ספיידרז פרק 10 לצפייה ישירה, ספיידרז פרק 10 להורדה, ספיידרז פרק 10 שידור חי, ספיידרז פרק 10 שידור ישיר, ספיידרז עונה 1 פרק 10 לצפייה ישירה או להורדה, ספיידרס פרק 10 לצפייה ישירה, ספיידרס פרק 10 להורדה, ספיידרס פרק 10 שידור חי, ספיידרס פרק 10 שידור ישיר, ספיידרס עונה 1 פרק 10 לצפייה ישירה או להורדה – הפרק המלא באיכות HD ובחינם, הדלפה בלעדית. תקציר הסדרה: ספיידרז היא סדרת אקשן קומית לנוער שהחלה את שידוריה בתאריך 18 במרץ 2020 לצופי HOT בערוץ TeenNick, בשיתוף עם ערוץ ניקלודיאון הבינלאומי. הסדרה צפויה להיות משודרת בעוד כ-170 מדינות נוספות ברחבי העולם עם תרגום או דיבוב. עלילה: הסדרה עוקבת אחר שלושה אחים – דניאל (עמית הכטר), ניקי (קים אור אזולאי) וטומי (יונתן גוטליב) כאשר הם מגלים במהלך חגיגות יום ההולדת של טום כי הוריהם (קובי מימון ונתי קלוגר) פועלים בשירות סוכנות ריגול חשאית בשם “אקו”, הפועלת לשימור איכות הסביבה. לאחר שהוריהם נשלחים להגן על מקור המים המרכזי במדינה שהתייבש, האחים מקימים תא ריגול עצמאי בשם “ספיידרז” ויוצאים להציל את ההורים שלהם ואולי אף את המדינה כולה.
משפחה בהנפקה פרק 7 לצפייה ישירה, משפחה בהנפקה פרק 7 להורדה, משפחה בהנפקה פרק 7 שידור חי, משפחה בהנפקה פרק 7 שידור ישיר, משפחה בהנפקה עונה 1 פרק 7 לצפייה ישירה או להורדה, משפחה בהנפקה עונה 1 פרק 7 שידור חי ישיר - הפרק המלא באיכות HD ובחינם, הדלפה בלעדית. תקציר הסדרה: סיטקום לכל המשפחה על משפחה ישראלית נורמטיבית המקבלת יום אחד את הזדמנות חייה להגשים את החלום הישראלי הגדול: לעשות אקזיט ולהרוויח מיליונים, כשהרעיון לסטרטאפ של בתם מאיה (בר מיניאלי), מקבל השקעה של 2 מיליון דולר מקרן הון סיכון. מה קורה כשביום בהיר אחד נערה בת 15 מקבלת לידיה 2 מיליון דולר? מאיה כהן, הבת האמצעית של שאול וחגית ותלמידת בית-ספר די גרועה, מקבלת הזדמנות של פעם בחיים להקים סטראטאפ משלה ולעשות אקזיט, וכל זה - מהסלון של ההורים.
עניינה של עתירה זו שהוגשה בימים אלו בבקשה לבטל את החלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 18.3.2020, ולהורות על שחרורו ממשמורת של העותר 1. בפתח הבקשה ציינו העותרים, כי על אף שדרך ההשגה על החלטות בית הדין לביקורת משמורת היא בערעור לבית משפט לעניינים מנהליים, נבצר מהם לילך בנתיב זה, נוכח החלת תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: התקנות). לטענתם, ערעורים על החלטות בית הדין לביקורת משמורת אינם באים בגדר העניינים המנויים בסעיף 3(א) לתקנות, או בהודעת מנהל בתי המשפט מיום 15.3.2020, ועל כן לא ניתן לדון בהם בעת תחולת התקנות. לפיכך מבקשים העותרים, כי בית משפט זה יפעיל את סמכותו השיוריות כבית דין גבוה לצדק, מכוח סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה.
בכ"צ לא מצא לנכון להעתר לבקשה. על-פי סעיף 3(ד) לתקנות "על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5), רשאי נשיא בית משפט, מטעמים שיירשמו, לקבוע כי הליך מסויים הנמנה עם הענינים המפורטים בתקנת משנה (א)(1) עד (5) לא יידון, או שהליך מסויים שאינו נמנה עמהם – יידון". ראו גם דברים מפורשים בעניין זה, שכתב מנהל בתי המשפט בסיפא להודעתו מיום 15.3.2020 (נספח ב' לעתירה). זו הדרך שהעותרים יכולים לנקוט בה, בצוק העיתים, ואין הצדקה לכך שבית משפט זה ידרש אל העניין.
בג"צ הדגיש, שבהפניית העותרים לדרך הדיונית הפתוחה בפניהם, אין משום נקיטת עמדה מצידו לגוף העניין.
העתירה נדחתה אפוא על הסף.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
תושב מרכז הארץ, שהפריע למפקחי משרד הבריאות לבחון האם הוא ממלא אחר הוראות הבידוד הביתי עליהן הורה משרד הבריאות, ישלם קנס בסך 5,000 ש"ח ויתחייב להימנע מביצוע עבירה דומה למשך שנה.
החשוד שב ארצה מתאילנד, ובהתאם לצו שהוציא מנכ"ל משרד הבריאות, היה עליו לשהות בבידוד ביתי. שלושה מפקחים מטעם משרד הבריאות הגיעו לביתו של החשוד, וביקשו ממנו להזדהות. החשוד החל לקלל אותם, ירק לעברם, ניסה לטרוק את שער ביתו בעודם עומדים במפתן השער, וכן עשה עצמו מתעטש מספר פעמים באופן שנועד להרתיע אותם מלבצע את תפקידם. יודגש, כי החשוד לא היה חולה בקורונה ולא הפר את הוראות הבידוד.
האירוע צולם ע"י מפקחי משרד הבריאות, והמשטרה פתחה בחקירת האירוע. הפרקליטות מצאה כי החשוד ביצע לכאורה עבירה של הפרעה לעובדי ציבור. לאחר שנשקלו מכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שמדובר במקרה ראשון מסוגו, החשוד נעדר כל עבר פלילי והביע חרטה עמוקה על מעשיו, הוחלט לחתום עם החשוד על הסדר סגירת תיק מותנה, שבמסגרתו כאמור ישלם קנס ויתחייב להימנע מביצוע עבירה דומה וזאת כנגד סגירת התיק נגדו. יודגש, כי ככל שיפר החשוד את תנאי ההסדר, יוגש נגדו כתב אישום.
הטיפול בתיק זה הוא חלק ממדיניות האכיפה עליה החליטו היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, וממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד, בכל הנוגע לעבירות המבוצעות בהקשר של המאבק הלאומי בהתפשטות נגיף הקורונה בישראל.
מהפרקליטות נמסר כי העבירה בוצעה ע"י החשוד בתקופה שבה מרכז משרד הבריאות את המאמץ המדינתי למנוע את התפשטות הנגיף, מאמץ שהוא בעל חשיבות לאומית עליונה. פרקליטות המדינה נוטלת חלק במאמץ הלאומי של משרד הבריאות למנוע את התפשטות נגיף הקורונה בישראל, ובתוך כך היא פועלת בימים אלה ביחד עם משטרת ישראל למיצוי הליכים מהיר לגבי אנשים המפרים את חובת הבידוד המוטלת עליהם מכוח הוראות משרד הבריאות. כמו כן, פועלות המשטרה והפרקליטות גם כלפי גורמים המפריעים לפעילות הפיקוח של משרד הבריאות, גורמים המפיצים חדשות כזב בנוגע להתפשטות נגיף הקורונה ועוד.
בפרקליטות ובמשטרה קוראים לציבור להישמע להוראות משרד הבריאות ולשתף פעולה עם המפקחים מטעם משרד הבריאות וכל יתר עובדי מערך הבריאות.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין ספק שאנחנו יודעים לתקתק עבודה בכל מה שקשור להפקה, הוידיאו ארט היו מדהימים, עוד יחקו את הגלויות האלו בשנים הבאות,
אבל... הבמה היתה ענקית מידי לכמה אומנים שפשוט באו לשיר ולא היה ניסיון להתאים את הבימוי המדויק לכל שיר אלא לקחו את הבמה והפכו אותה לשחקן העיקרי בצילום.
המעברים בין מצלמות הרחף והמצלמות שצילמו בתנועה סביב האמנים עשו לי סחרחורת, המהירות היתה גדולה מידי, לא היה כאן קריאטיב בכלל ודווקא אמרו שהבמאי מדהים, זה לא הורגש.
לעומת זאת השימוש בקיס קמארה בשיר הכיסוי של דנה (כמו שמשתמשים בפוטבול האמריקני בהפסקות), היה קריאטיב ענק. והמנחים ? אסי הביא את עצמו, בר היתה קרחון עם שמלת מתכת שפירגנה למפרסמים שהיא הפנים שלהם (פקטורי 54) וארז טל היה עצבני פחד והלוק שלו בעיניים היה ממש מפחיד,
לוסי איוב יצאה מלכה הן בהנחיה והן בשמלה ההורסת. נחכה לחצי גמר ה3ני...
חצי גמר אירווזיון 2
חצי הגמר השני היה שדרוג של חצי הגמר הראשון מבחינת איכות השירים, הביצועים והמבצעים, הפעם הלך הבמאי על יותר אפקטי תאורה ופחות וידיאו ארט וזה בהחלט גיוון ,
תמהיל יותר מאוזן בשני חלקי הגמר היו בהחלט שיפור, ביצועים כמו של נורווגיה ושל מקדוניה הצפונית בהחלט הפתיעו וראו את זה בתגובת הקהל,
ההולנדי חביב אבל אני עדיין לא מבינה מה עפו עליו או השיר שהיה בינוני למדי,
שלווה עשתה את כל ההצגה וטוב שהם שומרי שבת, כך שיכלו להופיע בחלק שאינו תחרותי, הם מעל לכל תחרות והקהל הגיב התאם
כולל פניה הבוכיות של בר שהיתה צקיכה כמעט דקה וחצי לאסוף את עצמה ולחזור לפאסון של המנחה היפה,
אגב בביגוד הפעם היא בהחלט לקחה לעומת החליפה הנחמדה אבל הלא מפוצצת של לוסי,
אבי וארז היו הם עצמם וארס אכן קצת השתחרר, חבל שעיניים שלו עדיין נראות נורא בתאורה הכה חזקה שיש מי המאפרת שלו שלא לומדת מטעויות ?
והוידיאו של קותימן הפעם באמת מילא רק את הזמן, בהחלט היה אפשר בלעדיו..אהה כן , סוף סוף הבמאי הבין שסיבוב מהיר מידי של מצלמת הרחף בהחלט עושה סחרחורת,
אז יאללה לגמר.
הגמר - מוצ"ש
טוב,אז את התוצאות ה... אנחנו כבר יודעים, איך אמר דורון מדלי בסידרה אירופה בשלוש דקות אנחנו מנצחים בגדול עם נטע אבל
עם הנצחון הגדול בדר"כ מגיע גם עונש גדול, אני בהחלט לא מתכוונת שהמיקום הגרוע הוא העונש אבל יש תחושה שכאילו קצת נמאס
מישראל והשיר של ישראל לא היה הכי, גם ככה את קיבלו את הזכות להעלות מופע יצירתי מדהים והכל טוב ומושלם אז זה ממש בסדר
לא לתת לישראל נקודות , די הבנו שאתם טובים בשיר שזכה, אתם טובים בלהעלות הפקה ולהביא את מדונה , זאן פול גוטייה, קונציטה,
ורשקה, מונס ועוד (לא בהכרח לפי סדר חשיבות סלברטאית, אבל אין ספק שמונס הורס את הבריאות. אז ממש ואפילו רצוי שלא לתת להם נקודות הם קיבלו מספיק ,
בוודאי שזו היתה דעתם של הצוותים המקצועיים בכל מדינה , קמצ יותר אוהדים היו הצופים בבית במדינות השונות. אני לא אומרת שהשיר הנבחר היה מושלם
אבל גם לא השפלה כזו של העדר נקודות כמעט מוחלט, ביאלורוס יצאו צדיקים עם 12 נקודות הכי יפות שלנו השנה, עלה תאנה בודד כדי להמתיק את הגלולה הכה מרה. זהו שיחרררתי.
אבל , הצד החיובי הוא שאנחנו יודעים להרים הפקה ועוד איזו הפקה, היצירתיות הישראלית עבדה כאן שעות נוספות
והפיקה פנינים שעוד יהדהדו בתחרויות הבאות בשנים הקרובות. קטע המטוס ו"נחיתת" המשתתפים בקטע הפתיחה הפך להיות בעיניי מידי לאייקוני,
גם קטעי החיבור של זוכי ומשתתפי העבר יחד עם גלי עטרי היה מוצלח, דווקא הקטע המוסיקלי של ננה בננה לא עמד בציפיות, השיר מהוקצע ומוצלח אבל ההעמדה לקתה בחסר,
אני לא יודעת לשים את האצבע, אבל היה שם פספוס גדול בהעמדה.
באופן אישי אהבתי מאוד את הנורווגים , סרביה ומקדוניה הצפונית וכמובן את איטליה, אני לא מבינה מה אנשים מצאו בשיר ההולנדי,
הוא חביב וביצוע יפה אבל לא יותר מזה , ייתכן שמכונת ההימורים הרימה להנחתה את הציפיה מהשיר כך שאנשים תוכנתו לבחור בו למרות שהבמה וההופעות החיות אמרו אחרת.
אין ספק שהופעתה של מדונה הזיקה לה במיוחד, לנו כמארחי התחרות היא לא תרמה דבר פרט לשיחה המקדימה עם אסי
שבהחלט היה אפשר להסתפק בה ולהקרין במקום ההופעה החיה, קליפ או העמדה מקומית של רקדנים חיים ועם מדונה שרה על הרקע,
לגבי הטריק הפוליטי שעשתה אני בכלל לא חושבת זה שווה התייחסות, רוב הקהל והצופים כמעט לא שם לב לזה חוץ מהמדיה שעשתה מזה עניין,
אם לא היו מזכירים זאת זה לא היה הופך לכזה פיל.
בקיצור, נהניתי מההפקה הכי טובה ומושקעת שיכולנו להעלות על הבמה בזמן הזה, ההצבעה לא עשתה טוב לישראל, ואני מקווה שזה לא עשה נזק
אישי לקובי מרימי שאותו אני מאוד מעריכה ואשר נתן הופעה מרגשת כל כך.
שבט צופי האירווזיון יתכנס שוב בעוד שנה והפעם בהולנד! להתראות
אהבתם את הסקירה - הגיבו בלייק והפכו למנויים, זה בחינם וזה פשוט לביצוע, אז יאללה תקליקו!!2
הבוזגלוס עונה 4 פרק 2 לצפייה ישירה, הבוזגלוס עונה 4 פרק 2 להורדה, הבוזגלוס עונה 4 פרק 2 שידור חי, הבוזגלוס עונה 4 פרק 2 שידור ישיר, הבוזגלוס 4 פרק 2 לצפייה ישירה או להורדה, הבוזגלוס 4 פרק 2 שידור חי ישיר, הבוזגלוס 2020 פרק 2 לצפייה ישירה או להורדה, הבוזגלוס 2020 פרק 2 שידור חי ישיר, בוזגלוס עונה 4 פרק 2 לצפייה ישירה או להורדה, בוזגלוס עונה 4 פרק 2 שידור חי, בוזגלוס עונה 4 פרק 2 שידור ישיר, משפחת בוזגלו עונה 4 פרק 2 לצפייה ישירה או להורדה, משפחת בוזגלו עונה 4 פרק 2 שידור חי ישיר - הפרק המלא באיכות HD ובחינם, הדלפה בלעדית. תקציר הסדרה: הבוזגלוס היא תוכנית דוקו-ריאליטי המשודרת בערוץ yes Comedy ב-yes וב-STINGTV, החל מה-20 בנובמבר 2017. המשפחה הראשונה של הכדורגל הישראלי בסדרה בועטת ומצחיקה! הצטרפו ליעקב בוזגלו ו-"הפה הגדול", למאור - מכוכבי הכדורגל בארץ, ושלושת אחיו שגם הם נולדו עם כדורגל צמוד. מערכת היחסים המשפחתית תוכיח לכם חד וחלק ש-"הילד ענק"! פרק 2 - סוכן חשאי: בפתח העונה הרביעית יעקב מכריז על פשיטת רגל בעקבות ההפסד במשפט מול פשיכצקי, מכבי חיפה רוצה את מאור אבל לא מוכנה לנהל מו"מ עם יעקב ואסי מנסה להרים את מצב הרוח השפוף ומזמין את הבוזגלוס לסופשבוע משפחתי בו יחשוף את הסוד ששמר בבטן חודשים...
יודלה ידידנו הסתבך בהריו לא צפוי עם בתו של אלברטו שדורש מיודלה חתונה מיד. בנצי נמצא בחופשת קיץ משועמם לחלוטין, ומומו יצא לחופשה בארה"ב. יש רק מוצא אחד: הם יעלו על אוניה, יעבדו כנערי סיפון ויראו עולם. שחקנים: יפתח קצור, צחי נוי, רונן שילון, דבורה קידר, אלכסנדרה קאסטר, יהודה אפרוני, אלכסנדר ארלסון.
אין ספק שאנחנו יודעים לתקתק עבודה בכל מה שקשור להפקה, הוידיאו ארט היו מדהימים, עוד יחקו את הגלויות האלו בשנים הבאות,
אבל... הבמה היתה ענקית מידי לכמה אומנים שפשוט באו לשיר ולא היה ניסיון להתאים את הבימוי המדויק לכל שיר אלא לקחו את הבמה והפכו אותה לשחקן העיקרי בצילום.
המעברים בין מצלמות הרחף והמצלמות שצילמו בתנועה סביב האמנים עשו לי סחרחורת, המהירות היתה גדולה מידי, לא היה כאן קריאטיב בכלל ודווקא אמרו שהבמאי מדהים, זה לא הורגש.
לעומת זאת השימוש בקיס קמארה בשיר הכיסוי של דנה (כמו שמשתמשים בפוטבול האמריקני בהפסקות), היה קריאטיב ענק. והמנחים ? אסי הביא את עצמו, בר היתה קרחון עם שמלת מתכת שפירגנה למפרסמים שהיא הפנים שלהם (פקטורי 54) וארז טל היה עצבני פחד והלוק שלו בעיניים היה ממש מפחיד,
לוסי איוב יצאה מלכה הן בהנחיה והן בשמלה ההורסת. נחכה לחצי גמר השני...
חצי גמר אירווזיון 2
חצי הגמר השני היה שדרוג של חצי הגמר הראשון מבחינת איכות השירים, הביצועים והמבצעים, הפעם הלך הבמאי על יותר אפקטי תאורה ופחות וידיאו ארט וזה בהחלט גיוון ,
תמהיל יותר מאוזן בשני חלקי הגמר היו בהחלט שיפור, ביצועים כמו של נורווגיה ושל מקדוניה הצפונית בהחלט הפתיעו וראו את זה בתגובת הקהל,
ההולנדי חביב אבל אני עדיין לא מבינה מה עפו עליו או השיר שהיה בינוני למדי,
שלווה עשתה את כל ההצגה וטוב שהם שומרי שבת, כך שיכלו להופיע בחלק שאינו תחרותי, הם מעל לכל תחרות והקהל הגיב התאם
כולל פניה הבוכיות של בר שהיתה צקיכה כמעט דקה וחצי לאסוף את עצמה ולחזור לפאסון של המנחה היפה,
אגב בביגוד הפעם היא בהחלט לקחה לעומת החליפה הנחמדה אבל הלא מפוצצת של לוסי,
אבי וארז היו הם עצמם וארס אכן קצת השתחרר, חבל שעיניים שלו עדיין נראות נורא בתאורה הכה חזקה שיש מי המאפרת שלו שלא לומדת מטעויות ?
והוידיאו של קותימן הפעם באמת מילא רק את הזמן, בהחלט היה אפשר בלעדיו..אהה כן , סוף סוף הבמאי הבין שסיבוב מהיר מידי של מצלמת הרחף בהחלט עושה סחרחורת,
אז יאללה לגמר.
הגמר - מוצ"ש
טוב,אז את התוצאות ה... אנחנו כבר יודעים, איך אמר דורון מדלי בסידרה אירופה בשלוש דקות אנחנו מנצחים בגדול עם נטע אבל
עם הנצחון הגדול בדר"כ מגיע גם עונש גדול, אני בהחלט לא מתכוונת שהמיקום הגרוע הוא העונש אבל יש תחושה שכאילו קצת נמאס
מישראל והשיר של ישראל לא היה הכי, גם ככה את קיבלו את הזכות להעלות מופע יצירתי מדהים והכל טוב ומושלם אז זה ממש בסדר
לא לתת לישראל נקודות , די הבנו שאתם טובים בשיר שזכה, אתם טובים בלהעלות הפקה ולהביא את מדונה , זאן פול גוטייה, קונציטה,
ורשקה, מונס ועוד (לא בהכרח לפי סדר חשיבות סלברטאית, אבל אין ספק שמונס הורס את הבריאות. אז ממש ואפילו רצוי שלא לתת להם נקודות הם קיבלו מספיק ,
בוודאי שזו היתה דעתם של הצוותים המקצועיים בכל מדינה , קמצ יותר אוהדים היו הצופים בבית במדינות השונות. אני לא אומרת שהשיר הנבחר היה מושלם
אבל גם לא השפלה כזו של העדר נקודות כמעט מוחלט, ביאלורוס יצאו צדיקים עם 12 נקודות הכי יפות שלנו השנה, עלה תאנה בודד כדי להמתיק את הגלולה הכה מרה. זהו שיחרררתי.
אבל , הצד החיובי הוא שאנחנו יודעים להרים הפקה ועוד איזו הפקה, היצירתיות הישראלית עבדה כאן שעות נוספות
והפיקה פנינים שעוד יהדהדו בתחרויות הבאות בשנים הקרובות. קטע המטוס ו"נחיתת" המשתתפים בקטע הפתיחה הפך להיות בעיניי מידי לאייקוני,
גם קטעי החיבור של זוכי ומשתתפי העבר יחד עם גלי עטרי היה מוצלח, דווקא הקטע המוסיקלי של ננה בננה לא עמד בציפיות, השיר מהוקצע ומוצלח אבל ההעמדה לקתה בחסר,
אני לא יודעת לשים את האצבע, אבל היה שם פספוס גדול בהעמדה.
באופן אישי אהבתי מאוד את הנורווגים , סרביה ומקדוניה הצפונית וכמובן את איטליה, אני לא מבינה מה אנשים מצאו בשיר ההולנדי,
הוא חביב וביצוע יפה אבל לא יותר מזה , ייתכן שמכונת ההימורים הרימה להנחתה את הציפיה מהשיר כך שאנשים תוכנתו לבחור בו למרות שהבמה וההופעות החיות אמרו אחרת.
אין ספק שהופעתה של מדונה הזיקה לה במיוחד, לנו כמארחי התחרות היא לא תרמה דבר פרט לשיחה המקדימה עם אסי
שבהחלט היה אפשר להסתפק בה ולהקרין במקום ההופעה החיה, קליפ או העמדה מקומית של רקדנים חיים ועם מדונה שרה על הרקע,
לגבי הטריק הפוליטי שעשתה אני בכלל לא חושבת זה שווה התייחסות, רוב הקהל והצופים כמעט לא שם לב לזה חוץ מהמדיה שעשתה מזה עניין,
אם לא היו מזכירים זאת זה לא היה הופך לכזה פיל.
בקיצור, נהניתי מההפקה הכי טובה ומושקעת שיכולנו להעלות על הבמה בזמן הזה, ההצבעה לא עשתה טוב לישראל, ואני מקווה שזה לא עשה נזק
אישי לקובי מרימי שאותו אני מאוד מעריכה ואשר נתן הופעה מרגשת כל כך.
שבט צופי האירווזיון יתכנס שוב בעוד שנה והפעם בהולנד! להתראות
אהבתם את הסקירה - הגיבו בלייק והפכו למנויים, זה בחינם וזה פשוט לביצוע, אז יאללה תקליקו!!2
סוח בטאר הוא גיבור מונגולי שהנהיג את המהפכה במונגוליה בשנות העשרים של המאה העשרים ועזר להקים מדינה עצמאית במונגוליה החיצונית.
מה המשמעות של "מונגוליה החיצונית"? ישנם שני איזורים במונגוליה: החיצונית Outer Mongolia היא המדינה מונגוליה שאנחנו מכיריםכיום, ואילו מונגוליה הפנימית Innter Mongolia היא חלק מסין. כפי שניתן לנח, יש פה מתיחות מדינית מסוימת.
ושימו לך לכך שהוא רוכב על סוס - משהו מאוד סימלי בחברה המונגולית שמתבססת על מרעה.
אין ספק שאנחנו יודעים לתקתק עבודה בכל מה שקשור להפקה, הוידיאו ארט היו מדהימים, עוד יחקו את הגלויות האלו בשנים הבאות,
אבל... הבמה היתה ענקית מידי לכמה אומנים שפשוט באו לשיר ולא היה ניסיון להתאים את הבימוי המדויק לכל שיר אלא לקחו את הבמה והפכו אותה לשחקן העיקרי בצילום.
המעברים בין מצלמות הרחף והמצלמות שצילמו בתנועה סביב האמנים עשו לי סחרחורת, המהירות היתה גדולה מידי, לא היה כאן קריאטיב בכלל ודווקא אמרו שהבמאי מדהים, זה לא הורגש.
לעומת זאת השימוש בקיס קמארה בשיר הכיסוי של דנה (כמו שמשתמשים בפוטבול האמריקני בהפסקות), היה קריאטיב ענק. והמנחים ? אסי הביא את עצמו, בר היתה קרחון עם שמלת מתכת שפירגנה למפרסמים שהיא הפנים שלהם (פקטורי 54) וארז טל היה עצבני פחד והלוק שלו בעיניים היה ממש מפחיד,
לוסי איוב יצאה מלכה הן בהנחיה והן בשמלה ההורסת. נחכה לחצי גמר השני...
חצי גמר אירווזיון 2
חצי הגמר השני היה שדרוג של חצי הגמר הראשון מבחינת איכות השירים, הביצועים והמבצעים, הפעם הלך הבמאי על יותר אפקטי תאורה ופחות וידיאו ארט וזה בהחלט גיוון ,
תמהיל יותר מאוזן בשני חלקי הגמר היו בהחלט שיפור, ביצועים כמו של נורווגיה ושל מקדוניה הצפונית בהחלט הפתיעו וראו את זה בתגובת הקהל,
ההולנדי חביב אבל אני עדיין לא מבינה מה עפו עליו או השיר שהיה בינוני למדי,
שלווה עשתה את כל ההצגה וטוב שהם שומרי שבת, כך שיכלו להופיע בחלק שאינו תחרותי, הם מעל לכל תחרות והקהל הגיב התאם
כולל פניה הבוכיות של בר שהיתה צקיכה כמעט דקה וחצי לאסוף את עצמה ולחזור לפאסון של המנחה היפה,
אגב בביגוד הפעם היא בהחלט לקחה לעומת החליפה הנחמדה אבל הלא מפוצצת של לוסי,
אבי וארז היו הם עצמם וארס אכן קצת השתחרר, חבל שעיניים שלו עדיין נראות נורא בתאורה הכה חזקה שיש מי המאפרת שלו שלא לומדת מטעויות ?
והוידיאו של קותימן הפעם באמת מילא רק את הזמן, בהחלט היה אפשר בלעדיו..אהה כן , סוף סוף הבמאי הבין שסיבוב מהיר מידי של מצלמת הרחף בהחלט עושה סחרחורת,
אז יאללה לגמר.
הגמר - מוצ"ש
טוב,אז את התוצאות ה... אנחנו כבר יודעים, איך אמר דורון מדלי בסידרה אירופה בשלוש דקות אנחנו מנצחים בגדול עם נטע אבל
עם הנצחון הגדול בדר"כ מגיע גם עונש גדול, אני בהחלט לא מתכוונת שהמיקום הגרוע הוא העונש אבל יש תחושה שכאילו קצת נמאס
מישראל והשיר של ישראל לא היה הכי, גם ככה את קיבלו את הזכות להעלות מופע יצירתי מדהים והכל טוב ומושלם אז זה ממש בסדר
לא לתת לישראל נקודות , די הבנו שאתם טובים בשיר שזכה, אתם טובים בלהעלות הפקה ולהביא את מדונה , זאן פול גוטייה, קונציטה,
ורשקה, מונס ועוד (לא בהכרח לפי סדר חשיבות סלברטאית, אבל אין ספק שמונס הורס את הבריאות. אז ממש ואפילו רצוי שלא לתת להם נקודות הם קיבלו מספיק ,
בוודאי שזו היתה דעתם של הצוותים המקצועיים בכל מדינה , קמצ יותר אוהדים היו הצופים בבית במדינות השונות. אני לא אומרת שהשיר הנבחר היה מושלם
אבל גם לא השפלה כזו של העדר נקודות כמעט מוחלט, ביאלורוס יצאו צדיקים עם 12 נקודות הכי יפות שלנו השנה, עלה תאנה בודד כדי להמתיק את הגלולה הכה מרה. זהו שיחרררתי.
אבל , הצד החיובי הוא שאנחנו יודעים להרים הפקה ועוד איזו הפקה, היצירתיות הישראלית עבדה כאן שעות נוספות
והפיקה פנינים שעוד יהדהדו בתחרויות הבאות בשנים הקרובות. קטע המטוס ו"נחיתת" המשתתפים בקטע הפתיחה הפך להיות בעיניי מידי לאייקוני,
גם קטעי החיבור של זוכי ומשתתפי העבר יחד עם גלי עטרי היה מוצלח, דווקא הקטע המוסיקלי של ננה בננה לא עמד בציפיות, השיר מהוקצע ומוצלח אבל ההעמדה לקתה בחסר,
אני לא יודעת לשים את האצבע, אבל היה שם פספוס גדול בהעמדה.
באופן אישי אהבתי מאוד את הנורווגים , סרביה ומקדוניה הצפונית וכמובן את איטליה, אני לא מבינה מה אנשים מצאו בשיר ההולנדי,
הוא חביב וביצוע יפה אבל לא יותר מזה , ייתכן שמכונת ההימורים הרימה להנחתה את הציפיה מהשיר כך שאנשים תוכנתו לבחור בו למרות שהבמה וההופעות החיות אמרו אחרת.
אין ספק שהופעתה של מדונה הזיקה לה במיוחד, לנו כמארחי התחרות היא לא תרמה דבר פרט לשיחה המקדימה עם אסי
שבהחלט היה אפשר להסתפק בה ולהקרין במקום ההופעה החיה, קליפ או העמדה מקומית של רקדנים חיים ועם מדונה שרה על הרקע,
לגבי הטריק הפוליטי שעשתה אני בכלל לא חושבת זה שווה התייחסות, רוב הקהל והצופים כמעט לא שם לב לזה חוץ מהמדיה שעשתה מזה עניין,
אם לא היו מזכירים זאת זה לא היה הופך לכזה פיל.
בקיצור, נהניתי מההפקה הכי טובה ומושקעת שיכולנו להעלות על הבמה בזמן הזה, ההצבעה לא עשתה טוב לישראל, ואני מקווה שזה לא עשה נזק
אישי לקובי מרימי שאותו אני מאוד מעריכה ואשר נתן הופעה מרגשת כל כך.
שבט צופי האירווזיון יתכנס שוב בעוד שנה והפעם בהולנד! להתראות
אהבתם את הסקירה - הגיבו בלייק והפכו למנויים, זה בחינם וזה פשוט לביצוע, אז יאללה תקליקו!!2
חודש מארס היה אמור להיות חודש של חגיגות בשבילי. בתחילת החודש, לקראת סיום עונת בחינות סמסטר הסתיו של של אהובה, תכננו חופשת סוף שבוע ארוך בסלוניקי וסביבותיה. קניתי כרטיסים, הזמנתי מלון, והתחלתי ללמוד את היעד. מיד לאחר מכן, אחרי פורים, תוכנן עבורנו נופשון סוף שבוע של מקום העבודה שלי באילת. בשבוע שאחרי, אהובה הייתה רשומה לנופשון נשים בלבד באמסטרדם, דרך מקום העבודה שלה. בשבוע האחרון של פברואר החלו החדשות על הנגיף החדש להתקרב אלינו. בוטלה הסדנה הבינלאומית של ייעוץ הדדי, שתוכננה לפסח. שני הנופשונים המתוכננים בוטלו. על השבים מארצות מסוימות נגזרו שבועיים בידוד. היות שיוון לא הייתה ביניהן, היה עלינו להחליט בעצמנו אם נוסעים או לא. יומיים לפני הטיסה הגיע מסר בוואטסאפ, לפיו חל איסור גורף על עובדי מערכת הבריאות לנסוע לחו"ל, אך מסר בוואטסאפ אינו בבחינת הוראה מחייבת. ואני, לא רציתי להיות חנון, לא רציתי לוותר מהר מדי, לא רציתי להגביל את עצמי מעבר למה שממש הכרחי. רק ביום חמישי בערב, יום לפני הטיסה, החלטתי שלא נטוס. השיקול שהכריע את הכף היה, איזה צורה תהיה לחופשה, אם כל הזמן נהיה עסוקים בשאלה אם יוון תצורף לרשימת המדינות המחייבות בידוד? היות שהטיסה הייתה טיסת לואו קוסט, לא קיבלתי חזרה את האלף מאתיים ומשהו ש"ח ששילמתי. כפרות. ביום שני, שבו היינו אמורים לשוב, יצאה ההנחיה לכל מי שחוזר מחו"ל, לא חשוב מנין, להיכנס לבידוד. בזכות ההחלטה שלי, זה נחסך מאיתנו. במקום לטוס לסלוניקי, עלינו לירושלים לראות את דירת החדר במושבה הגרמנית ששכר פיצקי, לאחר שנפרד מהפסיכולוגית. האקדמיה ללשון עברית בחרה שם נאה למחלה החדשה: כתרת.
פורים חלף עבר. העדלאידע של רעננה בוטלה, מה שחסך ממני את הטורח של בירור השינוי במסלול של האוטובוס מהעבודה הביתה, והטורח בפילוס נתיב הביתה בין הילדים המצווחים והוריהם העייפים. בערב עלה חומי, ונאלצתי להישאר חולה שבוע בבית. לא קורונה, רק צינון שהתפתח לברונכיט. אבל בגלל הקורונה, לא חזרתי לעבודה כשהחום ירד, מה שאני בדרך כלל עושה כשאני מצונן. באותו השבוע החלו להפעיל את הריחוק החברתי. הקאנטרי שלנו נסגר, ההרקדה העירונית בוטלה, אבל בתי קפה ומסעדות המשיכו לפעול. כשראיתי שהצינון לא עובר, ושהנשימה שלי ממשיכה לצפצף, ביקשתי מאהובה שתקבע לי תור לרופאת המשפחה. הביקור במרפאה היה חווייה הזויה, עם כל השלטים המזהירים שלא להתקהל, והמאבטחים שמבקשים להמתין בחוץ. רופאת המשפחה אמרה שבימים רגילים היא הייתה אומרת לי לחכות שזה יעבור, אך היות שהימים אינם רגילים, היא רושמת לי אנטיביוטיקה, וגם נותנת הפניה לצילום חזה. האנטיביוטיקה עשתה את העבודה, ולא נדרשתי לצילום חזה. ועדיין, לא ידעתי אם אוכל לארח את פרוח בסוף השבוע, כפי שהבטחתי לו לפני חודש. ההתלבטות נפתרה כשהגיע מכתב מאלו"ט, בו התבקשו ההורים לא להוציא את החברים מההוסטל, ואם אפשר, גם לא לבקר אותם. יש בי הכרת תודה על כך שהבנים שלי והבן של אהובה כבר גדולים, שלא צריך לדאוג להם לתעסוקה. לאחותי האמצעית נולד הנכד הראשון, תהיתי מה הם הולכים לעשות בקשר לברית מילה. הודעה בוואטסאפ בישרה לנו, שהיא נערכה בנוכחות ההורים הסבים והסבתות בלבד. גם זה נחסך ממני.
באותו סוף שבוע של אמצע מארס הוחמרו ההנחיות על היציאה מהבתים. אוויר קר חדר לאיזורנו, וגשם ירד, דבר לא רגיל באמצע מארס. למרות הריחוק החברתי, החלטנו לנסוע לתל אביב בשבת, לבקר את אבא של אהובה, שחי שם בגפו. אהובה פוחדת, שהוא יחטוף התקף דיכאון. היה מוזר לנסוע בדרך המוכרת הזו, כשרק מכוניות ספורות נמצאות על הכביש. השמש יצאה, היה מזג אוויר נפלא. למחרת חזרתי לעבודה, חדור הכרת תודה על כך שמקום העבודה שלי מוגדר חיוני, וכך גם מקום העבודה של אהובה, שנמצא קרוב יותר לקו החזית של המלחמה בנגיף. באחד הבקרים אהובה טלפנה אלי והודיעה, שהתברר שאחת המטופלות במרפאה אובחנה חולת קורונה, ואולי כל עובדי המרפאה יצטרכו להיכנס לבידוד. לעת ערב, הגיעה צפירת הרגעה: רק הרופאה שטיפלה באותה מטופלת תצטרך להיכנס לבידוד. ביומיים הראשונים נסעתי לעבודה כרגיל באוטובוס, מקפיד לחבוש מסכה כשאני נכנס אליו, למרות שהאוטובוסים נסעו כמעט ריקים. ואז, הודיעו בחדשות על השבתת התחבורה הציבורית. במשך שבוע חזרתי לנסוע לעבודה במכוניתי, ואז סדרו לנו הסעה מאורגנת בבוקר ואחר הצהריים. אני שואב עידוד מהמיילים שאנחנו מקבלים ברשת של המשרד, שמשתפים אותנו בחשיבה של אגף משאבי אנוש על אופן העבודה בתקופה הקרובה. עובדים בעלי בריאות רופפת קיבלו אישור לעבוד מהבית. יתר העובדים חולקו לפי מקום מגורים, והופנו לעבוד במתקנים אחרים של החברה. חדרי השירותים חולקו מחדש על בסיס גיאוגרפי, כדי שכל עובד ישתמש רק בשירותים הסמוכים למשרד שלו, שלא נתערבב מעבר להכרחי. אני שומע על אנשים שמשתגעים בבתים שלהם, ואני, השבח לאל, ממשיך לנסוע כל בוקר לכלוב הזהב שלי בתל אביב ובחזרה. החסכונות שלי נחתכו בכעשרים אחוז. כפרות, עדיין יש שמונים אחוז. המשכורת ממשיכה להיכנס.
אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, אבל בינתיים אני בסדר. היו רגעים שאפילו מצאתי עצמי מתענג על המצב החדש, הבלתי מוכר, הדינמי. אני מבין שהגרוע ביותר עוד לפנינו: מיליוני מובטלים, מהומות ברחובות, בזיזת סופרמרקטים. אבל בניגוד להרגלי, אני לא מוצא את עצמי מתעסק בעתיד יותר מדי. כשיגיע – נתמודד. רק כשצפינו במערכון על הטורטלים בתכנית "ארץ נהדרת", הבנתי פתאום את פשר הקלילות שנחתה עלי פתאום: כל הטורטלים של עולמנו סגורים עכשיו לבדם בבתיהם, נטולי כלים להתמודד עם המצב, מודרים מן היכולת לנקר את עיניי עם כל השפע שבורכו בו, מן הכישרון שלהם לרקום קואליציות שמותירות אותי בחוץ. מנושלים לרגע מן הזחיחות שלהם, הראוותנות שלהם, הכוחנות שלהם. לא שלא הייתי רוצה לראות את המגיפה נעלמת, לחזור לחיים שהיו לי לפניה, במיוחד לריקודי עם. אבל היות שהיא כבר כאן, אני מצליח לראות בה גם משהו קטן וטוב.
כבר תקופה לא קצרה אני מסתובבת בתחושה שאולי אני לא קורצתי מהחומר הנכון לזוגיות.
אולי בעצם נגזר עליי להיות הידידה, המקשיבה, המייעצת, התומכת בעיתות עצב ואכזבה ושמחה על כל בת זוג חדשה שהוא מצא ולעודד בכל תחילת קשר.
אולי לא נועדתי להיות לעזרו של אף גבר בעולם הזה והייעוד שלי היא לנדוד מידיד לידיד, לטפוח על השכם, לטפח את הבטחון העצמי ולהגביר אותו ולראות אותו מחייך ומאושר...
בזרועותיה של אחרת.
ופתאום אני שומעת ורואה מסביבי שיש עוד כאלה כמותי, גם נשים וגם גברים, שהם תמיד ידידות וידידים אבל אף פעם הקשר לא מחזיק מעמד או מתפתח למשהו מעבר לידידות.
את/ה מוצא/ת חן בעיניי אבל...
מוכר לכם המשפט הזה???
אם על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה הייתי מקבלת שקל...
אז גבירותיי ורבותיי
הידידים והידידות של...
נפתחה עמותה במיוחד בשבילנו
ואתם מוזמנים לספר על המקרה שלכם בתגובה לרשומה הזאת...
ואם אני אראה שיש הרבה מאיתנו, הקומונה כבר בדרך להיפתח.
אז היכונו!
ואם בכל זאת בינתיים מצאתם את בן או בת הזוג שלכם...
בעקבות הקורונה שאלה לחוקרים. מראש אומר אינני רופא, אינני ביולוג וגם לא אפידמיולוג. ישנם אנשים עם מערכת חיסונית חזקה. כך הם נולדו. למה לא לקחת דגימות ד.נ.א שלהם .להדביק דגימות אלה בחיידקי הקורונה, לראות מה קורה ומכאן להמשיך הלאה. יכול להיות שבדרך זו אפשר יהיה לקצר תהליכי מחקר שמטבעם הם ממושכים ויקרים. לצורך זה יש לפנות לרופאי קופות החולים, לבקש מהם רשימות של חולים שמוכרים להם כבעלי מערכת חיסונית טובה ואז לפנות לאותם אנשים ולבקש את רשותם לקבל דגימות אלה. קשה לי להאמין שיהיו מי שיסרבו לכך.
מכיון שמעבדות המחקר הרפואיות עמוסות לעייפה כיום, סוג זה מחקר כדאי יהיה לתת לסטודנטים לרפואה הנמצאים על סיפם של סיום לימודיהם. מטבע הדברים הם עדיין לא מקובעים בדרכי החשיבה המקובלים(זה תהליך בלתי נמנע וגם חיוני) , הם לא יהססו לחשוב מחוץ לקופסה ויבואו עם רעיונות פורצי דרך. ומי שיבואו עם איזה שהוא פתרון יהיו מסודרים לכול החיים.
מכיון שדגימות הד.נ.א תילקחנה מקבוצות גיל שונות יהיה צורך לבדוק אם דגימה מקבוצת גיל מסוימת מתאימה מבחינת מקבלי אותה תרופה לאותה קבוצת גיל, האם כל תרופה שתמצא תתאים לכול קבוצת גיל , האם יהיו חולים שימצאו רגישים לתרופה זו ויהיה צורך "לתפור" תרופות שיתאימו רק להם. איך תרופה כזו תשפיע על גברים ואיך היא תשפיע על נשים.האם תרופה כזו מנטרלת או לא מנטרלת תרופות שהם לוקחים, לבדוק האם תרופה זו תינתן כזריקה או ככדור ובאיזה מינונים. האם יהיה צורך לקחת תרופה זו לפני או אחרי האוכל?
מספר המשתנים שיש לבדוק הוא גדול וכך גם מספר הנעלמים. צוותי המחקר שיוקמו לצורך זה יהיו חייבים לעבוד 24/7 ויש על כן לתכנן נוהלי עבודה קפדניים, כך שהחוקרים לא יפלו מהרגליים.
עונת הרחצה נפתחה ואיתה הגיע החופש הגדול. בילוי בחוף הרחצה, הינו חלק בלתי נפרד מהקיץ, הן לקטנים ולגדולים. בחופים תוכלו לאסוף עם הילדים, מגוון חלוקי נחל שישמשו אתכם לעבודות יצירה וצביעה בבית.
על חלוקי הנחל ניתן לצייר במגוון חומרים, החל מטושים איכותיים וכלה בצבעי גואש במכחולים דקים. אחרי הייבוש מומלץ לשרטט בעדינות בטוש שחור את קווי המתאר של הציור. ניתן כמובן, לגזור צורות שונות משאריות בדים ולהדביק על חלוקי הנחל. כשהכל יבש מורחים שכבת לקה ומניחים לייבוש. דוגמא לשימוש של חלוקי נחל קטנים: להדביק מאחור פס מגנט ולתלות על דופן המקרר או להכניס לצלחת אירוח.
בחרתי עבורכם 2 הדרכות מצולמות, שלב אחר שלב. האחת של דבורה והשניה של חיפשוית.
נתחיל בלוג זה באחד הדברים העיקריים שלומדים לעשות בצבא – כסת"ח(כיסוי תחת).
בלוג זה נכתב על ידי ואינו מהווה מקור מידע רשמי למהותה ולתכניה של תוכנית תלפיות. כל הנכתב בבלוג זה מתבסס על שירותי האישי במסלול ואין לייחס לנאמר כל משמעות אחרת. כל אמירה וכל מעשה שיעשו על סמך הכתוב בבלוג זה, יעשו באחריותו המלאה והבלעדית של קורא הבלוג.
בבלוג זה תהיה הקפדה על שמירת בטחון מידע ולא תהיה חשיפה של מידע מסווג. אם במקרה יכתב פרט מסווג כלשהו, כל אחד מוזמן להעיר לי על כך, ובמידה וההערה תימצא מוצדקת המידע יוסר לאלתר.
כעת ניגש לעניינינו – בבלוג זה אני אתאר כרונולוגית את חוויותי מהמסלול החל משלב המיונים ועד לנקודה בה פרשתי מהתוכנית. מטרתי היא שהקוראים (המלש"בים השוקלים ללכת למסלול בעיקר) יקבלו תמונה מלאה ואמיתית של אופי המסלול מעבר לנאמר באתרים הרשמיים, מבלי שישתעממו למוות תוך כדי הקריאה.
במהלך הקריאה אתם עלולים לתהות לגבי דברים מסוימים שהם אינם הגיוניים, שהם מנוגדים לכאורה לאינטרס הצבא, גובלים בטמטום וכד`. עליכם לדעת (למי שטרם יודע) שלהיגיון אין באמת מקום בצבא, מה ששולט בו הם הנהלים. ובנימה קצת יותר רצינית – לא חסר דברים בצבא שהטמטום מהם נוזל לכל עבר, אין אף בר דעת שיסכים איתם ואין אף אחד ביקום שידע להסביר את ההיגיון מאחוריהם. תוכנית תלפיות, היא חלק מהמערכת הצבאית ואינה יוצאת דופן בחלק ניכר מהדברים. על כן, במידה ואתם נתקלים במשהו שאתם לא לגמרי מבינים למי הוא יתרום ובאיזה אופן, המשיכו בקריאה ואל תטרידו את שלוותכם בניסיון להבין שטויות של הצבא.
נתחיל בהקדמה קצרה, בעיקר עבור אלו שהגיעו לכאן מבלי לדעת מהי תוכנית תלפיות. ניתן ואף מומלץ להתרשם מהאתר הרשמי על עיקרי המסלול. http://www.mod.gov.il/pages/Talpiot/klali.asp
בגדול הרעיון הוא שבמהלך 3 שנות שירות החובה לומדים לתואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה או מחשבים באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים הם על מדים, והחניכים מתגוררים בבסיס של חיל האוויר(הבסיס הוא למעשה בניין אחד שחצי ממנו משמש למגורים של חניכי תלפיות, וחצי שני לקורסים של חיל האוויר) שממוקם בתוך קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. החניכים הם חיילים עם כל היתרונות והחסרונות שבדבר(היתרונות הם שהצבא משלם עבור שכר הלימוד ומספק אוכל ומגורים. לחסרונות נגיע בהמשך).
בין הסמסטרים מתקיימות הכשרות שונות(סדרות) בחילות השונים(שיריון, מודיעין, חיל אוויר, צניחה, קורס קצינים וכד`), ובתום 3 שנות המסלול, נכנסים לשירות קבע בן 6 שנים בתפקידי מפתח במערכת הביטחון.
ההבדל העיקרי בין תלפיות לעתודה, הוא שעתודאים לומדים כאזרחים(מקבלים מענק עתודה שגובהו משתנה מעת לעת), ובתום הלימודים נדרשים ל-3 שנות חובה ול-3 שנות קבע. בתלפיות לומדים בזמן הסדיר(שכר לימוד על חשבון הצבא), ובתום הלימודים נדרשים ל-6 שנים קבע.
בשנה בה אני התגייסתי המסלול היה טיפה שונה – ההכשרה ארכה 3.5 שנים בתנאי חובה והייתה דרישה ל-5.5 שנים קבע, כמו כן סדר סדרות הקיץ היה שונה במעט – קורס קצינים בסוף שנה שלישית(ולא ראשונה), וסדרות קיץ בסדר שונה מהיום. אלו הבדלים די מינוריים ומהות המסלול נשארה כשהייתה.
ההתחלה
היה היה לפני שנים רבות(בשנת 2004 ליתר דיוק), גם אני, כמו רבים אחרים שמעתי על התוכנית ממישהו שאני מכיר. וגם אני, כמו רבים אחרים חיפשתי על התוכנית בגוגל. התוצאות העיקריות שמצאתי היו אתר של התוכנית (משהו רציני ועצמאי עם פורום פעיל, ולא כחלק מהאתר של צה"ל למלש"בים) ודיונים בפורומים השונים. אתר התוכנית העביר פחות או יותר את אותו מסר כמו האתר הנוכחי, והדיונים בפורומים התמקדו בעיקר במתן פרשנות לתנאי המסלול, השוואה לעתודה, דרך המיון וסיכויי קבלה והתנגשות המיון לתלפיות עם מיונים למקומות אחרים.לי אישית המסלול נשמע די נחמד בזמנו – לומדים 3 שנים בזמן הצבא, בין שנות הלימוד יש סדרות בהן "משחקים בצבא" – יורים ונוהגים בטנקים, מפוצצים דברים, עושים קורס צניחה וכד`. לא יחסתי חשיבות גדולה במיוחד לעובדה שנמצאים כל הזמן על מדים – זה בכל זאת נחשב כשירות סדיר ומעבר לעובדה שמתגוררים בבסיס צבאי בשטח האוניברסיטה לא ראיתי חסרונות משמעותיים נוספים. היות ומחזור הגיוס לתלפיות הוא אחת לשנה ולכל מחזור מתקבלים כ-50 אנשים, לא באמת חשבתי שיש לי סיכוי. לא אלאה אתכם בתהליך המיון שהיה שונה מעט ממה שהוא היום, אך אני מוצא מקום לציין שלא הייתה כל אינדיקציה אם הבקשה שלי להתמיין התקבלה ופרט למכתב אחת למס` חודשים המבשר שעברתי לשלב הבא לא היה לימידע על הסטטוס שלי. הרבה אנשים כתבו בפורומים שכלל לא קיבלו מכתבים, קיבלו מכתב יום לפני המועד בו עליהם להתייצב למבחן או במקרה יותר גרוע – אחריו. כמובן שלאף אחד לא היה טלפון עם מענה אנושי(או לא אנושי) אליו ניתן לפנות בעניין. לאחר שהגעתי למסלול הבנתי איך דברים אלו קרו – בבסיס של תלפיות, משרתים חיילי מנהלה שונים המסייעים לוגיסטית לתכנית תלפיות ולקורסים של חיל האוויר. מדובר בבסיס עורפי בוחלק מהחיילים עם בעיות ת"ש, בריאות ובעיות שונות אחרות. בסיטואציה שזכורה לי,עומדים מס` חיילי מנהלה סביב שולחן עליו מפוזרים מכתבים ומעטפות, וסביב שוררת אווירה של חוסר אכפתיות מוחלט אם המכתבים באמת יגיעו ליעדם או לא. עובדה זו גם יכולה להסביר מדוע במחזור שלי הודיעו לאנשים הלא נכונים שהם התקבלו.
לאחר שהודיעו לי שהתקבלתי, הוזמנתי לטקס החתימה בו חותמים על חוזה ההצטרפות לתכנית.
הטקס סך הכל היה די נחמד - חניכי התוכנית הציגו מופע די משעשע על אופי המסלול ועל הצבא. בהמשך היה החלק הפלצני של הנאומים בו דיברו מה מצופה מחניך תלפיות ועוד דברים בסגנון.
ואז הגיע השלב עליו אני מצטער עד היום - שלב החתימה על החוזה. כמו בהרבה מקומות אחרים בצבא, שולפים לכם חוזה, נותנים הסבר קצר ומצפים שתחתו עליו תוך מספר דקות. החוזה די קצר וברור ומתחייבים בו לחצי שנת שס"ן(שירות סדיר נוסף) ו-5.5 שנות קבע במידה ומסיימים את המסלול והסכמה להחזר כל זמן הלימודים במידה ולא מסיימים. החוזה מצורף כאן לעיונכם (החוזה הוא החוזה עליו חותמים היום ושונה מעט משלי):
משמעות החוזה הפשוטה היא שאם מסיימים את המסלול תזכו להיות 9 שנים בצבא. משמעויות עמוקות יותר, אליהן נגיע בהמשך, אינן נקלטות על ידכתם, היות ואתם נמצאים תחת האופוריה שאתם בין הבודדים שהתקבלו לתלפיות.
באותו זמן שמעתי על אנשים שהתקבלו והודיעו שאינם מעוניינים, הגיעו לטקס החתימה והחליטו לא לחתום וכד`. חשבתי שמדובר על פראיירים שוויתרו על משהו ממש טוב. היום אני מבין שאני הייתי הפראייר שהסכמתי לחתום.
בשלב זה הייתי מבסוט שהתקבלתי לאן שרציתי והתכוננתי נפשית להתגייס בתחילת יולי, כשבוע לאחר הבגרות האחרונה שלי.
הטירונות
הגיע יום הגיוס - מגיעים לבקו"ם(באיחור כמובן - ההסעה מלשכת הגיוס איחרה למרות שהיינו רק 3 אנשים בה והגענו בזמן) ומגלים שתלפיות הם היחידים שמתגייסים היום. הבקו"ם התמודד יפה עם 50 אנשים שרובם כבר סיימו ותוך זמן קצר כבר הייתי על מדים. כשיצאתי החוצה גיליתי שהבקו"ם לא יתן ליום גיוס לעבור חלק ושעכשיו מחכים לאנשים שנתקלו בקשיים כאלו ואחרים. לאחר מס` שעות של המתנה עלינו על אוטובוס שהסיע אותנו לתחנה המרכזית בתל אביב ויצאנו לחמשוש הראשון והאחרון שלנו למשך זמן רב.
לאחר החמשוש התייצבנו ל"טרום טירונות". המ"כים שלנו בטרום טירונות היו חניכים משנים גבוהות יותר, ומה שעשינו במהלך אותו שבוע זה לירות 5 כדורים ביום ו-10 כדורים בלילה. בשאר הזמן העבירו לנו כל מיני שיעורי צבא סטנדרטיים, הסתדרנו בשלשות וב-"ח" וכד`.
בשבועיים הבאים היינו בוינגייט לצורך שיפור הכושר הגופני, חוץ מהזמנים בהם היינו עם המ"כים שלנו בהם טורטרנו עם שטויות(בעיקר כדי לשרוף זמן כפי שהם הודו אחר כך) היה די כיף עם המדריכים מוינגייט - שיעור קרב מגע, ספינינג, ריצה לאורך הים וכד`. בתום השבועיים הגענו לבא"ח גבעתי שנמצא ליד קציעות בגבול ישראל-מצרים, לתחילת הטירונות.
בטירונות היינו שתי מחלקות אורגניות בתוך פלוגת צבר. המ"כים והמ"מים שלנו היו בעיקר מרותם ושקד(היה גם מ"כ אחד מצבר שנכנס במהלך הטירונות לכלא). בטירונות עשינו פחות או יותר מה שעשו שאר הטירונים של גבעתי, רק שאצלינו זה התנהל באווירה טובה יותר(לא היו חברה בעייתיים וכד`) וויתרו לנו על חלק מהדברים המרגיזים והלא תורמים כמו מסדרי ציוד תכופים. היו אצלינו אנשים שסבלו מכל הקטע הפיזי בטירונות, אך בסך הכל הכושר הגופני בתלפיות היה טוב בהרבה משאר טירוני גבעתי(פרט לפלס"ר). כראייה - אצלינו במחלקה עברו יותר אנשים בוחן מסלול מאשר בכל שאר הפלוגה ביחד. סך הכל הטירונות נמשכה חודשיים וזכורה לי כחלק די כיפי מהשירות שלי, הרבה יותר טובה מחודש ביזבוז זמן של טירונות 02.
הלימודים
לאחר הטירונות הגענו לבסיס חיל האויר שבאוניברסיטה (המכונה המתל"ם) לתחילת הלימודים.
הגענו כיומיים לפני פתיחת הסמסטר לצורך התארגנות לוגיסטית ועל מנת שיסבירו לנו איך תכלס יתנהל הזמן שלנו בהמשך.
נתחיל מהלוגיסטיקה - המחזור שלנו חולק לשני צוותים, כאשר לכל צוות מפקד בדרגת סרן שהוא בוגר תלפיות ממחזור מוקדם יותר. נאמר לנו שדבר זה נעשה על מנת ליצור יחס חניכה גבוה יותר. הצוותים שוכנו בקומות שונות ובחירת השותפים לחדר הצטמצמה לחברי הצוות בלבד. תנאי המחייה ותשתיות הלימוד טובים בשביל צבא אך מספיקים בקושי לסטודנט. החניכים מחולקים לחדרים, כאשר בכל חדר יש 2-3 אנשים, כיור, 2 מיטות, שולחן כתיבה גדול וכוורת מדפים ומחשב עם חיבור לאינטרנט. על אף שבצבא לא ידוע לי על מקומות בהם יש מחשבי אינטרנט במגורים, די קשה לשני אנשים הלומדים באוניברסיטה להתחלק במחשב אחד המשמש בין היתר להכנת תרגילי בית.
מדפסות יש אחת לכל 50 אנשים בערך(ומתקלקלת לעיתים קרובות) וממוקמות כמעט בכל קומה בבניין. שירותים ומקלחות יש כ-3 תאים מכל סוג לכל 25 אנשים. אמנם לא רע לקבל תנאים כאלו בחינם, אך מצד שני לא ניתן לשדרגם כמעט כלל. כמובן שכל אחד יכול להביא לחדר שלו מחשב נוסף, מדפסת, ספרי לימוד וכל דבר אחר משלו, אך העלות הכספית לכך היא לא מבוטלת גם אם לא מתחשבים בזה שאסור לכם לעבוד למחייתכם. דמי הכיס שהצבא מעניק לכם בסך של כ-350 ש"ח לחודש אינם מספיקים לכלום. אלא אם תיעזרו בהוריכם (ליתר דיוק בכספם) אתם עלולים להגיע לחרפת רעב (לא סכנה קיומית(פרט לשבוע מסוים בו לא קיבלנו אוכל כלל - בהמשך) אך האוכל שהצבא מספק אינו מספיק).
הצבא גם מספק דפים, חוצצים, קלסרים, ועטים, מהדקים ומחוררים(אלו הצבאיים - שמפסיקים לעבוד לאחר 5 דקות שימוש). את כל הציוד הנ"ל יכול לקחת מהאפסנאות, אחת לשבוע, רק מי שהוגדר אחראי אפסנאות והשאר לוקחים ממנו. כך שבשורה התחתונה, למרות שלכאורה הצבא מספק לכם עזרי לימוד בסיסיים, (ספרי לימוד עליכם לרכוש בעצמכם או להשאיל מספריית האוניברסיטה דבר שאינו פרקטי לספרים נפוצים), עליכם לרכוש ציוד זה לבד כי אחרת תמצאו את עצמכם שוקלים פריצה בכח לאפסנאות כי עליכם להדפיס תרגיל שאתם צריכים להגיש עוד 10 דקות.
נעבור לחלק הנוגע לאוניברסיטה ולזמן שלנו -
לכל אלו שלא מעורים בלימודים האוניברסיטאיים - רוב הקורסים נמשכים סמסטר אחד שאורכו כ-14 שבועות. רובם גם מחולקים לשעות הרצאה, שעות תירגול ותרגילי בית. את ההרצאות מעביר בד"כ פרופסור/דוקטור ונלמד בהן חומר תיאורטי בעיקר. התירגולים הם בקבוצות קטנות בהרבה ובהן המתרגל מלמד יותר פיתרון פרקטי של תרגילים. כמו כן, כמעט בכל קורס ניתן מידי שבוע תרגיל בית אותו יש להגיש בשבוע שלאחר מכן. הגשת תרגילי הבית הם תנאי הכרחי על מנת לגשת למבחן והם מהווים כ-20% מהציון בקורס. המבחן מהווה את 80% הנותרים. בהרבה קורסים מתקיימים תירגולים זהים בשעות שונות, ובקורסים גדולים יש אף מס` מרצים שונים. הסטודנט הוא זה שבונה לעצמו את המערכת ויכול לבחור אצל איזה מרצה ללמוד ולאיזה תירגול ללכת.
היות ואותנו תוכנית תלפיות רשמה לאוניברסיטה, לא היה לנו מושג על כל מה שתואר לעיל. חולקה לנו מערכת שעות ונאמר לנו שזו המערכת על פיה אנו לומדים וכי יש לדבוק בה. פרט לקורסים הרגילים של האוניברסיטה הופיעו לנו במערכת כ-6 שעות שבועיות (מתוך כ-40-45 סה"כ) של ע"ע. המפקדים הסבירו לנו כי מדובר בשעות מטעם תלפיות ומדובר בשעות "עבודה עצמית". באותו רגע כמובן תהיתי למה לעזאזל מופיעות לי שעות במערכת של עבודה עצמית, והתשובה לא איחרה להגיע - הוסבר לנו שמדובר בשעות בהן כולנו נשב בכיתה אחת ונכין את תרגילי הבית שלנו. נאמר לנו שדבר זה נעשה היות ויש כאלה המזלזלים בתרגילי הבית שלהם - דבר שהתוכנית רוצה למנוע. בשלב הזה הרגשתי שהגעתי לבית ספר יסודי ולא לאוניברסיטה.
התחלנו את הלימודים עם פתיחת השנה האקדמית יחד עם שאר הסטודנטים. כחניכי תלפיות נדרשנו ע"י המפקדים שלנו להגיע לכל ההרצאות והתרגולים ללא תלות בטיב המרצה, רמת הקורס או המצב המנטלי של החניך באותו זמן. די מהר מצאתי את עצמי(ולא רק אותי) מבזבזים זמן בהרצאות בהן לא ניתן להבין מה המרצה אומר וכותב(לא שהקורס קשה - המרצה דיבר וכתב מאוד לא ברור), הרצאות בקורסים קלים שניתן ללמוד את החומר עצמאית ב-10 דקות במקום ב-45 דקות של הרצאה מייגעת, והרצאות אליהן מגיעים לאחר לילה דל שינה עקב תורנות שמירה. שמירה - היות וחניכי תלפיות מתגוררים בבסיס צבאי - יש לשמור עליו. עצם העובדה שמדובר על בניין, כמו בנייני מעונות רבים אחרים בתוך האוניברסיטה, לא משנה כהוא זה. בזכות העובדה שלבניין שלנו יש שומרים צמודים עם נשק אוטומטי, במהלך השנה הראשונה לכל אחד יוצא לשמור אחת לשבוע, בין שעתיים לשלוש במהלך הלילה. כמובן שהיות ומדובר בשמירה לכל דבר ועניין לא ניתן לנצל את הזמן לקריאה/לימודים/אוכל או כל עיסוק מועיל אחר.
בנוסף לשמירות, חלק מהותי מהתנהלות חיילים בבסיס צבאי הוא השתתפות במד"סים וניקיונות. היות ותלפיות היא אחרי הכל קורס - היחס הוא בהתאם - מידי שבוע יש 3 מד"סים, מסדרי ניקיון יומיים על חדר אוכל, שירותים ושטחים ציבוריים, ומסדר ניקיון שבועי הכולל גם את חדרי החניכים.
מעבר לכל המטלות הנוגעות לתחזוק הבסיס, קיימות פעילויות תוכניתיות רבות - שיחות עם המפקדים, פעילויות חברתיות שמאורגנות ע"י חניכים מסוימים, סיורים במקומות שונים וכד`. חלק מהדברים ממש נחמדים (כגון סיור בכור בנחל שורק, יום לוט"ר) אך רוב הדברים משעממים להחריד. בין אם מדובר בפעילות מעניינת ובין אם לא, היא מכונה ע"י חניכי תלפיות - נַבָ"ז - נוהל בזבוז זמן. המונח קיים שנים רבות, והגיע ככל הנראה לאחר פעילות בסגנון בה מפקד המחזור חפר במשך כשעתיים על ניהול זמן. מנקודה זו ואילך, אלא אם יצוין אחרת, בכל מקום בו ירשם נב"ז - הכוונה היא לפעילות כפויה של תכנית תלפיות שלא באה מהאוניברסיטה או מיוזמה של החניכים. בין כל השמירות, הע"ע ושאר הנב"זים, לא רק שלא נשאר כמעט זמן פנוי, לא היה גם כמעט זמן ללימוד עצמי, ביחוד בהתחלה כשטרם הייתה הסתגלות לעומס האוניברסיטאי.
אתם בטח תוהים מה ניתן לעשות בזמן הפנוי - היות והבסיס מוגדר כבסיס סגור, אסור לעזוב את שטח האוניברסיטה. האוניברסיטה די גדולה אך מדובר בקמפוס גבעת רם, ולהבדיל מקמפוס הר הצופים אין בו הרבה פעילות. במעט הפעילויות שכן יש בו, כגון חוגים שונים והרצאות העשרה בנושאים שונים(ללא שום קשר לקורסים הנלמדים), כמעט ולא יוצא להשתתף עקב התנגשות עם פעילויות של תכנית תלפיות. במהלך המיונים לתכנית הודגש בפנינו רבות כי לחניך חופש גדול בניהול הזמן - זהו אי דיוק רציני במקרה הטוב, ושקר גס במקרה הפחות טוב. זכורים לי ימים רבים בהם הלימודים היו מסתיימים ב-16:00, ב-17:30 הייתה ארוחת ערב, מ-18:30 עד 20:30 היה ע"ע ולאחר מכן מ-21 עד 22:30 היה מד"ס. בימים בהם לא היה מד"ס או ע"ע היו לרוב נב"זים אחרים כגון שיחות עם מפקדים ופעילויות חברתיות שונות. ראוי לציין כי נב"זים רבים התרחשו על חשבון שעות ההרצאה באוניברסיטה.
רוב הנב"זים באים לענות על ההכשרה האישית/בין אישית והערכית המתוארות בפיסקה הפלצנית הבאה הלקוחה מויקיפדיה(להערכתי הוספה ע"י אחד ממפקדי התוכנית):
"ההכשרה בתלפיות בנויה על שלושה יסודות מרכזיים, מקצועיות, יכולות אישיות ובין אישיות, וערכים. ההכשרה המקצועית מתבססת על התואר האקדמי, על קורסים ועל התנסויות נוספות במסגרת המסלול, ועל חניכה של סגל התוכנית לכל אורך ההכשרה. ההכשרה האישית/בין-אישית מתבססת על עבודה פרטנית של סגל התוכנית עם כל חניך, כמו גם בהתנסויות בעבודת ובהובלת צוות. ההכשרה הערכית בנויה מפעילויות חינוך רבות ובסמינרים הנוגעים לשליחות, מנהיגות ומצוינות."
בהזדמנות בה מדברים על ויקיפדיה - שימו לב שמדובר באנציקלופדיה הנכתבת ע"י הגולשים עצמם עם פיקוח מסוים של מנהלים שאינם בהכרח בקיאים בערך המדובר. בהרבה ערכים בהם לאנשים שונים יש אינטרסים שונים על הצורה בה על הערך להיראות, שווה לעיין ב-גרסאות קודמות, על מנת לקבל תמונה מלאה ומידע נוסף על הערך.
על מנת לעבור קורסים באוניברסיטה, נדרש בהם ציון הגבוה מ-55. תלפיות מעלה את הדרישה למעל 60. היות וברוב הקורסים 80% מציון הקורס הוא ציון המבחן - כדי להצליח בקורס יש להצליח במבחן. עד כאן הכל הגיוני וככל הנראה אף אחד לא מבין לאן אני חותר.
על מנת להצליח במבחן ניתן לנקוט בשתי דרכים עיקריות - האחת, היא למידה של חומר הקורס במהלך הסמסטר, הן בהרצאות(או עצמאית מספר) והן בהכנת תרגילי הבית, ולבסוף חזרה על החומר שכבר יודעים, פיתרון מבחנים משנים קודמות וציון גבוה במבחן כמעט מובטח. הדרך השנייה להצלחה במבחן כוללת אי-למידה מסודרת במהלך הסמסטר, העתקת תרגילי הבית(בין אם תוך כדי ניסיון להבינם ובין אם לא), מס` ימים לפני המבחן למידה מרתונית של החומר, מעבר על פתרונות תרגילי הבית, ופתרון מבחנים משנים קודמות. גם דרך זו יכולה להביא לכם לרוב הצלחה במבחן ובקורס.
מהניסיון האישי שלי שתי הדרכים עובדות, אך בכל זאת קיים הבדל מהותי בינהן - למידה בדרך הראשונה תגרום לכם לזכור את תוכן הקורס(ולא רק על מה הוא היה) גם זמן רב לאחר הקורס. כמו כן, בדרך זו תקבלו הבנה טובה ומעמיקה יותר של החומר ותדעו ליישם אותו טוב יותר בעתיד.
באופן מפתיע לי ולמפקדיי מתלפיות לא הייתה מחלוקת תיאורטית בעניין. כיאה לתוכנית מצויינות, גם המפקדים דגלו בדרך הלימוד הראשונה. היו לנו המון שיחות עד כמה חשוב ללמוד במהלך הסמסטר ולא להשאיר את הלמידה לתקופת בחינות, עד כמה חשוב להכין את תרגילי הבית ולא להעתיקם, המפקדים סיפרו על ניסיונם האישי העשיר בו גם הם העתיקו תרגילים ולמדו רק למבחן, ותיארו את כל אותן תופעות הנוגעות ללמידה של הרגע האחרון. המפקדים אף הגדילו לעשות והחליטו לאכוף באופן פעיל את דרך הלמידה שלנו - אחת הדרכים היא כמובן אותו ע"ע שהוזכר לעיל - כולם יושבים באותה כיתה ופותרים את אותו תרגיל בית במקצוע מסוים, ויש חניך משנה מתקדמת העוזר להם - מעבר לכך שהרעיון מתאים בעיקר לילדים בבית ספר, היישום בפועל לדעתי(ולדעת רבים נוספים) היה גרוע ביותר. במקום שניתן יהיה לפתור את התרגיל בשקט, מול מחשב ואינטרנט במידת הצורך, תוך לקיחת הפסקות קצרות למחשבה/אכילה/מוזיקה או כל דרך אחרת בה לכם נוח להתרכז ולחשוב; היה צורך לשבת בכיתה, עם לפחות 20 חניכים נוספים, שלחלקם, לפעמים כמו לכם, אין שום אנרגיה לפתור את התרגיל דווקא עכשיו. לעיתים חלק מהאנשים כבר פתרו את התרגיל לפני כן (לקח למפקדים זמן לתפוס שאין שום סיבה להביא מישהו לשבת ולפתור תרגיל שהוא כבר פתר) ועוד דברים בסגנון שגרמו לאווירה בה גם אם באתם עם רצון לא לבזבז את הזמן, מצאתם את עצמכם מחפשים דרכים לברוח מהמקום. בסמסטר השני המפקדים החליטו שעל אף שהע"ע היה מוצלח, כדברם, הוחלט שהוא יהיה רשות ולא חובה.
בנוסף לע"ע באחת ההזדמנויות המפקדים החליטו לבדוק לנו את מחברות הקורס - מי שהייתה לו מחברת מסודרת לא קיבל מדבקת סמיילי, ואני לא יודע מה קיבלו או לא קיבלו אלו שלא עברו את מסדר המחברות.
דרך נוספת ולא יעילה לגרום לכך שתהיה למידה במהלך הסמסטר הייתה בחני האמצע. בכל סמסטר הוחלט שחניכי שנה א` יעברו בוחן אמצע בקורסים המרכזיים. את הבוחן כותבים ובודקים חניכי שנה מתקדמת יותר. מי שנכשל (מקבל ציון נמוך יותר מרף כלשהו) נדרש לבצע תחקיר, בו עליו לענות על שאלות פלצניות כגון - גורמי כישלון, לקחים להמשך, הופתעת/לא הופתעת מהציון ולמה, ועוד. כמו כן זכור לי שאנשים שנכשלו באחד הבחנים נדרשו לבוחן חוזר וקיבלו מקוצרת(נדרשו לחזור במוצ"ש). נאמר לנו רבות שהבוחן הוא לטובתנו ונועד לכך שנתאפס על החומר מתחילת הסמסטר. השיחות כמעט והגיעו להבעת צער כלפי הסטודנטים שלהם אין את הפריווילגיה של בוחן האמצע. היות והמרצים בקורסים השונים לא התעניינו בכך שמפקדי תלפיות עושים בוחן לחלק מהסטודנטים שלהם, והמשיכו את הקורסים כרגיל, כל הזמן שאמור היה להיות מוקדש ללמידה לבוחן, לביצוע הבוחן(שארך כמספר שעות), התחקיר, הבוחן החוזר, התחקיר על הבוחן החוזר וכן הלאה, יכול היה להיות מנוצל ללימוד אפקטיבי הרבה יותר של הקורס הנלמד.
לסיכום, על אף אי המחלוקת התיאורטית עם סגל התוכנית על דרך הלימוד הראויה, בפועל לרבים מהאנשים כלל לא התאפשר ללמוד ללמוד לפי הדרך הראשונה. תודות לנב"זים מכל הסוגים ואי יכולת לתכנן זמן מראש(לא היה זמן מינימלי להתרעה על נב"ז), רוב החניכים נאלצו להעתיק לפחות חלק מתרגילי הבית, להיעדר מהרצאות פיזית או מנטלית(השלמת שעות שינה) וכד`. בפועל דרך הלמידה של רוב החברה הייתה לכיוון הדרך השנייה של למידה מרתונית בתקופת בחינות ולא בדרך של הפנמת החומר במהלך הסמסטר.
לקראת סוף הסמסטר הראשון התחלנו קצת לצאת מהשוק של המערכת האוניברסיטאית וגילינו(מה שסטודנטים יודעים מהיום הראשון) שניתן ללכת באותו קורס למרצים שונים. הגענו לתובנה מופלאה זו בכך שראינו שבהרצאה של ליניארית 1, הולכים ומתמעטים הסטדונטים שאינם לובשים מדים, למספר חד ספרתי. היות ולא ניתן היה להבין כמעט אף מילה שהמרצה אומר, ואף אות שהוא כותב - זה לא הפתיע.
קיבלנו אישור מהמפקדים שלנו להחליף מרצה, ולאחר מס` הרצאות התחלנו להבין על מה בכלל הקורס.
נכון להיום, הזיכרון שלי מהסמסטר הראשון הוא די מעורפל אך אנסה לסכם את האווירה הכללית ששררה בו. כסטודנטים וחיילים שוקיסטים, הגענו לכל השיעורים כפי שנאמר לנו, אך עקב שינה מועטה/חוסר עניין נוצרו שורות שלמות של חניכי תלפיות ישנים באולם. תרגילי בית הועתקו בקצב מרשים, עקב אי יכולת אמיתית של רוב האנשים למצוא זמן לפתרון עצמאי שלהם, ופעילות הפנאי שעמדה לרשותינו הייתה שולחן סנוקר וטלוויזיה במועדון, וכיתות ריקות עם מקרן לצפייה בסרטים. לא הורשינו כלל לצאת משטח האוניברסיטה, ואף היה אסור לנו לקנות אלכוהול בפעילויות שהתקיימו בתוכה. שבתות סגרנו בין אחת לשתיים לאחת לשלוש(עד היום לא ברור לי למה), ובשאר הזמן עסקנו בדברים כמו להיבחן במבחני מיון חדשים על מנת שיבדקו אם הם טובים, מדס"ים, בר-אורים(משום מה יצא לנו לעשות בר-אור אחת לחודש בממוצע), ע"ע, שיחות עם המפקדים, סיורים בכל מיני מקומות יום לפני שיש להגיש תרגיל גדול וכד`.
מעבר לעובדה שסגרנו שבתות כמו שיריונרים, הת"ש(תנאי שירות) באופן כללי היו על הפנים. מעבר לריתוק לשטח האוניברסיטה(פעם ביקשתי רשות לצאת לרכיבה על אופניים בעיר, והתשובה שקיבלתי - "תכנן מסלול עם שעות יציאה וחזרה, תביא לי לאישור ואני אחשוב על זה"), אחת לפרק זמן לא ארוך, חניך תלפיות זוכה להיות חלק מכיתת הכוננות של הבסיס - דבר הגורר ריתוק לשטח הבסיס עצמו בשעות הערב למשך שבוע שלם(אז מה אם צריך ללכת למעבדת מחשבים להכין תרגיל? מי יגן על הבסיס שבתוך האוניברסיטה?). היציאה הבייתה בימי שישי, לא לפני השעה 10:30, בין אם הייתה פעילות כלשהי ובין אם לאו. בד"כ הייתה השכמה ב-6:00, לצורך מד"ס ומסדר ניקיון, לאחר מכן היינו יושבים ומחכים ל-10:30, מפספסים את האוטובוס ב-5 דקות, מחכים שעה נוספת בתחנה, מגיעים הבייתה לקראת אחר הצהריים, והנה, במשך יותר מ-8 שעות לא עשינו שום דבר מועיל.
תנאי נוסף ליציאה הבייתה היה שינה של 7 שעות בלילה שלפני (מי ששמר בלילה היה פטור מכך). מי שנראה מחוץ לחדרו ב-7 השעות הקודמות להשכמה, נדרש להישאר בבסיס מרגע שכולם משוחררים, את מספר השעות המשלים ל-7. מיותר לציין שאף אחד לא יכול ללכת לישון ב-10 בבוקר, אותו אחד יגיע הבייתה עייף אף יותר, ואל תשאלו אותי מה ההיגיון בנוהל המפגר הזה.
בתום הסמסטר הראשון, שנמשך 14 שבועות, הגיעה תקופת הבחינות שאורכה 4 שבועות. במשך תקופה זו, פרט לשמירות ומד"סים כרגיל, ומסדר ניקיון ופעילות כלשהי לאחר כל מבחן, לא היו נב"זים כמעט בכלל. בתקופה זו ניתן היה ללמוד למבחן ולגלות מה לימדו בקורסים מסוימים. כמובן שגם בתקופה זו אנחנו חיילים, ומי שעבר עבירת משמעת(לא התגלח לדוג`) נענש - לרוב שבת/מקוצרת/קימה כל בוקר ב-7:30 למסדר בוקר של חיילי המפקדה. כאן אולי המקום להוסיף, שגם במהלך תקופת הלימודים, וגם במהלך תקופת בחינות אם אתם נמצאים בבסיס במשך השבת/מקוצרת(חוזרים לבסיס במוצ"ש) - אתם נדרשים לשמירה בת מס` שעות, לרוב במשך הלילה.
למרות הפרעות אלו בתקופת הבחינות, יחסית לכל הנב"זים במהלך הסמסטר הן בטלות בשישים, וסופו של דבר חניך תלפיות הממוצע מצליח במהלך מס` ימים ללמוד למבחן ולהצליח בו.
יום לאחר המבחן האחרון שלנו, התחיל הסמסטר השני.
לפני שנעבור לתיאור הסמסטר השני, אני רוצה לכתוב קצת על היחס של הסטודנטים לחניכי תלפיות(המכונים על ידם תלפיונים). בשורה התחתונה, הדעה הרווחת היא שרבים מהסטודנטים שונאים תלפיונים; ננסה להבין למה.
לא מצאתי כמעט שום מידע באינטרנט בעניין פרט לדברים הבאים:
בלוג של סטודנט בפקולטה (תחפשו תלפיונים/תלפיות בדף - בעיקר תמונות תלפיונים ישנים בהרצאות)
"תלפיונים - חיילים לובשי מדים שמעבירים את שירות הסדיר שלהם בעיקר בעשיית תואר ראשון שמשלם המיסים משלם. ההמלצה הכי חמה שסטודנט יכול לקבל הוא ללכת לתירגולים שלהם רק עם אטמי אוזניים(ועדיף שבכלל לא). באים בכל הגדלים."
"המנזה של התלפיונים - מתגעגעים לאוכל צבאי? כאן תמצאו אוכל צבאי באיכות טובה יותר מהרגיל בכמויות גדולות..."
האינטרקציה העיקרית של הסטודנטים עם התלפיונים היא בזמן הרצאות ותרגולים. הסטודנט רואה את התלפיונים(לבושי המדים) כקבוצה גדולה ומגובשת(מה שדי נכון) היושבת במספר גושים במהלך ההרצאה/תירגול, כאשר חלק קטן מהתלפיונים מקשיב להרצאה, ורבים אחרים ישנים, או מריצים צחוקים בינם לבין עצמם. היות והסטודנטים המגיעים להרצאה, מעוניינים להקשיב לפחות לחלקה, הם מוצאים את הרעש הבוקע מהתלפיונים כלא נעים.
אני חייב לציין שרוב החניכים בתלפיות הם אנשים טובים מבחינות רבות, וכל הטענות בדבר שחצנות, פלצנות ודברים אחרים, אינן נכונות כלל עבור רובם. הטענות על הרעש בהרצאות מוצדק מן הסתם, ונובע מתלפיונים המצאים בהרצאה בעול כורחם ומחפשים דרך להעסיק את עצמם. הטענות על שחצנות ופלצנות נובעות מאותם בודדים שמצדיקים את השם הרע של כלל החניכים. עד כאן בנושא הזה.
נקודה נוספת שאני רוצה לתת עליה את הדעת, היא רשת המחשבים בבסיס. כפי שציינתי כבר קודם בכל חדר יש מחשב. כל המחשבים מחוברים לאינטרנט דרך האוניברסיטה, ומדובר על אינטרנט במהירויות מטורפות. כמובן שהאוניברסיטה לא מאפשרת שיתוף קבצים, אך לכל מטרה אחרת אין בעיה.
כל המחשבים מחוברים בינם לבין עצמם לרשת הפנימית בבסיס. בפועל מתקבל מאגר מידע של מאות ג`יגה בו ניתן למצוא הכל - החל מסרטי פורנו ועד לספרים מתקדמים בקוונטים. כמו כן, ניתן היה למצוא פרקים מעודכנים לסדרות פופולריות כגון LOST ו-Prison Break. המפקדים שלנו(שבפועל לא באמת היה להם מה לעשות כל היום או ברובו) נהנו גם הם מהתכנים העשירים והמעודכנים.
בתקופת הבחינות, עקב הצורך לנוח מעט מלימודים אחת לכמה שעות, ואי היכולת לצאת מהאוניברסיטה לצורך כך, ניסה להתפתח ענף משחקי הרשת. Red Alert 2, הותקן על רבים מהמחשבים והחלו להתנהל משחקים רבים. מפקדינו היקרים גילו את העניין די מהר, ולא ראו אותו בעין יפה והורו לנו למחוק את המשחק כליל מכל המחשבים.
לקראת עזיבתי את התוכנית, בתחילת השנה השנייה, התחילו לדבר על כך שברשת ישאר רק תוכן חוקי(כלומר שום דבר מעניין), אני לא יודע איך העניין התפתח ומה המצב היום.
הסמסטר נפתח בבשורה שלמרות שהע"ע היה מוצלח - הוא לא יהיה חובה לכולם אלא רשות. המשמעות - 6 שעות נב"ז פחות בשבוע.
בנוסף, כלקח מסמסטר קודם, בקורסים עם יותר ממרצה אחד, הלכתי בשבוע הראשון להרצאות של כולם, ובחרתי את המרצה העדיף מבחינתי (שלא היה זה אליו רשמו אותנו). במהלך הסמסטר, עם גידול מס` מספר הסטודנטים הבאים להרצאותיו, נוכחתי כי בחירתי הייתה נכונה.
עשה רושם שהסמסטר יהיה מוצלח יותר מהקודם, אך מחשבה זו נמוגה במהרה נוכח מה שהתרחש בפועל.
כמות הנב"זים שהייתה בסמסטר השני הייתה אסטרונומית. כמעט ולא היה זמן פנוי בשעות הערב עקב נב"זים שונים בשעות המאוחרות. רובם היו פעילויות חינוך למינהן או שיחות עם מפקדים בסגנון של "מה עושה מפקד מחזור?"(חוץ מתואר שני בזמן הפנוי הרב שיש לו, בערך כלום). די מרגיז שהייתה יותר משיחה אחת על נושא זה ועל נושאים רבים אחרים. נב"זים רבים נוספים התקיימו על חשבון ההרצאות האוניברסיטאיות - בין עם עקב פעילויות חד פעמיות בזמנים שונים, פעילויות קבועות על חשבון אותה הרצאה שוב ושוב, או סיורים שונים שנערכו על חשבון יום הרצאות שלם. בפועל קרה שבמספר קורסים הפסדתי שלא מרצוני כמחצית משעות ההרצאה בקורס. מקומם העניין, שעדיין חלה עלינו חובה להגיע להרצאות ללא תלות בטיבה או במידת יכולתינו להישאר ערים בה, על אף שהפסדנו הרצאות רבות וטובות כתוצאה מהנב"זים השונים.
לקראת פסח, התכוננו לצאת לתעסוקה מבצעית בשטחים. לקראת התעסוקה, כיאה לתוכנית עלית של חיל האויר, קיבלנו את מיטב הציוד שהאמריקאים נלחמו בו בווייטנאם - M-16 ארוך, מחסניות שחלקן בלאי, כדורים משומשים(לא ברמה שירו אותם...) ואפודים מרופטים(בהתחלה הביאו לנו חגורים... על ווסטים לא היה מה לדבר בכלל). ציוד שפצור אלמנטרי כמו איזולירבנד ומיתרים (ולו בשביל לחבר רצועה לנשק ולשפצר את האפוד) נאלצנו לרכוש בכספינו כי נאמר לנו שכמעט ולא ניתן להשיג דברים כאלו בצבא(כשהגענו לגדוד בשטחים הציעו לנו מגלולים מכל דבר...). לקראת התעסוקה ביצענו אל"ל(אימון לפני לחימה) בן כ-3 ימים(על חשבון לימודים כמובן) שהיה די כיפי(תרגילי פרט, חולייה וכד`) ואחריו נסענו לאיו"ש והצטרפנו לגדוד שיריון שתפס קו חי"ר באיזור מסוים. בתעסוקה עצמה, שנמשכה שבוע והתקיימה בזמן חופשת הפסח, ביצענו את יחד עם גדוד השיריון את המשימות בגזרה - סיורים, תצפיות, ביקורות לרכבים וכד`. סך הכל היה ממש כיף, גם בפעילויות עצמן וגם אחריהן, וגם בשל העובדה שלא הייתה לנו שום אינטרקציה עם המפקדים שלנו לכל אורך הזמן.
לאחר שבוע התעסוקה המבצעית, בשבוע השני של חופשת הפסח, היינו צריכים לקבל רגילה(חופשה בת חמישה ימים), שזו הפעם הראשונה מאז הטירונות בה אנו מקבלים חופשה הארוכה יותר מיום וחצי של שישי-שבת. לרוע המזל של חלקינו מייד לאחר שבוע זה, המסתיים בחג השני של פסח, אמור היה להתקיים מועד ב` בקורס אינפי 1. חשבון אינפיניטיסימלי 1 הוא קורס בו יש כ-50% נכשלים והממוצע בו נע בין 50 ל-60. המפקדים שלנו החליטו שכל מי שקיבל פחות מ-70 יחויב לעשות מועד ב`. כתוצאה מכך, לאחר התעסוקה המבצעית, במהלך חול המועד פסח, מצאנו את עצמינו, כחצי מחזור(25 אנשים) מגיעים לבסיס ריק ונעול. לאחר שמצאנו דרך אלטרנטיבית להיכנס לבסיס והגענו למטבח - נתקפנו בחרדה קלה; לאחר כ-5 מסדרים לקראת פסח שהיו לנו טרם היציאה לתעסוקה המבצעית, המטבח היה עדיין מכוסה בניילונים, וכל האוכל הלא רקוב שהיה בו כלל חבילת מצות, חבילות ספורות של גבינה צהובה ופסטרמה, 8 ק"ג מלפפונים חמוצים, כ-10 ק"ג פירות משומרים, ריבות צבאיות ועשרות ליטרים של חלב. להלן תמונות בהן ניתן להתרשם מה מצאנו במקררים כשהגענו:
תמונה 1תמונה 2תמונה 3תמונה 4תמונה 5תמונה 6תמונה 7תמונה 8 כמו כן, המטבח היה מצופה ניילונים מחמשת מסדרי הניקיון לקראת פסח שעשינו טרם יציאתינו לתע"מ, והיו מס` חבילות של מצות וקורנפלקס כשר לפסח מתוצרת הונגריה(???) שאינו ראוי למאכל אדם או כל יונק אחר. בהתחלה לא התרגשנו במיוחד, וציפינו שהמנזה של האוניברסיטה(בה אנו תמיד אוכלים ארוחות צהריים וערב) תיפתח ונאכל שם. בצהריים ציפיותינו התבדו - על המנזה הייתה הודעה כי היא תהיה סגורה לכל אורך חול המועד ותיפתח רק בתום החג. בשיחות טלפוניות עם המפקדים, בהן הבענו מצוקה לגבי כמות האוכל, נאמר לנו כי הם חשבו והחליטו שהכמות היא מספיקה, וזה מה שיש. ראוי לציין שהיינו כ-25 אנשים וזה האוכל שאמור היה להספיק לנו עבור כ-4 ימים. אחד מהאנשים שהביע תרעומת על תשובה זו בפני המפקדים, זכה לנזיפה. ביום למחרת הגיע רס"ר הבסיס לראות איך אנחנו מסתדרים, מחסור האוכל לא הטריד אותו במיוחד אך הוא התחלחל לראות שאין אנו מקיימים שמירה על הבסיס. לאחר שיחה טלפונית ממפקדינו - התחלנו גם לשמור. בלילה שלפני המבחן לא ביצענו שמירה, אך לא זכור לי אם היה מדובר בהחלטה שלנו או שאושר לנו לעשות זאת מצד מפקדינו. כמובן שגם בשבוע זה היה אסור לנו לעזוב את שטח האוניברסיטה, ושרדנו אך ורק בזכות הורים רבים אשר הביאו לנו אוכל, ובהזמנת פיצות והמבורגרים מהמקומות הלא כשרים בירושלים. בתום שבוע זה התקיים מועד ב` באינפי 1, ובשבוע לאחר מכן חזרנו לסמסטר ב`.
עם המשך הסמסטר, גדלה גם כמות הנב"זים והם נהיו יותר ויותר מונפצים. אחת לשבוע התקיימה שיחה (ארוכה מאוד) עם רב כלשהו, התקיים מפגש עם האחיות באו, טקסי יום שואה/זיכרון/עצמאות, טקס סיום תקופה של חיל האוויר(במשך שעתיים הראו לנו סרטונים של הפצצות ודיברו על גאוות יחידה של חיל האוויר), לקחו אותנו להילולה בהר מירון בלילה(מאות אלפי חרדים שבאים לקבר של מישהו, שחיטת כבשים, ועוד כמה אטרקציות בסגנון) - מיותר לציין שהתקיימו לימודים למחרת, והשיא הגיע בטקס לזכר עולי אתיופיה הנספו בדרכם לארץ; כמובן שאחד הדברים החשובים ביותר שעל חייל בתוכנית מצוינות לדעת לעשות הוא לשמש כחלק ממשמר כבוד. נאמר לנו שמתוכנן להתקיים טקס לזכר עולי אתיופיה הנספו בדרכם לארץ, ומסיבות עלומות חניכי תלפיות נבחרו למשימה. במשך כשבועיים, כשעתיים כל יום, כמובן שגם על חשבון לימודים, תרגלנו תס"חים.תרגילי סדר חמושים). האימונים הגיעו לשיאם ביום שלפני הטקס, בו תרגלנו תחת פיקודו של רע"ן משטר ומשמעת בצה"ל בכבודו ובעצמו. הטקס עצמו נפל על יום הסטודנט, כך שבלילה שלפני(בו כן ניתן לנו לשם שינוי לצאת) נאלצנו לחזור לבסיס עד חצות, על מנת שחס ושלום לא נהיה עייפים בטקס, וביום הסטודנט עצמו ביצענו חזרה גנרלית ואחריה עמדנו כשעה וחצי עם כומתות החוסמות את זרימת הדם למוח. בתום הסמסטר ומגוון הנב"זים שבו, הגיעה תקופת הבחינות, שהייתה דומה מאוד לזו שהייתה בסוף הסמסטר הקודם, גיליתי מה באמת לימדו בחלק מהקורסים וניגשתי למבחנים. זכורה לי רק אנקדוטה אחת ששווה לדבר עליה. במהלך הסמסטר השני נערכו וועדות הדחה והודחו חניכים מהתוכנית, רובם על רקע ציונים לא מספקים(כלל נדרש ממוצע של כ-85, עוד על וועדות ההדחה אפרט בהמשך). היות והם התחילו את הסמסטר השני והאוניברסיטה לא ביטלה את רישומם ללימודים, רובם המשיכו ללמוד בהתכתבות תוך כדי שירותם הצבאי, והחליטו לנסות ולגשת למבחנים. מפקדי תלפיות כמובן שנהגו איתם בכבוד, ומסיבות רציונליות שאינן ידועות לאיש, לא איפשרו להם לישון בבסיס בלילה שלפני המבחן. עם זאת נגד שהייתם במהלך היום לא היה להם מה לעשות(לא היה נוהל שאוסר זאת) והם למדו יחד איתנו למבחנים. אצל רובם, ממוצע הציונים במבחנים לא רק שהיו גבוה יותר מהמוצע בסמסטר הקודם, אלא אף גבוה יותר מזה של חלק מהחניכים בתוכנית. ניתן להסיק מהעניין, שבפועל, בלימודים תוך כדי שירות צבאי ניתן להשיג ציונים גבוהים יותר מאשר באותם לימודים במסגרת תוכנית תלפיות. בתום תקופת הבחינות היינו אמורים לקבל חופשת רגילה בת שבוע ואחריה להתחיל בסדרות הקיץ. אבל התחילה מלחמה - מלחמת לבנון ה-II. (שלא הייתה דרמטית עבורינו בשום צורה).
סדרות הקיץ בתום תקופת המבחנים, היינו אמורים לקבל חופשה רגילה בת שבוע שאחריה יתחילו הסדרות. בעקבות המלחמה, הוחלט לבטל לנו את החופשה ולרתום אותנו למאמץ המלחמתי למשך אותו שבוע. עיקר הרעיונות היו שנעלה לצפון ונסייע לפיקוד העורף. עד כאן למרבה הפלא מדובר היה בחשיבה הגיונית שאינה אופיינית לצבא, והייתה תמימות דעים בקרב החניכים שעלינו לסייע ככל הניתן. בפועל, הביצוע היה שונה מהתכנון. חיל האוויר(אליו חניכי תלפיות שייכים במהלך המסלול) שמע ש"נוספו" לו חיילים שהיו אמורים להיות בחופשה, והחליט להטיל עלינו את משימותיו החשובות ביותר, שאין להפקידן בידי אנשים לא מיומנים - חלקינו נשלחו לשמור על בסיסים של החיל, חלק אחר נשלח לסרוק שטחים במטרה למצוא שאריות ממסוק שנפל (המסוק שהופל בטעות בשטחינו ע"י רקטת MLRS), וחלקינו נשלחו ללוות משאיות שהובילו פצצות מבסיס אחד למישנהו. בתום שבוע בו תרמנו רבות לבטחון המדינה, למרות שלא הצלחנו להביא להכרעת המלחמה, החלו סדרות הקיץ שלנו.
הציוד שקיבלנו לסדרות (נשק, מחסניות אפוד, קסדה), היה כמו בתעסוקה אותו ציוד שהאמריקאים הפסידו איתו בוייטנאם ושהתבלה מאז. זה נכון לכל הציוד פרט לקסדות. הקסדות שקיבלנו היו מדגם הפרמיום ששימש את בעלות הברית בפלישה המוצלחת לנורמנדי. מדובר היה בחתיכת פח בצורת מעטפת של חצי ביצה. ברי המזל שבינינו קיבלו גם מעטפת פנימית מחומר לא ברור שתחצוץ בין הראש לפח, ואלו שממש התמזל מזלם אף קיבלו רצועות איתן אפשר לתפוס את הקסדה אל הראש. כעת לאחר שהבנו שחניכי תלפיות זוכים למיטב הציוד נעבור לסדרות עצמן.
סדרת הנדסה - בסדרה זו סיפרו לנו על מגוון אמצעים של חיל ההנדסה, מבנה, תו"ל(תורת לחימה), ונתנו לנו להתנסות בפיצוץ לבנות חבלה. המפקדים שלנו שהיו קרובים לסיום תפקידם(כל שנה יש מפקד אחר למחזור), לא הטרידו אותנו, וגילינו שבהל"צ הוא לא מקום כזה נורא אם לא נמצאים בו כטירונים.
ציפינו שכך ימשכו כל הסדרות שלנו, בהן בשעות הערב יהיה לנו זמן פנוי, דבר המהווה ניקוי ראש מתקופת הלימודים העמוסה. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד, הגיע המפקד החדש שלנו(בשנה השנייה כבר לא נדרשים שני מפקדים בשביל יחס חניכה גבוה), ואיתו הגיע סוף הזמן הפנוי בסדרות, והפלצנות.
סדרת שיריון - בסדרה זו, כמו בהנדסה הציגו לנו את החיל, האמצעים, ובהתנסויות נהגנו וירינו בטנקים. בשאר הזמן, המפקד החדש שלנו, החליט שחשוב לערוך איתנו שלל שיחות, על נושאים שלטעמו מאוד מעניינים, אך אותנו הן עניינו הרבה פחות, והגענו למצב שעם כל השיחות המונפצות שלו, כמות שעות השינה שלנו הייתה קרובה לכמות שעות השינה בטירונות.
סדרת תותחנים - כנ"ל כמו סדרת שריון. התנסויות - ירי בתותחים. מעבר לזה הסדרה התחלקה לשניים - חלק אחד שהמפקד שלנו היה איתנו, והזמן הפנוי נראה כמו בסדרת שריון(כלומר לא ראינו זמן פנוי), והחלק השני בו הוא לא היה, וגילינו שגם שבטה זה מקום ממש נחמד אם לא נמצאים שם על תקן טירונים. סיפור שזכור לי מהסדרה, הוא שבאחד הערבים, לאחר מד"ס שהיה לנו, את הבגדים ספוגי הזיעה שלנו תלינו ברחבי מבנה המגורים (מבנה בן קומה אחת, עם מס` חדרים, רק שלנו) לייבוש. למחרת המפקד שלנו, ברגע שראה את הבגדים התלויים, הורה לנו להוריד אותם בטיעון שהדבר "לא קציני". כמובן שגם הייתה לנו שיחה אח"כ על העניין. עד היום אני תוהה מה מצופה מקצין לעשות עם בגדיו ספוגי הזיעה...
ביקור בתעשיות בטחוניות/יחידות טכנולוגיות - סיפרו לנו על היחידות והתעשיות בהן ביקרנו, על אופי הפעילות, יעוד היחידה וכד`. יכול היה להיות יותר מעניין, אם המפקד שלנו לא היה מעיר למרצה פעמים רבות שלא יפרט על הנושא עליו התחיל לדבר כי אנחנו לא אמורים לשמוע עליו בשלב בו אנחנו נמצאים. כמו כן, בתקופה זו עשינו יומיות, ולמרות זאת המפקד שלנו המשיך בשיחות הזויות(אני לא זוכר על מה הוא דיבר כל הזמן מרוב שזה היה מטומטם) עד השעות המאוחרות, דבר הגרם לחזרה מאוחרת הבייתה, שינה מועטה, ועייפות ביום הסדרות הבא.
מעבר לכך שהמפקד שלנו ערך איתנו שיחות אין סופיות, הוא החליט שעדיין יש לנו המון זמן לא מנוצל, ונתן לנו "שאלון סדרות"`; נעשתה חלוקה לקבוצות, וכל קבוצה הייתה צריכה להכין מצגת בת כשעה וחצי על סדרה של שאלות בסגנון: - סקירה מדוקדקת ככל האפשר של אמצעי האש משחר האנושות ועד היום - סקירה מדוקדקת ככל האפשר של אמצעי התמרון היבשתי משחר האנושות ועד היום - הציגו את שיטת ההסתערות של חיל הפרשים כפי שהייתה מקובלת עד וכולל מלחמת העולם הראשונה והשוו לתורת הלחימה של ההסתערות היבשתית המודרנית בחי"ר ובשריון. וכד`... כמובן שבימים בהם ישנו בבסיסים השונים לא היינו יכולים לעבוד על השאלון(לא היו לנו לא מחשב ולא גישה לשום חומר כתוב), ובימים בהם עשינו יומיות, עקב שיחות המפקד לא היה לנו זמן גם לעבוד על כך בבית. למה זה הוביל? לדחיית השאלון אל תוך סמסטר ג`, שנחשב לאחד הסמסטרים היותר עמוסים שבתואר. כמובן שלא היה שום ויתור מצד המפקד על השאלון שהוא חיבר, ובנוסף לעומס של סמסטר ג` עם שלל נבזיו(ועל כך בהמשך), היינו צריכים גם להתמודד עם שאלון הסדרות.
ניווטים - בסדרה זו, כחלק מההכנה להכנה של קורס קצינים(שעתיד היה להיות בסוף שנה שלישית) לימדו אותנו לנווט. הניווטים היו בגבעות גורל שבנגב, היו ניווטי יום וניווטי לילה, וסה"כ היה די כיף. בעקבות הניווטי לילה למפקד שלנו לא היה זמן לז*** לנו את השכל, דבר שתרם לאווירה החיובית. בלילה האחרון של הניווטים קרה סיפור די משעשע מבחינתי, ומשעשע פחות מבחינת המפקד שלי. בזמן הניווט, בהליכה בצידי אחת הגבעות, החלקתי ונפלתי על הצד. קמתי ובדקתי שכלום לא נפל - מכה על הנשק-יש, מצפן על הצוואר-יש, מ.ק 77 עם אנטנה על הגב-יש, מישוש תוכן כיסי המכנסיים-יש, ממשיכים בניווט(כל הניווטים היו בזוגות). לאחר הליכה של מס` קילומטרים, במבט אקראי כלפי מטה שמתי לב שהמתפסים (מעטפת פלסטיק נשלפת היושבת סביב הקנה) הקרובים יותר לגוף(כשהנשק תלוי על הכתף) חסרים. סביר להניח שהמתפסים התנתקו בזמן הנפילה על הגבעה, ובהתייעצות קצרה עם השותף לניווט החלטנו פשוט להמשיך, מתוך מחשבה שאאלץ לעלות מת"ש(משפט תשלומים - זה הנוהל כשמאבדים ציוד) היות והאפסנאות שלנו לא קואופרטבית(בלשון המעטה) ולא תשוש להשלים לי ציוד מרצונה הטוב. כשהגענו לנקודת הביניים, ראיתי שהמפקד שלי נמצא שם, הראיתי לו את הנשק עם חצי הקנה חשוף ואמרתי לו שאצטרך לעלות מת"ש. המפקד שלי לא חשב שהעניין משעשע, החליט שמתפסים זה צל"ם(ציוד לחימה), נתן לנו פנס ושלח אותנו חזרה לחפש את המתפסים. מיותר לציין שבשלוש השעות בהן הסתובבנו בגבעות, בחושך, עם פנס, לא הצלחנו למצוא את המתפסים. המפקד שלי לא נראה מרוצה מהעניין. בבוקר למחרת(יום שישי), הרגשתי שזה די מעליב לצאת הבייתה לא רק עם נשק ארוך, אלא עם נשק ארוך ללא מתפסים, והחלטתי לנסות את מזלי באפסנאות של הבסיס בו התארחנו(בסל"ח חיל אוויר - הבסיס בו פרחי טיס עושים טירונות). לאחר כדקה של דפיקות על הדלת, פתח אותה חייל שהערתי משנתו, ובתשובה לבקשתי לקבל מתפסים ענה לי שללא אישור המפקדת שלו הוא לא יכול לתת לי כלום. הבחור גם לא ידע להגיד לי מתי תגיע המפקדת אם בכלל. שאלתי אם ניתן לדבר איתה בטלפון - הוא הגיש לי את השפורפרת וחייג את המספר. לאחר שיחה בת דקה בה הצגתי את המצב וביקשתי מתפסים, היא אמרה שאין בעיה ואמרה זאת גם לאפסנאי, שלאחר פחות מחצי דקה חזר עם ערימת מתפסים ואמר לי שאני יכול לקחת מה שאני צריך. המפקד שלי היה המום שהשגתי מתפסים, אך הודיע לי שהעניין לא נגמר בכך. הוא גם קיים. באין קץ שיחות לאחר מכן, גם אישיות איתי וגם משותפות עם כולם, הוא הזכיר את העניין, חפר על היחס המזלזל שלי אליו, אמר שהייתי צריך להודיע על המתפסים ברגע שגיליתי על אובדנם ולא לחכות לנקודת ביניים(הוא היה מעלה מסוק לאוויר שימצא אותם?), ושלמרות שלבסוף המשמעות של המתפסים הייתה אפסית לא באמת ידעתי זאת מראש וזה היה מסוג הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע(?!?).
קורס צניחה - אחד מהקורסים היותר כיפיים שיש לצבא להציע. הקורס עצמו בן 10 ימים וכולל 2 צניחות יום מגובה 400 מטר. בשאר הזמן מתאמנים איך ליפול בלי לשבור גפיים היות ובצניחה הצבאית הנפילה מהירה למדי(ביחס לצניחה באזרחות) ולכן גם הנפילה כואבת יותר. היום בתלפיות קורס הצניחה הוא רק בסוף השנה השנייה ולא בסוף הראשונה כפי שהיה אצלינו. בשעה טובה המפקד שלנו הפסיק לחפור על עניין המתפסים, ומצא עניין אחר להעסק בו - טפסים רפואיים שנשכחו ע"י אחד מהחניכים בתחנת רכבת(והגיעו למחלקת אבידות תוך מס` דקות). לא אלאה אתכם בפרטים שאני גם לא ממש זוכר, אך רוח החפירה הייתה דומה מאוד לחפירות המתפסים.
סמסטר ג` הסמסטר נפתח בכך שתוכנית הלימודים שונתה מעט, כך שמי שבוחר ללמוד פיזיקה ילמד פחות מתמטיקה ומחשבים, כי שבוחר מחשבים ילמד פחות מתמטיקה ופיזיקה, כנ"ל לגבי מי שלומד מתמטיקה. לדעתי ולדעת רבים נוספים, מדובר היה בצעד חיובי שמעבר לכך שיקל על העומס, כולם ילמדו מה שמעניין אותם יותר. את תוכנית הלימודים האוניברסיטאית ניתן למצוא בשנתון האוניברסיטה, קריאה רציפה מתוך...->פקולטה:טבע, חוג: מתמטיקה פיזיקה (תלפיות). כמו כן בשנה השנייה היינו אמורים להיות יותר כמו סטודנטים - היה אמור להיות לנו חופש בבחירת ההרצאות אליהן נגיע, ואפילו היינו אמורים לקבל אפטר אחת לשבוע (אפשרות לצאת משטח האוניברסיטה ולחזור למחרת), סגירת פחות שבתות (3 בסמסטר, כלומר אחת לחודש) וקבלת חמשוש לאחר שבת שסוגרים. ציפינו גם לצאת באופן חופשי בימי שישי, כפי שעשו חניכי שנה שנייה בשנה שלפני כן. בנוסף, כלקח משנה קודמת בה התלוננו רבות שנב"זים רבים באים בהפתעה ויוצרים קושי בתכנון זמן, הוחלט לשריין מראש בלו"ז ערב בשבוע שיוקדש לנב"זים.
לפני שנגיע למה שקרה בפועל, אני רוצה לומר מספר מילים על מפקד הבסיס ומעשיו. היות וחניכי תלפיות נמצאים בבסיס של חיל אוויר הם כפופים גם למפקד הבסיס (דרגתו גבוהה מזו של מפקד תלפיות) בענייני שגרת הבסיס. בתחילת השנה השנייה מפקד הבסיס החליט שהוא רוצה יותר מעורבות במגון נושאים כי אחרת עוד עלולים לחשוב שהוא מיותר. אחד העניינים שיותר זכורים לי הוא עניין הקורנפלקס - כפי שצויין באחת התגובות הפחות אוהדות לבלוג, ישנו תקציב מדי ערב, בו ניתן למשוך מהמנזה גבינות, מעדנים, חלב, דגני בוקר וכו` (במקומות אחרים בצבא נדרש להתקמבן מעט עם הטבח וניתן להוציא את הדברים הנ"ל מהמקררים). תקציב זה עמד על שקלים בודדים לחניך ונקנו בו דברים טעימים שהחניכים אכלו. בין היתר נקנו קורנפלקסים כגון דלי-פקאן וכריות (נעשה אף סקר בין כל החניכים בכדי להחליט כמה קופסאות לקנות מכל קורנפלקס). מפקד הבסיס החליט להתערב בעניין - החלטתו הייתה שבכסף המוקצה לנו למשיכת הלילה, לא נוכל לקנות את הקורנפלקסים הטעימים ומעדנים איכותיים, אלא רק קורנפלקסים פשוטים (בעיקר הצהוב הרגיל) ומעדנים פשוטים. הנימוק לעניין היה שדברים אלו מנקרים עיניים, וכי אין אותם במקומות אחרים בצבא. בצעד זה מפקד הבסיס הוכיח את מידת נחיצותו מעבר לכל ספק סביר - למערכת הבטחון לא נחסך ולו שקל אחד היות והתקציב הזעום לאוכל נשאר על כנו, עדיין היו פעמים רבות בהן כבר ב-21:00 לא נשאר מה לאכול, והכי חשוב - ארוחת הלילה הזעומה של חיילים שצונחים בשביל הכיף ויורים בטנקים, כבר לא מנקרת עיניים. עניין נוסף שזכור לי הוא שמפקד הבסיס החליט שאסור שבמחשבים יהיו דברים לא חוקיים (רוב החומר שהיה עליהם) והחליט לאכוף את העניין. כמו כן הוא החליט על שלל שינויים מבניים באפסאות/ניהול/מחשוב בדרך שמקשה על החניכים. אין לי מושג מה עלה בגורל החלטות אלו.
נחזור לעניינינו - מבחינת האוניברסיטה העניינים הנתהלו כרגיל, כל אחד נרשם לקורסים הנדרשים עפ"י המסלול שבחר (פיזיקה, מתמטיקה או מחשבים) והפעם אפילו יכולנו לבנות לעצמינו את המערכת במגבלות זמנים אשר הוקדשו מראש לנב"זים. כתוצאה מכך, הגעתי למצב בו המערכת בסמסטר ד` (אליו לא הגעתי) כוללת 3 ימי לימודים באוניברסיטה בלבד. השנה השנייה נראתה מבטיחה יותר מהראשונה. מבחינת אפשרות היעדרות משיעורים - הוחלט על נהלים חדשים לפיהם אסור להיעדר מאחוז מסוים של שיעורים. עבור שנה ראשונה זה 0%, שנה שנייה כ-5% ושנה שלישית כ-10% (יתכן ואני טועה מעט במספרים, עבר זמן רב...), היעדרויות הנובעות עקב נב"ז מהמפקדים נחשבות לצורך מניין אחוזי ההעדרות. (לעיתים ותמיד עבור שנה א, ההעדרות עקב נב"זים גדולה מההעדרות המותרת). כך שוב נוצר מצב בו נדרשים להגיע לשיעורים עם מרצים גרועים/במצב לא כשיר מנטאלית. בעניין האפטרים השבועיים - המפקד שלנו החליט שכולם יקבלו אפטר באותו היום בשבוע, על מנת שכולם יצאו ביחד. נסיון להסביר לו שלא יהיה יום בשבוע בו כולם יוכלו לצאת עקב תרגיל להכין/צורך להשלים חומר/סיבות אחרות עלה בתוהו, והחלו סקרים בין האנשים על מנת לקבוע עבור כל שבוע את היום בו ינתן אפטר כך שמירב האנשים יוכלו לנצלו. בפועל, בתקופה הקצרה מהסמסטר שהייתי בתוכנית, רבים מהאנשים לא יכלו לנצל את האפטר שלהם ואיבדו אותו בעבור אותו שבוע. בימי ו`, למרות החופש שהיה לחניכי שנה ב` בשנה הקודמת, המצב אצלינו היה שונה - אמנם לא נשארנו עד 10:30 בבסיס סתם כי הוגדר, אך זה היה כי המפקד שלנו לא האמין בזמן מת, הוא תמיד מצא פעילות/שיחה/סיור שנמשך עד שעה מאוחרת. הפעם היחידה בה יצאנו מוקדם (9:30) הייתה בעקבות סגירת כל הרחובות באיזור לתנועת רכבים עקב מצעד הגאווה שנקודת הסיום שלו הייתה בשטח האוניברסיטה, בפעם זו נאלצנו לצעוד ברגל לתחנה המרכזית (עם תיקים גדולים), כי המפקד שלנו לא חשב שזו סיבה מספיק טובה שנצא הבייתה בערב לפני. מבחינת מסדרי ניקיון לא היה שינוי לעומת השנה הראשונה (כנראה שעוד לא היינו מספיק בוגרים) אך כמות השמירות ירדה לשמירה אחת בחודש אך עדיין בשעות לא נוחות. בתקופת בחינות היו צפויות שמירות רבות יותר, היות ויום לפני מבחן של שנה א` הם לא שומרים אלא החניכים של שנה ב`. בעניין הנב"זים - העניין בו יש זמן מוגדר לנב"זים התקיים עם הסתייגות קלה - אמנם באותו זמן אכן היו נב"זים אך לא הייתה מניעה מנב"זים להתקיים בכל זמן אחר. כמות הנב"זים לא הייתה מביישת את שבועות השיא בשנה הראשונה למרות שלא זכורות לי כרגע דוגמאות פרט לאותו שאלון סדרות שנדרשנו להתחיל לעבוד עליו (עבור השנה הראשונה מצאתי לו"ז נב"זים). חניכי השנה א` היו מסכנים יותר ממה שאנחנו היינו שנה קודם - לא פעם ראיתי אותם חוזרים מע"ע בשעה קרובה לחצות והיה להם עוד פחות זמן פנוי ממה שהיה לנו. באופן מקרי (או שלא) במהלך הסמסטר הראשון פרשו מרצונם כ-3 חניכים מאותו מחזור. למרות טענות המפקדים כי ע"ע נמצא יעיל, ולמרות שחניכי שנה א` "זכו" לע"ע בכמויות גדולות, הממוצע המחזורי שלהם בסוף תקופת הבחינות היה בין הנמוכים בשנים האחרונות (לא יודע מה היה אחרי מועדי ב`). לא ניתן לזקוף "הישג" זה למיונים שלהם למסלול, היות ומדובר היה במיונים קשים יותר ממה שעשו לנו (מי שעקב אחר הבלוג מתחילתו יודע שניסו עלינו את המיונים החדשים ולכן אני יכול להשוות).
בשלב זה, ראיתי שהשנה השנייה, הולכת להיראות פחות או יותר כמו הראשונה מבחינת אי יכולת ללמוד באופן המתאים לי, המשך ת"ש גרוע והמשך קבלת יחס של קורסיסט. אנשים רבים זוכרים את תקופת האוניברסיטה כאחת התקופות היותר יפות בחיהם, ולא רק מהפאן האקדמי. למרות שרוב החניכים בתוכנית הם אחלה חברה, הרגשתי שלהיות סגור איתם בבסיס כל שבוע זה לא בדיוק אותם דברים טובים שרוב האנשים זוכרים מתקופת היותם סטודנטים. על הפאן האקדמי אני לא רואה מקום להוסיף כי נאמר כבר רבות שזה דמה יותר לבית ספר יסודי מאשר לאוניברסיטה. כמובן שניתן להסתכל על העניין כשירות חובה בן שלוש שנים ולא כאוניברסיטה, אך באופן זה מדובר בשירות צבאי עם ת"ש גרוע למדי ואפס תרומה למדינה, שבעקבותיו יבוא שירות קבע בן 6 שנים. באופן זה אמנם רכשתם תואר במהלך שירות החובה, אך הידע שלכם ממנו מוטל בספק ופספסתם את כל הכיף של האוניברסיטה. פחות או יותר בשל רצוני להינות במהלך לימודי באוניברסיטה, ובשל כך שנמאס לי לקבל יחס פלצני שמקבל קורסיסט שזה עתה התגייס, החלטתי לפרוש מהתוכנית.
לפרוש מהתוכנית ניתן בכל שלב היות ומדובר בתוכנית התנדבותית. דרך נוספת לא להמשיך בתוכנית היא להיות מודח ממנה. ועדות הדחה מתקיימות פעמיים בכל שנה, ומספר האנשים שאינם מסיימים את התוכנית עומד על 20%-30% מבין כל אלו שהחלו אותה. ככל הנראה כדי שאנשים לא ילמדו שנתיים וחצי, יפרשו, ותשאר להם חצי שנה לשרת וחצי שנה לסגור את התואר - כל מי שלא מסיים את התוכנית, בין אם מבחירתו ובין אם לאו, נדרש להחזיר את הזמן בו לא היה בטירונות/סדרות קיץ/פעילות צבאית של יום מלא לפחות, כשירות סדיר נוסף בתנאי חובה (להלן שס"ן). בפועל, נלקחת תקופת הלימודים (14 שבועות לסמסטר), מתווספת אליה תקופת הבחינות (4 שבועות לאחר כל סמסטר), הסכום מוכפל פי 7 (מספר הימים בשבוע) ומתקופה זו מנוכים ימים שהוגדשו במלואם לפעילות צבאית. ימים שנחשבים ככאלו - יום שלם בו היה סיור כלשהו, יום שישי+שבת שכל המחזור היה חייב לסגור, תעסוקה צבאית וכד`. כל שאר הימים אינם מנוכים מתקופת השס"ן גם אם לא התקיימו בהם לימודים באוניברסיטה כלל, או אם רק רוב היום ולא כולו הוקדש לפעילות צבאית טהורה. בפועל, למרות שתקופת הלימודים רוויה בפעילות צבאית שאינה קשורה ללימודים כלל, חניך שפורש/מודח מהתוכנית נדרש להחזיר יום שירות עבור כמעט כל יום מהתקופה בה לא היה בטירונות/סדרות קיץ. עבור בנות, גם כאן, במידה ויודחו הן נדרשות ליתרת שירות של 3 שנים. חוקיות של שס"ן בכלל (שהצבא כבר לא מחתים כלל), ושס"ן תלפיות בפרט, מוטלת בספק. עם זאת הצבא עומד מאחורי העניין ולאחר שאנשים חותמים מרצונם החופשי על חוזה המאשר לצבא לבצע זאת, הסיכויים לבטל זאת אינם גבוהים וכרוחים בהוצאות כספיות גבוהות. עניין זה לא מודגש לרוב, אך היות ואחד מכל ארבעה בממוצע, אינו מסיים את התוכנית, עליו לקחת בחשבון שיצטרך לשרת שירות סדיר בתנאי חובה, לתקופה שאורכה מעל לשנתיים, בכל שלב שיודח. כל זאת למרות שבתקופת הלימודים מצבו היה רחוק מאוד מעתודאי בדח"ש לדוגמא, למרות שהפז"ם שלו לא דופק בדיוק באותו אופן. כמו כן, הקורסים שביצעתם באוניברסיטה לא יוכרו לנצח. באוניברסיטה העברית עליכם לסגור את התואר תוך 7 שנים מיום תחילתו. נניח והתחלתם ללמוד ב-10/2005, למדתם שנה וחצי, הודחתם ב-05/2007, עליכם לשרת עוד כשנתיים וחצי (קצת פחות) מאותו רגע. ברגע שתשתחררו ב-11/2009, עברו 4 שנים מיום תחילת התואר. המשך לימודים גם כן אינו אוטומטי ותלוי במידה רבה בציוניכם (החלטה של ועדת הוראה של הפקולטה - אין קריטריונים מוגדרים מראש) ובאי שינוי סיליבוס הלימודים(די נדיר). אמנם נשארה לכם שנה וחצי ללמוד, אך אתם חייבים להרשם לסמסטר אביב או הקרוב אליכם, או זה שבשנה אחריו - במידה ותצטרכו לעבוד או תרצו לעשות טיול או עליכם להשלים קורס בפרק זמן העולה על כשנה וחצי מתום שירות החובה - כל הקורסים שעשיתם לא יהיו שווים דבר. במידה ותרצו להמשיך את לימודיכם באוניברסיטה אחרת - פרק הזמן עלול להיות קצר אף יותר. ראוי לציין, כי על פי החוזה עליו חותמים חניכי התוכנית, ניתן להדיחם לפי צורכי הצבא (כלומר על הכל). הדבר הכי הזוי ששמעתי עליו בגינו מישהו הודח הוא מגלומניה מיותר לציין שגם מי שהודח בגין סיבה זו, גם אם מפקדי התוכנית אינם יכולים באמת לאבחן דבר כזה, נדרש לשס"ן.
בעקבות אחת התגובות לבלוג, אני רוצה כהערת אגב לדבר מעט על האופן בו חניכי תלפיות מסתכלים על התוכנית (וכך גם אני ראיתי אותה בהתחלה). בתחילת המסלול, למרות הת"ש הגרוע והיחס המזלזל, תמיד נאמר לנו שכך זה בהתחלה והכל ישתפר בהמשך. בהתחלה באמת האמנתי שחיילים שאינם עושים יומיות לא יוצאים חמשושים ברוב השירות הצבאי. כמו כן, גם אני ראיתי בהתחלה את התוכנית כתובה ואת התנאים כזמניים ובשל כך כלא רעים במיוחד (ביחוד ביחס לאלו שהיו בטירונות עם גבעתי). מסתבר שלתופעה זו יש הסבר בפסיכולגיה - דיסוננס קוגנטיבי. לפי הסבר זה (תקראו את הערך כדי להבין עד הסוף), כאשר קיים פער בין התנהגותו ודעתו של אדם, נוצרת "אי-נוחות" והאדם או שמשנה את התנהגותו או את דעותיו. רוב האנשים בתוכנית משנים לבסוף את דעותיהם ואכן מאמינים בהן, המיעוט אליו אני שייך, משנה את התנהגותו.
לאחר עזיבתי את התוכנית, הגעתי לאחת היחידות הטכנולוגיות בצבא, יחידות אליהן רוב המועמדים לתלפיות יגיעו בסופו של דבר. השינוי בגישה מצד המפקדים היה מדהים - לא מתייחסים אליך כמו אל ילד אלא יותר כמו אל עובד במקום עבודה כלשהו. רוב המפקדים במוקומות כאלו הם עתודאים, רובם ללא אופי פלצני ומתנשא. ישנם כמובן תורנויות ושבתות, אך הצורך בהן הוא מובן (שמירה על הבסיס), בניגוד לתלפיות בהן דברים רבים נעשים סתם (כמו זה שבסמסטר א` חייבים לסגור 5 שבתות). שאר הזמן מוקדש לעבודה, ובסיומה (או בסיום יום העבודה) אין צורך להשאר בבסיס סתם. עם זאת, בתור צבא הנגוע בחוסר היגיון, ישנם דברים מטומטים - הדרכות בטיחות אינפנטיליות, היערכות לביקורים של אלופים וכד`. אלו דברים שפוגעים כמובן בצבא וגם גורמים לאנשים תחושה של בזבוז אצל האנשים, אך הדבר מפריע הרבה פחות מאשר ההפרעה שיש בתלפיות ללימודים שלכם באוניברסיטה (השיאים היו בשיחות מפקדים שנקבעו ובוטלו לאחר כחצי שעת המתנה).
לאחר שעזבתי, לא חל שינוי לטובה בתוכנית - שמעתי על שני חניכי שנה שלישית שקיבלו מס` ימי כלא, האחד בגין הגשת דוח 1 שגוי (טופס שלישותי המפרט היכן נמצאים חיילי הבסיס), והשני בשל כך שלא בדק מספיק ברצינות מסדר ניקיון של שנה ראשונה (התרשלות במילוי תפקיד). אכן כיף להכנס לכלא בזמן לימודים באוניברסיטה. בשנה בה הייתה שביתה גדולה של הסגל האקדמי באוניברסיטאות, בתלפיות לא יכלו להרשות לעצנם לדחות את הלימודים במס` חודשים מפאת לו"ז קבוע מראש. על מנת לקיים לימודים ללא סגל אקדמי, הוחלט שחניכים משנה שנייה ילמדו חניכי שנה ראשונה, חניכי שנה שלישית ילמדו חניכי שנה שנייה, ובוגרי התוכנית ילמדו את חניכי השנה השלישית. בחלק מהקורסים המרצים הסכימו לקיים מועד מיוחד למבחן עבור תלפיות ובחלק החניכים נבחנו יחד עם שאר הסטודנטים בזמן של סדרות צבאיות. בכל אופן, הידע האקדמי שנצבר בדרך זו אינו מרשים ככל הנראה.
סיכום כשהלכתי לתוכנית חשבתי שישנה חלוקה בין תקופת לימודים לתקופת תעסוקה צבאית. ידעתי שבתקופת הלימודים נמצאים על מדים וישנן מטלות צבאיות פה ושם, אך לא דימיינתי לעצמי את ההיקף והתוכן של אותן פעילויות. בפועל הרגשתי שלא ניתן להקדיש ללימודי התואר את הזמן והמאמץ הראויים. העובדה שבשאר הזמן לא חיים כסטודנטים אלא כקורסיסטים בצבא, הביאה אותי למסקנה שאני מבזבז את הזמן שלי. בנוסף, ראיתי איך המערכת הצבאית באמת מתפקדת והחלטתי שאיני רוצה לבלות 6 שנות קבע במערכת כזו.
למען הסר ספק, הישגי האקדמיים היו תקינים (ואף למעלה מכך), ואינם היוו פקטור להחלטתי.
עם זאת, ישנם אנשים להם התוכנית מתאימה - יש אנשים להם לא מפריעות כל הפעילויות הצבאיות (היה אצלינו מישהו שאפילו נהנה מהתס"חים) או לפחות רובן, שבכל מקרה היו לומדים באוניברסיטה רק למבחנים ולא אכפת להם לחיות בתנאי קורס צבאי בזמן היותם סטודנטים. בנוסף, ב-6 שנות הקבע, לעבוד שעות רבות מידי יום במסגרת המערכת הצבאית תמורת שכר נמוך יחסית. אני לא יודע לספר הרבה על השיבוצים עצמם, אך נתקלתי בבוגרים רבים ששובצו בתפקידים, חלקם ניהוליים יותר מאשר מקצועיים, שגם עתודאים יכולים להגיע אליהם. עריכה 08.02.2009: שכר בוגרי תלפיות זהה לשכר עתודאים, גם מבחינת קבלת דירוג מחקר, על אף שלא מדובר בתואר ארבע שנתי.
עבור אנשים שאינם עונים על חלק מהקריטריונים שתוארו לעיל, לפי דעתי התוכנית לא תתאים, אפילו אם יסיימו אותה בסופו של דבר. לכל אותם אנשים אלטרנטיבה עדיפה לשרת 3 שנים בתפקיד תורם כלשהו, בין אם כקרביים ובין אם ביחידה טכנולוגית כלשהי, ולאחר מכן, כאנשים שאינם מחויבים למסגרת כלשהי, ללמוד תואר ולבחור את הדרך בה הם יוכלו לתרום לחברה. אני מאמין שאנשים צריכים בין היתר להינות ממה שהם עושים, ורוב המועמדים הפוטנציאליים לתלפיות אכן מסוגלים לבחור בדרך חיים שיהנו ממנה, ולפי האופן שבו תוכנית תלפיות מתנהלת היום, לרבים מהאנשים יש אלטרנטיבות עדיפות מבחינת מיצוי עצמי ותרומה לחברה.
זאת ועוד, מי שלא בטוח שהתוכנית מתאימה לו או לא בטוח שיוכל לסיים אותה, מסתכן בבזבוז זמן מהחיים היות וסביר מאוד שכשיחזור ללימודים הקורסים אותם עשה לא יחשבו. כך שבפועל הזמן הוקדש לפעילויות צבאיות שביצע ושאינן נחשבות כפז"ם ולשהייה בתנאי ת"ש גרועים.
באחת התגובות הועלתה תמיהה לגבי אי התרעמות שלנו על תנאי הלימודים הגרועים - אם תעברו על החוזה המצורף לבלוג, תוכלו לראות שלתוכנית למעשה יש חופש מוחלט לקבוע את אופי המסלול ושאין מחויבות מצידה לשום פרט, כולל לאי הדחתכם מהמסלול עקב "צורכי הצבא" וחיובכם בשס"ן. החל מהרגע בו אתם חותמים מרצונכם על החוזה, אין כמעט שום דבר שתוכלו לעשות בניגוד לנכתב בו, גם אם הצבא לא קיים את אשר הובטח לכם.
בכל מקרה, למלש"בים שבינכם, בין אם תבחרו ללכת לתוכנית (אם תתקבלו) ובין אם לא, אני מאחל לכם הצלחה בדרככם.
נכון לעכשיו סיימתי את כתיבת הבלוג ואין משהו נוסף שבכוונתי להוסיף. במידה ובתגובות יועלו נושאים שלא הוזכרו בבלוג/יבקשו פירוט נוסף על נושאים קיימים, אתייחס לעניין ואף אעדכן את הבלוג במידת הצורך.
כל אחד מוזמן להגיב לבלוג, אשמח לשמוע את דעתכם בין אם היא חיובית ובין אם שלילית. כמו כן אשמח לענות על שאלות לגבי התוכנית.
עם זאת, אבקש להמנע מתגובות כמו "אתה תותח", או "אתה אפס אידיוט". תגובות כאלו אינן תורמות מאומה לאיש והן ימחקו.
"הבטחתי לך רמז לגבי זיכרונותייך. איני יכולה להשיבם ישירות, אך אוכל להראות לך את הדרך אליהם. המתן כאן, במחנה. התאמן והתחשל. המתן לספינה."
ובקול חריקה מרעיש אוזניים, לופה נעלמה. ואז הכל חשך.
***
"אנבת'!" קול מהדהד נשמע. כירון גהר מעליה. היא רפרפה בעינייה וקלטה שהיא מרוחה על הרצפה. כמה מביך.
"מה קרה, אנבת'?" קרא ג'ייסון. אנבת' הביטה בכולם בטשטוש.
"אני חלמתי." אמרה, קולה על סף היסטריה. "אנ-ני, חל-למתי על פ...פ-רסי."היא לא בכתה, אבל היא נראתה מאוד לא יציבה. פייפר הגיעה אליה ותמכה בכתפייה."פרסי חי," המשיכה אנבת' בקול רועד, "הוא במחנה. של הרומאים. הוא – הוא... לא זוכר כלום."
היא ידעה שזה מה שקרה. אבל כשראתה את פרסי, רסיס התקווה האחרון שלה התנפץ. הוא לא זוכר אותה. לא זוכר את עצמו.
כולם הביטו בה ברחמים, כולל כירון, שהתעסק בזקנו, במבע עז של עצב.
"לפי מה שאת אומרת, אנבת'," אמר, "פרסי חי, וזקוק לנו. 'הספינה', שדיברה עליה לופה, היא לחלוטין 'ארגו-2'. ג'ייסון, אתם מוכרחים לצאת לדרך."
ג'ייסון הנהן בחומרה, והציץ בנדן חרבו. הגלדיוס עדיין הייתה שם.
7
