"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. וראה אלוהים כי טוב. ירוק העצים, גובה ההרים, קרקור הצפרדעים. הכל היה הרמוני. ואז ברא אלוהים את החנות הראשונה.. ומסה של נשים הסתערו מתוך האפלה. ואלוהים שתק והעולם כבר לא היה אותו הדבר"
זו עובדה בדוקה שגברים ונשים לא יכולים ללכת ביחד לקניות.
גבר ואשה יכולים ללכת להמון מקומות ביחד: לקולנוע, למסעדה, לים, לנופש ארוך או קצר, לטיול לירח ואפילו למיטה. אבל קניות ביחד? כמעט בלתי אפשרי. זה מסע של סאדו-מאזו רגשי, גופני ונפשי.
וזה הולך ככה:
היא טוענת תמיד שהוא מלחיץ אותה. מלחיץ אותה! חה חה.
כבר מההתחלה האשה עובדת עליו:
"מאמי, זה לא יקח הרבה זמן.."
והוא הולך איתה 6 שעות לשופינג. 6 שעות מזויינות שלא נגמרות לעולם, בתוך קניון למשל, זו אודיסאה מורטת עצבים. לאחר שהוא חשב שזהו, לא נשארה חנות שהיא לא נכנסה בה, הוא מסובב את הראש לשניה וסעאמק!
נעלמה. פתאום הוא רואה אותה כמו ספיידרמן דבוקה לאיזה מדף:
נעלמה. פתאום הוא רואה אותה כמו ספיידרמן דבוקה לאיזה מדף:
"אבל נשמה שלי, תראה איזו חולצה מהממת עם כתפיות מיוחדות!"
הגברים הם שונים. מענין אותם הדברים הפרקטיים, היעילים, מה שבאמת נחוץ, למשל: כיסויים לרכב, מערכת משוכללת לרכב עם 17 רמקולים, שעון צלילה ל-300 מטר עומק, מכסחת דשא לדירת 3 חדרים פלוס מרפסת, תיבת כלי עבודה עם 73 מברגים מכל סוג ועוד כהנה חפצים מרתקים.
אבל הן לא מבינות בכלל:
"מה אתה מסתכל?.. אתה נעצר במקומות כאלה משעממים.."
והן לא מבינות אותם, כי נשים הולכות לקניות.. וגברים הולכים לקנות. וזה לא אותו הדבר. לקנות, זה אומר:
"תן לי 6 מסמרי פלדה מס`3".
וללכת לקניות זה:
"יש לי רק 7 שעות בשביל לחרוש את ה-139 חנויות שבקניון הזה ואני צריכה לראות את כולן".
ואחר כך, זה הוא שמלחיץ אותה!
אשה יכולה לבזבז אחר צהרים שלם בקניות ויודעת מראש שלא תקנה דבר. היא תכנס לחנות ותגיד למשל:
"אני רוצה למדוד את השמלה הזו וההיא, כן וגם זו שבחלון ראווה".
ובדרך לתא ההלבשה היא שולפת למוכרת העייפה מסרים כאקדוחן במערב הפרוע:
"אני רואה כבר שזו צרה מלמעלה וזו תשמין אותי במותניים והצבע של החולצה ההיא עושה לי מצב רוח רע".
המוכרת רואה עם מי יש לה עסק ובשנאה הולכת וגוברת, חורקת שיניים, מלבישה על עצמה את החיוך הכי מזויף והולכת שבי אחריה.
אבל לה, זה לא מזיז, יש לה עור של פיל. כבר מדדה חצי חנות והמוכרת? שתשב בשקט, בשביל זה היא מקבלת משכורת, לא?
לאחר שעה וחצי של מדידות ולאחר שהשאירה ערמות מפלצתיות של בגדים בתא המדידה, יוצאת לרחוב ואומרת:
"בחיים, אבל בחיים אני לא קונה כאן, תמיד המוכרות עם פרצוף של תחת.."
גבר לעולם לא עושה זאת. לאחר שמדד 3 פריטים, הוא מרגיש רגשי אשמה נוראיים. וגם המוכר/ת יודע זאת ומנצל/ת אותו עד הסוף המר:
"כן כן, אני מאוד אוהב את הג`קט הזה.. אבל הוא מעט גדול עלי.."
"לא גבר! מה פתאום גדול, זו גזרה רחבה, אבל זו המידה שלך, בול עליך! מ ו ש ל ם. אתה פשוט רחב כתפיים וצר מותניים, רואים שאתה מתאמן.."
"אני? מתאמן?"
"כן, הנה, תשלב רגע את הזרועות.. נו, אמרתי לך! בול המידה שלך".
"אולי מידה אחת קטנה יותר?"
"לא. נשארה לי רק המידה הזו. אני צריך לקבל. אבל אני אומר לך אח שלי מראש שזה יהיה קטן עליך,
הנה, תראה עם החולצה הזו, איזה יופי, מ ו ש ל ם. ואני אומר לך שרק היום במחיר הזה.."
"כן כן, אני מאוד אוהב את הג`קט הזה.. אבל הוא מעט גדול עלי.."
"לא גבר! מה פתאום גדול, זו גזרה רחבה, אבל זו המידה שלך, בול עליך! מ ו ש ל ם. אתה פשוט רחב כתפיים וצר מותניים, רואים שאתה מתאמן.."
"אני? מתאמן?"
"כן, הנה, תשלב רגע את הזרועות.. נו, אמרתי לך! בול המידה שלך".
"אולי מידה אחת קטנה יותר?"
"לא. נשארה לי רק המידה הזו. אני צריך לקבל. אבל אני אומר לך אח שלי מראש שזה יהיה קטן עליך,
הנה, תראה עם החולצה הזו, איזה יופי, מ ו ש ל ם. ואני אומר לך שרק היום במחיר הזה.."
ואם המוכר שועל ותיק, הוא יכול למכור לו 3 ג`קטים ו-5 חולצות בכל קשת הצבעים.
כשגבר הולך לקנות, הוא רוצה לגמור עם זה מהר:
- תן לי נעליים.
- צבע?
- שחור.
- מספר?
- 42.
- בבקשה.
אשה לא. אם היא תמצא את הנעליים בחנות הראשונה, יהרס לה האחר הצהרים של קניות.
"אני רוצה נעל פתוחה מעורבת, עם עקב קובני, אדום, אבל מאוד אדום, עם השתקפות כתומה".
נו באמת.. לך תחפש.
ובכלל כשגבר הולך לקניות עם אשה, הוא הופך לאובייקט. לקולב אנושי. לשליח האלות. על יד תא המדידה, הוא עומד בעודו מחזיק לה את התיק, את המעיל, את מה שקנו בחנות הקודמת ובנוסף 4 חליפות ו-2 שמלות.
"יקירי, לך תגיד לה שתתן לך מידה אחת יותר קטנה ובכחול עמוק זוהר".
אבל זה לא הדבר הגרוע ביותר שקורה בתאי ההלבשה. הכי גרוע זה לדעת שעשרות נשים ערומות בתוך התאים האלה ורק וילון דקיק שזז כל הזמן מפריד ביניהם. לאיזה צד הוא אמור להסתכל? לוילונות. לא! על המוכרות? גם לא! ואז הוא משוטט עם מבטו לעבר כל ערמות הבגדים, הבדים.. המפלצות האלו שבלילה ירדפוהו בסיוטיו ויעטפו אותו כחלוק משוגעים. אפילו לא נותרה לו הפריווילגיה לשקוע בסמארטפון שלו כי לאחר 5 שעות אזלה לו הסוללה שכה ניצל בחנויות הקודמות.
אבל יש גרוע יותר. כשהגבר הולך למדוד עם האשה:
"אתה תמדוד את זה, את זה וגם את ההוא. ויותר טוב אם יש להם באדום קברנה".
"אדום? קברנה? אני?"
"מותקשלי, אל תהיה משעמם, זה באופנה עכשיו, תרחיב קצת אופקים, לא יזיק לך.. לא נמאס לך מהכחול הזה כל הזמן?"
ושלא לדבר על כך שבכל רגע היא מסיטה את הוילון או פותחת את הדלת כדי שכל העולם יראה אותו בתחתונים או שמכניסה את המוכרת ושתיהן בוחנות אותו חמורות סבר כ-2 שוטרות שתפסו אותו על מהירות בכביש מהיר.
"כן, בגלל שאין לו מותן והוא קיבל את התחת השטוח של אבא שלו.. תמיד יש לי בעיה בלמצוא לו בגדים".
והוא מלחיץ אותה! הוא! ואחרי זה הן מרוצות? לא. בטח שלא. הן ממשיכות לעמוד מהופנטות ועם עיניים מזוגגות מול כל מדף.
"תראה את הנעליים האלו. עם עקב סטילטו ויותר זולות..לא הייתי צריכה לקנות את ההן.. אבל אתה, אתה תמיד אומר לי למהר!"
גבר לעולם לא יבין את התרוממות הנפש שיש לאשה בשוטטות אין סופית, חסרת תכלית זו, הנירוונה האולטימטיבית שבלעדיה אשה אינה אשה שלמה. הרעב המתמיד האין סופי הזה לצעוד לתוך חנות כאילו שמדובר בכוכב לכת נדיר ועליה לתקוע את דגל הכיבוש על אדמת החנות. ואני לא נכנסת פה לזה שהארון שלה מפוצץ, אך אף פעם אין לה מה ללבוש. זה כבר פרק אחר בטרילוגיה הזו.
סרט מסתיים, גם נופש, אפילו לטיול בירח יש סוף, אבל אם אתם רוצים לדעת מה זה באמת נצח.. לכו לקניות עם אשה.
אמרתי לאיש שאני אוהבת, כמה שאני שונאת ללכת לשופינג ואין לי סבלנות אף פעם ללכת ולמדוד בגדים, נעליים וכו', אבל למען האמת אני מרגישה שזה סוג של פגם גנטי, משהו בחיבור בין שני כרומוזומי ה-X שלי שתקע איזה יתד עם שלט שכתוב בו: "את לא פחות אשה ללא שופינג".