בלילה אני נותנת לנמרים שלי לצאת. שישתחררו קצת, כל היום הם היו סגורים וכלואים בשטח מחייה מצומצם ולא תואם. אני פותחת את השער גם לאריות, למרות שהם יחסית, חיים בשטח מרווח יותר. נדמה לי, כי לא מתחשק להם לקום ממרבצם. הם מנערים את גופם בלאות ומחפשים שוב, משהו לאכול, לטרוף,לבלוס. מהצד- ניתן לטעות ולחשוב שהם עושים טובה למישהו,על מי הם מנסים לעבוד?
החתולים והכלבים היו איתי כל היום, הם בכלל לא מפריעים, מסתפקים בתשומת לב, ליקוק שריטה או נשיכה. לפעמים אותי, לפעמים את מי שמסביבי. הציפורים ממשיכות לחוג ולזמר. לאחרונה הן הטילו ביצים וכעת הן מקננות בראשי בנחת מפתיעה. ורק את הנחש, שבוודאי גם הוא נמצא בסביבתי ו/או בתוכי, אני לא מוצאת. הנחש הזוחל על גחונו, מעמיד הפנים, זומם המזימות,מחרב המסיבות. אייהו? מאז גירוש גן העדן, עדיין לא הצלחתי לאתר אותו. רשמתי בטוש אדום על לוח ליבי: "משימה דחופה, למצוא את הנחש הארסי".
יש לילות שהכבשים מגיעות לספירה. הן סומכות עלי שאתבלבל. אני אכן מתבלבלת, כמובן, מס 16 מנתק אותי מהסדר הכרונולוגי וזורק אותי למחוזות אחרים.
לפעמים אני רוצה לישון לבד במיטה, במיוחד בלילות בהן המצעים חדשים, נקיים ומרשרשים. אני מפנה הכל מהצדדים. סוגרת ספרים פתוחים, מזיזה עיתונים, מכינה את עצמי ללילה שקט מחוץ לספארי הפרטי שלי. אני חייבת ורוצה,להשתחרר מכל חובה ודאגה,ואפילו משחררת עצמי מהצורך להאכיל את כל בעלי החיים, רק ללילה אחד לפחות.בבקשה... אני סוגרת את כלובי החיות והבהמות, הזוחלים והמעופפים, ונפרדת בברכה חמה מכל היונקים, ומאמינה בטוב ובשקט. לשווא, חוות החיות נעורה לחיים במלוא עוזם בלילה. רעש בלתי פוסק וקולות חדווה של יצר ויצירה. תמונות בשחור ולבן,וגם בצבע, מוקרנים בקצב קליפ מלווה במוסיקה מעורבלת בקולות, על קירות מוחי.
אני נזכרת שפעם, היה לי טווס מפואר זנב. מזמן לא ראיתי אותו. אני שמה לב למספר יונים מרוטות נוצות וחמור חום, גרום, שמבט עיניו עצוב. את דגי הזהב לא ביקרתי כבר מספר שבועות, וגם הם לא אותי. על משאלה מכל סוג- הס מלדבר או להזכיר. פעם היו לי כמה סוסים אציליים, שיערם היה בוהק ורעמתם המתנפנפת בחום ובשחור הרשימה ומשכה אותי. הם היו דוהרים ומסחררים את ראשי. גם זאבים ובואש היו לי. היה היו. לאט לאט מתדלדל הספארי ומשתנה. יש לי הרבה יותר זוחלים ורכיכות, ופחות חיות טרף יצריות וספונטניות המפתיעות באופן בלתי צפוי בתגובות חדות ולא קשורות.
בלילה, בין חלום להזייה, בין דימיון לפנטזיה, אני נזכרת שחיי היום יום שלי אפורים לגמרי. לילה טוב!
