אם הייתי יכול לתת לכם עצה אחת היא תהיה כובע ובגדים ארוכים.
אם במקרה זהו יום של 1+1 הייתי אומר לכם שאין דבר יותר עוצמתי וכיפי מהיחיד שמתמיד במה שהוא אוהב. ולקראת הסוף כשכבר יש אישור גורף לכך שזה בסדר להנות ביחד וכולם נוהרים בריצה לחטוף קצת כיף ולהטמע בבטחון העדר שטוב לו? זה כבר מאוחר מדי, זאת הדקה האחרונה מתוך 10 שהיו כאן בחינם לרשותם, זה כבר לגיטימי להרגיש פספוס. שהיתה כאן הזדמנות, שהיה כאן שיר 10 דקות ויכלת לרקוד במקום לבהות. היתה כאן הזדמנות לחוות שחרור תחת השמש בפרהסיה כקבוצה ולא לבד במקלחת כשאין אף סלב במיל' שיחלק ציוני עובר לנבחרת. ואנשים עוד רצים ביאוש כשברקע צלילי סיום. כדי לחטוף עוד קצת, וזה ההבדל בין חיים על הגדר או בתוך עדר, לבין חיים של לקחת אחריות על בחירות וטעויות. גם בהחלטות וגם בהשקעות כלכליות, הרוב יבחרו בפעולה כשזה כבר לקראת סוף מיצוי יכולת הרווח. זה בטוח, נכון. זה קיבל אישור ממיטב הגורמים והמכרים. מיטב מומחים ושני קריינים כבר קיבלו כסף ופינה להגיד לכם שזה בטוח. אז אנחנו מחליטים לנסות גם. וזהו, זה כבר לקראת הסוף. ולעבור לחו"ל זה כבר לא כמו פעם, לעשות את המכה מאיזה דוכן פלאפל עלוב, להפוך לאימפריה ולחזור עם כיסים עמוקים. כבר כל אבן חמישית שתשליך על זוג ברחוב תפגע ב"הכרנו בסלסה", אז עדיף להמשיך להרגיש כמו תאונה בתנועה, אבל להמשיך לרקוד "רגיל". כבר יש עורכי דין ורופאים כמו זבל, כבר יש מאות סרטונים ודרכים ידועות להפוך זבל לכסף, חזרה למשאב חזרה למוצר, חזרה לבעל ערך. אז נשאיר את הזבל כזבל, למה להתאמץ. כבר אלפי ישראלים הקימו חברה, אז עדיף להשאר שכיר. כבר אלפי שנים שמליוני נשים וגברים יצאו ונפגשו ודיברו ו...לא קרה כלום. שום סיפור לנכדים, או לחברים. אז עדיף להשאר בבית, יש עוד פרק של משחקי הכס. כבר נכתבו ספרים כמו הכוכבים שבשמיים, אז פשוט נחכה שתצא הסדרה או הסרט, למה לבזבז יום שמש יפה בקריאה בחוף הים כשאפשר לשבת בתוך הבית מול המסך. אבל עכשיו אני מרגיש כמו שכחו אותי בטוסטר. אז לפחות תסמכו עליי, בנוגע לקרם הגנה. כי נראה לי שזה מסרטן ולא עושה כלום חוץ מלהרגיש כמו מלפפון חמוץ משוח במיונז, אז שימו בגדים ארוכים.
חשוב לצפות בכל 7 הדקות כדי לקלוט באמת, ולהעביר הלאה ל7 אנשים שיש לכם את המייל שלהם, לא חייבים לחברים שבאמת יש סיכוי שיעירו לכם על
האירוניה לשתף את הרעיון של צאו ותחיו דרך תקשורת מסכים.
