על נתינה, קבלה והמובן מאליו

תמונה שצילמתי  (שקיעה) באפלקציה בנייד 

החלטתי ש"שישיר"  כי זה חמשיר עם שש שורות..

כן !!! אני יודעת שאין דבר כזה..  ודווקא חיפשתי.. 

אז מה?  בעיני זה מוצא חן.. שישיר... שיר עם שש שורות.. מה רע? 

בכל מקרה .. זה שיר שנכתב  בעקבות נושא אחר

זה הדיון שהעלתה  רחלי- rachely111 בבלוג שלה שאלה לי  אליכם  

באמת נושא מעניין , את מה שהיה לי להוסיף בדיון מבחינת דעה כתבתי לה בתגובות

ואז כתבתי את ה"שישיר" הזה 

היה הייתה אישה שלא ידעה לקבל מתנה...

כל מה שבעלה קנה לה היא התלוננה...

אז החליט שיותר הוא לא קונה מה שאינה רוצה ... 

רק נתן לה כסף , שתקנה לעצמה מה שהיא חפצה...

ואז התלוננה על כך שמתנתו כבר לא מיוחדת כמו בעבר...

אז הוא אמר לה שאם היא לא תפסיק להתלונן, הוא יקנה לה בסוף  שום דבר...

השיר מבוסס על סיפור אמיתי שאני מכירה מהחיים האמיתיים...  

 מדובר על זוג אנשים שהלכו כבר לעולמם לפני הרבה שנים.. 

ואם נחזור לנושא הדיון עצמו...

האם יש דרך בה אנשים לומדים לקבל דברים לא כמובן מאליו ?

אז בהחלט אחת מהן היא הנבצרות והמניעה... כמו בשיר 

אבל זה לא בקטע של עונש...

זה להפסיק לתת לזמן מה כדי שהאדם ילמד להעריך את מה שהוא מקבל...

אני באמת חושבת שאנחנו חיים בדור בו הרוב נותנים יותר מידי לילדיהם  אופן יחסי לפעם 

 אני משערת שלשפע וליכולת להגיע אליו בקלות רבה יותר מאשר פעם 

יש את ההשפעה הממכרת שלה...

גם זה שיותר הורים עובדים המון שעות ובקושי רואים את הילדים 

ומרגישים צורך לפצות את הילדים על זמן איכות עם כמות בטעות.. 

אני  גם חושבת שלתת ולקבל מתנות זה כיף גדול לשני הצדדים 

בעיקר אם יודעים לעשות את זה בצורה נכונה ...

-באהבה, מהלב , ובלי לעשות חשבונות...-

 ובכלל , אני חושבת שלדעת לקבל צריך כמו לדעת לתת.

אני מקווה שהעברתי לילדיי את הרגישות הזאת של לקבל לא כמובן מאליו

מודה שלא חסכתי מהם כלום , בעיקר לא האמת.....

וכשהיו תקופות קשות  גם ידעתי להגיד   להם שעכשיו אי אפשר לקנות דבר זה או אחר...

אני גם דאגתי לא להגיד את זה סתם... 

 כי ראיתי לא מעט סיפורים כאלה  על הורים ...

שאומרים לא  לילד על משהו שהוא נורא רוצה 

אבל בשביל משהו שהם רוצים לעצמם פתאום כן יש להם את הכסף.. ... ...

אני בהחלט דאגתי לילדיי קודם, ואם לא יכולתי לקנות להם אז בטוח שלא קניתי גם לי ,פשוטו כמשמעו

אבל אני לא הייתי מעולם קורבן של הנסיבות , ולא "וויתרתי" ו"הסתפקתי במועט" למענם

פשוט דחיתי את הסיפוקים שלי לזמן מתאים יותר

כי המחשבה החשובה האחרת שהייתה ועדיין יש לי כל השנים היא:

שאני חייבת לדאוג לאימא של הילדים שלי , כי כשהיא תהיה מרוצה מהחיים  גם הם  יהיו מרוצים מהחיים .

הגינות , אמינות , אמת,  יושרה, כבוד , הערכה...

אלה לא מילים סתם, הן לא רק מילות תואר,  אלה מילים פעילות שיוצרות מציאות 

אלה מילים עם תוכן ומשקל של רצינות ועם בונוס ענק למיישם אותן ולנותן ולמקבל אותן .

ואל תשכחו , היום ה6/6 יום העיוור הבינלאומי!

שבת קסומה ושבוע נפלא לכולם  !  

על נתינה, קבלה והמובן מאליו  בבלוגר