כל עכבה לטובה - ציון כמעט שנה מאז שיחרורי מבית החולים

אומנם אנחנו עוד לא בעשירי ליולי, אבל המאורעות האחרונים מזכירים לי שאני עוד חודש מציינת שנה מאז שהשתחררתי מהאשפוז. למעשה אם מסתכלים על זה בכיוון אחר, אני בהחלט משוחררת שנה מבית החולים, אבל לא מהאשפוז כולו, כי אני בכל זאת הייתי חודש וחצי בשיקום. אני לא מאמינה כמה דברים עברתי בשנה אחת, אני נזכרת במה שעשיתי קצת לפני שאושפזתי, זה מרגיש לי כל כך רחוק עכשיו. לפני כל האשפוז היה לי חודש וחצי של כיף אמיתי, זה התחיל ביום האישה הבינלאומי מטעם עזר מציון, הפעם הראשונה שלי שם, אחר כך זה המשיך ביום המעשים הטובים שבו כל כך נהנתי להיות המתנדבת לשם שינוי, זה המשיך לערב כייפי אצל הורי עם השף ערן שוורצברד, אותו השף שאחראי לאגרטל המפורסם במאסטר שף, בין לבין הייתי גם ביום כיף מטעם האגודה למלחמה בסרטן שבו מדדו לנו פאות, בדקו את המידות שלנו ואז אחרי כמה זמן הלכנו ליום צילום, שבו איפרו אותנו, הלבישו אותנו, פינקו אותנו, וגם הביאו לנו מתנות, הרגשתי סלב ליום אחד. הפינוק הסופי והאחרון לפני האשפוז היה נופש באילת, זה היה מושלם!! ביליתי עם חברותיי למחלה, יצאנו לשיט וביקור במצפה התת ימי, ראינו את המופע המדהים WOW שאגב כשמו כן הוא, אחרי שיוצאים מהמופע הזה אומרים וואווו. אבל אחרי שחזרתי נאלצתי לנסוע לאשפוז.

בהתחלה אושפזתי כשבועיים, שוחררתי לאיזה שבוע לכבוד פסח, אבל אז הכאבים התגברו ונאלצתי להתאשפז שוב. זה היה הפסח הכי מאכזב שחוויתי, הייתי כל כך עצובה מכמה סיבות. בראש ובראשונה התאכזבתי כי רציתי כל כך לטייל עם בעלי והילד, תכננו ללכת לכל כך הרבה מקומות, רציתי לקחת אותו לסרט הראשון שלו, רציתי שנטייל קצת, שאולי אפילו נקפוץ לבקר את גיסתי שגרה לא רחוק מעפולה, בסוף כל מה שעשיתי באותה התקופה זה היה לשכב בסלון. באותה התקופה בדיוק רכשנו מיטה חדשה ומזרון חדש, כי המיטה הקודמת הייתה זוועתית ולא יכולנו לישון בה. זאת הייתה תקופה שבה בכיתי הרבה, נעצבתי כי כל כך רציתי כבר לגמול את הבן שלנו מחיתולים. זה היה אמור להיות בפסח שעבר, כי הוא היה בן שלוש וחצי באותה תקופה, מדבר שוטף, ונראה היה כי הוא מוכן לכך, לבסוף אושפזת וההזדמנות הזו התמסמסה. אני מניחה שכולכם מכירים כבר את הפתגם "כל עכבה לטובה", משפט שאנחנו אוהבים כל כך לומר אבל מבינים את המשמעות שלו רק בדיעבד, ואכן אני מכירה ומוקירה את המשפט המקסים הזה, כי באמת העיכוב כאן באמת יצא לגמרי לטובה. אז נכון, התחלנו עם הגמילה שלו רק בגיל ארבע וחצי, אבל אני מודה שזה מדהים, אני כל כך גאה בו, במתוק המהמם שלי. למעשה למדתי את המונח כל עכבה לטובה, על כל דבר שעברתי בחיי, היה עם עיכוב. להביא ילד, לקח לי זמן, אבל אז בא לי הקסם הזה, הילד המתוק שלי שכל כך בא לי לחבק ולנשק כל הזמן כי הוא מקסים.

אני בן אדם שרוצה הכל כאן ועכשיו, אין אחר כך, אין מחר, אין אתמול, יש היום. אבל עם הזמן למדתי לשחרר, לתת לזמן לעשות את שלו. כי התוכניות שתכננתי כל הזמן בחיי ונדחו, יצאו למעשה הכי שווים שיש. אני כבר כחודש מנסה לתכנן עם חברה לצאת לסרט, פעם אחת היא לא יכולה, פעם אחת אני לא יכולה, לפעמים אני גם מנסה לתכנן עם בנות דודות שלי ולפעמים עם אחותי, אבל לא, אף אחת לא יכולה. בסוף מה קרה, החלטתי לעשות מעשה, אמא שלי כבר המון זמן מבקשת ממני שאני אשים את הבן שלי אצלה, שיישן אצלה באיזה שישי אחד, האמת שהוא בעצמו מבקש כל הזמן ממני שהוא רוצה לישון אצל סבתא. אני יודעת שהתוקף של הקופון לסרט שרכשתי עמד להסתיים, אמא שלי רצתה שהבן שלי יישן אצלה, אז מה עשיתי, ביררתי אצלה אם אני יכולה להשאיר את המתוק שלי לישון אצלה כמו שהיא אמרה לי, אז השארתי אותו אצלה, אני ובעלי הרווחנו ערב רומנטי, ככה דייט כמו פעם, יצאנו לסרט מצחיק, ביום שישי בערב, כמו פעם, הבן המתוק שלי נהנה מזמן איכות עם סבתא שלו, בקיצור כולנו הרווחנו. אותו הדבר קרה לי עם בנות דודות שלי ודודה שלי, ניסינו כבר במרץ לקבוע לשבת ביחד בבית קפה, אבל התאריך המקורי שאותו קבענו, יצא ביום גשום במיוחד, ויצא שדחינו ודחינו ודחינו, עד שבסוף קבענו לחמישי שעבר, זה אומנם יצא פרלמנט אינטימי, רק אנחנו, אני ושתי אחיותי עם אמא שלי דודה שלי והבנות שלה. נהננו ברמות היסטריות, אז אני רוצה פה לומר לכם, שאם תוכנית שלכם השתבשה, נהרסה, לא משנה מה קרה, שתדעו, שכל עכבה, היא באמת, אבל באמת לטובה.

תזכרו תמיד שכל עכבה היא לטובה