האורחת

מאת: אינה קורניצר

עורכת: עינת יקיר הוצאת פרדס

קיבלתי מציפי לוין,יחצ"נית-

זה ספר שדי קשה מבחינה התקופה והעלילה,

ההתחלה היתה לי מעט מבלבלת, עד שצלחתי ממש לעקוב,

כי כל פעם זה היה במקום אחר אך בהמשך רותקתי  לאם והבת איך בנו משפחה ומערכת יחסים .

גברת יפה ובת קטנה , הסיפור מתרחש במלחמת העולם השניה,

חלקו שם וחלקו כבר בארץ.

האם מחפשת לבת  מקום מבטחים ,רק להציל אותה ומשאירה אותה אצל משפחה נוצרית.

שם היא הולכת לכנסיה ,מתפללת, משתלבת ומוצאת בית,טוב לה בבית הזה.,

האם נודדת ומסתתרת.

האורחת הוא סיפור של ועל שתי דמויות, אמא ובת.

הן אורחות אצל האחרים וזו אצל זו.

ילדה שנעקרת ונתלשת פעם אחר פעם מכל מקום שבו היא מכה שורש ולו לזמן קצר,

עד שהן עולות לארץ ושם הבת מגיעה לקיבוץ, לחברת ילדים.

במשך כל הסיפור יש עליות ומורדות ביחסים שלהן.

אבל הן אהבו אחת את השניה אהבת נפש ונזקקו אחת לשניה.

כל החלק השני של הספר עוסק בעיקר בהתמודדות של וההתאקלמות של הילדה  בחברת הילדים.

בנוסף לאי  ידיעת השפה ,היותה בלי משפחה, הוחלף גם שמה ואיבדה את הזהות .

כמו שלי קרה. היא נטע זה ולא קל  לה.

גם לאמא שלה האשה היפה, כפי שהיא קראה לה לא היה קל בארץ,

אבל התמודדה יפה והפכה למורה לאנגלית מבוקשת.

בקטעים מסוימים הזדהיתי איתי .גם אני לא פעם הועברתי ועברתי ממקום למקום,

גם לי החליפו את שמי בהיותי לבד, בגיל מאד צעיר. עד שהגעתי לקיבוץ לחברת נוער.

קטעים שדיברו אלי-

- זעזע אותי הקטע בו נעזבה ברכבת לבד בדרך למוסד ,לפני העליה לארץ

- אהבתי שהסיפור נכתב מפיה ,ממנה ועליה בגוף ראשון, זה עשה אותו אמין.

- השוואת בני האדם ,החרדים שראתה לעורבים - אומר שהיה לה דמיון עשיר וזה ולי מה שעזר לה.

- נעצבתי וכאבתי עליה  שגזזו לי את הצמות- הזכיר לי שעשו לי קרחת  במוסד חרדי בגיל 9.

- מיוחד בעיני איך היתה מוציאה חלום טוב מהזיכרון ונאחזת בו-

- ריגש אותו הקטע בקיבוץ, בו אימצה לעצמה אבא.

-אהבתי את  השיחות שלה עם עצמה על קבלת המחזור אצל הבנות.

- היו קטעים בחברת הילדים שמאד הרשימו אותי- כמו טיפוח הברווזים לקניית רדיו,

- הכנות להקמת המחנות בחופש- זכרון מהילדות שלי בקיבוץ.

והכי עצוב לי הסוף שאמה ביקשה ממנה לא לעלות לרכבת,

נבואה שהגשימה את עצמה?

או רק חוסר מזל? לא רציתי סוף כזה, לא מגיע לה.

תודה לציפי על שליחת הספר אלי לסקירה והמלצה.

אילה