כינורו של רוטשילד / צ`כוב
פרטים: יעקה איוונוב – גוי, כינוי – ברונזה, מאפיין עקיף.
תפקידו: בונה ארונות מתים, נגינה בכינור. בניית ארונות מתים לילדים הייתה שנואה עליו, אצילים ונשים עפ"י מידתם, שאר בני האדם עפ"י מידתו [מלמד על זלזול בסובב אותו].
מראהו: גבוה וחסון כבן 70.
מצב כלכלי: חי בעיירה, בעוני. כל חייו התרכזו בחדר אחד.
יחסו למארפה אשתו: מזכיר אותה בנשימה אחת עם יתר החפצים בדירה כאילו הייתה היא עוד חפץ בדירה.
מאפיין עקיף באמצעות אנלוגיה נרדפת: מקסים בבואה של יעקב.
מאפיין עקיף באמצעות מדרש שמות: סביבה נהגה לקרוא לו "ברונזה" – סוג של ברזל המרמז על קשיחותו של יעקב.
ניתוח הסיפור מהבחינות הבאות: 1. מבנה 2. דמויות 3. סוף 4. משמעות הכותרת 5. מאפיינים 6. סוג סיפור 7. מוטיבים
~דמויות: ראשית-עגולה – חלים בה שינויים במהלך הסיפור. מעסיקה אותנו לאורך כל הסיפור.
ברונזה:
*קשוח, מזלזל, שנוא ע"י הסובבים אותו.
*מחלתה של מארפה- מתרכך, מתייחס למארפה, דורש ומתעקש מן הרופא לטפל בה.
*חוזר להתנהגותו הקודמת – אדם קשה.
*הרהורי חרטה על התנהגותו כלפי מארפה ובכלל, מאזן של החיים. מותה.
*יעקב בוכה על חייו – הפגנת רגשות.
*שיא השינוי – מסירת הכינור לאדם השנוא עליו – רוטשילד.
משניות –דמויות שאינן משתנות – רוטשילד, מארפה, מקסים, ניקולאץ החובש.
תרומן לדמות הראשית:
1. מאירות את הדמות הראשית, מסייעות בתפקידה.
2. מקדמות את העלילה.
3. הדמויות בסיפור שלנו מהוות דרך לאפיין באפיון עקיף את דמותו של יעקב באמצעות האנלוגיות.
~סוף סגור – יעקב מת והכינור נמסר לרוטשילד המנגן את מנגינת חייו של ברונזה.
~משמעות הכותרת – א. מדגישה את הסיפור פואנטה. ב. מדגישה את השינוי שחל ביעקב.
~מאפיינים – 1. מדרש שמות – ברונזה.
2. אנאלוגיות – נרדפות: יעקב-החובש. מארפה-יעקב [בנוגע למוות].
ניגודיות: יעקב-רוטשילד.
~סוג סיפור – סיפור פואנטה, ריאליסטי, מתאר מציאות מסוימת.
מסירת הכינור דווקא לרוטשילד שנוא נפשו מהווה הפתעה.
אקספוזיציה.
הסתבכות – מחלתה של מארפה.
נק` מפנה – מותה של מארפה.
שיא – מחלתו של יעקב ובעקבות זאת נתינת הכינור לרוטשילד.
סוף סגור – הכינור נמסר לרוטשילד המנגן את מנגינת חייו של ברונזה.
תפקיד האקספוזיציה:
-זרימת המחשבה ודעתו של יעקב. עיסוקו, יחסו לסובב אותו, מאזנים של רווח והפסד.
-היבט חברתי – יחס הסביבה אליו ויחס לסובב אותו [שונא יהודים...]
-מקום הכינור בחייו – להרגיע אותו.
#מבנה הסיפור#
*דרכי אפיון:
1. אפיון ישיר – מראהו – חסון, גבוה, כבן 70.
2. אפיון עקיף – 1. מדרש שמות: א.יעקב-ברונזה. ב.רוטשילד-עשיר ברגשות.
2. תיאורי נוף וסביבה.
3. אנלוגיות.
*מוטיבים:
1. הכינור והנגינה – ברונזה שמח למות משום שלא היה בזה הפסד, אך היה עצוב לו לעזוב את הכינור אשר בחייו היה הדבר אשר מרגיע אותו.
2. רווח והפסד – לאורך כל הסיפור הוא עסק במאזנים של רווח והפסד.
*דמויות:
1. ראשית עגולה- יעקב.
2. משניות שטוחות- מארפה ורוטשילד [מאירות את הדמות הראשית ועוזרות בקידום העלילה].
*סוג מספר: מספר כל יודע, מעורב בסיפור באמצעות הבעת דעה, רגשות וכו`.
*סוג סיפור:
1.ריאליסטי-מתאר מציאות מסוימת.
2. סיפור פואנטה – לאחר שבמשך כל הסיפור רב עם רוטשילד לבסוף הביא לו את הכינור. – ההפתעה בסוף הסיפור מאלצת את הקורא לחזור לקרוא את הסיפור שנית ואז הפרטים ברורים מאוד.
*סוף סיפור: סגור.
*משמעות הכותרת: הכותרת מדגישה את עובדת היות הסיפור סיפור פואנטה.
*מסר הסיפור: אדם שמגיע בסוף ימיו להארה שהחמיץ את חייו. הוא מוכן לחשוף את עולמו הרגשי [בכי], להודות בקיומו של הרגש ולתקן במידת האפשר את יחסיו עם האנשים. הדמות עוברת תהליך של מודעות, הוא מבין מקומם של הרגשות ומוסר את הכינור לרוטשילד.
"כינורו של רוטשילד" הוא סיפור על חייו ומותו של אדם. הסיפור מתרכז סמוך לסופה של עלילת חייו של יעקב איבאנוב. הסיפור בנוי מאקספוזיציה ומארבעה ימים [בין ה-6 ל-9 במאי] אשר בהם באה לסיומה פרשת חייו של יעקב איבאנוב, המכונה "ברונזה".
האקספוזיציה –דמע"ז.
לאקספוזיציה תפקיד חשוב, ממנה ניתן ללמוד על שיתרחש בהמשך הסיפור.
א. האקספוזיציה משקפת את זרימת המחשבה בתודעתו של יעקב. מן האקספוזיציה ניתן ללמוד על יחסו של יעקב לסובב אותו.
כל ההתרחשויות מסביבו נמדדות עפ"י התועלת הכספית שניתן להפיק מהן או עפ"י ההפסדים שהן עלולות לגרום, כמו כן היא מוסרת לנו אינפורמציה לגבי דמותו ועיסוקו של ברונזה [חי חיי עוני, מתפרנס מבניית ארונות מתים, מנגן בכינור לפרנסתו, מזלזל בסביבה; בונה ארונות מתים עפ"י מידה כללית ולא עפ"י מידתם של המתים. מתיאור בקתתו והחפצים בה כשאשתו נכללת ברשימה זו בנשימה אחת ניתן ללמוד על יחסו כלפיה].
לפנינו תיאור סביבתו של יעקב שהוא אמצעי אפיון עקיף לתיאור דמותו ויחסו לסובב אותו.
ב. האקספוזיציה מדגישה את ההיבט החברתי – שנאתו ליהודים כפי שהדבר מובלט ביחסו לרוטשילד – יש כאן דגש על תפיסת עולמו.
- שנאת הסביבה ליעקב , הסביבה מדביקה לו את הכינוי "ברונזה" כביטוי ליחס שהיא רוחשת לו, יחס של בוז וזלזול לאדם המטפל בבני אדם עפ"י כיסם ומעמדם.
ברונזה [ארד], המתכת מציינת קשיחות, קוח, משהו קבוע ובלתי משתנה – כך שיקפה מתכת זו את אופיו [מדרש שמות – אפיון עקיף].
ג. בסיום הסיפור, המספר מדגיש את מקום הכינור בחייו של ברונזה – משמש כגורם מרגיע. הכינור משמש גם רמז מטרים למה שיתרחש בהמשך באמצעות הכינור.
- >נקודות אלה הן משמעותיות בהבנת הדמות המרכזית והיא ברונזה.
מבנה הסיפור
*אקספוזיציה
*סיבוך – העלילה מתרחשת במשך 4 ימים. תחילת ההסתבכות נגרמה עקב מחלתה של מארפה.
*נק` מפנה – שעת ההלוויה של מארפה.
*נק` שיא – רגע המוות של יעקב בו הוא מבקש להעביר את הכינור לרוטשילד. יעקב מוצא ברוטשילד שומר נאמן לכינורו.
*סיום-סוף סגור. הכינור נמסר לרוטשילד אשר משמיע בו את מנגינת חייו של ברונזה.
תיאור ארבעת הימים – סיבוך
יום ראשון – מחלתה של מארפה גוררת את יעקב לתגובות החורגות מן הרגיל : עריכת מאזן של רווח והפסד שנתי, התבוננות במארפה השמחה למות, שמחה הקשורה ביחסו אליה הגורמת לו פחד בפעם הראשונה בחייו והבריחה אל הכינור כדי להירגע.
יום שני – הביקור במרפאה. גילוי של רגעי חסד כלפי מארפה. הוא מנסה לפצותה על שנות הסבל, אך אלה נעלמים מיד עם שובו הביתה. יחסו החיובי אל מארפה מתבטא בכך שהוא מתקין לה ארון לפי מידתה ולא לפי מידתו, אך למרות זאת הוא רושם בניית ארון זה כהפסד.
כאן אנו עדים לאנלוגיה בין החובש ליעקב – שניהם אטומים, זעפניים וכו` [דרך לאפיין את דמותו של יעקב].
יום ג` –
יום ההלוויה – היא השעה בה מתחולל המפנה בדמותו של יעקב. הוא מגיע למסקנה שהיה כפוי טובה כלפי מארפה ועצב תקפו. יש כאן סצנה של התפרקות, הוא מכלה את זעמו ברוטשילד. רגליו נושאות אותו אל הנהר ושם הוא עושה את מאזן חייו המתבטא שוב ברווח והפסד. העבר מתעורר לנגד עיניו – אך מיד חוזר לקשיותו.
בערב זה הוא נופל למשכב.
יום ד`-
מהווה את שיאו של הסיפור. ברונזה נפל למשכב וברור היה לו כי הוא עומד למות. צר היה לו להיפרד מן הכינור ולכן החליט שהאדם הראוי לקבל את הכינור הוא רוטשילד. הוא מנגן את מנגינת חייו האחרונה – מנגינת היגון.
תמונה זו מציגה את השינוי שהתחולל ביעקב. תיאורי המנגינה העצובה יוצרים אנלוגיה בין רוטשילד ליעקב ומבטאים את השינוי שחל בו. יעקב פונה אליו בנימת חיבה ובין השניים נוצרת שותפות רגש נפלאה.
שיאו של תהליך השינוי אצל יעקב בא לידי ביטוי במשפט: "תנו את הכינור לרוטשילד".
כאמור, בסיפור שתי סיטואציות מרכזיות הדוחפות את יעקב להשתנות: 1. מות אשתו. 2. ההתנגשות המקרית בין ברונזה לרוטשילד.
דרכי האפיון
בסיפור הקצר משקל רב לאפיון העקיף.
1. תיאור הסביבה – עיירה קטנה ועלובה, אשר מתגוררים בה ישישים המכבדים אדם עם כסף ובזים לעני. בעיירה כזו חי ברונזה המשמש "תבנית נוף מולדתו" ופני העיירה פניו. הוא בז לעניים וסולד מהם. הוא מטפל באנשים עפ"י כיסם, כך הם מתנהגים אליו. התכונה המאפיינת את בני העיירה היא קהות חושים וטמטום, כזו היא דמותו של ברונזה, מטומטם וקהה חושים.
2. מדרש שמות – ברונזה הוא יעקב אליו הודבק הכינוי ברונזה, מתכת זולה וקשה. תכונות המתכת מאפיינות את דמותו של יעקב. רוטשילד – כשם אותו עשיר מפורסם – בסיפורנו עשיר ברגשות.
3. אנלוגיות:
ברונזה והחובש – שניהם אטומים, זעפניים, חסרי רגשות, מזלזלים בחלש ובאלה הנתונים לחסדם.
ברונזה ומארפה: השלמה עם המוות.
ברונזה ורוטשילד: אנלוגיה ניגודית.
רוטשילד | ברונזה |
רזה וחלש | אטום וחזק |
בכיין | איש מעשי שרק כסף מעניין אותו |
רגשן. עשיר ברגשות. רוטשילד לא פוחד להרגיש, לבכות ולגעת בסבל. | חסר רגשות |
רוטשילד מאיים תחילה על ברונזה באישיותו הרגשנית, אך לבסוף הוא מודה שיש לו מה ללמוד מרוטשילד ומאנשים כמותו וכי יש לו צורך להתחבר לעולם הרגשי שלו ולזיכרונותיו – כי אדם ללא רגשות וזיכרונות מחמיץ את חייו.
**אנלוגיה נרדפת : שניהם בעלי כינויים – ברונזה, רוטשילד.
4. ברונזה מאופיין דרך מקצועו – מתקין ארונות מתים. יחסו למקצוע ולא המקצוע הוא המאיר את דמותו בעיני הקורא. הוא מצפה למותם של אנשי העיירה כדי להרוויח כסף וכן הוא בונה ארונות עפ"י העדפה. חשובים ונשים עפ"י מידה, כל היתר עפ"י מידתו, ובכך מבטא זלזול כלפי הסובבים אותו.
5. ברונזה מאופיין גם דרך מוטיב הנגינה – מחדש היא משמשת לו גורם מרגיש. כל אימת שנתעצב פנה אל הכינור להירגע. מצד שני שמש לו מקור לרווח, כהמשך למאזני הרווח וההפסד שנהג לעשות.
מוטיבים
1). נגינה בכינור – לייט מוטיב [מוטיב מרכזי ביצירה]
הכינור והנגינה נזכרים לאורך כל היצירה.
א. הנגינה משמשת לו מקור פרנסה נוסף.
ב. נגינת החליל של היהודון רוטשילד שהרגיזה את ברונזה.
ג. המחשבות על ההפסדים הכאיבו ליעקב, אז היה נוטל את הכינור, משמיע צליל והוקל לו.
ד. משהיה מגיע לביתו היה תולה את הכינור ביראת כבוד.
ה. יעקב לא הצר על מותו – בראותו את הכינור נצבט לבו ומר היה לו.
ו. ושוב החל לנגן והדמעות עלו בעיניו וניגרו על כינורו ועוד.
כבר בתחילה מהווה הכינור רמז מטרים לכך שהמנגינה האמיתית תצא אל הפועל. בתחילת היצירה הכינור הוא כלי המוסיף כסף לסעיף הרווח של ברונזה, בהמשך הכינור והמנגינה יגלו את הצד האחר באישיותו של ברונזה – הצד המנוגד לכינויו ברונזה.
מנגינת חייו של ברונזה על התפתחותה מגולמת בכינור. אל הכינור בורח ברונזה ברגעי המשבר בחייו, הכינור מרגעו מההפסדים החומריים ופריטה קלה על מיתרי הכינור תתפתח בסוף לניגון מקורי ונפלא, יצירה רוחנית אישית של אדם אשר בתחילת היצירה היה נדמה כי את אטימותו לא ניתן לפרוץ. הוא מתייחס אליו כאל בן ועל-כן מצא לו אב [רוטשילד] שיטפל בו לאחר מותו. באמצעות הכינור הוא מפצה את רוטשילד על העוול שגרם לו.
אם כך, הכינור הוא הכלי המגלם את פנימיותו של רוטשילד, הכינור ממשיך את מנגינת חייו גם לאחר מותו.
2). מוטיב הרווח וההפסד – מהו רווח אמיתי ומהו הפסד? חיי החומר מול חיי הרוח.
תחושת ההחמצה של חייו נגזרת ממוטיב זה.
בעשותו את מאזן חייו הוא מגיע למסקנה שחייו בוזבזו, בפעם הראשונה הוא שואל את עצמו שאלות הקשורות לתחום הרוח ולא לתחום החומר – מפני מה לא כיבד את אשתו ומדוע לא ניצל את חייו כיאות? – מדוע התייחס גרוע לרוטשילד וכו`, -אז- הוא מגיע להארה שלולא השנאה והרשעות יכולים היו בני האדם להביא תועלת לעצמם ולזולתם.
בעקבות חשבון נפש זה שינה את גישתו לרוטשילד.
דמויות
דמות ראשית עגולה – יעקב אייבנוב [ברונזה]
יעקב מתחיל את היצירה כשהוא בן 70, קהה חושים, מטומטם רגשית ואטום. הוא מסיים את היצירה כאדם שהגיע אל הידיעה [ההארה]. השינוי בו אינו קיצוני – אין הוא נוטש כליל את ערכיו השליליים והם שבים ומופיעים.
כאמור, לאורך הסיפור נבחן שבברונזה מתפתחים זרעים של רגישות, ההולכים ומתפתחים על העלילה.
יש בו מידה מסוימת של אכפתיות וכאב הבאים לידי ביטוי בשינוי קל ביחסו למארפה ובשינוי יחסו לרוטשילד.
דמותו של ברונזה עוסקת בתיאור חיי הנפש שלו, מורכבותם, הניגודים אשר באופיו, אהבתו לנגינה – כל אלה מציינים את חיי הרוח שלו ומאידך יש בו יסוד חומרני המתגלה במוטיב הרווח וההפסד, לכן דמותו היא עגולה.
דמויות משניות
- החובש – משמש בבואה לדמותו של יעקב. הוא מסייע בהארת הדמות הראשית.
- רוטשילד – התנהגותו הכעיסה, המרידה, פייסה את הדמות המרכזית. תגובותיה של הדמות הראשית הן בחלקן תגובות ושינויים למעשי הדמות המשנית – רוטשילד.
סוג מספר
המספר בסיפור הוא כל יודע.
הסיפור מסופר בגוף שלישי מאחר וברונזה אינו איש דברים, קהות חושיו וטמטומו לא יקנו אמינות לסיפור.
סוג סיפור – ריאליסטי.
משמעות הריאליזם בסיפור שעליו לייצג מציאות הדומה למציאות הקיימת ושבה העלילה היא סיבתית.
הדמויות פשוטות ולקוחות מתוך החיים עצמם. התיאורים תואמי ממשות. השינוי ביעקב אינו קיצוני כי במציאות לא יתכן שאדם בן 70 ישתנה, ואם כך יופיע בסיפור הרי שהוא יפר את כללי הסיפור הריאליסטי. השינוי אינו מציאותי.
המסר בסיפור
הסיפור מסופר על אדם שבסוף ימיו מגיע להארה. הוא מבין מה החמיץ בחייו ומוכן לחשוף את עולמו הרגשי, להודות בקיומו ולתקן במידת האפשר את יחסיו עם אנשים. הדמות עוברת תהליך של מודעות. הכינור כינורו של ברונזה, אך מאחר ולמד מה מקומם של רגשות מרוטשילד – הוא מוסר לו את הכינור.
-במקום לעסוק במאזנים של רווח והפסד אנו צריכים לעצור לרגע ולחשוב על החיים ולראות מה יהיה הלאה.