השנה הפסח התאפיין אצלי בהמון שינה, ולא נשאר לי זמן כמעט או יותר נכון כח, להעלאת רשומות בזמן אמת. ויוסבר שבשבוע שלפני פסח סבלתי מהזזת שעון כפולה ומכופלת, עליהן יפורט ברשומות של פולין, שלא לדבר על כמה ימים ולילות חסרי שינה. השילוב של זה עם מזג אויר שמתחלף מקיצוניות אחת לשניה, שורה של ארוחות חג וקינוחי גלידה, וחוסר בהכרח לקום כל יום מוקדם, גרמו לי למחסור כרוני בשינה שהתמלא לו החג הזה בשמחה.
אז נרדמתי בליל הסדר בין האוכל לחד גדיא. ולמרות שנחרתי נדרשה משלחת של אליהו הנביא לגלות איפה אני נמצאת. וזה עוד בלי ששתיתי בעצם יותר מכוס אחת. אבל הסירו חשש מליבכם - עשיתי הפסקה קצרה של עירות לצורך הקינוח המשובח לפני שהמשכתי לנחור ברכב בדרך הביתה.
וכבר אמרתי שגם הייתי חולה? ייבוא אישי מפולין (שהתגלה כלא ממש שונה ממה שאפשר לחלות בו בארץ, וגם לא היה יותר זול, ואם כבר אז עדיף לייבא נקניק או גבינה )
אבל מכיוון שבצד השינה והאכילה התאפיין החג הזה בהרבה פעילויות קטנות ומהנות, לכן לפני שאני מתחילה עם סיכומי המסע לפולין, תקבלו רשומת קצרים, פסח מצה ומרור - סיכומים והמלצות. ונשתדל שיהיו גם תמונות.
רכבת. זה לא שלא נסעתי בחיים שלי ברכבת, אבל זה פשוט שלא נסעתי מירושלים לתל אביב ברכבת. בדרך כלל אני נוסעת באוטובוס. יש מסלול מהיר, יש תדירות טובה, והמושבים נוחים מאוד. אבל מה לעשות שבמקום לייעל את הנסיעה בחג הצליחה אגד לייעל את היווצרות התורים והבלאגן, להגדיל את העיכובים בעליה לאוטובוסים ויצרה אי נעימות כללית. תוסיפו לכך פקקים נוראיים בדרך, וקיבלתם רכבת.
מה אומר? תענוג. נתחיל מהנוף. עמק רפאים פורח ובנחל שורק זורמים המים. השמש פיזזה על העלים הירוקים, והטבע התפרץ מכל חלון ברכבת. הרגשתי כמו בטיול שנתי. תוסיפו לכך את היעילות והנוחות: הגעתי, שילמתי, עליתי בלי דוחק לרכבת. התיישבתי. הרכבת היתה מלאה, ועדיין היתה בה נינוחות. הנסיעה היתה חלקה, והגעתי ליעד במצב רוח טוב.
הנקודה החלשה היחידה היא שאי אפשר להגיע לרכבת. היא ממוקמת במלחה, והתחבורה הציבורית אליה מאוד מסורבלת ולוקחת המון זמן. אלמלא זאת הייתי נודרת לנסוע לתל אביב רק ברכבת.
אז אם טרם עשיתם כן, קחו לכם יום שימשי, עלו על הרכבת עם כוס קפה וספר טוב, משקפת ומצלמה, ותהנו משעה ועשרים של שקט וטבע. מומלץ במיוחד למתכננים מפגש בקניון עזריאלי.
תערוכת אומנות הנייר, מוזיאון יפו העתיקה זהו אחד המוזיאונים האהובים עלינו, ותערוכות הנייר לא הכזיבה. כשאומרים קיפולי נייר כולם חושבים על פיל בשיטת האוריגמי, ולכך הדבר. מדובר בתערוכה בינלאומית של סגנונות שונים, אשר המאפיין את כולם היא העובדה שלא נעשה בה שימוש בדבק. כל היצירות היו תוצר של קיפולי נייר כאלה או אחרים.
מדובר בבילוי לא ארוך, ממנו ניתן להמשיך לשוק הפשפשים. או על הטיילת שלאורך הים. והוא מומלץ לשעה של שקט וניקוי הראש.
תערוכת זכוכית ישראלית 2015, מוזיאון ארץ ישראל , מספר תערוכות מעניינות ראינו במוזיאון ארץ ישראל. התערוכה שלשמה הגענו למוזיאון היתה אומנות ישראלית בזכוכית לשנת 2015. מגוון רחב של אומנים, מגוון רחב של סגנונות, השאירו אותנו פעורות פה נוכח העושר הרב. אודה ולא אבוש שאני מאוד מאוד אוהבת זכוכית בשלל צורותיה ולכן אני אולי משוחדת מעט, ולכן אשאיר לכם לשפוט בעצמכם מתוך התמונות. המלצתי האישית היא רוצו אם עוד ניתן.
תערוכות חוצות נחמדה וסימבולית היתה תערוכת הפרחים של הגיל השלישי. האוצרת ביקשה מדיירי הגיל השלישי לעצב פרחים מקרמיקה. כל הפרחים נזרעו בדשא ויצרו פסיפס צבעוני. לא ברור לי אם הפרחים חולקו על פי צבעים או על פי צורות או גם וגם, אבל התוצאה היתה ריכוזים של צבעים מאותה משפחה והיה קסה בלהלך במרחבי הצבע הזה.
תערוכה שלישית ממנה נהננו היתה תערוכת תמונות של בתי הקולנוע אלנבי ומוגרבי בתל אביב. תערוכה קטנה וחביבה, ממוקדת ולא מעיקה. ומכיוון שלא צילמתי בתערוכה הזו קבלו במקומה את סבתא שלי רוזה למרגלות קולנוע מוגרבי בשנת 1937, תמונה שיכלה בקלות להשתלב בתערוכה.
אני מקווה שהיה לכם חג שמח, ושנהנתם מימי החופש.