הנה, הנה הוא החלק השני של המחברת שהכנתי לחברתי היקרה עירית, כלתו העתידית היפהפיה של חברי רן.
מוכנים להמשך?
קדימה....
את החלק הראשון של המחברת סיימתי בחוצץ שעסק ב"שבת כלה", החגיגה של הכלה וחברותיה.
הנה תזכורת קטנה, תכף תבינו למה...
ומה מתאים, לאחר יום כיף עם חברות, יותר מאשר... מעטפה עם הפתעה? 
והאם יכולה להיות הפתעה נהדרת יותר מאשר מכתב מ... החתן?
אל תוך המעטפה הזו הכנסתי מכתב שכתב רן, לבקשתי, בלי שעירית תדע.
לי אין מושג מה כתוב בו....
תקריבים אל המעטפה המקושטת:
ומיד אחרי המכתב מהחתן, מגיע החוצץ השמיני במספר: שבת חתן.
בטח שזה קשור לכלה, היא צריכה להחליט מה ללבוש, לא? 
כך נראית הכפולה. המכתב מהחתן בצד ימין והתכנונים לשבת חתן מצד שמאל:
מבט אל החוצץ:
תקריבים אל כל מיני תיפורים (לא יכולה בלי)....
חוצץ מספר 9- המיקווה.
אני חושבת שאני הכי אוהבת את החוצץ הזה.
כמה תקריבים:
פתאום שמתי לב שבתמונה שמעל רואים בתוך הורוד הזה....חתול שחור קטן ונחמד...
בחיי שזה לא היה מכוון, אבל זה מתוק וסימלי... 
מבט אל החוצצים.
אלו הרגעים שאני מצטערת על כתב היד שלי. באמת שממש משתדלת לכתוב יפה אבל זה לא ממש מצליח לי.... 
החוצץ העשירי חשוב מאד.
מה לקחת בערב החתונה לאולם. כדאי להכין את הרשימה הזו מראש ולא לחכות ללחץ שברגע האחרון.....
תקריבים:
בשונה מהחוצצים האחרים, בחוצץ הזה התחלתי את העבודה והתחלתי בהכנת הרשימה....
חוצץ מספר 11- שבע ברכות.
עוד מאחד הדברים שלמדתי עליהם לקראת הכנת המחברת.
תקריבים אל העיטור:
מיד נעבור אל החוצץ הבא, אבל לפני כן... הפתעה נוספת לעירית.
קודם חיכה לה מכתב מהחתן שלה, וכעת ממתינה מעטפה נוספת.
ומה במעטפה?
נכון, עוד מכתב.
ממי ?
מתותי!
ממי??
מתותי!
תותי היא....ה 
המגונדרת של עירית. וגם היא רצתה לכתוב לה...
מי אני () שאסרב לבקשה כזו?
תותי הרשתה לי להראות לכם את המכתב...
נכון יפה מצידה?
טוב אז אחרי שגמרתי להתחרפן, התפניתי אל החוצץ הבא, השניים עשר במספר, והוא:
"אה נזכרתי".
כאן השארתי הכי הרבה דפים לכתיבה. המטרה של החוצץ הזה היא...כל מה שעירית תרצה לרשום. מה שהיא פתאום תיזכר או חוצץ נוסף שהיא תרצה ואני לא חשבתי עליו.
בקיצור... כל מיני.
תקריבים:
ולמי שנשאר עוד כח... חוצץ אחרון בהחלט.
חוצץ מספר 13 והוא...החוצץ הכי חשוב.
החוצץ בו עירית תרשום את הפאשלות, שהרי תמיד ישנן כאלה.
את רגעי הלחץ, כי יש גם כאלה.
וכל מיני רגעים נורא מעצבנים אבל שבסוף....
הם עוד יצחקו על זה!
כמו שאתם רואים, השתמשתי פה בצבעים שונים ממה שהשתמשתי עד כאן.
לקחתי צבעים חזקים. אדום, כחול, צהוב. חזקים ובוהקים.
נו, צבעים של עצבים...
תקריבים, כרגיל...
החלק העליון:
והחלק התחתון:
זהו, נגמרו החוצצים והמחברת כמעט מוכנה.
מה שנותר זה לקשט מעט את הכריכה האחורית ולהוסיף כמה מילים ממני (שטשטשתי כאן).
וזהו!!! 
תם אך לא נשלם! העסק, בעצם, רק מתחיל. 
שוב מזל טוב לעירית ורן האהובים,
שוב תודה לכל מי שלימדה אותי פרק בהלכות כלה דתיה,
ותודה לכוווולכם על שאתם מלווים אותי כאן בבית הוירטואלי הקטן שלי.
כ"ו בניסן תשע"ה. ערב יום השואה.