החמה והלבנה
יום אחד בשעות בין הערבים התחילה הלבנה,
כהרגלה להתכונן לעלות למקומה במרום השמיים
התאפרה,התייפתה, מטפחת כסופה שמה על ראשה היפה
והתקרבה למלכת השמים- היא החמה בכבודה ובעצמה
וחיכתה שהיא תפנה את מקומה והיא הלבנה,תאיר במקומה
עוד מעט ירד הלילה, אך החמה לא זזה ממקומה, לא נעה על צירה
קראה לה מרחוק הלבנה ואמרה: חמה יקרה עת להתחלף,
אנא פני את מקומך, עכשו תורי להאיר את הרקיע, ידידי הכוכבים,
ממתינים לי לארח לי לחברה .
אך החמה איננה עונה ולא זזה היא ממקומה.
מה עושים עכשיו? חשבה הלבנה.
היא קראה לחבריה כוכבים לבוא לעזרה.
מכל צד צצו הכוכבים ידידיה זרחו והקיפו בהמון אהבה את הלבנה העצובה.
הם גילו כלפיה המון חמלה ותמיכה, עטפו אותה בשמיכת חברות אמיצה.
לפתע פתאום נפלה בשמים חשכה , החמה הסתלקה.
מהרי לבנה והאירי במקומה קרו ביחד כל הכוכבים.
הסדר חזר על כינו , מאותו לילה, ידעה כל אחת את מקומה
והאירה את השמיים במועד שנקבע לה
.היום לשמש החמה והלילה ללבנה היפה העטופה במטפחת הכסופה.