הימים החמים שהגיעו לוורשה באמצע יוני חיממו את לבי ואת גבי ועוררו בי תאבון גדול לחיים ועוד יותר לאוכל טוב – רצוי תחת כיפת השמיים.
מכיוון שכך שמחתי מאוד לקבל לרשותי את המקרה המוזר של הלונה פארק בפרברי וורשה.
מכיוון שכך שמחתי מאוד לקבל לרשותי את המקרה המוזר של הלונה פארק בפרברי וורשה.
מה יכול להיות יותר טוב מלונה פארק? כשאני חושב על לונה פארק אני מיד יכול לדמיין לי גלגל ענק, צמר גפן מתוק, נקניקיה בלחמניה, מכוניות מתנגשות, גלידה, ארטיקים, בייגלה חם, רכבת שדים, שוקולד, סוכריות על מקל, ברד, מיץ, המבורגר, סופגניות, תירס חם וגם קרוסלות.
לקחתי את כובעי ומעילי ומיהרתי החוצה כדי לחקור את האירוע במקום ההתרחשות.
לאחר עצירה קצרה בבית הקפה עליתי על הרכבת לכיוון הלונה פארק.
בזמן שהתענגתי על העוגות שלקחתי כצידה לדרך הבנתי פתאום שמשהו חסר. הקפה שקניתי לא עזר וגם לא הכריך עם הנקניק – אבל הם עזרו לי להבין שמה שבעצם חסר לי הוא מידע על הפשע אותו עליי לחקור.
ברגע שקיבלתי את התיק לידי וראיתי שמקום הפשע הוא הלונה פארק מיהרתי לצאת לחקירה כך שלא התעכבתי על הפרטים.
אבל כעת, ברכבת, עמד לרשותי זמן מספק לעיין בתיק (שהיה מוכתם בפירורי עוגה וכתמי קפה. זאת ממש בושה ואני חייב לדבר עם האחראי על התיקייה על כך).
לשמחתי הרבה לא היה מדובר ברצח. מראה גופות שנרצחו באכזריות לעיתים דיכא את תאבוני במעט.
מה הטעם לצאת לאוויר הפתוח אם במקום ריחות האוכל המשכרים אתה מריח את צחנת המוות?
לאכזבתי לא היה מדובר גם בשוד מתוחכם או הונאה מסובכת. אני אוהב מקרים המצריכים להפעיל את המוח. אני אוהב לשבת ולחפש בראשי את פתרון התעלומה עם קצת כיבוד בצד.
המקרה בכל זאת היה מוזר. הלונה פארק סבל מירידה משמעותית בהכנסות ובעל המקום חשד שמישהו מתנכל לו באופן אישי ומשמיץ את הפארק שלו בפני קהל היעד שהוא בעיקרו בני נוער וילדים.
הוא הגיש תלונה במשטרה נגד כמה אנשים שאיימו עליו על רקע סכסוכים עסקיים ואני הייתי אמור לחקור האם באמת מישהו מהם אחראי לשפל בעסקים.
עברתי בחטף על רשימת החשודים. אף שם לא היה לי מוכר. בינתיים הגעתי לתחנה של הלונה פארק, כך שמיהרתי לפגוש את מנהל המקום כדי לקבל רקע נוסף על הפרשה (וכיבוד קל).
מיד לאחר שנכנסתי ללונה פארק שמתי לב שהוא באמת נראה שומם. רק ילדים מעטים ומבוגרים מעטים עוד יותר הסתובבו בין המתקנים.
עצרתי בדוכן צמר הגפן המתוק הראשון שראיתי ובקשתי הכוונה למשרד המנהל (וצמר גפן מתוק).
אחרי שקיבלתי הוראות מדויקות ושילמתי ממיטב כספי (המוכר לא התרשם מטענתי שאני זקוק לסוכר לצורך עבודתי השוטפת) ניגשתי לעבר משרד המנהל כשאני נוגס בצמר הגפן המתוק.
הוא בהחלט היה מתוק ונעים לאכילה, אבל אני לא חושב שהוא היה שווה את המחיר המופרז שנגבה עבורו.
המנהל היה אדם מבוגר, נמוך ומקריח. הוא שבה את לבי מיד כשהציע לי קפה ועוגה, אבל הרושם הורע מעט כשהסתבר שה"עוגה" היא בעצם עוגיה יבשה למדי שכנראה נאפתה אתמול.
התחלתי לחקור את המנהל המפוקפק לגבי האיומים ושלא במפתיע גיליתי כי רובם נגעו לטיב ולמחיר האוכל שנמכר בלונה פארק. היו גם כמה תלונות לגבי איכות, נקיון ובטחון המתקנים אבל בחושיי המחודדים הבחנתי מיד כי אלה היו איומי סרק שנועדו רק לסחוט כסף מהמנהל (שלא הציע לי עוד כוס קפה!).
הודעתי לו שאני צריך לבדוק מקרוב את איכות האוכל כדי להבין אם יש ממש בתלונות ודרשתי שהוא יתלווה אליי לחקירה מיידית.
לאחר שדגמתי את כל המנות שהיה למקום להציע ואת מחירן הגעתי למסקנות הבאות:
-
מבחר האוכל בלונה פארק היה רחוק מלהיות מספק
-
איכותו של האוכל הייתה בינונית, אך סבירה למקומות מסוג זה
-
מחירי האוכל היו מופקעים, אך כנראה לא מעבר לממוצע (המופקע) של המחירים במקומות מסוג זה
-
בני הנוער הפסיקו להגיע ללונה פארק כי הם עסוקים בבחינות, אך בקרוב, עם תחילתו של החופש הגדול הפארק ישגשג שוב (למרות סעיפים 1-3)
הבטחתי למנהל כי אגיש דו"ח מפורט יותר לאחר ארוחת הצהריים ויצאתי לדרכי.
מוסר השכל: בחופש הגדול כל המקומות מלאים, ללא קשר ישיר לאיכות ולמחיר
שבת שלום וחופש נעים!
והרשומה המומלצת היא – אתונה 2015 - בבלוג של שושן פרא