אני ראיתי וחויתי את האפליה אצלי בשכונה
איך קלטו את העליה מברית המועצות ואיך קלטו את האתיופים
לאחרונה קוראים לשכונה שלי אתיופיה הקטנה בשל הריכוז של העדה האתיופית בשכונה
בשל הריכוז הגדול של בני הקהילה בשכונה שלי שמשפחה הביאה משפחה קרובה לגור לידם
כל הדיירים הותיקים של הבניה הצבורים של שנות ה60 מכרו את הדירות הזולות
לכן האתיופים קונים פה כל דירה הנמכרת והרוסים שכבשו את השכונה
שהחליפו את העליות הקדמות שרווח להם ועברו לשכונות עשירות יותר כך התחלפ ו הדירים השכונה
כיום ידוע שהאיזור שלי הוא מוקד להשקעה לעתיד ,
וצערי בסלנג התחילו לקרוא לשכונה שלי אתיופיה הקטנה , כי ל הדירים הותיקים נעלמים במהירות
הדירי ותיקים קולטים את העדה האתיופית , הם השכנים החדשים שלי
הנה אספר משהו שראיתי בעינים שלי , וגרם לי להעלב ולבכות עבורה
פעם אחת ראיתי אשה אחיופית נגשת לבית התמחוי לבקש אוכל ילדים
האיש אמר לה נגמר האוכל היום , ואני מכירה אותה היא שכנה שלי ,
התעכבה אצל הרופא ילדי אז פיספה את חלוקת המזון
וכל יום מגיעים הילדים עם נירות וקופסאות ומקבלים אוכל למשפחה מבית התמחוי הזה
עוד אנחנו מדברים מגיעה אשה אחרת(לפי צבע עורה היא מעדה אחרת )
והאיש שאמר אין עוד אוכל אומר לה בואי לדלת השניה היא נכנסה פנימה
ויצאה משם עם שקיות מלאות באוכל , והלכה לה לדרכה והדלת נסגרה אחריה
האשה האתיופית עם ילד חולה על הגב , אומרת לי למה הוא נתן לה ולי אין אוכל
היא הורידה ראשה ואמרה אני אארגן לילדים אוכל ממה שנשאר לי מאתמול
הצעתי לה מוצרי מזון מהבית שלי , היא מאד עדינה ויפה , סירבה בבישנות
אמרה לי אתן להם לחם וריבה עם כוס תה , מחר הם יאכלו אוכל לא נורא לחם עוד יש לי מאתמול
הצעתי לה לקנות בשבילה משהו מהמכולת שתשים על הלחם ,
היא התכנסה בתוכה נעלבה מהאיש , אמרה אני אקח קצת מהשכנה היא בטח קבלה אוכל
ופסענו לכוון הבית היא נכנסה לשכנה ויצאה משם עם קופסה סגורה
אני ישבתי על הספסל לוקחת אויר לפני העליה הביתה , ראיתי ובכיתי נעלבתי עבור האתיופית היפה
כאב לי הלב למה לאשה הבהירה האיש נתן אוכל ששמר בצד , ולאתיופית לא נתן כלום
בית התמחוי הזה הזין את עולים מרוסיה ועולים מאתיופיה ואני גרה בשכונת מצוקה
כיום אני כבר לא הולכ אז לא רואה יותר את התורים של הזקנים והילדים האתיופים
ובידים שלהם קופסאות המחכים לקבל צהרים חם למשפחה
רוב הנשים האתיופיות השתלבו בעבודה בנקיון ובכל מיני עבודות והן עוזרות זו לזו
ויש בניהם קליטה אחת עוזרת לשניה והן גרות קרוב , משפחה קולטת משפח אחרת
ואני צופה בקשישים היושבים בגינה כמו אותו רועה מנגן בחליל ומחכה לעדר שלו
ויום אחד מסקרנות ירדתי לראות מיהו האיש , מאמינה שהוא איש בסביבות ה60
יושב ומנגן את אותו לחן בקנה הסוף , ואני רואה את האדם מחפש את הבטחון בנגינה שלו
הם לא רוצים נדבות או שתתני להם עזרה הם רוצים עבודה ויחס של כבוד בקהילה
ועלי צבע העור לא עובד , מתיחסת אליהם כמו כל אחד , אבל יש בניהם גם אנשים אלימים
הםמאד שקטים אבל שהם מתרגזים עדיף להתרחק מהם כי אין להם גבולות שהם מתרגזים