זה קרה ביום שישי,שעות בין הערביים .כשהעולם מתחיל לנשום לרווחה, ולקחת לעצמו יום של מנוחה מכול הבלגן שאנחנו עושים לו,
, הכביש האפור מול ביתי מתרווח,ומצליח לשמוע את מה שיש למדרכה חברתו ושותפתו לדרך , לומר לו,ולנהל שיחת חולין עם צמחי הבר המבצבצים ברווח שבינו לבינה.
שעות הקסם הללו , הן השעות האהובות עלי ביותר , והן מעבירות אלי בכוח קסמן אנרגיה שמשביתה את פרקי ומכווצת אותה עד שהיא הופכת לרואה ולא נראית.
באותו יום שישי ,ביליתי לי בבטלה נעימה ורגועה בדירתי , תוך כדי נשנושים של כל מיני חטיפים מלוחים ומתוקים שאסור לאכול אותם כי הם נורא לא בריאים, וכשהגיע זמנן של שעות הקסם, החלטתי בפרץ של אנרגיה , לקום ולעשות מעשה, משהו טוב ומיטיב למען הזולת,במקרה ספציפי זה ,שתי בנותיי,שהיו מורעבות. החלטתי להכין להם מטעמים כאלו שהן יאלצו להודות סוף סוף , שלא רק שאימא יש רק אחת אלא שבנוסף לכך היא גם הבשלנית הכי טובה שהן מכירות.
וכך קרה שקמתי לי נטולת פרקי שנדחפה לפינה אפלה , והלכתי לי בשמחה לכיוון המטבח,`ירדה השבת על בקעת גינוסר` שרתי נרגשת , סוף, סוף אזכה להכרה בכישורי כעקרת בית למופת ולתפארת.
אבל, אתם בוודאי מכירים את התופעה המוזרה הזו,שתמיד קיים `אבל` כלשהו שמשבית לנו את השמחה ומסבך את החיים על מנת שלא יהיו נטולי עלילה.
,מי שסיבכה לי את העלילה הייתה שמיכה תמימה שרבצה לה באפיסת כוחות על הרצפה ,ועשתה מארב פרוע לרגל ימין שלי שבזמן האחרון שקועה רוב היום בתרדמה כבדה..
ומכאן בא רצף של מהלכים גופניים שלא היו נתונים למרותי, רגל ימין התקפלה ,
נטולת אישיות וחסרת אופי לעמוד על שלה!,
רגל שמאל עדיין לא הספיקה לקחת את השליטה מהימנית שסרחה,ואני ריחפתי לי ,בין השמיים לאדמה,או נכון יותר , בין התקרה לרצפה, `אכלתי אותה בגדול הפעם`
אמרתי לעצמי שבריר שניה לפני שהתנפצתי על הרצפה ההמומה.
ואני שכבתי לי על הריצפה ,כמו אבן שאף פעם לא התהפכה , הכאב התחיל להזדחל בגופי כמו נחש צפע מפחיד ורע, ולשלוח מסרים תקיפים למוחי המזועזע, שהפעם הוא אמיתי והוא הולך לעשות עבודה טובה.
הפעם,הבנתי מבעד ענני הכאב, שלא אצליח לקום בכוחות עצמי,שום מניפולציה תנועתית לא תצליח להרים אותי ולנצח את ניוטון וחוק המשיכה .
וזהו , זה קרה , מה שהייתי בטוחה שקורה רק לאחרים אבל לא לי, שברתי את כתף ימין המסכנה וקרעתי כל מיני רצועות בכתף שמאל.
ואברי הגוף שלי עכשיו מסוכסכים נורא,רגל שמאל מאשימה את רגל ימין שאין לה עמוד שדרה, והימנית עונה , כפי שתמיד היא עונה, `שתי גדות לירדן הנפלא`
ויד ימין ברוגז עם כולם, עם המקופלת נטולת האישיות ועם הזמרת שבמקום לעזור למתקפלת שרה לה שירי מולדת.
יד שמאל גם כן לא יוצאת נקייה, מפני שלדעת הימנית היא לא `הושיטה לה יד בעת צרה
אז זה מה שקורה עכשיו בסיפור המתמשך של `פרקי ואני` ,ולמרות המהומה שמתחוללת בתוכי אני מרגישה את המאמץ שעושות עצמותי השבורות לשוב ולהתחבק זו עם זו
וכשאני מרגישה שהן מאבדות את התנופה אני מזכירה להן את ההבטחה שלי,
אני עוד ארוץ בשנה הבאה!
אני שוב ארוץ.