אחי התחתן. זו הפעם השניה שזה קורה, אבל איזה הבדל!
החתונה הראשונה הייתה לפני שנים רבות. הוא היה אז מאוד צעיר (וגם אני כמובן...). הייתה התרגשות, וגם הרבה פחדים:
איך הוא יסתדר? בחור כל כך צעיר? והאם יהיה לו טוב?
השנים עברו, לאחי נולדו ילדים מקסימים ומתוקים, שבינתיים כבר גדלו. השגרה עשתה את שלה.
ופתאום, כרעם ביום בהיר, הוא הודיע שזהו. נגמר. הוא ואשתו מתגרשים.
כולם היו בהלם, ואמרו: "איך זה יכול להיות? היה להם כל כך טוב ביחד!"
אבל אני ידעתי שאחי לא חייך כבר הרבה זמן, והרגשתי שרע לו. והוא אדם כל כך טוב... מגיע לו להיות מאושר!
ואז פתאום הגיעה עירית, ולפתע ראיתי חיוך. ועוד חיוך. ואושר גדול.
אפילו הקול שלו השתנה. הוא נשמע כאילו ירדה מעליו אבן גדולה מאוד.
לפני יומיים נערכה החתונה. זו הייתה חתונה מקסימה ומיוחדת.
אחי היה מאושר, והוא אפילו שר! (זה לא רק בשביל החרוז. הוא באמת שר!)
וכל האורחים שהיו היו מאושרים יחד איתו ועם אשתו.
זו לא הייתה חתונה ככל החתונות, ששמים צ'ק, אוכלים עוף, רוקדים קצת והולכים.
הרגשתי שהאורחים שהיו התרגשו יותר מהרגיל.
אולי כי מדובר בבן אדם עם הלב הכי ענק שיש, ולכן כולם יודעים שאם יש מישהו שראוי לקבל אהבה אמיתית ואושר- זה הוא.
אז רן היקר, מזל טוב! אני מאחלת לך ולאשתך הטריה שיהיה לכם הכי טוב בעולם!
שתמיד תחייכו ותאהבו, והכי חשוב... שתבואו לבקר אותי המון!
אוהבת הכי בעולם,
אחותך.