וואי. אני צריכה ללמוד להיסטוריה. טכנית כבר לא נשאר לי המון מה לסכם בזכות זה שהתחלתי להתכונן מוקדם. אבל אני צריכה לפתור שאלות כדי לוודא שאני יודעת הכל פיקס. הבגרות הזאת גורמת לי לכאב ראש.
...וזה הכל לפינת ה - "מייטי-לומדת-עד-כמה-הארץ-הייתה-מוצפת-בטרור-יהודי-לפני-הקמת-המדינה" (הם פאקינג התנקשו באיזה ברון שוודי כי הוא העז להציע פתרון מדיני -,- אני מתחילה להבין למה הבריטים שמחו לברוח מכאן).
הממ, פרק חדש. אין שינוי דירוג. בפרק זה מוזכרת הסדרה "זגורי אימפריה" ומצוטטים משפטים מתוך השיר "הראשונה" של משה פרץ (שמעו אותו, שמעו. הוא מקסים). כל הזכויות עליהם שמורות ליוצרים של הסדרה והשיר וכו' וכו'.
אני לא יודעת מה הדבר הבא שאפרסם. אני גם לא יודעת מתי הפעם הבאה שאמצא הזדמנות לפתוח מסרים. הבגרות האחרונה שלי ב-22, כך שטכנית לא נשאר לי עוד הרבה, אבל כל המאגרים של הפיקצרים ששמרתי לתקופה הזאת כדי להימנע מיובש מתחילים להיגמר, ואני רוצה לדחות את הפרסום של "שניים בדירה אחת" כי יש עריכה קטנה שרציתי לעשות לפני שאשחרר עוד פרק, כך שכרגע אין לי ממש מה לפרסם. ברור לי שאני אצטרך לעשות רשימת עדכונים בה אדבר על מה שאני מתכננת לפרסם בחופש, אבל את זה קיוויתי לעשות אחרי הבגרות ב-22, כך שזה לא רלוונטי עכשיו...
בעיקרון מה שאני מבקשת מכן/ם לעשות אם עדיין לא עשיתן/ם זה להצביע בסקר, כי אם אפרסם משהו לפני ה-22 זה כנראה יהיה פיקצר שיצא לי, והייתי מעוניינת לדעת איזה פאנדומים מוצאים חן בעיניכן/ם. זה חשוב לי. התוצאות בנוגע לגליי, למשל, הפתיעו אותי (ועוררו בי חשק לכתוב קוויטנה אפילו שכבר שנים לא נגעתי בכלל בשיפ הזה). רוב ההצבעות שהלך לפרסי ג'קסון לא הפתיע אותי, אבל הוא גרם לי לתהות מדוע אם ככה יש לא הרבה תגובות על הפיקצרים שאני כן מפרסמת בפאנדום. וההצבעות לאוונג'רס גרמו לי להפתות לכתוב משהו על הילדות של נטשה, או משהו עם סאם וסטיב (למרות שכנראה אצטרך לראות את עידן אולטרון לפני שאחזור שוב לפאנדום הזה). בקיצור. זה עוזר לי. אז תצביעו באמשכם? תודה ^^
מקווה שתאהבו את הפרק. אשמח לתגובות.
~.~
לפעמים אני ברצינות שואלת את עצמי אם שארון דפוקה לחלוטין.
אסתר הייתה אצלי והתמזמזנו וכל זה – עם כמה שאני תמיד מדברת איתה על קשר רגשי במערכת יחסים, איך שהוא אנחנו תמיד מגיעות למצב הזה שבו אנחנו פשוט מתנחלות על המיטה שלי ומתנשקות עד שהיא חייבת ללכת הביתה. אוף, אל תאשימו אותי, אני לא בטוחה איך זה קורה, היא פשוט כל כך סקסית.
בכל אופן, היא בדיוק אמרה לי שהיא אוהבת את הטעם של השפתיים שלי, ואני אמרתי לה שמדובר בשפתון מבריק בטעם תות והצעתי לה לנסות לשים – היא הסתכלה עליי במבט מזועזע בתגובה, כאילו הצעתי לה ללקק את הנחיר של אבא שלי או משהו – כששארון נכנסה לחדר. היא צחקה המון וצרחה כמו מטומטמת, "אבא של מרינה!!! בואי לראות את מרינה בזמן שהיא עושה מעשים מגונים לבחורה!!!"
"ההורים שלי לא בבית, גאונה." התיישבתי על המיטה, מעיפה מבט עקום באסתר שקפצה וככל הנראה חיפשה את הדרך המהירה ביותר להיראות כאילו הלשון שלה לא הייתה בתוך הפה שלי כרגע. "מה את עושה כאן? תתקשרי לפני שאת באה אליי! ותדפקי על הדלת, ילדה!"
"אויש, נו, תפסיקי לשחק אותה." היא התיישבה ביני ובין אסתר, מפרידה בינינו בלי למצמץ. "לפני שהייתה לך חברה לא היה אכפת לך שאני באה לבית שלך בלי להודיע, וכשהייתי פותחת את הדלת בלי לדפוק היית צוחקת. אבל מאז שאסתוש גנבה אותך ממני, אני זרה בביתי שלי!"
"זה הבית שלי, שארון!!!" צרחתי. "וחוץ מזה, אסתר מעולם לא גנבה אותי ממך! אם היא הייתה באה לגן ברכה ביום הראשון שבו ראיתי אותך ומציעה לי לשחק לפני שאת הספקת לפנות אליי ולשאול אותי אם אני רוצה לבנות אסלה מקוביות ובכך לשבות את ליבי, אז אולי היא הייתה גונבת אותי ממך. אבל האם היא עשתה את זה? לא!"
"היא הייתה עושה את זה אם היא הייתה יכולה." טענה שארון. "וחוץ מזה, היא עדיין גנבה אותך ממני! אני אפריד ביניכן יום אחד, אני נשבעת."
לא התרגשתי. שארון אומרת את זה בכל פעם שהיא רואה אותי ואת אסתר ביחד. למעשה אין לה שום דבר נגד אסתר, או נגד הזוגיות ביני ובין אסתר. היא סתם בטוחה שיש לה בעלות עליי או משהו.
אסתר אמרה במבוכה, "סליחה, שארון."
"אל תתנצלי!" אמרתי לה מהר נורא (כי אני נינג'ה). "שארון, הגיע הזמן שתביני שאני לא שייכת לך! אני אישה עצמאית וחופשייה! מותר לי למזמז את מי שאני רוצה ולדרוש פרטיות! מי את לעזאזל, שארון? גבר שעיוור לפריווילגיות שלו?!"
שארון עשתה פרצוף מזועזע. "אל תעליבי אותי!" היא קראה, ואני די בטוחה שהיא אמרה את זה בציניות, אבל המשכתי בנאום שלי בכל זאת.
"אם ככה, תתחילי להיות מודעת להתנהגות הנוראית שלך! תפנימי שאני לא הרכוש שלך! מותר לי לצאת עם מי שבא לי וזו זכותי המלאה לקחת את גופי בידיי!"
"יש ביטוי כזה?" שאלה אסתר בשקט. "איך זה בכלל אפשרי, כאילו... לקחת את הגוף שלך בידיים שלך?"
"ושלא תעזי לנסות להפריד ביני ובין אסתר!" קראתי בקול רם, מתעלמת מדיבורי הביניים. "אין דרך להפריד בינינו, הקשר בינינו חזק כמו ברזל – "
"היי, אסתוש, רוצה ללכת איתי למטבח להכין משהו לאכול?" שאלה שארון.
אסתר קמה, חיוך מתפשט על פניה. "האמת היא שאני אשמח. אני מורעבת, והילדה הזאת אפילו לא עצרה לשאול אותי אם אני רוצה לשתות משהו – היא ישר נישקה אותי. וקשה להתרכז בלהתנשק כשאני מנסה למנוע מהבטן שלי לקרקר."
שארון אמרה ברצינות מזויפת, "אני במקומך הייתי שוקלת את הקשר הזה שוב, חביבתי. לא יודעת מה לגביך, אבל אני הייתי מרגישה גרוע אם בכל פעם שהייתי נכנסת לבית של החברה שלי היא הייתה ישר מצמידה אותי לקיר בלי אפילו להציע לי עוגייה!"
אוח. עד שיש לי חברה – ועוד מישהי כמו אסתר, עם התלתלים המדהימים האלה והשפתיים היפהפיות והעיניים ו... אוף, נו, עכשיו אני רוצה לנשק אותה שוב. בכל אופן, עד שיש לי את זה, שארון חייבת להרוס גם את זה. שארון מחריבת העולמות!
חוץ מזה, זה הגיוני לגמרי שאהיה להוטה להיפגש עם אסתר כשסוף סוף יש לי הזדמנות לעשות את זה. היא לא באותו בית הספר כמו שלי ושל שארון ושל תומי, והיא גם בכיתה י"א, גדולה ממני בשנה והכל, אז בכלל. בקושי יש לה זמן לנשום בין כל המבחנים וכשהיא יכולה לבוא אליי פעם ושבוע אז אני מנסה לנצל את זה עד הסוף – כלומר, לנשק אותה כמה שיותר. אוף, זה מחפיץ מצידי? לא ידעתי שזה מפריע לה.
באתי לסלון ואמרתי לאסתר, "לא ידעתי שזה הפריע לך, שאני ממהרת לנשק אותך והכל. אני מצטערת, אני לא אעשה את זה יותר."
אבל אסתר צחקה ועשתה 'לא' עם הראש. "אני אוהבת את זה כשאת מנשקת אותי ישר כשאני נכנסת. סתם זרמתי עם שארון כי ידעתי שהיא תרביץ לי אם לא אעשה את זה." שארון הנהנה בהסכמה, מודה באלימות שלה בלי למצמץ, ואסתר המשיכה. "אני אוהבת להתמזמז איתך, מרינה. אל תחשבי אחרת. ואני מחכה לזה בדיוק כמוך." היא חייכה אליי את החיוך המדהים הזה שלה שתמיד גרם לתחתונים שלי להיות רטובים נורא אחרי הפגישות איתה (אם שארון הייתה יודעת שזה קורה לי היא הייתה צוחקת עליי למוות).
"אולי תסתמו? אתן הורסות לי את התיאבון." הכריזה שארון בעצבים, ולמרות זאת לא האטה את בליסת את העוגיות המהירה שלה. העוגיות האלה בכלל היו אמורות להיות ליורי שבא מהצבא, אבא אפה אותן במיוחד בשבילו. אני מקווה שהוא לא יכריח אותי לאפות חדשות. "אתן מתנהגות כמו זוג מקומדיה רומנטית שמיועדת ללסביות מזדקנות. תנוחו."
"מי שמדברת!" התעצבנתי. "תסתכלי על עצמך! את סתם מקנאה כי לך אין חבר."
שארון נחרה בבוז. "אני לא צריכה חבר. אני צריכה אספקת מזון אין סופית ופתרון מוחלט להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות."
נאנחתי והתיישבתי ליד אסתר, עייפה מכדי להמשיך בויכוח. אסתר נישקה לי את הצוואר בניסיון לעודד אותי (ניסיון שעבד, אם תהיתן) וגרמה לי להתחיל להתמזמז איתה מול שארון בהתעלמות מזעקות המחאה שלה.
רק כששארון תקעה לנו את מגש העוגיות הריק בראש וגרמה לגשם של פירורים לשטוף אותנו זה התחיל להיות קצת קשה להתעלם ממנה.
"תפסיקו, תפסיקו, זוג סוטות! זה לא טבעי!" היא צרחה, ולאחר שזכתה למבט חודר ממני מיהרה להוסיף, "לא הזיווג עצמו, נו. מה שלא טבעי זה כמות הרוק שהחלפתן! זה בטוח לא בריא. אתן יודעות שאיידס יכול לעבור ברוק אם מעבירים יותר משישה ליטר שלו לגוף של מישהו אחר? אם לאחת מכן יש איידס, כדאי שתתחילו לדאוג!!!"
"לאף אחת מאיתנו אין..." התחלתי את המשפט, אבל אז פניתי להביט באסתר בשאלה.
היא תקעה בי מבט מעוצבן. "נו יופי. מה הדבר הבא שתעשי? תזרקי את תרומת הדם שלי?"
פניתי חזרה לשארון והמשכתי, "לאף אחת מאיתנו אין איידס. את יכולה להירגע."
"אני לא אירגע!" היא צעדה מצד לצד כמו איזה... אוף, אין לי מטאפורה. כמו אידיוטית שהולכת מצד לצד? אח, שארון עושה לי את החיים כל כך קשים. "החברה הכי טובה שלי מעדיפה להתמזמז עם י"אניקית מאשר להיות איתי!"
"שארון, כל אחד יעדיף להתמזמז עם י"אניקית מאשר להיות איתך! גם את היית מעדיפה להתמזמז עם י"אניקית מאשר להיות איתך!"
"איכס, לא." אמרה שארון, אבל אז הוסיפה בתנועת גבות מגוחכת – "אני מעדיפה אותן צעירות."
אסתר צחקה המון זמן שאני עשיתי קולות הקאה. "מגעילה אחת! תסתלקי מהבית שלי!" קראתי, ועכשיו היה תורי להרביץ לה עם המגש.
"טוב, טוב, סליחה, מרידה! אל תירי עליי עם החיצים שלך! או... משהו." היא התגוננה מפניי בתנועה מגוחכת. "נו, סתם צחקתי, ילדה. אני משועממת! אפילו בדקתי אם יש שיעורי בית באזרחות, לרמה כזאת הגעתי! ובתור החברה הכי טובה שלי אני דורשת ממך לשעשע אותי." היא אמרה בתובענות, ואז הוסיפה – "ולא, להתנשק עם אסתר שנים מול הפנים שלי לא נחשב לשעשוע!!!"
"אוף, נו, בסדר." וויתרתי. "רוצות לעשות מרתון 'זגורי אימפריה'?"
שארון צווחה בשמחה ואסתר הנהנה בהתלהבות, אז לקחתי את השלט והתחלתי לחפש את הפרק הראשון של העונה הראשונה בהקלטות תוך כדי הקשבה לשארון שהחלה לפרט בדיוק איך וכמה היא הייתה מזדיינת עם אבישג אם היא לא הייתה סטרייטית.
בזמן שצחקנו וציטטנו משפטים תומי התקשר אליי. "את חושבת שכדאי שניפגש בסוף שבוע הזה?"
אמרתי, "ההורים שלי בטח ירצו שהבית יהיה שקט ופנוי לכבוד הביקור של יורי מהצבא, אז לא נראה לי שיהיה אפשר אצלי."
"ההורים שלי יסכימו שאצלי. את יודעת איך זה איתם עכשיו. וחוץ מזה, החדר שלי יותר גדול משלך, אז זה בכלל יהיה יותר נוח." הוא פיהק קלות, ואז שאל – "את תתקשרי לאסתר ואני לשארון?"
"שתיהן אצלי עכשיו, אז אני יכולה לברר איתן אם זה מסתדר להן כבר עכשיו."
"סליחה?" הקול שלו עלה בטון. "נפגשות בלעדי? חצופות!"
"כאילו שהיית בא אם הייתי מציעה לך! בטח היית אומר שיש לך דברים יותר חשובים לעשות, כמו להתקלח בפעם השמונים אלף היום או להתאמן שוב על קווי האייליינר המחורבנים שלך."
"דבר ראשון, שלא תעזי לקרוא לאייליינר מחורבן, את שומעת אותי? ודבר שני, את צודקת. באמת יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לנסות להידחף בין חבורת בנות שמנדות אותי."
"אוף, נו, זה אפילו לא היה מכוון להיות פגישה של שלושתנו, תומי!" ייללתי, מדברת בקול רם בכוונה כדי ששארון תשמע. "זה היה אמור להיות רק אני ואסתר, רק שתינו מתמזמזות עד סוף העולם, אבל השארון הזאת הייתה חייבת להרוס את הרגע כמו שהיא הורסת כל דבר אחר בחיים שלי!"
שארון צחקה בקול רם, לא מורידה את עיניה מהמסך. "את אוהבת אותי."
"אני מבין אותך, יקירה." אמר תומי בקול רציני. "זו לא הפעם הראשונה שבה שארון הורסת רגעים רומנטיים, תאמיני לי. לילדה הזאת יש משהו נגד רגעי אושר נדירים."
"אוף, אבל זה לא הוגן! אסתר היא האישה הראשונה שבאמת אהבה אותי בחזרה – "
"את היית הראשונה כשחיפשתי לי תשובות, או כשבאמצע יום פתאום הגיעו חדשות טובות!!!" צרחה שארון, מזייפת משה פרץ בניסיון להפסיק את ההתאגדות הצודקת כלפיה. אסתר נחנקה מרוב צחוק ברקע.
"והיא היחידה שבאמת נתנה לי להתמזמז איתה ככה – "
"והמסת אצלי חומות ונתת להתקרב, אבל היית הראשונה שגם שברה לי את הלב!!! שטיילה אצלי בנפש, שניצחה את ההיגיון!!! ותהיי הראשונה עד היום האחרון, עד היום האחרון!!!"
"סתמי, טיפשה!!!" צרחתי. תומי צחק נורא מהצד השני של הקו.
"למה, יש לך משהו נגד משה פרץ?" שארון נדלקה. "אשכנזייה גזענית! המוזיקה הזאת לא מספיק טובה לך, הא? זה לא מספיק מכובד לך כמו המוזיקה הקלאסית ששמעתם שם באירופה, הא?!"
"המשפחה שלי הגיעה מהצד האסייתי של רוסייה, מטומטמת." גנחתי. "משה פרץ הוא אחלה, אבל את ממש לא, שארון! קחי את תומי, הוא כבר ינזוף בך!" העברתי אותו לרמקול והושטתי לה את הטלפון הנייד.
"תומי! מה קורה, אחי?"
"אם תקראי לי ככה עוד פעם אחת אני אוריד לך את הראש." הקול של תומי היה קר, אבל שארון צחקה שנים בערך לפני שענתה.
"אויש, אהובי. אם רק לא היית בקטע של זין כבר הייתי עושה אותך – "
"את כבר עושה אותי, שארון. העובדה שאת מזיינת לי את המוח ולא את התחת לא משנה את העניין." תומי נשמע חסר סבלנות, כהרגלו. "עכשיו תקשיבי לי טוב, יקירה. העובדה שאת משועממת לא צריכה למנוע מאסתר ומרינה להתחרמן, אוקיי? אני מבין, את סטרייטית. כולנו יודעים את זה, ואנחנו מקבלים אותך למרות הפגם הבולט הזה. בנוסף את גם משתדלת ככל האפשר למנוע נראות קווירית במרחב, אוקיי, שיהיה. אבל קצת רחמים לחברה הכי טובה שלך! את מכירה את מרינה, היא כבדה כל כך, סוף סוף היא תצליח לשחרר קצת מתח בעזרת סקס, ואת מנסה לשים לה רגל?!"
הסמקתי נורא. "אני ואסתר לא שכבנו עדיין!" צווחתי לעבר הטלפון.
אסתר נראתה כאילו היא רוצה שהאדמה תבלע אותה. "כן, תצרחי את זה יותר חזק, שכל השכונה תדע בדיוק עד לאיזה שלב הגענו." היא גנחה.
"הן כבר נגעו אחת לשנייה בציצים, אבל עדיין לא ירדו לפעילות מתחת לחגורה." אמרה שארון לתומי בידענות. אל מול המבט שלי היא הוסיפה בתמימות מזויפת, "מה? היא ביקשה!"
תומי גנח. "מספיק, שארון! אם תגרמי להן לחוש מבוכה הן לעולם לא יפרקו את התסכול שלהן זו על זו! את לא רוצה מרינה יותר חייכנית וקצת פחות לחוצה?"
"מרינה כזאת תגיע ברגע ששארון תחליט להפסיק לעצבן אותי." אמרתי בכעס.
"מרינה, את לא יכולה לבקש משארון דברים שהיא לא יכולה לעשות." אמר תומי בהטפת מוסר. "אבל בואו נעבור הלאה, כי יש דברים הרבה יותר מעניינים מאשר חיי המין של מרינה – "
"חיי המין שלך?" הצעתי.
"חיי המין של החבר האחרון שלך?" הציעה אסתר.
"חיי המין של ההורים שלך?" הציעה שארון, וכרגיל הוציאה אנחות גועל מכולנו.
"לא." זעף תומי. "דיברתי על פגישה שאני רוצה שתקרה בסוף השבוע הזה."
"אבל הבית של מרידה מוחרם כי אח שלה עלה על מדים." אמרה שארון. "והבית שלי... טוב, אתם יודעים איך ההורים שלי מתנהגים. והבית של אסתר – זה יהיה קצת צפוף, לא?"
"אז נעשה את זה בבית שלי." אמר תומי. "כולכן יכולות בסוף השבוע הזה?"
"אני יכולה." אמרה שארון מיד.
"כמו שאמרתי כבר קודם – כן." אמרתי.
"טכנית אני אמורה ללמוד, אבל אני מניחה שזה לא יזיק שאגיע בערב ואבלה אצלך את הלילה. כל עוד אחזור מוקדם זה לא בעיה." אמרה אסתר.
"טוב, אם כך, אני אלך הביתה כבר עכשיו כדי לארגן את העוגיות לערב." הכריזה שארון וקמה. היא תקעה בי מבט כשנשמתי לרווחה, אבל צעדה אל היציאה. "סורו מפניי, אנשי כדור הארץ!" צרחה רגע לפני שטרקה אחריה את הדלת.
"סידרתי לכן את זה יפה, לא, יקירות?" שאל תומי, והיה אפשר ממש לשמוע את החיוך בקול שלו.
אסתר התחילה להגיד תודה, אבל הספקתי להצמיד את השפתיים שלי לשפתיים המחויכות שלה לפני וכיביתי את המכשיר במישוש עיוור תוך כדי שאני עולה מעליה על הספה. ככה זה כשמצפים ממני שלא להתמזמז עם אסתר כשהיא נמצאת איתי באותו החדר.
~.~
מקווה שאהבתן/ם,
מייטי בי. Image may be NSFW.
Clik here to view.