"רצח באוריינט אקספרס" - אגתה כריסטי (1934)
תרגום: מיכל אלפון
הוצאת עם עובד 288 עמ'
 

אגתה כריסטי ואני:
הכרתי את אגתה כריסטי מוקדם מידי - הספר הראשון שקראתי מפרי עטה היה "עשרה כושים קטנים". הייתי בערך בכיתה ד' - והוא היה גדול עלי - או כמה שהוא היה גדול עלי. אני זוכרת את עצמי קוראת אותו מתחת לשמיכה, לאור פנס (כי ידעתי שהורי לא יסכימו) - מתה מפחד ומסקרנות בו זמנית.

כאילו זה לא הספיק, הטלוויזיה הישראלית הביאה את הגרסה המוסרטת לספר/כנראה מתוך איזה תקינות פוליטית הכושים הפכו אידיאנים אבל הסיפור של "עשרה אינדיאנים קטנים" נשאר אותו סיפור מצמרר ומפחיד. אין לי מושג מה עבר על הורי שהסכימו שאצפה בו. צפיתי בסרט באותה המידה של אימה וסקרנות והוא עלה לי בכמה לילות של חלומות טרופים .

התוצאה של החשיפה המוקדמת הזאת היתה התפתחות מערכת יחסים מאוד זהירה בינינו - בין אגתה לביני. כמובן שזה לא הפריע לי להמשיך לקרוא כל דבר מפרי עטה שנפל לידי. למדתי להכיר מקרוב את הבלש הבלגי והשחצן שלה - הרקול פוארו - סוג של שרלוק הולמס בצרפתית - אבל יחסי איתו לא הפכו לרומן לוהט - פוארו לא התהדר בעיניים ירוקות מכשפות ובזרועותיו המסוקסות של פטריק קים - כן... והדבר לא פעל אז לטובתו.

במשך השנים ירדה קרנה של אגתה כריסטי, לא רק אצלי - אלא בכלל בקרב ההמון. ספרי מתח על בלשים חריפי מוח צמחו כעשבים שוטים בים הספרות המציף אותנו, ודחקו אותה לאחור וחבל שכך - כמה טוב שבאה הוצאת עם עובד והחליטה לנער את הנפטלין מכתבי אגתה כריסטי ולהחזיר אותם אל קדמת הבמה.

גילוי נאות: קיבלתי את הספר לסקירה ובמקרה הזה ממש שמחתי. לרוב אני משתתפת בהגרלות האלה בתחושות מעורבות. מחד מעניין אותי לקבל ספר, לקרוא ולסקר אך מאידך - אני ממש חוששת מה יקרה  במידה ולא אוהב את הספר. בעיני זה קשה מנשוא לומר להוצאה, או גרוע מזה, לסופר ת - סליחה, אבל לא אהבתי. כאן הדילמה הזאת נחסכה ממני. זכרתי שאהבתי אותו למרות שלא זכרתי בדיוק למה.

רצה הגורל ובעוד אני מחכה לספר שיגיע, מצאתי את עצמי מול המהדורה המחודשת לסרט שביים קנט בראנה ב-2017 בהשתתפות סוללת שחקנים מפוארת בהם  ג'ודי דנץ וג'וני דפ. אחלה סרט, מומלץ אבל רק אחרי הספר.
הצפייה בו לקחה ממני אפילו את אלמנט "הלא זוכרת כלום". עכשיו ידעתי בדיוק למה אני הולכת.
חיכיתי לזמן פנוי - וניגשתי לקרוא אותו בכייף גדול - כי הפעם אני בדיוק בגיל הנכון לקרוא את הדברים באור יום - ויכולה להבין שלמרות שהרקול הוא סנוב, גוץ ומשופם - וואלה - יש עליו

ובכן תקציר -
לאחר שטיפל בחקירה מורכבת בסוריה, ועצירה באיסטנבול, הרקול נאלץ לחזור בדחיפות ללונדון. הוא מזמין תא שינה  באוריינט אקספרס - קו רכבת מהיר ויוקרתי שנחנך באוקטובר 1883 במטרה לשפר את הנסיעה ברחבי האימפריה העותמנית ואת חיבורה לאירופה. אך להפתעתו  הרכבת מלאה בנוסעים באופן לגמרי בלתי צפוי לעונה זו של השנה. 

הרכבת יוצאת לדרכה ונתקעת בסופת שלגים כבדה בבלקן. בעוד כולם תוהים כמה זמן יתעכבו, מתגלה באחד מתאי השינה, גופת גבר - כמו תמיד בספרייה של כריסטי.
הרכבת כאמור תקועה, אין יוצא ואין בא - משמע הרוצח כנראה נמצא בקירבם.
הרקול מוזעק לפתור את התעלומה ולגלות מי הרוצח בדרכו הלוגית, הקרה והמסודרת כאשר הקוראים עוקבים אחרי חקירת החשודים, איסוף הראיות ואופן החשיבה המיוחד שלו. את השאלות, התהייה, הטעייה והבלבול מעלים שני רעיו הנאמנים למסע, המנהל ורופא הרכבת. לא ארחיב מעבר לכך כי בכל זאת בספר מתח עסקינן רק אומר שמדובר ב- 288 עמ' שתרגמה להפליא מיכל אלפון.
אלפון מצליחה להעביר את ניחוחות המקום והזמן ועדין לשמור על בהירות, נינוחות לשונית ושפה רעננה. אני לא מקנאה בה על הצורך לתרגם חלק מהערות שמביאה שם אגתה, בעיקר על הנשים בחבורה, אבל היא עמדה במשימה בחן.
אפילו לא התעצבנתי כהרגלי מהשורות בצרפתית. (ברור לי שכך זה נכתב ואלפון נשארה נאמנה למקור אבל כבעלת בעייה אמיתית עם שפות אני מתעבת את זה, זאת אחת הסיבות שעד היום לא סיימתי את מלחמה ושלום"). 

בחירה פורמט ספרוני הכיס הוא מבריק. העטיפה הכחולה, ציור חרטום הקטר, האותיות המסולסלות - כל אלה לקחו אותי בזמן אל הימים שכאחד הבנים החזקתי מתחת למזרן ספרונים של אגתה כריסטי, לצד פטריק קים, ביל קרטר וסדרת האימים (נו... לפחות לא היו שם חוברות פורנוגרפיה ).

הייתי צריכה לעבור חצי מאה כדי לקרוא שוב את "הרצח באוריינט אקספרס" ולהבין כמה הוא חכם. את הקריצות והרמזים שהיא מפזרת לאורכו - כמו את הלגלוג הסמוי לבלש שיצרה.

הספר הזה הוא כמו להתחיל בארוחת מזטים. בא לך לפתוח שולחן ולטעום מכל המנות כולן.
בא לי עכשיו על שאר הספרים בסדרה. מקווה שהם תרגמו גם את "עשרה כושים קטנים" זה יהיה חתיכת סגירת מעגל.

יאללה איך אפשר בלי שיר:

שלום לכם,

אם הגעתם לכאן אני כבר שמח ואם תראו עד הסוף אהיה גם מאוד מחוייב לתהליך מסויים שאני עובר.

אני בתחילתו של מסע מופלא שבו אני לוקח על עצמי אתגר לא קטן שמבחינתי הוא סוג של להיות או לחדול.

אני בן 40 , נשוי ואב לילדה , עם משכנתא , והייתי עבד(זונת) הייטק קרוב ל-20 שנה. המציאות היחידה שהיתה לי עקב פחדים שלי עם עצמי היא להיות שכיר , לקבל את התלוש ואחרי 2-3 לחפש מקום חדש. או שהפורייקט נגמר , או שהפקיד הישתנה או שתחלף הבוס למישהוא לא נעים וכך התגלגלתי מפרויקט לפרויקט.

תמיד הרגשתי שאני לא מגשים את עצמי וחי עם קול פנימי שאני לא אמיתי עם עצמי ולא באמת עושה את מה שנועדתי , חייתי כנקודה על קיר בארגונים בירוקטיים שלרוב יצירתיות לא ניתנה בהם ואם כן זה תמיד היה באופן זמני.

בפרויקט האחרון שבו הייתי , נוצלתי , לא ראיתי את ביתי הקטנה , והוצאתי את חמתי על הסובבים ועל אשתי ואז פוטרתי ומאז אני חותם בלשכה.

לאחר שני ראיונות עבודה שבהם ראיתי כלובים של אנשים , אמרתי לעצמי לכלובים האלה אני לא חוזר. לא פה אעביר את העשור הרביעי של חיי.

החלטתי שאני לא חוזר להיות שכיר אני יוצא למסע להיות פרילאנסר אבל כפרילאנסר התחייבית להביא את השכר שאותו הבאתי .

יצאתי לדרך , עד כה שכרתי קואצ'ר שילווה אותי , נרשמתי לקבוצת ריצה , משתדל לאכול בריא ומפצה על הזמן האבוד עם ביתי איתה ביליתי כל פסח ועם עבודות עם בעלי מקצוע בדירה שחדשה שאליה אנחנו עוברים.

 אני שואף בעתיד הרחוק , להקים עסק רציני של ביה"ס למקצועות העתיד וזה מתחיל ממספר עבודות שאקח כפרילאנסר בדרך לשם.

החלטתי לתעד פה את כל מסעי ויש לי חצי שנה, כפי שאני מקבל בלשכה ,  להגיע לנקודה שבה אקבל החלטה שבהייטק קוראים לה גו נו גו.

היעד הראשון שאליו התחייבתי, חתימת חוזה עם אחת המכללות המובילות והתאריך שבו זה אמור לקרות הוא ה-17 למאי.

במהלך התקופה הקורבה אתעד את המשך דרכי, ונראה עד כמה אני מסוגל ללכת עם האמת שלי עד הסוף ולהגיע לעצמאות שלי.

אם ראתם עד כה, אני מודה לכם מאוד , זאת התחייבות שלי לעצמי וכל קריאה שלכם עוזרת לי בתהליך.

עוד הרפתקה בדרום שמתחילה בטיול "על הדרך" בארץ 1000 המערות בואכה לכיש. הפעם על הכוונת טיול במערכות המסתור בחורבת טבק למרגלות תל גודד. באתר יש 3 מערכות: מערכת המקווה, מערכת הקולומבריום והמערכת הגדולה. התמקדנו בסיור במערכת השנייה ומעט בשלישית. את המערכת הגדולה נשמור להזדמנות אחרת. להלן תרשים של המערות.

מאחר ולא כל משתתפי הטיול הם מחובבי הז'אנר החלטנו לוותר על המערכת הגדולה ולהסתפק במנת הפתיחה של מערכת הקולומבריום. הזחילה במנהרה צרה קצרה מאד ומובילה לאחר פחות מ 10 מטרים לאולם המרכזי אליו יורדים (בזהירות) בסולם שהוצב במקום ומגלים שאנחנו בליבו של מתחם קולומבריום מרשים שכניסותיו המקוריות (והנוחות) נסתמו בהכנות למרד בר כוכבא והגישה אליו הייתה אפשרית רק בזחילה ללא שיריון ורומח. הרעיון היה טוב אך התוצאה בפועל הייתה טראגית והמרד דוכא לאחר אבידות רבות למורדים היהודים,

מהחלל המרכזי מתפצלות מספר מחילות צרות שבחרנו רק להציץ בהן ולא יותר מזה... בכל זאת אנחנו אחרי ארוחת ליל הסדר. במערכת השנייה, מערכת המקווה, שלחנו את הצעירות הנועזות קדימה אך הן הסתפקו בזחילה קצרה ולא ירדו לבריכת המקווה. 

עם סיור הביקור באתר, המשכנו לעבר שדה פרגים מ-ד-ה-י-ם ביער המלאכים בו צילמנו "בוק" לבנות ומשם הלאה למכתש רמון שיהיה עבורנו בסיס יציאה לטיולים במרחב בימים הקרובים. 

בעלי עסקים, האם יצא לכם לראות פרסומים של מייסמארטי? או פוסטים של "מי שרוצה פרסום בחינם שיגיב כאן"?
בתקופה האחרונה כולנו עדים לשיגעון שחל בפייסבוק לגבי אפליקציית מייסמארטי.
כאן נעשה סדר בבלאגן, אסביר על מה בכלל מדובר ומה הקאץ' שעומד מאחורי ה"פרסום חינם" שמובטח!

אתן לכם  רקע כללי, אפליקציית מייסמארטי היא רשת חברתית לעסקים וללקוחות.

למה שהלקוח ישתמש דווקא במייסמארטי?

1. באמצעות מערכת החיפוש של מייסמארטי ניתן למצוא עסקים רלוונטים הכוללים סינון עפ"י צורך הלקוח.
2. לתקשר באמצעות צ'אט מול העסק ולקבל הטבות חמות מעסקים באפליקציה.

הטבות - אם בעבר מועדוני הלקוחות היו כרטיסים מפלסטיק שצריך לשמור בארנק, מייסמארטי מאפשרת לך להיות חבר מועדון של כל העסקים החשובים לך באפליקציה אחת, פשוטה ונוחה.
איך? באמצעות סימון לייק בדף העסקי שלהם.

בנוסף, בדף העסקי ניתן:
                                   -לנווט ישירות לעסק
                                   -להתקשר ישירות
                                   -להיכנס לאתר הרשמי של העסק לצורך מידע מעמיק יותר

למה ללקוח חשובה מערכת הצ'אט?
לפני כעשור השתלטה על דרך התקשורת שלנו אפליקצייה בשם ווצאפ, היא נתנה לכולם - צ'אט בחינם. 
הרעיון היה פשוט מאוד והציבור כמעט וחדל לתקשר באמצעות שיחות טלפון.
היתרונות של מערכת צ'אט הן - יעילות, נוחות, שימושיות, חיסכון בזמן וזמינות.

לא נמאס להתקשר לעסק ולשחק בחתול ועכבר? הגיע הזמן להתקדם...

יחד עם זאת, הבעיה שהייתה מצד בעלי העסקים היא שהם מעוניינים בפרטיות וצ'אט דרך הווצאפ - חושף את מספר הנייד שלהם (מכירים את הלקוח הישראלי החצוף והמטריד?).
כאן מייסמארטי פיתחה מערכת צ'אט עסקית הנפתחת עפ"י שעות הפתיחה של העסק, בכך שומרת על פרטיות בעל העסק מחד ומאידך מאפשרת תקשורת נוחה בצ'אט ללקוח.
מעבר לכך שהמערכת נוחה ללקוח, היא הכרחית בתחום הנגישות.

למה חשובה הנגישות של העסק?

לפני כחצי שנה עבר בכנסת חוק ההנגשה בו כל עסק חייב להיות נגיש לבעלי מוגבלויות עפ"י מספר פרמטרים.
אחד הפרמטרים הינו נגישות לחירשים וכבדי שמיעה. אפליקציית מייסמארטי מנגישה באופן אוטומטי את החירשים וכבדי השמיעה לעסקים הרשומים בה ובכך מהווה אפליקציה חברתית עם שליחות ממעלה ראשונה!

תכלס? אנחנו מדינה קטנה...וכולנו מכירים גם אנשים כבדי שמיעה, אז הגיע הזמן להתחשב גם בהם ולקדם נושא חברתי חשוב זה.

ועל זה אמר גדי סוקניק בערוץ 10 - "זה! חשוב יותר מהכל!"

אז איך בדיוק מייסמארטי מועילה לבעל העסק?

מייסמארטי נותנת לכל בעל עסק כרטיס ביקור דיגיטלי באפליקציה.

בדף העסקי בעל העסק מקבל כלים לקידום ושדרוג העסק והם:

1. מערכת לבניית מועדון לקוחות דיגיטלי הכולל בתוכו מאגר מידע על לקוחותיו.
2. מערכת צ'אט עסקית, השומרת על פרטיות העסק ונפתחת עפ"י שעות הפעילות. בנוסף היא  הופכת את העסק שלך לנגיש גם לחירשים וכבדי שמיעה!
3. גלריית תמונות על העסק בה ניתן להציג - לקוחות מרוצים או עבודות שביצעת ובגדול - לתת רושם כולל על העסק שלך.
4. "אודות" - ניתן לכתוב למה העסק שלך הוא מצוין ולהכניס תוכן מעניין ללקוחות אודות הפתרונות והתועלות אותם העסק שלך נותן ללקוחותיו.
5. ניווט, שיחה, קישורים לאתרים של העסק ורשתות חברתיות.
6. אפליקצייה אישית לניהול ובקרה על הדף העסקי שלך הכוללת סטטיסטיקה המתעדכנת 24/7. 
7. מערכת לשיתוף הדף העסקי לכל רשת חברתית הקיימת לך בנייד - אפשרות זו תורמת משמעותית לכמות החשיפה של הדף וקידומו האורגני בגוגל.
8. קידום אורגני בגוגל - בעלי עסקים שמשתפים את הדף העסקי שלהם ברשתות מגיעים לכמות גבוהה של גולשים וכתוצאה מכך, לעיתים קרובות גוגל מקדם את הדף העסקי שלך לעמוד ראשון בגוגל!

אם נבחן את ערך המערכת עפ"י האפשרויות אותן היא מעניקה לך, מדובר במאות/אלפי שקלים בחודש למערכת כזו!

אז כמה היא עולה אצלנו? חינם!

וכאן בדיוק מתחילות לעלות השאלות...למה בחינם? ממה אתם מרוויחים? 

אז לאחר שבדקנו איך אפליקציות חדשות מצליחות הבנו מיד שהאפליקציות שהצליחו כגון - ווצאפ/ווייז/גוגל/פייסבוק וכו' הן אפליקציות בחינם!

אז ממה נובע הרווח?
א. עליית ערך החברה, חברה שיש אצלה כמות משתמשים גבוהה הערך שלה עולה באופן אוטומטי.
ב. בטווח הרחוק יותר - מכירת שדרוגים, קידומים ומוצרים נוספים, משם נוכל גם אנחנו להרוויח את לחמנו.
ג. בזכות זה שהמוצר הוא חינמי - החברה גדלה בקצב חסר פרופורציה לאפליקציות בתחילת דרכן, תוך כ4 וחצי חודשי שיווק אקטיבי הגענו (נכון לכתיבת שורות אלו) לכ-60 אלף הורדות לאפליקציות בגוגל+אייפון יחדיו וכ400 אלף כניסות בחודש לאתר!
כאן בתמונה ניתן לראות שהגענו במדידות של אתר חיצוני ל400 אלף צפיות באתר באותו חודש!

האמת? בתור יזמים צעירים הפועלים בשיתוף פעולה ובהובלתו של מנכ"ל החברה - שגיב קורן, זה גם ממש מספק!

מכיוון שאנחנו במייסמארטי נותנים לעסק את כל האפשרויות לקידום - בחינם ומקבלים גם פרגון ותמיכה מבעלי עסקים שזה פשוט מחמם את הלב!
 

לעדכונים חמים ומידע נוסף ניתן להיכנס לדף הרשמי של מייסמארטי שם ניתן גם לבקש להירשם בחינם - https://www.facebook.com/MySmartyIL/

בעל עסק? אתה כבר רשום? כנס כאן למדריך המקצועי לקידום העסק ותקדם את עצמך בחינם מעל כולם! - https://mysmartytruth.blogspot.co.il/2018/02/blog-post.html

עשו עלינו כתבה גם בכיכר השבת שם ראיינו את מנכ"ל ויזם החברה, שגיב קורן - http://www.kikar.co.il/266972.html

כאן תוכלו לקרוא על יזם החברה והמנכ"ל, שגיב קורן - https://www.mysmarty.co/sagivkoren

בעלי עסקים, אנחנו כאן בשבילכם!
הגיע הזמן לעשות מהפיכה שתמנף את העסקים הקטנים והבינוניים אל על ותנגיש כל עסק בישראל גם לחירשים וכבדי שמיעה!

נשמח אם תעזרו לנו לעשות את זה ביחד כי רק ככה נוכל להחדיר את הרשת החברתית לקידום העסקים בישראל!

שתפו את הבלוג ויחד נעשה את השינוי

לכל שאלה תוכלו למצוא אותי בפייסבוק - boaz deri
בברכה, 

בועז דרי.

אני כאן 
בארץ שנולדתי
בעיר בה גדלתי
בגן שקראו לי "יהודיה"
ילדה תמימה 
שעדין לא הבינה שהיא שונה.

הכל כאן השתנה 
שום דבר לא כמו שהיה

רק עמוק בפנים זיכרונות 
של ילדה קטנה.

מועדים לשמחה

חג פסח נעים

היום חייב להיות יום מותו של הקצב מדמשק.

אם האדם רוצה שתשמע זעקתו. אם העולם מבקש להמשיך ולעמוד. אם האנושות רוצה שיהיה לה עתיד.

לא ייתכן שמאות אנשים ימותו מוות נוראי בנשק להשמדה המונית ועולם כמנהגו נוהג. לא מספיק שאת המחיר ישלם איזה בסיס צבאי נידח.

יש זמנים שבהם האסטרטגיה והריאל פוליטיק חייבים לסגת לטובת ערכים בסיסיים. יש ימים שבהם כדי לשמר את הבסיס מוכרחים לסטות מהמדריך.

ארה״ב של אמריקה, מובילת העולם החופשי, מחזיקת לפיד החירות. הנשיא טראמפ חייב לתת את ההוראה עוד היום - יחוסל אסד.

ארוחת הערב היא מפעל משפחתי. לכל אחד יש תפקיד: אלה מכינה את הסלט, אני את המנה העיקרית, דוש עורך את השולחן, מוש אחראית על לשפוך את השתייה שלה ובן אחראי על שטיפת הכלים. בסוף כל ארוחה, הוא שוטף את הכלים "הגדולים", קרי - קערת הסלט, הסירים והמחבתות, קרש החיתוך וכד'. כל הכלים הגדולים שלא נכנסים למדיח. המטרה שלו, כמובן, היא שיהיה כמה שפחות כלים כאלו. 

אחד הדברים שאני אוהבת בקליפורניה הוא אותו דבר שהנשיא המגוחך של ארצות הברית בוחר לקטול בימים אלו: אמזון. כל פעם שבעלי מעלה את סוגיית השיבה לישראל, אני מרימה דגל ואומרת שעד שאמזון לא פעילים בישראל, אין בכלל על מה לדבר. אני לא עוזבת את קליפורניה בלי אמזון. אני מכורה. כל שטות, כל צ'ופצ'יק, כל גאדג'ט שמוחי הגה - הצלחתי למצוא באמזון ותוך יומיים אותו צ'ופצ'יק היה אצלי בבית. מדהים! אז לא פלא שהתחלתי להרשות לעצמי כל מיני גאדג'טים שאין לי מושג איפה הייתי קונה, אלמלא אמזון המדהימה. לא צריך להסחף, לא הפכתי להיות כמו המטורפים האלו שאוגרים כמויות של זבל בבית עד שאין להם מקום לזוז. ואני קונה רק דברים שאני באמת צריכה. רק ש"באמת צריכה" זו הגדרה מאוד סובייקטיבית. בעלי עדיין יכול למצוא את דרכו בבית בלי להיתקל בקופסאות, כך שהנושא לא מפריע לו.

אבל לבן שלי, זה שצריך לשטוף את הכלים שלא נכנסים למדיח בסוף הארוחה - הנושא מתחיל להציק. למשל המתקן המקסים שקניתי עליו מניחים את הכף איתה מבשלים. נכון כשאתם מבשלים אתם משתמשים בכף כדי לערבב? איפה אתם מניחים אותה? מסתבר שיש לזה כמה וכמה פתרונות, שעולים רק 9.99$ באמזון. תמיד רציתי מתקן כזה. מזל שבאתי לקליפורניה. בישראל אין מצב שהייתי מבזבזת כסף על זה. אבל פה, עם אמזון, זו תהיה פשוט החמצה אם לא אקנה. אז קניתי. וזה עומד כל כך יפה ליד הכיריים שלנו. העניין הוא, שבסוף הארוחה, הצלוחית הקטנה מושלכת לכיור ומצטרפת ל"כלים הגדולים שלא נכנסים למדיח" וממתינה יחד עם כולם לידיו האמונות של בני, שתשטופנה אותה בנאמנות ובמיומנות. 

כשהבן שלי גילה את הצלוחית הקטנה בין שאר הכלים הוא התרגז: בשביל מה בכלל קנית את זה?

קניתי את זה כי ממש הייתי צריכה את זה. וכי אני יכולה! עניתי בכעס. 

זה ממש מיותר. אם לא היית קונה את זה, לא הייתי צריך לשטוף את זה וגם היית חוסכת כסף. 

אתה יודע כמה כסף הייתי חוסכת אם לא היו לי כל כך הרבה ילדים? הייתי יכולה להיות מיליונרית אם לא היו לי ילדים! מיליונרית, אני אומרת לך!

הבן שלי מביט עלי ואומר: אני לא אמרתי שכל ההחלטות שעשית בחיים שלך היו חכמות 

על ארבעה בנים דברה ההגדה אבל למה לשכוח את האבות? גם הם קראו בהגדה, שמרו חמץ ולא פחות חשוב היו צריכים לתפקד במהלך חופשת הפסח.   ומה זה אומר לתפקד? להתמודד עם חופשה ארוכה של הילדים ולא פחות חשוב... עם התוכניות של אשתך. ומה אם היא לא תכננה...? האתגר גדול יותר. תכף נגיע לזה.

אז בוא נבדוק על אילו ארבעה אבות עברה חופשת הפסח

אבא משקיען

נתחיל עם מי שאמור לגרום לכל האחרים להסמיק (מבושה). אבא משקיען יוצא לחופש לפני ליל הסדר וחוזר לעבודה אחרי המימונה.  אשתו לא צריכה לשאול "באיזה יום אתה עובד?" או " באיזו שעה אתה חוזר? עובדים אצליכם רק חצי יום – נכון?".  הוא מתחיל את הבוקר עם חביתת מצה, ממשיך לטיול, עומד בפקק, מצטופף במסלול ,בפארק או אתר שבנק הפועלים פתח חינם לכולנו.  בהמשך הוא פורס  (עם או בלי אמא) ארוחת צהריים כשרה לפסח או מחפש מסעדה שתגיש משהו שהילדים יכולים לאכול. אח"כ חוזר עם הילדים. הם ישנו ברכב והוא מגיע עייף (ובשלום) לביתו. הילדים ערים עד אמצע הלילה והוא צריך כבר לתכנן את יום המחרת. אמרנו כבר – מ ש ק י ע ן.

ציון לשבח: אבא בחופש כל חול המועד ואשתו עובדת. או שלקח את כל המשפחה לקמפינג, הקים אוהל, תפעל את הכל והכין על ההאש...

ציון חלקי: גם אמא בחופש. היא תכננה הכל, הכינה אוכל, נותנת הוראות ואבא בעיקר נוהג. עדיין משקיען כיוון שהוא בחופש ונוהג בפסח...

אבא עייף:

יכול להיות שהוא בחופש מלא או חלקי. הבעיה שלו שהוא עייף עוד לפני שהתחיל החופש.  בכל יום שהוא בחופש, הוא מקווה לישון עד מאוחר אבל זה לא עובד. גם אם הילדים ישנים יותר מאוחר, אשתו מעירה אותו מוקדם. צריך להתארגן.  גם אם כל המשפחה נסעה לחופש,  הוא חולם על יקיצה טבעית ואולי שעה של שקט בים או בבריכה. במקום זה, יש איזו ארוחת בוקר בצימר, במלון או בקמפינג שצריך להשלים. אח"כ מטייל עם הילדים או מגיע בסוף לבריכה או הים. הים עדיין קר אז הילדים רוצים שיעזור לבנות ארמון בחול. בבריכה המים גם קצת קרים אבל אין ברירה. שלמו על חופשה וצריך "להנות" עם הילדים גם אם המים קרים. 

פתרון יצירתי...  לקחת את הילדים לסרט ולהרדם לעולם שכולו טוב.

ציון מיוחד לשבח: אחרי כל העייפות. מזמין בייביסיטר ולוקח את אשתו לדייט.

ציון חלקי: לוקח את הילדים לסבא וסבתא והולך לישון צהריים....

אבא במשרה חלקית:

לאבא  יש (באמת) עבודה ומחויבויות שאי אפשר לדחות. הוא מגלה כישרון רב לשלב בין עבודה למשפחה (כל עוד זה לא יום חופש אחד....). הוא מבין שחייבים לתכנן. בימים שהוא בחופש – יש לו"ז מסודר. אשתו צריכה להבין שהוא לוקח ברצינות את המשפחה. הוא מעיר את כולם מוקדם, יוצא לפני הפקקים, מספיק לטייל, לבקר, לצפות, לחוות או כל דבר אחר שעושים בפסח עם המשפחה. הוא במשימה (כמעט) בלתי אפשרית...יש שני בוסים וכל אחד/אחת מבקש/ת את תשומת הלב שמגיעה לו/לה.  איך הוא יודע שצלח את החופשה בשלום? שני הבוסים לא עצבניים, את רוב המטלות סיים ואף אחד לא מחכה לו עם פנקס פתוח ויד רושמת...

ציון לשבח: מציע לאשתו לנוח ולוקח את הילדים

ציון חלקי: בימים שהוא עובד, חוזר בשמונה בערב ובימים שהוא בחופש חוזרים הביתה עם הילדים בשעה  1200 בצהריים...

אבא מאחורי קווי האויב:

אין כוונה  לסוכן מוסד שנמצא בשליחות המדינה או איש הקבע היקר. על זה אני מקווה שאשתו "תסלח" לו. מדובר כאן על אלו שבחרו (או שנאלצו) לעבוד בפסח והם לא קשורים לבטחון ישראל. חצי מדינה יוצאת לחופשה מאורגנת וברוב המגזר בפרטי יש חופש כזה או אחר. אם אתה עדיין עובד כל החופש, אז תראה את עצמך כמי שפועל מאחורי קווי אויב. אתה כנראה אמיץ ומוכן לקחת עליך משימה מאוד לא פשוטה. עדיף שתסתווה היטב, אל תראה סימנים של שביעות רצון וגם יש סיכוי שתשאר רעב.  שילוב של פסח ושל אוכל שהוכן לכל המשפחה רק לא לך. בקיצור, עדיף לשמור על פרופיל נמוך ולחשוב על מנגנון "פיצוי".  זה יכול להיות ערב חופשי לאשה או אפילו חופשה זוגית שתקבל ממקום עבודתך אחרי שהשקעת את כל חופשת הפסח במשרד...

ציון לשבח: אין חייה כזו כאשר אתה עובד בפסח....

ציון חלקי: לוקח את הילד/ים לעבודה והם באיזו שהיא צורה נהנים מזה. או שהוא חוזר יחסית מוקדם ולוקח את הילדים מחוץ לבית.

ציון גרוע ביותר: נוסע בחופשת פסח לנסיעת עבודה. גם עובד וגם לא בארץ...מקווה שלפחות יביא מתנה יקרה לאשתו.

אני מניח שיש עוד שילובים נוספים של אבות יותר/פחות משקיענים בזמן חופשת הפסח אבל לא רציתי "לחפור". בסופו של דבר נגמר החופש וצריך לתכנן את החופשה הבאה...

כשאת נפרדת את אף פעם לא יודעת  אם תרגישי משוחררת, אם תרגישי הקלה, אם תתגעגעי לביחד, אם החברים המשותפים ישארו חברים. כשאת נפרדת, את מבינה את המציאות כמו שהיא, ללא טיוח, ללא מסכות, המציאות נצבת מולך במלוא תפארתה והיא קשה. אז, אחרי שהתמקמת וסידרת את כל העניניים הבירוקרטיים, פינית מקום לרגש ואיפשרת לו לחלחל, ולכאוב, ולהעלות בך עצב. ואת שואלת את עצמך, איך זה היה לפני? והתשובה לא מאחרת לבוא - הרבה יותר גרוע. ואת משכנעת את עצמך שהכל בסדר, שעשית את הדבר הנכון, הרי כל חיי הנישואין שלך היו בעצם הצגה אחת גדולה, ולא העזת לעשות צעד, כי פחדת להתמודד עם הלא נודע, והלא נודע שבימים אלה הפך לנודע, קשה, מאוד קשה. הרבה יותר ממה שדמינת. את מנסה כל הזמן להרים את הראש, את מזכירה לעצמך כמה רע היה, כמה רצית את הפרידה הזאת, שנים, שנים שיחלת לה, גם אמרת שממש לא יעניין אותך אם תהיה לו מישהי אחרת, אמרת שלא יפריע לך לישון לבד, אמרת שלא תהיה לך שום בעיה לבשל רק לך, ולנהל את חייך איך שאת רואה לנכון ואיך שאת מאמינה. והינה, הגיע רגע האמת. בהתחלה הוא מפתה, נראה נוצץ, והסתמן שלא יכול להיות יותר גרוע משהיה קודם, את מרגישה הקלה, ושהינה נפטרת מכל הקושי שהיה מנת חלקך כל כך הרבה זמן, רק שלא ידעת שברגע שנפרדת מהקושי ההוא, יצרת לך קושי חדש, לא בהכרח גדול יותר, אבל זהו קושי מהסוג שלא הכרת. ואת לא יודעת איך להתמודד איתו. ואת מרגישה איך שהכאב מחלחל, והעצב מתפשט, והרחמים העצמיים גורמים לך להרגיש קטנה, ונמוכה כל כך שאת לא יודעת מה ומי יצליח להרים אותך. מרגישה שהכל מתפרק לך, שנכשלת כישלון מוחץ, ואת מנסה לאסוף את השברים ומדביקה חתיכה לחתיכה במן טירוף, כי אולי כך תרגישי טוב יותר, ואת מושיטה יד לשבר ההוא וההוא, ואת יוצרת פיסת חיים מלאה בסדקים גדולים וקטנים, עמוקים ושיטחיים שהיו חלק מחייך שנים רבות, והכל עוד טרי, ונושם, וכואב, ופועם ואת מחזיקה הכל בשתי ידיים רועדות עד שאינך יכולה עוד לשאת את המשקל ושוב הכל מתפרק לך לרסיסים ולא נשאר לך כוחות לאסוף. ואז את עוברת לנקות את כל מה שהצטבר מתחת לשטיח, מאווררת את הנפש, מרוקנת את המוח ממחשבות שגורמות לך לעצב,  את מקיאה  את הכל, ולא משאירה אף לא נקודה אחת שלא דיברת עליה, שלא ניקית אותה, ואת מבינה, כל כך מבינה איך חיית, מה עברת ולמה הגעת למצב שהגעת, ובכל זאת, שום דבר לא מנחם אותך, גם לא ההיגיון שלא עוזב אותך לרגע ודואג להזכיר לך פרקים שלמים של סבל ועלבון.

וכך כשהדמעות מרטיבות את כולך, את נרדמת ומחיילת שמחר תקומי ליום חדש ומאיר.

ככה זה כשאת נפרדת.

221 רשומות נכתבו בבלוג מאז שחנכתי אותו בדצמבר 2011 - שנייה אחרי ששכך הבאז הגדול של הבלוגיה בתפוז - אבל כזאת אני - תמיד קצת מאחור. 7 שנים סיקרתי, היגגתי, קיטרתי, דיווחתי, שיתפתי - ואז הגיעה הרשומה ה-222 וזהו - נחסמה באר יצירתי.

מחזות, ספרים, סרטים, הופעות, שרביטים בבלוג, אפילו שיפוצון נוסף בבית המלכה האם - שתכונה מהיום "הקיסם האם" לא הצליחו להוציא אותי מבלוק הכתיבה - או נכון יותר, להשיב לי את החשק לכתוב. לשם כך היה נחוץ סוג של קסם - והנה הוא קרה סוף סוף - האמנם קסם?
הנה העובדות - תחליטו אתם.

פסח הוא זנב עונת הטיולים שלנו. העולם הופך צהוב. החרדל והחרצית לוהבים בשולי הדרכים, אחירותם החורש משכר בריחו  המתוק, שדות התבואה מוכנים לקציר. העשביה הולכת ונפרדת מירוק החורף ומתייבשת לאיטה, גם אנחנו מתייבשים איתה.
חום הקיץ מניס אותנו אל מאחורי מזגן ובריח וכמו הנחליאלים אנחנו נעלמים עד שרוחות הסתיו יתחילו לנשוב ולקרר את ארצנו הקטנטונת. פסח זה הזמן האחרון לנשום את האוויר המתוק של האביב ולאגור נשימה ארוכה לימי הקיץ הבאים עלינו - לא כל כך לטובה.
 

כמובן שלא לקחתי בחשבון כמה עובדות מצערות:
את העובדות הפיזיות: מצב השרירים שהתרככו - ומצב הישבן שהתרחב בניגוד למושב האופנוע המתעקש שלא לבצע התאמות.
את אלוהי מזג האוויר: שמחליט להנפיק לנו חמסינים מהגיהנום בדיוק בימים היחידים שניתן לרכב בהם.
את המוני עם ישראל: שגם הוא רוצה לנצל את הימים האחרונים של האביב ובעיקר להעסיק את ילדיו המחורפנים משלושה שבועות בבית, מתודלקים במצה ונוטלה או שוקולד למריחה.

וכך מצאנו את עצמנו, קצת לחוצים על פופאי, בחום שאמור לטפס על פי התחזיות ל- 32 מעלות - עומדים בדרך לצפון במדינת ה"מכונית לכל פועל", מחשבים קיצינו לאחור.
עקב ערימות המזרנים שנערמו על גגוני הפחיות שסביבנו הסקנו שכולם יורדים לכנרת, ומכיוון שרכיבה באופנוע מחייבת לבישת מעיל אנחנו שואפים להרים. הוחלט שהדרך ההגיונית למצוא הרים ללא פקקים היא לוותר על הגליל לטובת הגלבוע ומשם להעפיל לרמת הגולן. זגזגנו בין שול לשול עד צומת אליקים - חתכנו אל כביש עין השופט המשגע ביופיו ובסיבוביו, משם דרך צומת מגידו, רכבנו אל התענכים ואחרי הסתימה הקבועה ברמזור המטופש של צומת יזרעאל, התחלנו לטפס על הגלבוע. ההימור התברר כמשתלם - בגלבוע ממש נעים, ריק יחסית ממטיילים ולצערי גם מפרחים - אבל פה ושם ניתן עדיין לראות פרג אמיץ שנאחז בכוח. עמודי חוטמיות זיפניות סגלגלות, ועשבייה פרועה בשלבים שונים של הצהבה - נסענו כאשר מצד אחד שלהי האביב ומהצד השני פרוס מתחתנו פאזל עמק יזרעאל על שלל שדותיו ובריכות הדגים המעטרות אותו - נוף שאף פעם לא נמאס לראות. אחרי עצירה קלה, התחלנו לרדת מהגלבוע דרך מירב ומלכישוע. דרך יפיפיה ומפותלת, שבשוליה "החיטה צומחת שוב".

ירדנו אל עמק המעינות הרותח, עצרנו כמיטב המסורת לקפה קר בצמח ועלינו אל חמת גדר בואכה רמת הגולן לחפש טמפרטורות אביביות. גם כאן ההימור מתגלה כמצויין. הטמפרטורות נשארות למטה על יד הכנרת, וכאן ממש נעים. אנחנו רוכבים לנו בשירה ומתענגים על פריחת הדובדבן והתפוח, אחרי שתפרנו את הגולן לאורכו ולרוחבו. עוצרים במסעדת "השלום" לארוחה טובה המלווה בבקבוק זירו גדול (תזכרו אותו). הישבן אומר מספיק, הגיע הזמן להתחיל לחתור הביתה.
אנחנו נוסעים דרך יער אודם ששומר עדין על מראה אביבי מושלם ומתחילים לרדת לעבר כביש 90 בדרך הארוכה הביתה

כבר בגונן החום מתחיל לחלחל אל מתחת למעיל, בגדות הוא כבר צורב. אני פותחת את רוכסן "סיר האידוי" - סליחה, המעיל - עד לפתיחה מלאה ועוברת במהירות ממצב של אידוי בוואקום, לבישול באש פתוחה.
אני הולכת ומאדימה, מאבדת נוזלים בקצב מפחיד, ומתחילה לחוש בעירפול מה של חושיי. אני לוחשת לאופנוען "תשמע חייבים לעצור איפשהו - אני מתייבשת - חייבת לשתות ולצאת מהמעיל". האופנוען עושה כמעשה "הנהג של מיז חלי" ועוצר בתחנת הדלק הקרובה. אני מורידה את המעיל והחולצה ונשארת בגופיה בלבד. שנינו "מפרקים" בקבוק מים מינרלים (תזכרו גם אותו). אני מפסיקה להראות כמו נצר למשפחת 'ילידים אמריקאים' וחוזרת לגוון העור הטבעי שלי. האופנוען הנפקד חוזר עם שתי כוסות קפה ומקופלת. אנחנו שותים גם אותם ועוד קצת נוזלים לקינוח וממשיכים בדרכנו.
ובכן, לא עובר זמן רב וכל כבודת המשקה הזאת מתחילה להתדפק בשעריי. באומץ רב אני מתאפקת אבל במחלף קיסריה אני מבינה שאנחנו חייבים עצירה נוספת. אני מודיעה לאופנוען שיש צורך למצוא "חדר בריחה" בדחיפות כי אם לא נמצא יברח לי (תכל'ס זאת היתה הברקה של האופנוען אבל משתלב סיפורית )
האופנוען מהמר על המקדונלדס באולגה. עוצרים, אני משאירה לו את הכפפות, טסה לעבר חדר הנחיצות - מבט חטוף מבהיר לי את גודל הקטסטרופה - תור משתפל במורד המדרגות. אני מתחילה לרקוד בזהירות את ריקוד הגשם - הריקוד שנועד לעצור עצירת גשמים... מקומיים!
בתור מתחילים להעביר חוויות - כל אחד מספר עד כמה דחוף לו, מאיפה הוא עוצר אוצרותיו - עד כמה השירותים הנוספים של התחנה מטונפים כולל תיאורים פלסטיים - נו שיחת רעים שכזאת. זאת שלפני בתור - מתחילה להתקרב לארץ המובטחת - מסתבר שזה שאחריה הוא בעלה - והוא לא צריך - פחות אחד בתור. ישששש!!!!

מתוך החדר יוצאת אישה, גבר נכנס - ההיא שלפני בראש התור - אני מתחילה להתפלל שחדר הנחיצות יפתח בזמן. אוקיי - גם הוא יצא. זאת שלפני בפנים, אני מחכה ברחבה שלפני - הריקוד הופך לתפילה. מחכה ואף אחד לא יוצא... אני נכנסת אל חדר הנחיצות ומוצאת את קודמתי בוהה בדלתות - נייר טואלט בידה והיא מנסה מעדנות לפתוח את שתי הדלתות שסגורות לפנינו.
הן נעולות - היא אומרת בבלבול. אבל איך זה יכול להיות ?אני מקשה - הלא ראינו שמישהו יצא משם.
אני "דוחפת" אותה הצידה. דלת ימין ללא ספק נעולה - הדלת שמאלית מתנגדת. מישהו עוצר אותה כנראה עם הרגל. אוקיי , לא ברור איך זה קרה אבל כנראה היה בפנים מישהו נוסף. אנחנו מחכות ומחכות ומחכות וכלום - דופקות על הדלת אין תגובה. המצוקה גדולה. מנסות לפתוח שוב - הדלת ממשיכה להתנגד בתוקף. זאת שלפני בתור נכנעת היא תמשיך לתחנה הבאה - אני יודעת שאין מצב שאני מרימה את הרגל על פופאי ומחזיקה נוזלים בו זמנית. דופקת שוב על הדלת ומנסה לפתוח - כלום. אני מתה כאן - פשוט מתה - בינתיים נשים באות, נשים מקטרות, נשים הולכות -  ורק אני נצמדת לדלת כאילו חיי תלויים בה. אחרי חצי שעה נשברתי - התחלתי לדפוק על הדלת בהיסטריה ואז אני מנסה שוב לפתוח אותה  - והופ... היא נפתחת בקלילות - אף אחד לא נמצא בפנים - אף אחד לא יצא - אני מתבוננת בהלם מוחלט אבל הטבע קורא - ומי שלא יודע שמחת בית השואבה לא ידע שמחה מימיו.

מה בדיוק קרה שם? היה או לא היה? אני מכירה רק מקום אחד שאנשים נכנסים לשירותים ויוצאים במקום אחר...

האם מצאנו את הכניסה אל המיניסטרי לענייני הקסם בישראל והוא נמצא במקדונלדס אולגה?.... אמרתי קסם - או שלא....

מורה גיטרה מיקצועי בתל אביב - שיעורי גיטרה , שיעור גיטרה , לימוד גיטרה , מורה לגיטרה

מורה גיטרה מיקצועי בתל אביב 0504778942

אצל רבים מאיתנו  קיים הרגש הזה המיוחד הזה כשאנחנו שומעים או רואים מישהו מנגן מוזיקה שאנחנו אוהבים, כשחבר מנגן לידנו, או בהופעה של להקה טובה. הרבה  פעמים רצינו לנגן בעצמנו ולהרגיש איך הרגש המיוחד הזה מתפשט בתוכנו וסוחף אותנו , אותו דבר שכולנו מבינים אותו ומתקשים להסבירו , זה שפורט ממש על נימי נפשנו וסוחף אותנו למחוזות אחרים . זה הדבר בדיוק .

https://youtu.be/bA3724IFly8

https://youtu.be/dPozVnMw8R0

כמה פעמים הבטחת  לעצמך שאתה רוצה ללמוד לנגן על גיטרה? שאתה רוצה ללמוד לנגן ולשיר עם החברים בטיול, ללמוד לאלתר סולו כמו הנגנים הגדולים, או ללמוד איך לנגן שיר אהבה בערב רומנטי...

אם התשובה היא שזה לא "יותר מידי" עבורך , אז אני אוכל לעזור לך לגלות את העולם המופלא של המוזיקה והגיטרה ואיך לחבר את הדברים שתוכל להפיק מעצמך יותר .!

לימודי גיטרה קלאסית, הגיטרה אקוסטית והגיטרה חשמלית - הכוללים לימוד אקורדים, שירים, סולמות, סולואים, קריאת תווים, ליווי, אלתור וסולו, יצירות קלאסיות וספרדיות, הלחנה, הקלטה ועריכת מחשב ועוד...!

וכל זאת עד שתוכלו להשוויץ בפני החברים שלכם כבר במפגש הקרוב שלכם . איך זה נשמע לך ?

אם זה נשמע לך מגניב , אז אני פה כדי להגשים חלום זה . וזה אפשרי .

https://youtu.be/bA3724IFly8

https://youtu.be/uGx2EiloCf8

https://youtu.be/dPozVnMw8R0

מורה גיטרה מיקצועי בתל אביב , לימוד גיטרה בתל-אביב , לימודי גיטרה בתא , לימודי גיטרה באזור תל-אביב  , שיעורי גיטרה בצל אביב , חוג גיטרה בתל אביב , מורה גיטרה מומלץ בתל אביב , מורה גיטרה מומחה בתל אביב , מורה לגיטרה מיקצועי בתל אביב  , שיעורי גיטרה ,  שיעור גיטרה  , לימוד גיטרה , מורה לגיטרה . 

.zzzzzzzzzzzz

 1.

  יוחאי אהרוני , עולה חדש, מצחצח נעלים בשוק העירוני בבאר שבע לבדואי. שנות השישים או השבעים. (ותודה לרחל דהן). 

  2.

  השוק העירוני בבאר שבע.

3.

השוק הישן של באר שבע. לפני שהשוק העירוני החדש הנוכחי נפתח, היה שוק ישן, פחות ממוסד אמנם, אבל שוקק ומלא חיים, בזכות עצמו, אליו הגיעו כל מי שביקשו לקנות את מרכולם ב"מחירי שוק. השוק הזה היה בצידה צידה השני של העיר, כשההגעה אליו  נעשתה דרך הירידה דרומה דרך רחוב הפלמ"ח (שם החל השוק), ופנייה ימינה אל  המשך  השוק.  הבנייה של הבניין הנראה בתמונה, מיוחסת לאברהם הלמן, סגן ראשון מטעם מפ"מ של ראש העיר הראשון, דוד טוביהו, בעיקר משום מזוהה עם הקמתו. לידו שכנו , בין השאר, "פרחי סלע", ומאפיות "נחשון" ו"דרור", כשהכוונה היתה להפכו לקרית אומנים. כיום האיזור הוא רכוש העירייה. (ותודה לאורית בנטקוביצקי).

 המשפחה שמתעקשתלהמשיך להתגורר בשוק הישן של באר שבע

עשרות שנים לאחר שננטש השוק של באר שבע, ממשיכה משפחת שושן, כמשפחה יחידה, להתגורר באיזור. וזה מה שכתבה רחל דהן לאחר ביקורה באיזור בעמוד הפייסבוק., בתגובה לאחד הגולשים: 

• han לא!!! אם מגיעים לצומת של קק"ל ודרך חברון ופונים ימינה, בסוף קק"ל לכיוון נווה זאב, איך שעוברים את המבנה של השוק יש רחבות של שטח חשוף וכמה בתים ערביים נטושים העומדים בהריסותיהם..... זו הרחבה שבין השוק למבנים הללו.

לפני 39 דקות · לא אהבתי · 2

Rachel Dahan יש עוד משפחה אחת בלבד שממשיכה להתגורר בסביבה ולא מזמן יצא לי לבקר בתוך הבית והתפעלתי מהשיפוץ הנרחב שלהם. הלא זו משפחת שושן שהתעקשו להישאר גם אחרי שכולם כבר נטשו את האזור.... כל הכבוד להם !!!! ולמר שושן יש סיפורים רבים על השכונה...

          4. 

     טקס חנוכת השוק העירוני בב"ש. שנות ה-60. נואם: חבר מועצת העיר אברהם הלמן. בין השאר, נוכחים עוד: ראש העיר דוד טוביהו ושר האוצר פנחס ספיר.

   5. 

עזר ויצמן מבקר בשוק העירוני בב"ש לקראת הבחירות לכנסת של 1984. 

 6. 

 מסעדת סמי וסוסו בשוק העירקוני החדש.

7. 

 השוק העירוני בב"ש הוא אולי מקום זול יותר, אבל הריחות הלא נעימים ששוררים בו, והרצפות המלוכלכות, אינם ממש לרוחם של אניני טעם. 

 8. תחת קורת גג אחת. נושאים ונותנים. 

 9. 

 השוק הבדואי. גם כבשים נמצאות בתמונה.

 10.

   שטח פתוח. שפע מוצרים ןהרבה קונים. 

  11.

  שוק המציאות. כתבתה של מאיה בהיר. שנות ה-80.   הכתבה פורסמה במקומון של באר שבע בידיעות אחרונות. ומה המצב היום? 

 השוק, שעבר נוהל על  ידי בדואים מנוהל כיום גם על ידי יהודים. הוא עבר מהשוק העירוני לאיזור קרוב למחסני השוק ופתוח בימי שני ורביעי. עבור מקום משלם כל רוכל 15 ש"ח ליום. 

       12. 

   רוכל בשוק הבדואי הישן של באר שבע. 1974. געגועים לאוירה של השוק ההוא. צילום: דודו גרינשפן. מאוסף דודו גרינשפן באר שבע.

 וגם קצת מידע שימושי למעוניינים. השוק העירוני(בחסות העירייה שגם גובה ארנונה מבעלי הדוכנים-יש שם גם מבנים) פתוח בכל ימי השבוע. השוק הבדואי פתוח פעם בשבוע (ימי חמישי) וניתן למצוא דברים חדשים וגם ישנים , כשמגיעים אליו גם רוכלים משוק הכרמל). שוק נוסף בבאר שבע הוא שוק הפשפשים (שוכן בסמוך למחסנים של מחסני השוק)והוא פתוח פעמיים בשבוע , בימי שני ורביעי. בשוק הזה ניתן למצוא רק דברים ישנים במחירי מציאה, כשמגיעים אליו בעיקר מיעוטי יכולת. 

התגלגל לידיי קופסה של קמח טף שישבה אצלי חודשיים ולא ידעתי מה לעשות איתה. 

אז חיפשתי ונתקלתי במתכון הזה, וישר ידעתי שזה יאכל בכיף פה בבית...

3/4 כוס קמח קף

קורט מלח 

1 ביצה

1/3 כוס חמאה מומסת

1/4 כוס מייפל

1 כפית ווניל 

2 כפות טחינה גולמית

1/4 כוס שוקולד צ'יפס או שוקולד מריר קצוץ

מערבבים מצרכים יבשים, מערבבים בקערה נפרדת מצרכים רטובים, יוצרים גומה ביבשים, ושופכים את הרטובים פנימה. לערבב היטב. 

בעזרת כף גלידה יוצרים 12 עוגיות. טיפה לוחצים על כל עוגיה כדי שתשתטח, ואופים בחום בינוני למשך 10 דק'. 

הוא לבד - והוא מכיל את זה.
עצוב לו, הוא כותב מידיי פעם...
הוא מתגעגע לכל מיני דברים ובעיקר
ל"ביחד", לפעילויות שהיינו עושים ביחד. אבל הוא מכיל את זה.
אני לא יודעת אם הלבד שלו גורם לו לבכות או לרחם על עצמו
ואני לא יודעת אילו מעשים הוא עושה כדי לצאת מהמקום הזה אם בכלל...
כרגע אני יודעת שהוא מסתובב בטינדר...מעוד זיון לעוד זיון...
נמנע ממקומות שידרשו הגדרות...והמחיר שהוא משלם
זה להיות לבד...בדיכאון... ויש תחושה שהוא אפילו נהנה מזה....

אני לבד - ואני לא מכילה את זה.
כשאני מוצפת בלבד שלי - אני מסמסת לו ומתחרטת.
אפילו שזה SMS תמים של "משעמם לי, בא לי לראות אותך"...
אני מוחקת... יודעת שבפנים זה לא כזה תמים.
ואולי בכלל זה כן - זה רק הצורך לא להרגיש לבד ברגע זה?
כשאני לבד - אני לא מצליחה להכיל את זה
אני בוכה, אני מרחמת על עצמי...וכמעט לא מצליחה לאסוף את עצמי...
אפילו שאני בכלל לא לבד - כי יש חברות מסביב...
אני צמאה, אני חרמנית, אני מתגעגעת לפנטזיה שהאמנתי שקיימת...
ואולי היא היתה קיימת אבל רק לפרק זמן קצוב?
אבל לא בא לי להיות לבד
לא בא לי הערב לקרוא ספר
לא בא לי לפגוש חברה
לא בא לי לראות טלוויזיה
ובטח שלא בא לי לקפל כביסה...
בא לי - לא להיות לבד!

**************** עידכון אחרי שעתיים

אז כבר לא לבד - כמו זימון מהיקום הרימה טלפון חברה שלא עלתה לי במחשבה קודם.

חברה כזו שתמיד נוחתת עליי בדיוק ברגע שאני ממש זקוקה לה (וכנ"ל הפוך).

אז קבענו לסרט ואח"כ יין בגינה.

אז החיוך בכר עלה. לא הייתי צריכה לבחור איך להפיג את הלבד (עשו את זה בשבילי - ורק זה שווה פוסט ניפרד).

המצב רוח עלה

תחושה מלאה יותר

לבד הוא בחירה - ואני בוחרת להגיד לו "לא" - לבד - לא מתאים לי.

שיהיה ערב ענוג!!!