חתונה.
ביום ראשון בשבוע, ערב ט"ו בשבט, 17 בינואר 1965 , התחתנו באולמי 'חן' ברחוב פינסקר בפתח תקווה , כמעט מרכז העיר .
היו הרבה קווי אוטובוסים שהגיעו בקרבת מקום לאולם. לא היתה בעיה לאנשים להגיע.
הגיעו כל האורחים שהוזמנו - ואפילו יותר , כמעט כולם הגיעו באוטובוסים, מקצתם במוניות, ועוד פחות מהם שהגיעו ברכב פרטי (או מהעבודה) - למי בכלל היה אז 'רכב פרטי' ??
לאפרים היה רכב פרטי - קטנוע - ווספה .
לחתונה שלנו - הגענו בנפרד כמובן , אפרים ואני כל אחד מהבית שלו. לכל אחד מאתנו הוזמנה מונית ,
זה היה ברור ומובן מאליו - כי לא היה נהוג אז אחרת . (לא אצל המסורתיים לפחות).
לאחר שהולבשתי בבגדי הכלה , ע"י השכנה היווניה - (היא התעקשה שאסור לכלה להתלבש לבד) והיא חיכתה אצלי בבית מהבוקר , שאחזור מהמקווה (בליווי חותנתי ואמי) - וגם דאגה לספרית - חברה שלה - שתתייצב גם היא עם כלי התספורת , וכל היום העסיקו אותי ואת דעתי מההמתנה האין סופית לערב - לחתונה.
כמובן שהייתי בצום - כנהוג ביום החופה- וכל הנשים בבית יחד אתי.
סוף סוף הגיע הזמן שהמונית צריכה היתה להגיע ולאסוף אותי , וכבר יצאנו אל שער החצר -
כמה רבה הייתה התדהמה שהמונית לא היתה שם. חיכינו שתיים שלוש דקות.. ואין שום מונית או מכונית אחרת - בכביש.
אימא שלי הייתה בחמת זעם . טלפון לתחנת מוניות?? אין לאף אחד בסביבה שלנו!
לא הייתה לה ברירה אלא ללכת עד הצרכנייה בסוף הרחוב שלנו , בכדי לצלצל לתחנת המוניות - וחזרה משם בריצה (על העקבים הגבוהים ובבגדי הערב) , אדומה , נוטפת זיעה , וצורחת עוד מחצי הדרך אלינו (שחיכינו ליד השער עדיין) -
"הוא שכח"!!! - "הנהג שכח מהחתונה"!!
איך שהיא הגיעה לידינו , וגם המונית הגיעה. אימא שלי- עיניה יורות ברקים וגם דמעות - הביטה על המונית בפלצות מסרבת להאמין.
המונית השחורה שהזמינה ליום החתונה- הייתה מזוהמת בבוץ - מקצה הגלגלים ועד הגג- כולל החלונות!!
(לא היה מדובר על מונית מקושטת- זה לא היה נהוג אז) - אבל שתהיה נקייה!! רחוצה! - הרי כלה צריכה לנסוע בה לחתונתה! ....
והנהג התנצל, וניסה להסביר, אבל אימא שלי לא רצתה לשמוע- לא עניין אותה כלום! היא רוצה מכונית נקייה!!
אבל איך תהיה המכונית נקייה -אם לא יקחו אותה לרחצה?? (הנהג מוכן-אבל זה יקח לפחות חצי שעה- וגם ככה כבר אנו מאחרים לאולם.)
היינו אמורים להיות ראשונים בחתונה, הצלם כבר חיכה....
...והנה כאן ההסבר מדוע תמונת הכלה בראש הרשומה- גזורה מסביב שלא ייראה הרקע.
זהוי התמונה בה יצאתי מהמונית - והצלם קפץ וצילם את הכלה (אותי) עם המכונית המטונפת בבוץ שהגיעה מטיולי דרכים בוציות - כאילו שנה לא רחצו אותה.
החתונה עצמה הייתה מוצלחת, שמחה מאוד, 'תקרית המכונית' נשכחה ממני לחלוטין - עד שראיתי את התמונות.
אפילו בתמונות השחור/לבן של אז, מאוד בלט הליכלוך על המונית שממנה ירדתי לאולם. - גזרתי את כל התמונות מסביב - שבה ראו את המונית הנ"ל .
