לקח לי המון זמן להגיע לרגע הזה, זה החל מרצון עז להביא ילד לעולם, הזרעות שלא צלחו, שלושה טיפולי פוריות שבסופם הגיע ההריון המיוחל. זה כלל המון ביקורים במוקד מהפחד, מצד שני זה כלל בקרים נעימים שבהם בילינו לצד בריכת הדגים המקסימה שיש ליד המוקד נשים. אבל אז אתה הגעת לעולם, ילד מקסים שלי, זה לקח 18 שעות, אבל למזלי שלא כמו סבתא שלך, אני הייתי עם אפידורל, כך ששכבתי במיטה וצפיתי בטלוויזיה, רק אחרי שנולדת התחילה המסכת. בהתחלה לא יכולתי לנשום, לא ידעתי מה יש, מהר מאוד הבנו, ואז לאחר שהבעיה אצלי טופלה פגשתי אותך. אני מודה שלא התחברתי כל כך מהר אלייך, לא ידעתי איך להניק, למרות שישבתי בחדר ההנקה ולימדו אותי, אבל אנחנו לא התחברנו. גם בבית, הגעתי, ניסיתי ללא הרף להניק, אבל כלום. לקח לך זמן לרצות לאכול, בדקתי כל מיני סוגי בקבוקים, עד שהגענו למנוחה ולנחלה.
אז דרכנו המשותפת החלה, לקח לי זמן להתרגל אלייך, לקח לך זמן להתרגל אליי. הזמן עובר חולף לו, ואתה לא מתקדם לשום מקום. אתה כבר בן חצי שנה, אין סימן לזחילה, אתה כבר בן שנה ואין סימן אפילו לישיבה עצמאית, תינוק אחר שהכרתי, עם אותו השם, שנולד יום אחרייך, כבר יושב, זוחל, ממלמל, ואתה כלום. אומנם בתקופה הזו כבר התחלנו לקחת שיעורי פיזיותרפיה, ואני שמחה על כך. התחלנו לראות התקדמות, בשיעורים אומנם מותחים אותך מפה, מזיזים אותך לשם, העיקר שתתקדם. כבר אז ידעתי שאתה תלך, לא פחדתי לרגע, כי הכרתי את זה, כי אני הייתי כזאת, אני סיפרתי לא פעם שאני התחלתי לזחול מאוד מאוד מאוחר, ללכת בגיל שנתיים וחצי, ונחש מה? גם אתה, גם אתה בגיל שנתיים וחצי התחלת ללכת. ואז כשרק התחלת ללכת זרקו לי מילה מאוד מאוד מפחידה, חינוך מיוחד. זה התחיל בטיפת חלב, ששם כל הזמן ניסו לדחוף אותי לשם, אמרו זה יהיה מצויין, הוא יקבל כל הזמן טיפולים, לא תצטרכו לרוץ כל הזמן לכל מיני מומחים וטיפולים, האמת, מי רץ? זה היה ממש מתחת לבית, אבל חשבתי על כך, זה יעזור לך מאוד, מצד אחד ממש ממש פחדתי, אבל מצד שני חשבתי שזה רק לטובתך.
פחדתי, פחדתי שזה יחזיר אותך אחורה. פחדתי שתהיה עם ילדים במצב הרבה יותר גרוע, פחדתי שזה יקח לך המון זמן. אני שמחה שלקחנו אותך לוועדת ההשמה. כי אומנם התחלת ללכת, אבל לא ממש דיברת, אולי מילה פה או מילה שם, אבל זה הכל. ברגע שנכנסת לגן החינוך המיוחד וגם לצהרון של החינוך המיוחד, פתאום נפתחת. הנה, מתוק שלי, אתה מדבר, אתה באמת מדבר. אני כל כך לא האמנתי למשמע אוזניי. בתוך חודש וחצי מרגע כניסתך לגן אתה כבר משלים משפטים. עברתי המון בדרך, חשבתי שאם אני מקריאה לך סיפור בכל לילה אתה תדע לדבר כל כך מהר, אבל מה, התבדתי. ישבתי איתך, עשינו ככל האפשר בכדי לקדם אותך, לקחנו אותך מדי שבוע למרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת. נכון, התחלת להפתח ולשחק, אבל זה עדיין לא עזר לנו מבחינת השפה. אתה יודע, אני פחדתי שאולי לא תדבר, שאולי בכל זאת יש בעיה יותר רצינית ממה שחשבנו. אולי זה אוטיזם בתפקוד מאוד גבוה, אף אחד לא סיפר לי שיש גם כאלה בעיות. שתדע, אני בחיים לא הייתי מוותרת לרגע על כל הרגעים הקשים האלה, כי בזכותם אני אוהבת אותך עוד יותר ממה שכבר אני אוהבת עכשיו, אם זה בכלל אפשרי. אז נכון שבימים הראשונים לגן לא הפסקת לצעוק עליי ולנסות לנשוך, אבל זה רק שלב בהתפתחות. אני מודה, רציתי לשבת באיזו פינה ולהעלם לאיזה יום, כי זה היה קשה מאוד, אבל זה עבר מבלי שהרגשתי. כי הגן הזה, הגן הכל כך מיוחד הזה, שינה אותך, שינה אותך כל כך.
אז אני רוצה לעודד אותך אמא, את, כן, שעכשיו קוראת את השורות האלה, שכל כך מזדהה עם שאני עוברת ועברתי. את שישבת שם במסדרון, רגע לפני הכניסה לוועדת ההשמה לגן החינוך המיוחד, ישבת שם ולא יכולת לנשום, הלב געש, במוחך רחשו המחשבות, מה אני עושה כאן בכלל, הוא ילד רגיל, אז מה אם הוא מתעכב מעט עם השפה שלו. את, שבטח תכננת לברוח אבל הנה, קראו לך בדיוק להיכנס. את שנכנסת עכשיו בפחד לוועדה, רועדת, לא מבינה. אני רוצה לפנות אלייך האימא שהבן שלה עכשיו עם עיכוב התפתחותי ואת שוקלת להגיש בקשה לוועדה, את שבטיפת חלב כל הזמן מעירים לך שהוא לא מתפתח כמו שצריך. אני יודעת, את פוחדת שתהיה עליו תווית ענקית, אני יודעת, את מפחדת שהוא יילך עם שלט ניאון על המצח בכל חייו, שכל חייו יתייגו אותו כמיוחד. אז אני רוצה להציג לך, את ההזמנה למסיבת הסיום של הבן שלי לשנה הנוכחית. אומנם בפנים הוא מודפס, אבל מבחוץ, יש ציור משבלונה, והכי הכי חשוב כאן, כתוב באותיות של זהב, לראשונה, כתוב בכתב ידו של בני. כן, כן, זה שלא ידע לדבר עד גיל שלוש, שכל הזמן שיחק לבד בצד, היום הוא ילד מאוד מאוד חברותי, אוהב לשחק, אוהב לעשות לי הצגות, אגב אני כבר שוקלת לשלוח אותו לחוג למשחק. אז הוא, שהוא בעוד חודשיים חוגג יום הולדת חמש, אז הוא, יודע כבר לכתוב ולזהות אותיות. את רוצה לדעת משהו, גם על איינשטיין אמרו שהוא טיפש, עצלן, ואולי בעייתי. הנה התמונה שלו.
