גם כשקשה, יש להאמין, לקוות ולדעת שיתכן שיפור
היה זה לפני 14 שנה בגיל 23, חליתי בדיכאון שהתגבר עד שאיבדתי בעיניי זהות אנוש
ובהמשך הרגשתי מפלצת, זה נמשך כ 4 שנים של תופת עד שהגעתי לטיפול,
בתחילת הטיפול הייתי קפוא, טיפול מוצלח של תרופות ושיחות וזה עבד! לאט, לאט יצאתי מזה (טיפול פרטי אצל פסיכיאטרית).
כשם שהכניסה לכונכיה הייתה איטית, כך גם היציאה. התחלתי בעבודות זמניות להעסיק את עצמי,
ומצבי הלך והשתפר (לאט).
בשלב זה חבר הציע לי עבודה כטבח. לא למדתי את המקצוע אך היה לי לו חוש, הדרישה הייתה עבור מוסד 40 מנות –ארוחת ערב.
זה היה כייף ומאתגר. ובישלתי מכל הלב (בסגנון אמריקאי...).
המוסד גדל תוך שנה ל 70 מנות, עבדתי שם שנתיים. הייתה זו העבודה הכי מכובדת ובעלת אחריות מבין שאר העבודות בהם עסקתי, זה היה שיקום של ממש! שנתיים, וסימנתי ווי על 100 מנות