לפרסם או לא לפרסם.
כבר מספר חודשים, מה שכאן למטה - כתוב ומטריד ומעיק, ועומד על שלו ודורש להיות מפורסם, אבל אני מתלבטת: כל כך טוב, כל כך נעים, כל כך מתגמל ומאהיד לכתוב על אמהות כיכר מאיו בבואנס איירס, או על בר בטורס דל פיינס בצ'ילה, אז למה לי לכתוב את מה שלא נעים לקרוא, למה לי לפרסם את זה ולחטוף קיתונות של שנאה.
מה שהניע אותי בסופו של דבר לפרסם את הדברים, היא ההחלטה שבוטלה - לא לפני שהזיקה לתדמיתה המעורערת בלוא הכי של ישראל - להפעיל אוטובוסים נפרדים לישראלים הנוסעים בשטחי הגדה ולפועלים הפלסטינים.
מי לא נזעק מן ההחלטה המקוממת כשלעצמה.
ואני שואלת, האמנם הצעקתה?
הרי ההפרדה באוטובוסים היא רק צעד אחד נוסף ובולט, סמל להפרדה שקיימת במקומותינו זה כמעט יובל שנים.
ב-48 השנים האחרונות, מאז מלחמת ששת הימים, יושבי הארץ הזאת, תחת שלטונה של מדינת ישראל אינם שווים!
על ישראלי המתגורר בגדה חל החוק הישראלי , על פלסטיני המתגורר שם חל המשפט הצבאי.
ומה ההבדל?
הנה כמה דוגמאות:
ישראלי שנעצר בגדה, מותר להחזיקו במעצר עד הבאתו בפני שופט 24 שעות, גם אם הוא חשוד בחבלה. פלסטיני - 8 ימים, אבל בית משפט צבאי רשאי להאריך את המעצר של הפלסטיני לצורך חקירה כדי לאפשר למפקד הצבאי לשקול צו מעצר מנהלי, מעצר מנהלי מאפשר לעצור פלסטיני על סמך מידע חסוי ובלי לפרט את מהות האשמה ולהחזיק אותו במעצר עד 6 חודשים שאותם אפשר להאריך ללא הגבלה!
הפרדה או לא הפרדה.
קטין ישראלי (מתחת לגיל 18) - מותר להחזיקו במעצר עד 12 שעות לפני שיובא בפני שופט נוער, קטין פלסטיני (מתחת לגיל 16) – מותר להחזיקו עד 8 ימים, כלומר דינו כדין בגיר.(צרות, כפי הנראה, מבַגרות) גם תנאי המעצר לקטין ישראלי אינם זהים לתנאי המעצר של קטין פלסטיני. קטין ישראלי יופרד מעצורים בוגרים, לא כך הקטין הפלסטיני. הקטין הפלסטיני שחשוד בזריקת אבנים ייעצר כמו מי שחשוד בהנחת מטען חבלה. (בדרך כלל בפריצה לילית לבית המשפחה)
הפרדה או לא הפרדה.
הישראלי המתגורר בשטח C בגדה, (מה שאנחנו קוראים לו מתנחל) יקבל רשיון לבנות בית ואף יקבל תמיכה כספית לצורך זה, פלסטיני המתגורר שם לא זו בלבד שלא יקבל רשיון לבנות בית, אלא גם באר לא יוכל לחפור בחצר ביתו.
הפרדה או לא הפרדה.
חקלאי פלסטיני כדי שלא יאבד את אדמתו עליו לעבד אותה, אבל לצורך כך יקשו עליו את המעבר לאדמותיו שלו והוא יוכל לעבד אותן אלא כשהריבון ירצה ובתאריכים שהריבון יקבע לו. חקלאי ישראלי חופשי לנפשו.
הפרדה או לא הפרדה.
ישראלי חופשי לנוע, לא כך הפלסטיני. הפרדה או לא הפרדה.
חד וחלק – הפרדה!
ואם נותר לכם עדיין צל של ספק, בקרו בגדה, לכו למחסומים, ראו את החומות.
אז מה ההבדל בין ההפרדות שמניתי ובין אוטובוסים נפרדים, רק מראה, רק חזות פנים, כלי תחבורה נפרדים נשמעים ונראים פחות טוב, אבל אינם גרועים או טובים יותר מאמצעי ההפרדה האחרים.
תבואו ותגידו בצדק, אחרי מה שחוינו פה, אחרי האינתיפאדה הראשונה ואחרי האינתיפאדה השנייה, אחרי הפיגועים והפיצוצים ומעשי החבלה שחווינו, אין לנו דרך אחרת, חייבים להתגונן.
אם כך, אחרי 48 שנים, שיסופח כל שטח הגדה לישראל, שהפלסטינים יהיו לאזרחי ישראל שווים בכל!
מפחיד לא?!
מחייב מדי, מאיים מדי על קיומינו כמדינה יהודית. אבל גם אי השוויון הזה עם או בלי אוטובוסים נפרדים לא יכול להמשך, חייבת להימצא דרך להשיג כאן חיים טובים יותר, שיויוניים, חיים הגונים והוגנים יותר.
מצב ההפרדה ואי השוויון לא יכולים להמשך.
מרחק יריקה מכפר סבא, אפשר לא לראות, אפשר לא לשמוע
שנים אני מתכננת לראות מה שלא רואים, לשמוע את שלא נשמע, אז זהו, לא זו בלבד שנסעתי, אלא גררתי איתי את ש.פ., חברי, שהצטרף אלי אחרי לחץ לא פיזי מתון.
שבת חורפית חמימה, אנחנו באוטובוס עם עוד כעשרים איש, סקרנים במידה זו או אחרת.
ש.פ. מזכיר לי שוב ושוב, כאילו לא ידעתי, שאנחנו בסיור של מחסום WATCH וזוית הראיה שלהם ודאי איננה אובייקטיבית, כאילו שיש או היתה או אי פעם תהיה אובייקטיביות אנושית. זו - כידוע לי משנות חיי הארוכות - תלויה בדרך כלל במקום שבו נמצא התחת שלך. למען ההגינות אני מבטיחה לעצמי ולכם לצאת לסיור בגדה גם מטעמם של נציגי המתנחלים ולכתוב על כך.
מדריכת הסיור, עו"ד ליאורה, ממליצה לנו לעשות זאת.
מי שאינו מוכן ליטול קורה מבין עיניו ולהקשיב לאחר האולטימטיבי, או לאויב, שלא ימשיך לקרוא.
נכנסנו לגדה ולמה שנקרא "מרחב התפר" ליד קלקיליה, מעל הגשר של כביש 6 – מקום ממנו אפשר לראות היטב את החומה המקיפה את העיר.
מרחב התפר הוא תכנית בטחונית, שיושמה מספטמבר 2000, ימי האינתיפאדה השנייה, כדי לצמצם עד כמה שאפשר את פיגועי ההתאבדות בישראל ולהקשות על מעבר של מפגעים מהרשות הפלסטינית לישראל.
באזור קו התפר, הסמוך לקו הירוק, הוקמה גדר מערכת או בשמה הידוע יותר גדר ההפרדה. הוקמו נקודות בידוק ומחסומים והוגברה הנוכחות הצבאית.
יש הזוקפים לזכות אלו את הצמצום בפיגועים ויש הזוקפים זאת לזכות התייעלות המודיעין.
הסיור נערך ב-שטח C שטח שהוא בשליטה ישראלית מלאה (צבאית ואזרחית) מאז חתימת הסכם אוסלו ב- 1995.
שטח C מהווה 60% מיהודה ושומרון, יש בו רצף טריטוריאלי והוא כולל את כל ההתנחלויות היהודיות, את הכבישים המובילים אליהן, בסיסים של צה"ל וכל שטחי האש שלו. בשטח זה נמצאים גם כ-130 כפרים ועיירות פלסטיניים, עוד 32 כפרים שחלק גדול משטחם נמצא כאן ו-256 כפרים שחלק כלשהו משטחם הבנוי נמצא בשטח C . זאת אומרת, שיש כפרים מחולקים, חלקם בשטח C וחלקם האחר יכול להמצא בשטח B או A.
שטח A, לעומת זאת, הוא כולו (צבאית ואזרחית) בשליטת הרשות הפלסטינית. הוא כולל את כל הערים הפלסטיניות ומהווה 18% משטחי יהודה ושומרון.
שטח B הוא בשליטתה האזרחית של הרשות הפלסטינית ובשליטה צבאית של מדינת ישראל, הוא מהווה 21% משטחי יהודה ושומרון וכולל את רוב הכפרים הפלסטינים.
בשטחי A ו-B שבהם מתגוררים רוב הפלסטינים שבגדה, אין רצף טריטוריאלי. חלקים מהם מובלעים בשטח C.
ישראלים רשאים לנוע חופשי בשטח C, אבל כניסתם אסורה לשטח A ובדרך כלל גם לשטח B. לפלסטינים אסורה הכניסה לשטח C, אבל חלקם יושבים בו.
כיוון שיש כפרים פלסטינים ועיירות לא מעט בשטח C רב החיכוך בין יושביהם ובין המתנחלים. בנקודות החיכוך האלה, ובמחסומים, שגם בהם רב החיכוך, בקרנו.
אחרי התצפית על החומה המקיפה את קלקיליה, המשכנו לנסוע על כביש 55 החוצה את הגדה לרוחב.
התחנה הראשונה היתה מחסום חקלאי בגדר ההפרדה בין הכפר חָבְּלֶה לאדמותיו, שנמצאות ב"מרחב התפר". זאת אומרת שתושבי הכפר חייבים לעבור במחסום כדי לעבד את אדמותיהם. המחסום נפתח פעמיים ביום, בבוקר ובערב, ומשמש גם להעברת סחורה חקלאית.
כאן ספרה לנו המדריכה, שעל מנת להוזיל את תפעול המחסומים רבים מהם הופרטו, והפלסטינים, שנידונו לעבור במחסומים, מעדיפים להגיע לאלו המאויישים על ידי חיילים ולא למחסומים המנוהלים על ידי חברות פרטיות. יחסם של החיילים, הם מסבירים, אנושי יותר.
מבעד - זה לא נעים לראות מחסום חקלאי סגור
זאת ההודעה על שעות המעבר
באזור התנחלות "אלפי מנשה" הסיפור חוזר על עצמו, גדר ההפרדה בנויה סמוך לבתי הכפריים ומפרידה בינם לבין אדמותיהם. לפי החוק העותמאני שחל על הכפרים הפלסטינים, המדינה רשאית להשתלט על אדמות שאינן מעובדות, אבל כדי לעבד את אדמותיהם תלויים הכפריים בריבון הישראלי שמאפשר או מונע מהם לעבד את אדמותיהם לפי שיקוליו או שרירותו.
מאלפי מנשה המשכנו דרך מעבר אליהו (מחסום בין ישראל לגדה) לעיירה עזון ומשם לכפר ג'ויס. התנחלות "צופים", שסביבה גדר, מפרידה את כפר ג'ויס מאדמותיו, שנשארו ב"מרחב התפר". לאחר מאבק מתמשך של תושבי ג'ויס שונה תוואי הגדר והתאפשרה גישה לאדמות הכפר.
התחנה הבאה היתה כפר קדום, עיירה שתושביה מוסלמים כולם.
כפר קדום - לכאורה פסטורליה של גבעות ועצי זית והתנחלות קדומים צופיה מלמעלה, לא מאפשרת מעבר בכביש הקצר לשכם
ההסטוריה הכתובה של הכפר נושקת לסוף המאה ה-16, ב- 1596 הוזכר הכפר ברישומי גביית המיסים של העותמאנים, אבל לפי המסורת של בני הכפר, אברהם מל שם את עצמו בגרזן או בקרדום - קרדום היה שמו הקדום של הכפר, במהלך השנים נשמטה הר' ונותר השם קדום.
בכפר קדום נבנה "מסגד החבר", המנציח את מילת אברהם, ידיד האלוהים לפי הקוראן.
אחרי האינתיפאדה השניה (שלפניה עבדו 50% מהתושבים בישראל) הורע מצבו של הכפר. היום מראה הבתים עלוב, לבוש הכפריים דל מאד ורק השעון שעל המגדל מראה את השעה כאילו דבר לא קרה וקורה שם, שלא לדבר על עצי הזית העוטפים את הכפר מכל עבר, משרים שלווה לכאורה, אבל לא מצליחים להסתיר את סימני השריפות ולהרחיק את ריח הבואש והגז המדמיע, שצה"ל משתמש בהם כדי לפזר את ההפגנות השבועיות, שנערכות שם כל יום שישי מאז 2009.
ההפגנות תימשכנה, "אנחנו לא נסתלק מפה, אנחנו נמשיך להפגין כל יום שישי עד שיפתחו לנו מחדש את הכביש המוביל מהכפר שלנו לשכם", אמר בעברית רהוטה המארח שלנו.
בשנת 2003 עם התרחבות התנחלות קדומים, המשקיפה מבתיה הבנויים לתלפיות על כפר קדום, חסם צה"ל את הדרך הקצרה המובילה לשכם דרך ההתנחלות. לפני הניתוק אפשר היה להגיע לשכם ברגל ברבע שעה, היום אסורה הנסיעה לבני הכפר בכביש זה ועליהם להתפתל עם הכביש כ-14 ק"מ, כדי להגיע לאותה מטרה - אובדן כסף וזמן שנגדו הם מפגינים.
מתוך 19 קמ"ר, שטחה של העיירה, רק כ-8 קמ"ר נמצאים בידי הרשות הפלסטינית
משטחו של הכפר הופקעו כ-4000 דונם ול-11,000 דונם הוגבלה הכניסה.
אנשי הכפר אינם רשאים לעבד את חלקותיהם בזמנים הנוחים להם. בתקופת המסיק הם מקבלים מספר ימים מוגבל, שלטענתם אינו מספיק וחלק גדול מהזיתים אינו מוסק. המארח מספר לנו על התנקלויות של מתנחלים מקדומים, כמו ניתוק זרם החשמל, פגיעה בצינור המים ועוד. לא הייתי רוצה להיוולד בכפר הזה, לא הייתי רוצה לחיות שם, למרגלות התנחלות קדומים.
משם המשכנו למחסום חווארה, שאינו פעיל היום.
מחסום חווארה הנטוש
בחווארה בלסנו פלאפל שמחירו 3 ש"ח ומנת כנפה וקפה מהביל ללא הגבלה במחיר 8 ש"ח. חלפנו על פני אריאל, עיר ואם בגדה שלמרגלותיה הצפוניים הכפר מרדא ולמרגלותיה הדרומיים סלפית. לא אחת מציף הביוב של אריאל את רחובות סלפית.
מאריאל חזרנו להתנחלות אלקנה, ולתצפית על הבית הבודד במסחה - בית אחד, מיקרוקוסמוס, משל על המתרחש בינינו, אדוני הארץ ובין הפלסטינים.
בית אחד של פלסטיני, שהתעקש להשאר בביתו, שבנוי על קרקע השייכת לו. מדהים לראות את הבית הבודד מוקף גדרות כדי להפריד בינו ובין ההתנחלות אלקנה. כשבעל הבית הפלסטיני רוצה לצאת מביתו לכפר הסמוך עליו לעבור דרך נקודת הש"ג, שנמצאת ממש בצאתו מהבית.
כיכר נאה בהתנחלות אלקנה, ולא רחוק משם הבית המגודר והבודד במסחה - יש הפרדה
כתבה וצלמה: באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה