שכונה עונה 3 פרק 40 שכונה פרק 140 לצפייה ישירה

 הרבה זמן שלא דיברנו על שכונה עונה 3 פרק 40 שכונה פרק 140, אולי זה מאחר והעלילה שלו כזו טובה? אולי מאחר והמבקרים לא מפסיקים לשבח את הסדרה המדהימה הזו, וטוענים כי הם הדבר הכי טוב שהם ראו אי פעם בחיים שלהם. אבל אם אתם שואלים אותי, המבקר הכי טוב בעולם, האלמנטים בעלילה של שכונה עונה 3 פרק 40 שכונה פרק 140 הם מה שעושה אותה לסדרה כזו חזקה, עלילתית ומעניינת, ושלא נדבר על זה שהיא מאתגרת.

לצפייה בפרק לחצו כאן

שבוע הספר כבר מאחורינו, כחובבת ספר אני לא יכולה לעבור על השבוע החשוב הזה בשתיקה מבלי לדבר על.. הצגה.

נו חייבים טוויסט בעלילה אבל המחזה הוא על פי ספר "שלוש קומות" שכתב אשכול נבו ויצא בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, בשנת 2015 אז זה בכאילו תופס.

 "שלוש קומות" מעניין לדעת האם גם אצלכם קרה מה שקרה אצלי כשראיתי את עטיפת הספר? האם גם בכם התחילו להתנגן החרוזים המוכרים כל כך של לאה גולדברג "בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד בניין בן חמש קומות - ומי גר במגדל?" 

אשכול נבו הזיז את הבית מהעמק אל רח' רוטשילד בתל אביב.  חלום הנדל"ן התל אביבי  הצטמצם בשתי קומות, יען כי הבתים ברוטשילד הם לשימור לא לתמ"א, אבל הנושא המרכזי של הספר עדיין עוסק במשפט המפתח בסיפור המקורי "הנאים השכנים בעיניך" .

אשכול נבו מציץ לדיירי הבית ובוחן כל דירה ודירה לגופה ואם נמשיך במטאפורה, אשכול מגרד את הטפטים, הטיח המעוצב, הוא מפרק את הקירות וחושף לאט את הצנרת. שם הם זוחלים - מוסתרים מפני העין - הפחדים, הקשיים, הלכלוך - והאמת העירומה. 
 

כאשר החליטה דפנה אנג'ל מחרז (שהוכתרה אצלי כקרם דה לה קרם של המחזאיות) להפוך את הספר למחזה - היא מתרכזת בדירת הגג - שם גרה כבוד השופטת בדימוס דבורה אדלמן, שנודעה כל השנים ביושרה, בנחרצותה ובקשיחותה. היא מסתובבת לבדה בבית שכבר גדול למידתה כשרק רוחו של מיכאל, בעלה המת, מארח לה חברה. כל מה שהיא רוצה זה לישון אך קולות המחאה החברתית שעולים מהרחוב מפריעים לה לעשות זאת. כבוד השופטת יורדת למטה לדרוש קצת שקט אבל האם באמת שקט היא מבקשת? והאם תמצא לה אותו, את השקט המיוחל?

יונה אליאן היא "החטא והשופטת" אילן דר הוא בעלה המת מיכאל , יורם טולדנו המקסים הוא יועץ פירסומי שבה לסייע לשובתים ורותם את כבוד השופטת בחן ובהומור לעשייה. אור בן מלך הוא בנה, אדר.
אנסמבל צעיר ומוכשר של צעירים מביא אל הקהל את קולות המהפכה אשר עולים בפיר המעלית ממאוהל הפסיכולוגים שנטע את מקומו מתחת לבניינה אל כבוד השופטת ואלינו הצופים. הם שרים, רוקדים, מתווכחים, אוהבים, מקווים, מתייאשים וצובעים ומעמיקים את הסיפור ואת החיים על הבמה .

הבסיס הסיפורי טוב ודפנה אנג'ל מחרז עושה ממנו בונבוניירה. בימוי חכם של אלה ניקוליבסקי ומאיה ניצן כאשר ידו הנבונה של גלעד קמחי ניכרת. המשחק חי תוסס ומשכנע - ויונה אליאן היא נו.... יונה אליאן!
מה אומר אהבתי כל דבר במחזה הזה, שווה לצפות בו למרות שקראתם את הספר... ובוודאי אם לא קראתם

יופי בית לסין.
 

הקומה השלישית
מחזה על פי ספרו של: אשכול נבו
מאת: דפנה אנגל-מחרז
בימוי: מאיה ניצן, אלה ניקוליבסקי
ליווי אמנותי: גלעד קמחי
תפאורה: שי אהרון,  תלבושות: עפרה קונפינו,  מוסיקה: רועי ירקוני
תאורה: זיו וולושין, תנועה: עמית זמיר

משתתפים: יונה אליאן-קשת, אילן דר,יורם טולדנו, אור בן מלך,שלומי טפיארו,
                יפעת מאור,דניאל מייזלר, אנה סנגר,אביב פנקס, ישראל קוג'ינסקי,מעין רחמים,
מחליפים: אבי סרוסי, לירון ברנס, חנן שוורצברג

המתכון בהשראת יוכי עם  שינויים

2כוסות קמח מלא

1 כוס סוכר חום

1 כוס קקאו

1/2 בקבוקון תמצית רום או וניל

2 ביצים

1 אבקת אפייה

1/2 כפית סודה לשתייה

1/2 כוס שמן קנולה

1 כוס מים חמים

ציפוי

סירופ מייפל

אופן ההכנה

לאחד את כל החומרים בכף

ובסוף להוסיף את כוס המים החמים

לאפות בשתי תבניות מלבניות קטנות

ב180 מעלות כ25 דקות.

לחתוך את העוגה רק אחרי שמקוררת

להוסיף מיפל מעל העוגה.

גאליס קונקט לצפייה ישירה הסרט המלא

הסרט מתרחש בעולם שהשתלט עליו התאגיד הזדוני "פאנטרטיקה", בראשו עומד 'לארק' מיליארדר שעשה את הונו מהמצאת צ'יפ המתחבר למוח, המספק את כל צרכיו של המשתמש, משמש לו כחברה, וכמובן אומר לו מה הוא חייב לקנות. בנוסף, כל רעיון שעולה במוחו של המשתמש נשאב באופן מיידי על ידי התאגיד ומיוצר ומשווק כהמצאה בלעדית של התאגיד. כל העולם הזה כבר פועל אך ורק באמצעות הצ'יפ. מי שלא מתחבר לצ'יפ נרדף ע"י התאגיד ונמצא בסכנת חיים. ארגון מחתרתי שאוסף אליו מתנגדים מנסה כבר שנים להילחם ב'לארק' ולהפיל את השלטון שלו, אבל אין להם סיכוי נגדו, עד שהם פוגשים את יונתן - 'המיועד'. בינתיים במחנה גאליס, יונתן בעיצומו של משבר, הוא מרגיש שהוא לא יכול לעמוד יותר בנטל של הצלת העולם. בדיוק ברגע הזה נופלת עליו משמים דני של "פאנטרטיקה". היא מפתה אותו להיפטר מהכאב ולעבור לעולם שלה, עולם שכולו חופש בילויים והנאות אינסופיות. 'יונתן' עובר לעולם השני, מתחבר לצ'יפ ומתאהב בעולם החדש. דני האמיתית לא מוותרת על יונתן ויוצאת למסע הצלה נועז שיפגיש אותה עם הגרסאות המקבילות והמוזרות של חבורת גאליס. השאלה היחידה היא האם כשהיא תגיע לשם יהונתן ירצה לחזור הביתה.
 

======================================================================

לצפייה ישירה : 

Vidto

======================================================================

*אם הקישור לא עובד נשמח לשמוע בתגובות על מנת שהבאים בתור לא יתקלו בלינקים לא תקינים

ראיתי את שם הספר - עברה בי צמרמורת - וכבר נמשכתי בעבותות קסם: עמק רפאים , קטמון, המושבה הגרמנית...שמות המקומות  כמיתרים הנוגנים על לבי : ירושלים... ירושלים...

ירושלים שלי לאור הזכרונות

ובתנך: עמק רפאים בו עבר הגבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין ( יהושע פרק ט"ו) ובו  גם שמו מישכנם דרי השאול - הרפאים - יתכן עקב סמיכותו של העמק לגיא בן הינום...

 מחבר הספר חיים באר הוא כלי מלא וממולא, ממש כרבי אליעזר  בו הורקנוס "בור סוד שאינו מאבד טיפה" 

לשונו שזורה  פתגמים תלמודיים מן הפשט ומן הדרש

 "ייתי ולא אחמיניה - אמר רבי יוחנן" 

"צבת בצבת עשויה"  "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" מפרקי אבות

" פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות" מסכת פסחים

"קיצץ בנטיעות"נאמר על אחר - אלישע בן אבויה וכן "שובו בנים שובבים - חוץ מאחר " כולם נושעים וחוזרים בתשובה חוץ מאחר - אלישע

"לא לחנם הלך  זרזיר אצל עורב מפני שהוא בן מינו" אמר רבי אלעזר במסכת בבא קמא

"לית דין ולית דיין" מדרש בראשית רבה

"מכה אותו ואומר לו גדל" ר' שמעון בספר הזוהר על העשבים

ובמאות איזכורים תנכיים

 "באשר תלך -אלך באשר תלין אלין" - מגילת רות

 "עוד זה מדבר וזה בא" איוב

"כמעשה לבנת הספיר" ספר שמות כ"ד, והאגדה שתחת הדום רגלי הקב"ה היתה לבנת השפיר : לבנה בה היה משוקע עובר שהיפילה אשה  עבריה בעת שעבדה עבודת פרך בשעבוד מצרים

"כולם נקבצו ובאו אלי" ישעיהו  השני פרק מ"ט בנבואות הנחמה,

"בנים גידלתי ורוממתי" ישעיהו  הראשון א' וכן ""כבכורה בטרם קיץ" ישעיהו הראשון כ"ח

 "מודה ועוזב ירוחם" - משלי

"חאין צדיק בארץ אשר לא יחטא" קוהלת

"בכרה קלה משרכת דרכיה " - ירמיהו

"מתוק מעז" בחידת שמשון לפלישתים

"עוף השמים יוליך את  הקול" קוהלת המזהיר אותנו מלקלל את השלטון

"ראה ריח בני כריח השדה"  שגגת יצחק הלוקה בראייתו בנסותו לזהות את בנו

או מאזכר בשם הקוד לחקירה "נינווה" את אנשי נינווה אשר  עליהם אמר יונה הנביא " איש אשר לא ידע בין ימינו ושמאלו" 

 גם כאשר גיבורי הספר שקועים בשיחת רעים, אתה טועם טעם אחד משבעים של טעם המן בפנינים הנושרות מלשונם 

לדוגמא "וכי בבתי אונגרין חיבלו אתכם אמהותיכם"?

עוקץ בלשונו החדה כתער: 

והדקולטה - עמוק מיני שאול ורחב מיני ים...

"ענבי הגפן בענבי הגפן" על נישואי צאצאיהם של בעל בתי קזינו ובעל בתי פריצות 

 הכל יודעים לשם מה נכנסת כלה לחופתה....

מקיימת מצוות פדיון שבויים - קונה ספרים בחנות ספרים משומשים

מתאר מצב  חשיבה: מחשבה אוחזת בעקב רעותה ( כשם שיעקוב אחז בעקב עשו בלידתם ולכן נקרא שמו יעקוב)

 מביא מידע לידיעת כולם  "מבכור פרעה עד בכור השפחה אשר אחר הריחיים"

 מביא את המידע "בשער בת רבים"

בודק אם האדם עוד בארצות החיים "כי עוד בחיים חייתה"

וכאשר מתואר מבצע החלפת הקברים לגופתו של אלישע מיליגרום גיבור הספר - שהוא נוכח נפקד: מת, נפטר והשיב נשמתו לבורא עוד בתחילת הספר - וכל הזמן דנים בו , נאמר  "והעליתם את עצמותי מזה" כחסד שעשו בני ישראל בקיימם את צוואתו של יעקוב אבינו 

מזכיר את הדרך הארוכה שעשה עלה התאנה: מכיסוי ערוות אדם וחווה עד לדרגות  בצבא

ורומז לקורא על בנות לוט -תרתי משמע : גם בנות לוט ממשפחת אברהם וגם דיילות חברת התעופה הפולנית לוט

 לשונו העשירה של המחבר נכרת אפילו בשיום קש :קש, תבן, וגבבה

( כאן אני נזכרת בלשונו העשירה של ס. יזהר - זוכרים את"ימי ציקלג." את תיאור עלעול האבק.

זוכרים את "בובקה של חנוך" את הביטוי: לקנב ירקות לסלט ) 

ואוצר הדמויים  שלו - לעילא ולעילא

קורא לסופר הפלגיאט אסי בית הלוי : אלייזה דוליטל ממין נקבה שעלה מאשפתות למעלה גבוהה, "האל שהכזיב"

קורא לזבוב טועה העלול להקלע לפיו הפעור של אדם נרדם: זבוב המבקש מקלט מדיני

 מדמה את אנשי התיקשורת ללהקת הברקודות הרעבות השוחות במי המדמנה של התקשורת הישראלית

מצטט את נעמי  אלמנת גיבור הספר אלישע מיליגרום שפיזרה את כתביו " שלחתים כמו שביום כיפור שלח הכוהן הגדול את השעיר לעזאזל"

או מתאר מצב כאשר האדם נמצא בתהום היאוש "ולא זכר שר המשקים של פרעה את יוסף ( רעו הכלוא עימו) - וישכחהו"

שמות היצירות המטפוריות המאוזכרות בספר : "נעטרי הקוצים"     "ומלאכים יחפזון"     "רימון ושמו מיליגרום" ( רימון מצאתי... שאמר רבי מאיר על "אחר")    ו"פורץ גדר" הם שמות שנלקחו מארון הספרים היהודי

כמו שמות המקומות שנכרו מאדמת מחצבתי וילדותי בירושלים 

רחוב אלפנדרי בו שכן גן הילדים בו ביקרתי

רחוב רש"י שהיה הרחוב הראשי במחוזות ילדותי

 בי"ס לבנות רוחמה בו למדתי מכתה א - כיתה ח 

ומאפית אנג'ל המטריפה דעתו של אדם בניחוחותיה

כיום איננני מאמינה במאומה ( גם לא באדם - אתה שומע טשרניחובסקי? כי יצר לב האדם רע מנעוריו"  )

"ספרא וסייפא ירדו לעולם כרוכים זה בזה" וכדי לשרוד אנו חייבים להשתמש בשניהם ( בעיקר בסייפא....)

ניתקתי ממקור חיותי - היהדות, אולם  עדין אני מתייגת אנשים בלשון חכמינו: האדם הזה  בעל אוזניים ערלות, נמצא במ"ט שערי טומאה. או נמצא במצב של לקוי מאורות

 ובערב שבת מתנגן בלבי שירו של שלמה אלקבץ " לכה  דודי לקראת כלה... רב לך לשבת בעמק הבכא"  או לחילופין אני מהמהמת לעצמי בניגון: "כי לו נאה כי לו יאה" 

לא סתם קרא חיים באר  המחבר לגיבור ספרו: אלישע, ואני - החשה חיבה יתרה לבן אבויה - אני הכופרת אלישע ממין נקבה - אני עדין הולכת שבי אחר דבר תורה! 

 לא משים דברי התורה מפי בכל אשר אלך -  לא למען אשכיל בכל דרכי- אלא כי הם חלק מה DNA שלי

אני  אשה "לא רוחמה" שהאל המר לה מאוד, ולא קם לא שרף ולא מלאך לנקוף אצבע ממקום מושבו בשמים , אומרת  לכם: בעולם הזה "לית דין ולית דיין" לית גם מושיע 

ירושלים שלי  השמימית מתה!

תמיד, לעולם, לנצח וכל המילים הגרנדיוזיות הללו.

תמיד אצטער על החיים הכפולים שניהלתי. על השקרים והסודות שאאלץ לשמור לעצמי. תמיד אכעס על ההוא שפיתה אותי, אכעס עלי שהתפתיתי.

ומן הצד השני תמיד אתגעגע לאיש שהתחבר לי לנשמה, לזה שגילה לי דברים על עצמי שלא ידעתי, לתחושת הנעורים שהציפה אותי כשחשבתי שזה לא יקרה שוב.

איש אהוב אמר לי פעם שלא האמין שאפשר ככה להתאהב ולהתלהב ולהתרגש באמצע החיים. תמיד אודה לו על כך, תמיד אזכור את מילותיו, תמיד אוהב אותו. אהבה של אמצע החיים היא אהבה מטלטלת ומסעירה, כזאת שמזכירה את טעם החיים, כזאת שנותנת תקווה, כזאת שמלווה בלילות חשוכים גם אם היא רק בזכרון.

תמיד אחייך לעצמי כשאשמע שירים מסויימים, ארגיש בת 16, הלב יחסיר פעימונת ודמעות יציפו את עיני. "מה אעשה אם תלכי לי", "תני לי יד, תני לי מקום, אצלך בעולם", "מול המוכר הרגוע, את זעזוע", "היא מגיעה בשעה המדוייקת ולרגע הכל מתאפשר".

מאהבת זאת מילה משונה. הבחירה של השפה העברית לקרא לחוקי "בעל" וללא חוקי "מאהב" תמיד הפתיעה אותי. מניחה שהנושא כבר נבדק, נכתבו עליו סמינריונים ואולי אפילו איזו תזה אחת או שתיים. יהיה מעניין לקרא תיאוריות בלשניות/לשוניות על זה, ומעניין מה המצב המשפחתי של הכותב/ת.

בספוטיפיי שלי מתנגנים "ברנדי וג'יטאן" ומיד אחר כך "שבתות וחגים". איזו יודית זאת עם בחירת השירים שלה. מישהו בכלל יודע היום מה זה ג'יטאן? 

ואני, כמו שאומר המערכון, אני בכלל לא התכוונתי. סתם הייתי משועממת, סתם גדלו הילדים והיה לי זמן לעצמי, סתם כתבתי משהו באיזה פורום, סתם מישהו ענה לי, סתם נפגשנו לקפה ופתאום פגשתי את עצמי שהדחקתי, את עצמי שקברתי עמוק מתחת לכל ההגנות שלי. בזכות אותו אחד נפתחו שערי הגיהנום שלי והשתחררו השדים כולם. ברגע שהם השתחררו יכולתי להתייצב מולם, להתפייס איתם וללמוד לחיות איתם. זה היה תהליך לא פשוט, ומשונה שדווקא איש זר ליווה אותי, עודד אותי ללכת לאיש מקצוע, הקשיב לי והיה שם עבורי הרבה יותר ממה שאפשר לצפות. 

תמיד-לעולם-לנצח אכעס, אצטער, אתגעגע, אחייך, אדמע, אזמזם "You can chack out any time you like, but you can never leave",  למרות שעזבתי. כבר לא מוחקת הודעות, כבר לא נפגשת בסתר. מידי פעם כותבת מייל של אינפורמציה שבתוכו מתחבאים הגעגוע והכמיהה. מי שאומר שאי אפשר לעזוב פיזית את העולם המקביל טועה. מי שרוצה יכול לשלוט במעשיו. חבל שזה לא ככה לגבי הרגשות.

יש רגעים בהם אני כל כך מתגעגעת. כמו עכשיו. רואה איש אחד מסוים מחייך אלי, שומעת את קולו, מדמיינת את המגע שלו. וזה כואב. אוף, כמה שזה כואב.

חיפשתי שיר לסיים איתו את הפוסט הנוכחי. התנגנו לי כל מיני לועזים בראש אבל בסוף מה שניצח זה נתן זך אחד קצר ולעניין.

אולי, אם הייתי לבד, הייתי מעזה. 

אולי.

"איך זה שכוכב אחד לב מעז / איך הוא מעז, למען השם / כוכב אחד לבד / אני לא הייתי מעז / ואני, בעצם, לא לבד." (נתן זך)

ילדים אוהבים לריב. והילדים שלי לא שונים משאר הילדים בעולם בנושא הזה. הם יכולים לריב על כל דבר. הן יריבו על אוכל, הם יריבו על מי יושב איפה ליד שולחן האוכל במסעדה, מי יושב איפה באולם הקולנוע, מי מתקלח ראשון, מי אוסף את הקלפים בסוף המשחק. אני דיי בטוחה, שאם אושיב אותם במעגל, בחדר ריק ועגול, בלי פינות או חלונות, ופשוט אבקש מהם לשבת בשקט 3 דקות בלי לדבר, הם יצליחו למצוא על מה לריב. 

אני שונאת את המריבות האלה. אני עושה הכל כדי להמנע מהן. מקומות קבועים ליד שולחן האוכל, מקומות קבועים במכונית, לוח שבועי של סדר המקלחות. כל מכשול שאני רואה מתקרב אלינו, אני מנסה להגדיר כלל או חוק או איזהשהוא הסדר, כדי למנוע מהם להתחיל לריב ברגע שהם ייתקלו בו. המריבות הללו לגמרי לא מאוזנות. הגדולים הרבה יותר חדים ושנונים והקול שלהם הרבה יותר חזק. הגורם למריבה הוא בדרך כלל שולי וממש לא חשוב. הם למעשה רבים על כוח. על שליטה. על מי חזק יותר, ומי חכם יותר. מי צודק יותר ומי מוצלח יותר. אבל מצד שני, יש כמה דברים חיוביים במריבות האלו: בניגוד למריבות עם חברים בבית הספר, הן מריבות בטוחות. לא חשוב כמה תריבי עם אחיך, למחרת בבוקר הוא עדיין ידבר איתך מעל שולחן ארוחת הערב, ועדיין תצטרכי לראות אותו כשאת מצחצחת שיניים בבוקר. ובאיזהשהוא מקום עמוק, הם מרשים לעצמם לריב יותר אחד עם השני מאשר עם כל אחד אחר, כי הם בטוחים שהאחים שלהם אף פעם לא ייעלמו. ילד בבית הספר יכול להפנות להם את הגב ולהעלם, גם אם הוא היה החבר הכי טוב שלהם, ויותר הם לא יראו אותו. האחים שלהם, לפחות כל עוד הם גרים בבית, לא ייעלמו לשום מקום. בנוסף, המריבות הללו מחזקות אצל הילדים את השנינות, זריזות המחשבה, עור עבה, וכמובן - יכולת ההתבטאות מול קהל עוין. 

אני חושבת לא מעט על המריבות שלהם. וניסיתי להבין, למה אני לוקחת את זה כל כך קשה. מה במריבות האלה מטריף אותי. זה לא הרעש שהם עושים. זו גם לא העובדה שבדרך כלל - מישהו בוכה בסוף. זה הרבה יותר עמוק מזה. הבעיה שלי עם המריבות הללו היא שבמהלכן מתגלים ילדים שאני ממש לא מחבבת. אני רוצה לגדל את הילדים למבוגרים שיהיו סובלניים, מבוגרים שיקבלו את האחר, מבוגרים רגועים ושלווים, מבוגרים אדיבים ונעימים לזולת, מבוגרים דיפלומטים, שמעדיפים לדבר על קונפליקטים ולא לפתור אותם בצעקות ובהקטנת הצד השני. הבית שלנו הוא המיקרו קוסמוס של היקום ודרך נהדרת בשביל הילדים להתאמן על מערכות יחסים שתהיינה להם בהמשך החיים. וזאת בעצם הסיבה שהמריבות שלהם מטריפות אותי. כי לוקח להם נצח להתאמן. וייקח להם אינסוף עד שיהפכו למבוגר סובלני, אדיב ובוגר, אם אני בכלל אראה את זה. ובעצם - אני רואה בכל מריבה שלהם ככישלון אישי שלי. גם הפעם, אף אחד מהם לא התעלה מעל עצמו. 

לא קרה בוקר אחד בו התעוררתי, מאז שיש יותר מילד אחד שהולך ומדבר בבית (קרוב לעשור עכשיו), בו הבית היה שליו ורגוע. ובמרבית הימים - הם הולכים לבית הספר, ואני נתקעת עם גוש העצבים הזה לשארית היום. יש את הבדיחה הזו על פולניה זקנה שאומרת: "התעוררתי הבוקר ולא כאב לי כלום! חשבתי שאני מתה!!!" ככה אני מרגישה עם המריבות של הילדים שלי. אם אני מתעוררת איזה בוקר ומצליחה להוריד את כולם בבתי הספר בלי שאף אחד בוכה / צועק (כולל אני) - אני חושבת שאני מתה. החלטתי לאמץ את הגישה הזו של הפולניה הזקנה. הכאב הוא בהחלט סימן טוב. סימן שאני חיה. עוד כמה שנים, כשהם יצאו מהבית, והבית יהיה שקט, אני אתגעגע לימים האלו שהם רבים. (ממש - אבל ממש לא!!!!). המריבות שלהם הם הכאב שלי. וכל עוד הם רבים, אני יודעת שאני בחיים. 

באחד הבקרים, במכונית, בעודי מיישמת את השיטה החדשה שלי, חייכתי כששמעתי אותם מתווכחים ואמרתי: אני אוהבת שאתם רבים. זה בימן בשבילי שאני בחיים. אם יום אחד אני אתעורר ולא תריבו, אני אחשוב שאני מתה. אני דיי בטוחה שרק אחרי שאני אמות - אתם תפסיקו לריב (אם כבר פולניה, אז עד הסןף!). 

אלה שלי לקחה נשימה עמוקה מלאת זעזוע, הניחה את ידה העדינה על הכתף שלי ואמרה: אמא, איך את מדברת?! אנחנו נמשיך לריב עוד הרבה אחרי שתמותי!

התמונה באדיבות pixabay

יומן קריאה - הקונכייה והחילזון מאת אלי בן-יוסף

בשבת קראתי ספר מרגש עד דמעות, שניתן ללמוד ממנו רבות. הספר כתוב בשפה ברורה וקולחת, ואני לא הנחתי אותו מידיי, עד שסיימתי את כולו. 

להמשך קריאה, הקליקו כאן...

לפי הכתבה הבאה - הדיאטה הים תיכונית היא הדיאטה הכי בריאה בעולם! זו בעצם לא דיאטה, אלא אורח חיים בריא, והוא כזה מדהים שלא תצטרכו בכלל לספור קלוריות כדי לרזות בו, או ליות בו יותר בריאים! רק תאכלו נכון - והכל כבר יסתדר מעצמו. והעיקר בתזוה הזו הם השמנים הבריאים שיש בה: שמן  הזית, הטחינה, והחלווה לדוגמא.

כן, אם קוראים נכון - כתבה במדור בריאות ממליצה לכם על חלווה כמאכל בריא. נכון שחלווה מבוססת על טחינה שהיא מאכל בריא - אבל גם אם מקורות הסוכר שלה הם כביכול סוכר טבעי מדבש או סילאן, עדיין מדובר על ממתק, שהמידה שצריך לאכול ממנו היא מאוד קטנה. 

אבל כשהכותבת היא דיאטנית שעובדת בחברת "אחווה" שמייצרת חטיפי חלווה, כנראה שהאינטרס הכלכלי גובר על האינטררס הבריאותי...

עוגה פשוטה להכנה, מנחמת טעימה ורכה...

הבריחה לשומקום- סקירה

מאת- עמליה עינת

איורים-אבי קץ

הוצאת הקיבוץ המאוחד

קיבלתי לסקירה מציפי לוין בתודה

"הבריחה לשומקום"

הספר מספר את סיפורם של שני ילדים, בני דודים,

שגדלו בתימן.

את שמעון הצעיר הבריחו שליחי הסוכנות לארץ

ובן דודו מאיר נלקח שנים קודם, לכת חרדית בקנדה.

מאיר נאלץ להסתגל לנוהגי חיים זרים מוזרים

לשפה ולאוכל שהוא לא מכיר,

שחור יחידי, במהרה הפך נושא להצקות וללעג  מהילדים .

למעשה הובא לשם כדי לאסוף תרומות לישיבות שבהם למד.

מאיר היה אומלל, וזה לקח אותי שנים רבות אחורה בזמן.

בהיותי כבת 9 נשלחתי למוסד חרדי בירושלים

דבר ראשון עשו לי קרחת, לעג ובוז ספגתי מהבנות שם,

שפה לא מוכרת, אידיש, עברית,

מנהגים ונוהגים זרים  וללא משפחה..

בחופשה הראשונה לא חזרתי.

גורלו של שמעון בארץ היה די דומה,

גם הוא נשלח לישיבה חרדית, אשכנזית

גם הוא היה ללעג וצחוק מהילדים.

שמעון החליט לברוח

לאחר מאמצים רבים מאד בדרך לא דרך..

את הספר חייבים לקרוא כדי לדעת מה קרה אז לילדי העולים.

הספר כתוב בשפה רהוטה בעברית יפה ועכשיות ,

מספר את סיפורי העולים ובייחוד הילדים

מספר את סיפור המעברות והקשיים של העולים ועוד

קראתי ולא יכולתי להניח עד שסיימתי וקראתי שוב חלקים ממנו.

תודה לך ציפי .

מה גרם לשר לשעבר גונן שגב לרגל עבור איראן, האויב האכזר ביותר של ישראל בימים אלה?

בגידה הכוללת לפי הטענות טויית רשת סייענים במדינת ישראל היא פרשיית ריגול מהחמורות בהיסטוריה של מדינת ישראל.

אינני מאמין שבצע כסף לבדו עומד מאחורי מעשה הבגידה הבזוי. אומנם מדובר באדם שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כאשר נעשה מעורב במעשי זיוף ובעסקאות סמים מפוקפקות. ייתכן שיש לו גם טענות וכעסים כלפי מדינת ישראל והחברה הישראלית.

ובכל זאת, מדובר בקצין קרבי, רופא, חבר כנסת ושר לשעבר. אדם מקושר וחזק. המרחק בין אדם שנפגע לבין אדם שבוגד ואף מדיח אנשים אחרים לבגידה הוא כמרחק טהראן מלונדון.

לא כסף עומד מאחורי הסיפור השפל הזה לדעתי. הם הציעו לו משהו נוסף. משהו שהסתתר במעמקי נפשו. אותו הדבר שהפיל אותו פעם אחר פעם. הם עלו על חולשותיו, לחצו וניצלו אותו עד תום.

מאחורי הקלעים במקום אפל ומזוהם מתנהל לו עולם הריגול כבר מאות ואולי אלפי שנים. לפעמים הוילון מוסט מעט ואנו זוכים להצצה. רק כדי שנתמלא בפחד ונודה על כך שיש אנשים שמוכנים לקחת את על עצמם את הטיפול בו.

לאחרונה הרבה אנשים, טוב נשים, יולדים. הרבה תינוקות חדשים, ואומרים לי לא פעם, שהם שכחו מה עושים ושקשה להם להזכר ואיך מתחילים בכלל. אז ריכזתי כמה רעיונות טובים לדעתי להתחלה, עם קישורים לכמה פוסטים שכתבתי כבר עם יותר פירוט. זה לא הכל אבל אי אפשר הכל, אבל זה מזכיר ונותן פוינטרים טובים:

יש לי פוסט אחד שאני אוהבת מאוד שנקרא לשרוד את שלושת החודשים הראשונים שמציע במה להתמקד בשלושת החודשים הראשונים לחיי התינוק. בגדול - בשבועות הראשונים לחיי התינוק נרצה שידע להבדיל בין יום ללילה ולהמנע מעייפות יתר (בעיקר של התינוק, אבל לא רק).

תינוקות קטנים צריכים מקום קטן, וכדאי לנסות להתאים להם את סביבת השינה. נסו עיטוף עם תינוקות קטנים, גם אם התינוק הקודם שלכם לא אהב את זה עדיין שווה לנסות עם התינוק שבא אחריו. בנו לתינוק `קן` במיטה ושימו לב למגע של הבדים עם העור שלו. משהו ששמעתי עליו מזמן אבל ניסיתי רק עם ילד השני שלי וזה עבד יפה ומאז אני ממליצה בחום - לשים בובת פרווה צמוד לירך שלו, ככה שירגיש שהוא לא לבד. איזשהו חפץ שאיתו תמיד במיטה, ולרוב (כך נראה) הם נקשרים אליהם וזה הופך לחפץ המעבר של התינוק.

אחרי השבועיים שלושה הראשונים, נרצה גם לתת לתינוק צ`אנס להרדם לבד ע`י מציאת הזמן הנכון להשכיב אותו לישון, לנמנם אותו ולהניח אותו במיטה או בעריסה מנומנם אבל ער. הרעיון כאן הוא לשמר את היכולת של התינוק להרגע באמצעות עזרה פשוטה שהוא קיבל ברחם, באמצעות תנועה וקול, ואז לתת לו לעשות את השלב האחרון בהרדמות בעצמו, כך שידע להרדם לבד בבוא הזמן. בזמן הקרוב אנחנו אמורים לעזור לתינוק להרדם כשהוא לא מצליח בעצמו, אבל זה התרגול שחשוב. עוד חשוב למצוא את חלון ההזדמנויות לשינה, כי תינוקות עייפים יתר על המידה מתקשים להרדם. נפנוף גפיים ללא שליטה בשבועות הראשונים מצביע על עייפות יתר, לא מרץ בניגוד למה שחושבים. ומה שחשוב לזכור: עייפות גוררת עייפות ושינה טובה מעודדת שינה טובה, אז אל תנסו לעייף את התינוק כדי שישן טוב כי רוב הסיכויים הם שהוא יתקשה להרדם והשינה שלו תהיה מקוטעת יותר.

נסו למצוא את האיזון בין סדר יום מונחה הורה לבין סדר יום מונחה תינוק. ערכו רישום כמה ימים ואז רשמו הכל, ממש הכל. מתי התינוק קם, מתי הראה סימני עייפות, מתי ניסיתם להרדים ואיך, מתי נרדם וכמה זמן ישן, איך קם, מתי אכל, פעילות כלשהי ואיך הגיב לה. במהרה תוכלו לקבל תובנות על הדפוסים של התינוק ומה מתאים לו. ואז עשו מעין סדר יום, לא חקוק בסלע, שמתאים לכולם. מצאו עוגנים ביום ובנו סביבם, בין אם זה תנומות מסוימות או ארוחות. קבוע זה גם בהיסט של שעה לכאן או לכאן.

אם אתם לא פריקים של סדר יום, לפחות קבעו דבר אחד או שניים. אני ממליצה על שעת שינה בערב החל מהחודש הראשון, ואולי עוד לפני. בערב ערכו טקס שינה שיחזור על עצמו ויעזור לתינוק להבין שנגמר היום. בערב אל תוציאו את התינוק מהחדר לאחר שהשכבתם לישון. שיהיה כבר נוהל קבוע שמרגיעים בחדר, אתם באים אליו לכל צורך, אבל לא יוצאים החוצה.

שימו לב לא לקפוץ לכל ציוץ של התינוק. חכו רגע, אולי הוא מסתדר בעצמו? קודם כל, לכו לעשות פיפי, זה עבד לי מעולה אחרי הלידות, גם ככה תמיד הייתי צריכה. וכשאתם כבר כן באים, היו משעממים נורא, שלא יהיה שווה לקרוא לכם בכלל. קורקטיות זו מילת המפתח, אחרי עקביות כמובן.

תנו לתינוק לישון בלילה בחושך מוחלט. מוחלט. זה יכול לעשות את ההבדל בין יקיצה בחמש לבין זאת של שש ומאוחר יותר. יש מעין "מתג" במוח שאור מדליק אותו, שימו לב למנורת לילה שעדיף בצבע כמו כחול או כתום, לא משהו בוהק מדי. מגיל חודשיים שלושה גם שימו לב לשעת ההשכבה של התינוק, שעות אידיאליות לתינוק ללכת לישון הן שש עד שמונה וחצי, עדיף קודם.

הזהרו מסחרורים, אותם אתם בטח מכירים. התינוק אכל, מתקשה להרדם, בוכה בוכה בוכה, באיזשהו שלב הוא כבר פתח חלון עירות רציני והוא רעב, שימו לב כמה זמן עבר מההאכלה האחרונה ואולי יהיה לכם כדאי להאכיל אותו שוב והוא כבר יותש וירדם מהר יותר, צריך לשבור את הסחרור אם לא מצליחים למנוע אותו. הרבה תינוקות קטנים מסוגלים להיות ערים רק שעה או פחות, שימו לב כמה זמן התינוק שלכם מחזיק יפה. אם הוא מתקשה להרדם אחכ סימן שעברתם את סף העייפות. 

דבר אחרון בינתיים: החליטו מה חשוב יותר. לא הכל חשוב באותה מידה, זה פשוט לא הגיוני. לפעמים חשוב יותר שיאכל צפוף יותר ואין סדר יום, בעיקר בקפיצות גדילה, לפעמים חשוב שישן גם אם לא נרדם לבד ולפעמים חשובה השפיות שלכם ולא להשתגע מענייני השינה. נסו להקנות לתינוק הרגלי שינה טובים, אבל אל תגזימו. החליטו מה חשוב עכשיו ופעלו בהתאם, אל תשכחו להנות מההתחלה החדשה שלכם, מריח התינוק החדש ומכל דבר קטן שהוא או היא עושים. 

שיהיה במזל טוב, הרבה בריאות ואושר!

 

התמונה באדיבות pixabay