שלום חברי,
רשומות הנוסטלגיה של יונה מהבלוג "סיפורים קצרים" , גל מהבלוג "באמריקה" ,
מוטי מ"החיים שלי או של אחרים" הזכירו לי את שנות ילדותי.
רוב זכרונותיהם חופפים את שלי, אין טעם לחזור על אותם הדברים כי רובנו
גרנו ברחובות שבהם לא היה כביש סלול ובוססנו בחול ובאבק בקיץ, ובבוץ בחורף,
לאף אחד מאיתנו לא היה טלפון בבית או מכונית פרטית, מי שרצה לבקר חברים
או משפחה היה מטריח עצמו והולך/נוסע אליו, בדרך כלל אנשים היו בבית.
הכיבוד שהוגש אל השולחן היה צנוע מתוך מה שהיה בבית: תפוזים, אבטיח,
ותה עם ביסקויטים. בהזדמנויות חגיגיות שתינו גזוז בקיוסק, אדום פטל, או
"חמוץ-מתוק " של פטל-לימון. ארטיק ? פעם בשבוע. וכך הלאה עוד דוגמאות רבות.
נתקלתי בספר חביב מאד שנקרא "יומנים מאתמול" מאת שבתי טבת. שבתי טבת
Image may be NSFW.
Clik here to view.
חי בין 1.11.14 עד 25.12.2005 והתפרסם בעיקר בשל ספרו "חשופים בצריח" ,
אבל קראתי גם ספרים אחרים שלו.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
הספר מספר על החיים בתל - אביב של שנות ה-40 וה-50 של המאה
הקודמת. הוא בנוי מסיפורים קצרים כביכול על משפחתו, ומצייר ביד אמן
ובעברית טובה את אורח חיינו. הסיפורים כתובים בהומור מהול בשמץ של
ביקורת על הנוקשות של הנשים אז (מה הפלא, כאשר הן היו צריכות לאזן
תקציב של משפחתן כמעט ללא אמצעים ? ), על קלות הדעת של הגברים
שראו חשיבות עליונה בפעילות המפלגה, ההסתדרות, שששו אלי הרפתקה
של נהיגה במכונית פתוחה, על אבי המשפחה שלא היסס "להגלות" את בנו
לישון על מיטה מתקפלת במסדרון רק כי היה בטוח שיוכל לעזור למישהו
להתבסס בעבודה "טובה" שהאיש כלל לא היה כשיר או מסוגל לה .
קראתי כבר ספרים "גדולים" מזה, אבל בכל זאת אהבתי את העברית הטובה,
הספר ריתק אותי, הצחיק אותי, ובעיקר הזכיר לי.
ממליצה לקרוא את הספר. לאלו שחיו בתקופה זו וייזכרו בתנאי חיינו הקשים,
יטפחו לעצמם על השכם :"עשינו זאת", חיינו בתקופה לא קלה ויכולנו לה, וגם
יעלו זכרונות על היותם צעירים.
ולצעירים יותר כדי לקבל קנה מידה למנעמי החיים היום, ואולי להעריך טיפה
את דור הוריהם, סביהם שלמרות הקשיים הכלכליים חיו, עבדו, רקדו, בילו,
אהבו ועזרו לזולת.
