הרשומה שלי "נוסעים לים" עוררה פרץ של נוסטלגיה אצל מספר חברים כאן בבלוגיה אז אתם מוזמנים לרכב אתי עוד קצת על הגל הזה :-)
הסנונית המבשרת את האביב היו התותים. קטנים ומתוקים ולא גדולים, מנופחים וחסרי טעם כמו שיש היום. סלט תותים ובננות היה קינוח מקובל בביתי. אם התותים לא היו מספיק מתוקים לטעמה של אמי הייתה בוזקת עליהם מעט סוכר. בשיא העונה, כאשר מחירם היה יורד הייתה עושה מהם שני דברים: סלסלות בצק ממולא בקרם וניל ומעוטרות בתות נאה וריבת תותים אדומה וטעימה שהזכירה לנו בחורף את טעמי הקיץ.
אחריהם היו מגיעים המשמשים. כתומים אדמדמים ועסיסיים. לגרעינים שלהם קראנו גוגואים או אג'מים. אספנו אותם לצרכי משחק ונהלנו בהם סחר -מכר תמידי. בשיא העונה הייתה אמי מכינה שוב ריבה, ממשמשים כמובן , וגם לפתן מרענן.
הבאים בתור היו המילונים הצהובים-כתומים הגדולים. גם כאן הייתה היא משתמשת במעט סוכר כאשר מתיקותם לא הייתה מספקת לטעמה.
השזיפים היו צהובים או אדומים מזן סנטה-רוזה. הם היו מאוד עסיסיים והרבה חולצות הכתמתי כאשר נגסתי בהם בכל פה והעסיס ניגר... גם מהם נהגה אמי להכין לפתן (קומפוט) שחיכה לי צונן במקרר.
האפרסקים היו גדולים, לבנים וניתן היה לחצות אותם בלחיצה קלה ולשחרר את הגרעין הגדול.
האבטיחים והענבים היו מלאים בגרעינים. את הגרעינים השחורים של האבטיח הייתה שכנתנו מייבשת ובשעות הערב היו בני משפחתה יושבים על המרפסת ומפצחים אותם להנאתם.
מלכת מעדני הקיץ הייתה, ללא ספק, הגלידה. מבחר הטעמים היה די מצומצם: וניל, שוקולד, בננה ופיסטוק. אצלנו ברחובות, במרכז העיר, הייתה חנות הגלידה של קפולסקי. לקנות שם גביע עם ציפוי השוקולד שהיו מכינים בעצמם היה שיא התענוג! בכל מוצאי שבת היה משתרך תור ארוך של ילדים מול הדלפק שלהם. היו להם גם מספר שולחנות קטנים בפנים שלידן ישבו נשים מבוגרות ואכלו גלידה מקערית.
מאוחר יותר החלו למכור במכולת ובסופר חבילות גלידה בקרטון שאותן היינו מעבירים לתבנית מתכתית ושומרים במקפיא.
הארטיקים היו פושטים: לימון, תות, וניל או שוקולד. מכרו אותם בקיוסקים ובחוף הים. כשהיו לי ילדים קטנים הצטיידתי בערכת פלסטיק ביתית להכנת ארטיקים. הייתי מכינה שישיה בטעמי לימון ופטל ומניחה במקפיא.
זכור לי משפט נפוץ אצל האימהות : "לא שותים מים קרים אחרי פירות!" למה? מעולם לא שאלתי, קבלתי זאת כעובדה שאין עליה עוררין.