גל הרשומות הנוסטלגיות בבלוגיה, סחף גם אותי אל ילדותי. אני מזמין אתכם להצטרף אלי לטיול קצר במורד שדירת הזכרונות שלי. ואלי גם לכם ייפול האסימון לאורך הדרך או יידלק איזה פיוז ישן...
אני אמנם לא בן מאה אבל האמת שאני מתקרב לחצי הדרך.. נולדתי בצריפים של תל השומר..זקן מספיק בכדי לזכור את בקבוק החלב מזכוכית שהשאיר החלבן בגומחה בקיר הבית ואת מחלק הנפט שאת צילצול הפעמון שלו אני יכול לשמוע עד היום הזה. בחורף הייתי מתחמם אל מול תנור הנפט הישן שאת ריחו אהבתי.. היו שולחים אותי למכולת לקנות חצי כיכר לחם ושקית חלב, והמוכר היה רושם בפנקס הישן שלו יודע שההורים ישלמו לו מחר...
בשנות השבעים של ילדותי בישראל, היו לנו שפע של שטחים פתוחים וטבע ליד הבית. מלא חרציות עצי צפצפה מגרשי חול ושדות פתוחים.ואני נהניתי מכל רגע. ההורים שלי חיו ברוח התקופה, לא בראוותניות, ונמשפחה שלי כולם גרו אז בשכנות ולכולם יכלתי ללכת ברגל.. חיינו חיים פשוטים ללא דברי מותרות, ללא נסיעות לחו"ל, במגרש המשחקים, צמיגים ונדנדות מברזל עץ וחבלים,. עם נעלי המגפר וגלי...
לא היה לנו טלפון בבית תקופה לא מחשבים לא אינטרנט לא פייסבוק, אבל היו לי חברים שחיכו לי בחוץ, ואני הייתי יוצא מהבית ומשחק אתם ב "סטנגות" עם כדור רגל במגרש החול.. ו "פינות" עם כדורסל, משני עברי הכביש. ו "שבע תחנות" וב "תקיעות" עם סכין שהמטרה להוריד שטחי אדמה אצל היריב עד כבישת השטח כולו.. אני מנסה לחשוב איך הייתי מגיב, אם הבן הצעיר שלי היה מבקש ממני סכין לשחק עם החברים שלו בחצר...
מגיל צעיר היו לי כלבים תמיד האכלתי אותם "בונזו"... הייתי מחליף ספרים בספריה הציבורית, אספתי בולים וקלפים, למדתי לשחות ובעיקר ביליתי בחוץ עם החברים בונה מכוניות מגרוטאות ומתאמן בטיפוס על גדרות ועצים... מגיל אחת עשרה גרתי מספר שנים בקיבוץ ושם כולם היו יוצאים לעבודה בשדות עם שחר ואחר כך לאכול בחדר האוכל המשותף ורק אז לבית הספר..שם גם צלחתי את הכנרת פעמיים, שאז זה היה נחשב להישג.. לפני הגיוס עבדתי במאפייה מכין חלות לשבת עד לפנות בוקר, מעבר למשכורת ששילמו לי שם, הרשו לי י לקחת שתי חלות חמות לשבת שאותם היית דוחף עמוק לתוך המעיל שיחממו אותי כל הדרך הביתה....
בזמנו היו לי הרבה אוספים, זה היה נהוג בימים ההם לאסוף... הכי אהבתי את קלפי הטבע של העולם המופלא,, דרכם הכרתי בעלי חיים צמחים ומקומות מיוחדים בעולם. ואיתם נחשפתי לראשונה ליופיו של הטבע. אהבתי לטפס על עצים כמו קוף..יושב בגובה על הענפים ומרגיש כמו אדון העולם,
אני חושב על הילדים בימינו ואיך הם דבוקים לטלפונים החכמים ולמשחקי המחשב שלהם...שם הם מטפסים על העצים משחקים בכדור ולוחמים אחד בשני... כמה שונים הם מאותם ילדים שרוטים ומלוכלכים שחזרו ממשחק בבוץ בחצר, שם רצו השתוללו וקפצו בשלוליות עד רדת החשכה, או עד שההורים שלהם היו קוראים להם לחזור הביתה...
"החיים הם מסע של חיפוש הדרך הביתה." ~ ד"ר מיכל חמו לוטם
שבוע טוב :-)
קישור לרשומות הנוסטלגיות של חברים בבלוגיה:
יונה דורון http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5273687
מוטיאור http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5278248
בבושקה http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=5278737