמנה אישית – מדים מעור דרקון! לכל הרוחות, מאלפוי, עברת את הגבול.''
''ספר לי משהו שאני לא יודע,'' דראקו מלמל, יותר לעצמו מאשר לבלייז. הנער השני גיחך, אבל הניח לו לנפשו.
לדראקו אכן הייתה רשימה ארוכה, אבל הוא היה מסוגל להצדיק את הצורך בכולה (להוציא, אולי, את המדים מעור הדרקון). הטריק יהיה לשכנע את דמבלדור; למרות שהייתה לו הרגשה שהגולם הזקן יהיה שמח באופן יוצא מן הכלל שדראקו מתעל את האנרגיה שלו לפרויקט כה חיובי.
הוא בדיוק שרבט פריט אחרון ברשימה שלו כשהאולם החל להתרוקן. הוא ניער את הקלף הארוך וגילגל אותו, תוחב אותו לכיסו בזהירות. הוא התכוון להבריז משיקויים אחר הצהריים כדי ללכת אל מנהל בית הספר.
הוא קם על רגליו בדיוק בזמן לראות את הסמורה ואת נבחרת החלומות בדרכם אל הדלת. הוא גלגל את עיניו. צדקנים ארורים.
ג'יני נדמתה ללכת מעט לפני פוטר, גריינג'ר ו-וויזלי ונראתה שקועה במחשבות. דראקו לא היה יכול להימנע מלצפות בה, לנתח בראשו בקפדנות את המבנה שלה, הכוח שלה –
הוא קרע ממנה את עיניו והזעיף פנים, נחוש בינו לבין עצמו לא לחשוב עליה שוב עד האימון מאוחר יותר באותו היום.
''עמדתי לומר לך להחזיר את העיניים לתוך הראש שלך, אבל המוח שלך הקדים אותי,'' נשמע קולו הלא רצוי של בלייז זאביני – שוב.
''עוף מכאן – אין לך איזה חבר הכי טוב אחר להציק לו?'' רטן דראקו, מודה בליבו כשפוטר, גריינג'ר, וויזלי וג'יני פנו לכיוון המדרגות והסירו את עצמם משדה ראייתו.
''יש לי משהו שאולי יעניין אותך,'' בלייז אמר לו, מתעלם ממרמורו של דראקו ומושיט לו ספר מרוט להפליא.
''מה, החלטת ששבעת ספרי הלימוד האחרים שלי לא היו כבדים מספיק?''
''תסתכל עליו, חתיכת פוץ שכמוך.''
דראקו הביט מטה. זה היה ספר די דק, לפי הסטנדרטים הרגילים של ספריית הוגוורטס. הוא היה עטוף עור ירוק וגס וכותרתו הייתה ''קווידיץ' בראי הדורות''.
''בדקתי, והשם שלך לא מופיע אפילו פעם אחת ברשימת המשאילים,'' בלייז אמר, מוביל את הדרך במורד המדרגות לעבר החממות. ''אלא אם כן קראת אותו מחוץ לבית הספר.''
''יש סיבה שלא קראתי אותו.'' דראקו פתח את עמוד השער. רשימה של שמות העידה שהוא היה פריט מבוקש (והוא לא היה מופתע לראות את וויזלי ופוטר רשומים מספר רב של פעמים). בלייז היה רשום גם הוא, בנוסף לרוב הבנות בקבוצת הקווידיץ' החדשה שלו. הא.
''ומה היא?'' בלייז שאל.
''זה ספר לימוד,'' דראקו אמר לו, מנסה להושיט אותו חזרה. ''דפדפתי בו פעם. כל מה שיש בו זה רישום של קבוצות וההיסטוריה של הקווידיץ'.''
''יש בו אסטרטגיה, עבירות, סוגי מטאטאים – ''
''ויש לי כל מהלך אסטרטגי סטנדרטי, כל עבירה, וכל שם של מטאטא חרוט בזכרון,'' דראקו ירה חזרה. הוא הביט מטה אל הכריכה הפנימית שוב, ולא הצליח להתאפק מלחייך לעבר ההודעה שהודפסה בקפידה מתחת לרשימת המשאילים.
"אזהרה: מי שיקרע, יחתוך, יתלוש, יקפל, יכופף, יקשקש, ישרבט, ילכלך, יכתים, ישליך, יפיל, יזיק, יפגע או יפגין חוסר כבוד כלפי ספר זה בכל אופן שהוא, ייאלץ לשאת בתוצאות הנוראות ביותר שבכוחי להבטיח.
אירמה פינץ, ספרנית הוגוורטס''
''תהיה מופתע לגבי מה שאפשר ללמוד מההיסטוריה,'' בלייז התנגד. ''בכל מקרה, הייתי אומר שאתה חייב לקרוא אותו בכל מקרה. כמו שאתה רואה, רוב הבנות שלך קראו אותו ואתה תראה די מטופש אם לא תדע אותו בעל פה.''
''סחטן,'' דראקו מלמל בזעף, אבל למרות זאת דחף את הכרך בגסות לתיקו.
למרות שדראקו הבטיח לעצמו שהוא לא יחשוב על הסמורה עד אימון הקווידיץ', הוא לא יכל להפסיק לחשוב על הקבוצה כולה כשהוא עבר בין שאר השיעורים שלו. אפילו השבוע החולף של אימונים חשף שיפורים ניכרים כמעט בכל חברה בקבוצה, ועיניו של דראקו, שלבשו את משקפי הספקנות לעיתים פחות ופחות תכופות ככל שהשבוע התקדם, התחילו להתלקח רק במעט מאותה רוח שאפתנית עזה ששייכה אותו לסלית'רין מלכתחילה.
הוא הרשה לעצמו לשוטט בהיסח הדעת במשך שארית היום, מדי פעם משרבט עוד פריטים ברשימה הארוכה של ציוד הכרחי, ולפני ששם לב הוא עמד מול כיתת השיקויים. הסיבה ליקיצתו הפתאומית הייתה וויזלי – המכוער מביניהם.
''מי זה?'' הג'ינג'י המשוגע צעק על גריינג'ר, שהביטה אליו במבט מזרה אימים.
''זה לא עניינך, רון,'' המדריכה הראשית אמרה ביובש. ''בכל מקרה, לפני כן אף פעם לא היה לך אכפת ששיחקתי קווידיץ'. עכשיו פתאום אתה מעביר אותי חקירה בעינויים. תרגיש חופשי לעוף לי מהעיניים, בסדר?''
וויזלי בדיוק נעשה סגול כשסנייפ פתח את הדלת וסימן לכיתה להיכנס פנימה. פוטר העביר את מבטו בין שני חבריו הטובים בעירוב של שעשוע וחוסר נוחות שדראקו מצא מבדר במיוחד. רגע לאחר מכן, הפוץ לקח את זרועו של וויזלי ומשך אותו הרחק מגריינג'ר לעבר השיעור שלהם, מה שהוא לא יהיה – אף אחד מהם לא התקבל לכיתת הכשיפומטרי של סנייפ. איזו הפתעה.
הבלונדיני חיכה עד שהתלמידים מילאו את המרתף, התיישבו במקומותיהם וסידרו את הקדרות שלהם לפני שהרים את ידו.
''אדוני,'' הוא אמר בעצלות. ''אדוני – אני צריך להשתחרר מהשיעור כדי ללכת להיפגש עם המנהל.''
''זה בסדר, אדון מאלפוי,'' אמר סנייפ, אפילו לא מסתובב להביט בו. דראקו זרק מבט מרושע לעברו השני של המרתף, אל הגריפינדורים המעטים שהצליחו להגיע כה רחוק בשיקויים. דין תומאס ולבנדר בראון זעפו לכיוונו באופן מעורר בחילה, אבל גריינג'ר בהתה בו בסקרנות. מחשבה זדונית הכתה בדראקו.
''אדוני – אני צריך שגריינג'ר תבוא איתי.'' עינייה של הנערה התרחבו בהפתעה וסנייפ הסתובב במהירות להביט בו.
''אני מבקש את סליחתך?'' הפרופסור לשיקויים התנשם, בוהה בתלמיד החביב עליו בחוסר אמונה משווע.
''גריינג'ר צריכה לבוא איתי,'' דראקו חזר בפשטות.
''חמש נקודות מגריפינדור אם לא תסגרי את פיך בזו השנייה, העלמה בראון!'' סנייפ נבח לפתע, בבירור קרוע בין התלמיד המועדף עליו לבין התחביב המועדף עליו – עינוי גריפינדורים. לבנדר, בינתיים, פערה את פיה לעבר דראקו כמו דג מחוץ למים. דראקו חייך לעברה בזחיחות. היא הסמיקה, אבל הרימה את סנטרה בהפגנתיות.
''בסדר!'' סנייפ מלמל, פונה חזרה לדראקו. ''צאי לי מהעיניים, העלמה גריינג'ר.''
גריינג'ר, שבבירור לא ששה לעזוב כל שיעור בלי סיבה מוצדקת, ארזה בכל זאת במהירות את תיקה, זרקה את המרכיבים שלה לתוך הקדרה שלה, ומיהרה אחרי דראקו.
''ובכן?'' היא שאלה כשהם היו במרחק בטוח ממרתף השיקויים. ''מה זה היה?''
''הייתי צריך דעה שנייה, ורציתי לעצבן את החברים הקטנים שלך,'' דראקו אמר, מחייך אליה בלעג כשהוא שלה את רשימת הציוד מכיס גלימתו והושיט לו אותה.
גריינג'ר נתנה בו מבט לא מתרשם בעליל; אחד שהיא הביאה לשלמות אחרי שנים של אימון, אבל עינייה התעגלו כשהיא סקרה לאיטה את הפריטים הרבים על הקלף שדראקו נתן לה. אז, לתדהמתו, חיוך איטי התפשט על פניה.
''מאלפוי – התעלית על עצמך,'' היא מלמלה, מרימה אליו את מבטה במה שדראקו יכול היה לפרש רק ככבוד מלא בטינה. ''אבל דמבלדור – אין סיכוי שהוא ישיג לנו את הדברים האלה.''
''הוא לא?'' דראקו השיב בחשיבות עצמית.
גריינג'ר הביטה בו במבט מפוקח.
''אוקיי – איך תשכנע אותו?'' היא שאלה.
''אני חושב שיש כמה דברים שפועלים לטובתי,'' דראקו אמר. ''קודם כל, אני מאמן קבוצה שכולה בנות. מישהו כמו דמבלדור יראה את האירוניה. שנית, הקבוצה ממש טובה. ברגע שהוא יראה אימון, אני חושב שהוא יבין שאנחנו רציניים. יש גם את העניין הקטן של פריצת-דרך רצינית ביחסים בין הבתים – '' הוא עצר כשהוא שם לב שלסתה של גריינג'ר נתלית פתוחה.
''מה?'' הוא התיז, קצת עצבני על כך שהיא לא נדמתה לקחת אותו ברצינות. נראה שהיא קראה את מחשבותיו, כי על פניה נפרש חיוך קטן.
''אם להתעלם מהעובדה שאתה לוקח בעלות על קבוצה שבהחלט לא אתה הקמת,'' היא אמרה. ''לא יכולתי שלא להבחין שהשתמשת במילה 'אנחנו'.''
''ו?''
''ובשביל מישהו כמוך, מאלפוי, זה די מרשים,'' היא השיבה. היא הפנתה את תשומת ליבה חזרה לרשימה המקיפה. ''למה אתה צריך אותי איתך, מאלפוי?''
''גיבוי,'' דראקו אמר לה, לוקח חזרה את הרשימה ומגלגל אותה. ''זה טוב ויפה שאני סגור על עצמי, אבל דמבלדור עלול לחשוב שיש לי מטרה נסתרת אלא אם כן מישהו יתמוך בי.''
''והמישהו הזה חייב להיות מבית אחר כדי שתוכל להוכיח שאתה לא עושה את זה רק לטובת סלית'רין,'' גריינג'ר סיימה. דראקו עצר. לא באמת הייתה סיבה מסוימת לכך שבחר את גריינג'ר על פני פנסי או מיליסנט, אבל הסיבה שלה עבדה בשבילו.
''בטח,'' הוא אמר. הם הלכו בשתיקה במשך שארית הדרך אל פסל הגרגויל.
''אתה לא יודע את הסיסמא, נכון?'' גריינג'ר שאלה.
''לעזאזל,'' מלמל דראקו. הוא לא חשב על זה.
''הממ – אני מניחה שנצטרך לנחש,'' אמרה גריינג'ר. ''מקקים מצופים.'' דבר לא קרה. ''סוכריות דם.'' עדיין כלום.
''סוכריות רחף,'' הציע דראקו. ''סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים. חלזונות בננה.''
''מנטה צח,'' ניסתה גריינג'ר. ''אממ – עוגיות קרם קנריות. חטיפים למבריזים.''
''הו, נו כבר!'' נהם דראקו, מתחיל להיעשות עצבני ביותר. ''סוכריות קופצות. עטי סוכר.''
''נסו 'הארטיקים של אירווינג שאין לעמוד בפניהם','' הגיע קול משועשע מאחורי הנערים המתוסכלים. דראקו והרמיוני הסתובבו. אלבוס דמבלדור – המשוגע הגדול – עמד מאחוריהם, מחייך בנעימות.
''הארטיקים של אירווינג שאין לעמוד בפניהם,'' אמרה גריינג'ר לגרגויל. לעצבנותו הגדולה של דראקו, היא חייכה חיוך רחב.
''אני מופתע שלא חשבת על נטיפי לימון, העלמה גריינג'ר,'' אמר דמבלדור.
''זה נראה ברור מדי, אדוני,'' אמרה גריינג'ר, עוקבת אחרי האיש הזקן במעלה המדרגות המסתובבות שהופיעו מאחורי הגרגויל.
''אכן,'' אמר דמבלדור. ''אולי זאת הסיבה שזו סיסמא מצוינת.''
דראקו נשאר שקט בעוד השלושה פסעו מהמדרגות לתוך משרדו המוזר והמרתק של דמבלדור.
''עכשיו,'' אמר האיש הזקן, מתיישב מאחורי שולחנו ומשלב את ידיו. ''מה אני יכול לעשות בשביל שניכם?''
''אני צריך ממך אישור לגבי משהו,'' אמר דראקו. ''גריינג'ר כאן כדי לגבות אותי.''
''אני כולי עיניים, אדון מאלפוי,'' דמבלדור אמר, מיטיב את משקפיו על אפו בהדגשה.
דראקו לקח נשימה עמוקה, מבין שבתוך כל היהירות הזחוחה שלו הוא לא באמת חשב על איך להציג את הקבוצה למנהל.
''אז ככה, אדוני,'' הוא אמר. ''יש לי את הבנות האלה. אני מתכוון, יש לי קבוצת קווידיץ' שבה הבנות האלה משחקות.''
''אני מבין,'' אמר דמבלדור, עיניו מנצנצות. ''בבקשה המשך.''
''אממ – הן טובות,'' הציע דראקו בעליבות, מרגיש יותר ויותר כמו אידיוט. הייתה לו תחושה שגריינג'ר נהנית מאוד מחוסר הנוחות שלו.
''ואת, הרמיוני, חלק מהקבוצה הזו?'' עודד דמבלדור.
''כן, אדוני,'' אמרה גריינג'ר, זורקת לדראקו מבט משועשע. ''והוא צודק. אנחנו די טובות. אנחנו מתאמנות כל יום, כמו שאני מאמינה שאתה יודע מאחר שאישרת את אחד מהאימונים שערכנו אחרי שעת העוצר.'' דראקו התאפק לא להזעיף פנים. לעזאזל עם היודעת-כל! היא המשיכה בשלווה. ''כפי שאתה גם כנראה יודע, דראקו הפסיק לשחק בשנה שעברה בגלל סיבות אישיות. היינו צריכות מאמן בעל ניסיון בתחרות ואסטרטגיה. דראקו במקרה טוב בשניהם, וביקשנו ממנו להצטרף כמאמן.''
''נכון,'' דראקו התערב, נחוש להשתלט על השיחה שוב. ''ואני חושב שלבנות שלי יש פוטנציאל. אבל בגלל שהן מכל ארבעת הבתים וכולן בנות, אין להן נגד מי להתחרות או ציוד ראוי לשמו.''
''ומה בדיוק אתה צריך ממני, אדון מאלפוי?'' שאל דמבלדור, זוויות פיו מתעוותות. דראקו ריסן הזעפת פנים נוספת. לעזאזל עם הליצן הזקן, הוא רק עשה את זה מסובך יותר!
''קודם כל, אני צריך את האישור שלך לכך שהבנות יתחרו באליפות הבתים,'' אמר דראקו, לוקח נשימה עמוקה. ''ואני גם צריך את – אה, עזרתך להשיג את הפריטים ברשימה הזאת.'' הוא הושיט את הקלף המגולגל בהידוק למנהל בעברו השני של השולחן, מחזיק אצבעות מתחת לקצה השולחן.
עיניו החדות של דמבלדור טיילו על הקלף, אבל דראקו לא היה יכול לאמוד את טיב התגובה שלו. אחרי כמה רגעי הרהור, המנהל הרים את מבטו.
''אתה מבין מה אתה מבקש ממני לעשות, אדון מאלפוי?'' הוא אמר לבסוף.
דראקו לא הבין, אבל גריינג'ר קפצה על ההזדמנות.
''אנחנו מבינים שטכנית אנחנו מבקשים טובות מיוחדות, אדוני,'' היא אמרה בשקט. ''אבל אנחנו חושבים שהבקשה מוצדקת מכמה סיבות. אנחנו לוקחים את הפרויקט הזה ברצינות. דראקו עומד לנהל קבוצה. אנחנו שוקלים ברצינות לנסות להפוך לקבוצה מקצועית. אם נצליח זה יהפוך אותנו לקבוצה השנייה בהיסטוריית הקווידיץ' שמורכבת כולה ממכשפות – אחרי ההרפיות מהוליהד. זו בעצם חוויה לימודית. הקבוצה שלנו – '' דראקו הזעיף פנים. הקבוצה שלו, הקבוצה שלו! - ''היא קבוצה מעורבת. היא דוגמא לקבוצה של אנשים שמוכנים להניח בצד את ההבדלים הלא מבוטלים ביניהם כדי לעשות את מה שהם אוהבים. תחשוב על כך כמטרה נעלה. אחרי הכל, אני חושבת שכולנו יודעים כמה חשובה אחדות בזמנים האלה.''
גריינג'ר הייתה סמוקה מכנות, ודראקו כמעט נחנק. מצד שני, המנהל החל להיראות די מעוניין.
''אלו נקודות מעניינות, העלמה גריינג'ר,'' דמבלדור אמר, מביט בה בהרהור. הוא הסתכל חזרה על הרשימה. ''לא אשקר לכם, כל זה יעלה הרבה כסף. למרות זאת,'' כאן הוא חייך אליהם חיוך קונדסי בהחלט, ''אני לא חושב שהוגוורטס נמצאת במצב של משבר כלכלי.'' הוא עצר שוב, נשען לאחור ומבטו ממוקד בחלון שמאחוריהם. לבסוף, הוא החזיר אליהם את מבטו.
''אעשה איתכם עסקה,'' הוא אמר ארוכות. ''אני אצפה באימון הקווידיץ' הבא שלכם. אם ארגיש שזו השקעה כדאית מהכספים והמשאבים של בית הספר, אני אגבה את כל הפרויקט שלכם. ציוד, זמן, משחקים – הכל.''
''וואו!'' גריינג'ר נראתה נרגשת ונדהמת בדיוק כמו שדראקו הרגיש. ''תודה – תודה רבה, פרופסור.''
''אין צורך בתודות, העלמה גריינג'ר,'' צחקק דמבלדור. ''ביני לבינך, לא שמעתי על פרויקט בעל מטרות כה נעלות כבר הרבה לפני זמנכם כאן. אני מאמין שתגיעו רחוק. ומתי האימון הבא שלכם, אדון מאלפוי?''
''אממ – היום, אדוני,'' אמר דראקו, עדיין המון מדי ממזלם הטוב. ''הערב, האמת. אחרי ההפלפאפים.''
''אני מצפה לכך,'' הנהן דמבלדור. ''הו, ובחרתם שם לקבוצה? קמע?''
''אה, לא,'' דראקו נרתע. ''לא הגענו לזה עדיין.''
''אני מצפה להיות הראשון שידע כשתגיעו להחלטה.'' המנהל קם על רגליו. ''ובכן,'' דמבלדור גירד את פניו חרושות הקמטים. ''אם זה הכל, אשמור את הרשימה שלכם. כדי ששניכם תחזרו לשיעור. אני בטוח שפרופסור סנייפ לא שמח יותר מדי לשחרר אתכם.''
''תודה, אדוני,'' אמרה גריינג'ר שוב.
דראקו עקב אחריה אל מחוץ למשרד ובמורד המדרגת בדממה. שניהם היו המומים מכדי לדבר. נראה כאילו היה להם את כל מה שדרוש כדי ליצור קבוצה ''אמיתית''.
מחוץ לכיתת השיקויים, הם עצרו.
''וויזלי אמרה לי שאף קבוצה אחרת בהיסטוריה לא הייתה מורכבת כולה ממכשפות,'' דראקו אמר לבסוף. ''היא לא הזכירה את ההרפיות מהוליהד.''
''אל תתעכב על זה,'' יעצה גריינג'ר. ''הן חדשות ישנות, לא? אנחנו נהיה גרסה חדשה, מפולפלת יותר של 'רק בנות', לא ככה?''
לאחר רגע, הם השיקו אגרופים, החליפו מבטים נוקבים בשביל המסורת, ונכנסו חזרה למרתף, שניהם מרגישים זחוחים להפליא.