X קטן בפינה השמאלית למטה –
כדי לסגור פירסומת מעצבנת שמסתירה את הבלוג הזה.
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
מרץ 2009, אחרי הבחירות לכנסת היוצאת. בנימין נתניהו זכה בניצחון בבחירות. גוש הימין התומך בו זכה ל-65 מנדטים. למתנגדיו אין סיכוי להקים ממשלה אחרת. לכאורה היה יכול נתניהו לנהל מו"מ מזורז ולהכריז על ממשלת ימין, ובמיוחד שהיתה לו התחייבות קודמת לש"ס, שהם יהיו המפלגה השותפה הראשונה בממשלתו. אבל נתניהו אינו ממהר לעשות זאת. מה מעכב אותו? כניראה, זו טענתי, שהוא חשש לעמוד בראש ממשלת ימין, שתכניס את מדינת ישראל למיצר בזירה הבינלאומית. לכן הוא מנהל מו"מ חשאי עם ציפי לבני יו"ר "קדימה" – על ממשלת אחדות לאומית. מו"מ כל כך חשאי שרק בספטמבר 2012 נודע עליו לראשונה. הסיפור נודע רק כאשר צחי הנגבי יצא עימו לתקשורת, בין היתר בראיון למזל מועלם, ראיון שהתפרסם ב"מעריב", ביום 7.9.2012. הראיון הוא כולו דברי שבח וחנופה לבנימין נתניהו, שכן צחי הנגבי בשלב זה כבר עושה את דרכו חזרה ל"ליכוד", בתהליך שנסתיים בכך שהוא נבחר למקום ה-17 ברשימת "הליכוד" לכנסת. לכן צריך לנפות מן הראיון הזה את כל המסקנות של הנגבי, ולהתייחס רק לעובדות (אני מניח שצחי הנגבי איננו משקר בציון העובדות).
הסכם על ממשלת אחדות
מרץ 2009, צחי הנגבי, כנציגה של ציפי לבני, וגדעון סער, כנציגו של נתניהו, יושבים יחד שעות על שעות, מתייעצים בטלפון עם שולחיהם, ואחרי יומיים הם יוצאים עם מיסמך סיכום, הסכם לממשלת אחדות לאומית. בהסכם הזה עושה נתניהו הנחות מפליגות לציפי לבני. מוסכם במיסמך הזה על רוטציה: נתניהו יהיה ראש ממשלה משך שלוש שנים, ואחר ציפי לבני תהיה ראש(ת) הממשלה משך שנה וחצי. כל מפלגה תקבל עשרה שרים בממשלה, כאשר ל"ליכוד" יהיו בשנים הראשונות ראשות הממשלה ומשרד האוצר ואילו ל"קדימה" יהיו משרד החוץ (בידי ציפי לבני) ומשרד הביטחון (בידי שאול מופז). בשנה וחצי האחרונות, תהיה ציפי לבני בראש הממשלה ונתניהו יוכל לבחור לו איזה תפקיד שירצה. הוויתור העיקרי של נתניהו ללבני הוא בכך שהיא תוכל לנהל את מדיניות החוץ של ישראל, ואת המו"מ עם הפלשתינאים – על בסיס "מפת הדרכים", מיתווה אנאפוליס והמשך המו"מ עם הפלשתינאים מהמקום שאליו הגיעה הממשלה הקודמת, ממשלת אולמרט. כמו כן סוכם על תיקון שיטת המימשל, כדי להביא ליתר משילות בישראל.
אם אכן היה מתממש ההסכם הזה, כל המעורבים בסיפור, ומדינת ישראל כולה, היתה היום במקום אחר (קרוב לוודאי טוב יותר). למה לא התממש הסכם זה? צחי הנגבי מאשים את ציפי לבני בטירפוד ההסכם הזה, משום שלא נתנה אמון בנתניהו. היא לא האמינה שנתניהו ילך באמת למדיניות, שהוא לא מאמין בה, שמנוגדת למה שהוא הבטיח במהלך הבחירות, שמעמידה אותו במצב של בוגד בעיני כל מחנה הימין, כולל חברי הכנסת הימניים שב"ליכוד" עצמו. ציפי לבני לא האמינה – ולכן ההסכם לא התממש, כך צחי הנגבי. גם נתניהו עצמו לא התלהב מהסיפור, כי הוא לא העריך את ציפי לבני, ולא רצה למסור בידיה את הדברים החשובים כל כך לישראל.
צעד נכלולי
אבל קריאה מדוקדקת בראיון של צחי הנגבי מגלה הסבר אחר לכך שלא קמה ממשלת אחדות לאומית – אהוד ברק. נתניהו לא רצה להיכנס לממשלת ימין, ממשלה צרה של 65 ח"כים, ומי שהביא לו פיתרון אחר – היה אהוד ברק, שהודיע על הצטרפותה של "מפלגת העבודה", עם 13 מנדטים לקואליציה, ובכך נתן לנתניהו את הבסיס הרחב יותר, וגם את עלה התאנה לטענה שזו לא ממשלת ימין קיצוני. זה היה מהלך נכלולי מאין כמוהו. אהוד ברק לא התייעץ עם הח"כים ממפלגתו, העמיד פנים כאילו פניו לאופוזיציה, ואז באופן מפתיע הודיע על הצטרפות לממשלת הימין של ביבי, מהלך שהרגיז את רוב הח"כים של "העבודה" ואת רוב חברי "מפלגת העבודה", וגרם להרבה אנשים ישרים לפרוש מהמפלגה בחרי אף. למעשה כמה מהח"כים של "העבודה" כעסו כל כך שהם רצו לעשות פילוג בסיעת "העבודה", אבל שלי יחימוביץ` התנגדה לפילוג, בנאומיה היא גינתה את המהלך הנכלולי של ברק, אבל למעשה היא זו שעזרה לברק לשלוט ב"מפלגת העבודה" ולסייע לביבי במדיניותו הימנית. אהוד ברק אמר שהוא ידאג לאזן את מדיניותו הימנית של ביבי. עד כמה הוא הצליח בכך, ועד כמה הוא השתדל לעשות זאת – יכולתם לראות בעיניכם (במיוחד היום, אחרי ההצבעה בעצרת או"ם על ההכרה בפלשתין כמדינה, ואחרי הריב שיש לנו עם אירופה, עם ארה"ב ועם כל יתר המדינות הידידותיות לישראל בעולם).
אם
אם אהוד ברק לא היה קופץ לקואליציה של ביבי, "מפלגת העבודה" היתה נשארת באופוזיציה, ואז היה קורה לה מה שקרה ל"קדימה" באופוזיציה – היא היתה הופכת בלתי חשובה. מבחינתו האישית עשה אהוד ברק את המהלך הנכון. אבל מבחינת מדינת ישראל? אם אתם חושבים כמוני, ש"הליכוד" ונתניהו מובילים את מדינת ישראל למקומות רעים, צריך להבין שאהוד ברק הוא שאחראי לכך. אילולא הוא, היתה קמה ממשלת אחדות לאומית ומדינת ישראל היתה היום במקום הרבה יותר טוב.
במאמר הקודם ציינתי את כל המהלכים הגרועים של אהוד ברק, מהלכים שגרמו נזק אדיר למדינת ישראל. במאמר היום סקרתי עוד מהלך גרוע, עוד נזק אדיר לכולנו.
עוד
המאמר הקודם על אהוד ברק מופיע בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2438753
המלצה
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את שמעון צבר – הבית"רי שהפך ל"שונא ישראל" בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=942305
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 457,757 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, ברק אהוד, ציפי לבני, ביבי, צחי הנגבי, ליכוד, קדימה, מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ`, מעריב, מימשל