ספר שנוגע כולו בהתדרדרות מחלת האלצהיימר שפקדה בגיל מוקדם מדי פרופסור לפסיכולוגיה אליס האולנד מאוניברסיטת הרווראד. הספר נפתח בסדר יום שגרתי של בני זוג הנושקים לגיל החמישים, הורים לילדים בוגרים ובעלי מקצועות זוהרים. הבעל ג'ון מדען בעל שם בהרווראד. שלושת ילדי הזוג גם הם מוצלחים מאוד כל אחד בתחומו. הבת הבכורה עורכת דין, הבן רופא והבת הקטנה שחקנית. מה יסדוק את מעטה המשפחה המושלמת שעטו בכל השנים? אליס גיבורת הספר עסוקה מאוד בכנסים הרצאות ונסיעות, אולם סימנים קטנים ומטרידים מרחפים באוויר. מילה שנשכחת באמצע הרצאה, פלאפון שנשכח במסעדה. אותות אזהרה מהבהבים אך לא מאותתים על בעיה רצינית. כוחה של אליס הוא במוחה המבריק ובעשרות ההרצאות המושלמות שנשאה בפני הסטודנטים וקצרו הצלחות ותשואות. מקצועה נשען על מילים שאינן נשמעות לה עוד ונדמה שהן בורחות ממנה ללא שוב. אליס קובעת תור לרופאה שלה ששואלת המון שאלות ובסיומן מגיעה האבחנה מיד באבחה אחת ומפלחת את החיים לשניים. מה שהיה עד כה פעיל זמין ונפלא ומה שיהיה עכשיו שקיעה והתדרדרות מפלצתית. מוחה צולל לתוך תהום השכחה. הזיכרון לטווח קצר נפגע במחלת האלצהיימר המוקדמת שפקדה את אליס.
אליס מקבלת תרופות להשהיית המחלה בגופה, נכנסת למחקר ומקבלת תרופה ניסיונית. גם ג'ון בעלה תומך בה בכל דרך אפשרית אך לשווא. נראה שהמחלה רק דוהרת בתוך גופה ומשביתה את התאים במוחה. היא מבינה ששעון החול אוזל וכבר לא תוכל לקרוא את כל הספרים שרצתה, ולחבק את נכדיה בצלילות. היא מחברת מסמך בבלקברי שלה שצמוד אליה עכשיו כמו קמע ובו היא רושמת הכל לפני שתשכח. במסמך חמש שאלות פשוטות כמו איפה את גרה וכמה ילדים יש לך. הוראה פשוטה בסוף המסמך מורה על כך שאם לא תדע לענות על אחת מהשאלות תיגש לקובץ 'פרפר' במחשב ותמלא אחר ההוראות. רמז משאלת מוות מרחפת במסמך פרפר לפני שתשקע במצולות השכחה.
לאט לאט מנוטרלת אליס מכל חובותיה. היא עוזבת את העבודה ונשכחת לאיטה בביתה כשבכל פעם ילד אחד או בעלה מוצבים לטפל בה. אין שיעורים שהיא צריכה להעביר, לא בקשות למענקים, ולא מחקרים חדשים לכתוב. הריצה אותה היא מנכסת לעצמה גם מהווה בעיה כשיום אחד היא הולכת לאיבוד ממש קרוב לביתה. היא תלויה בבעלה שעמוס בעבודתו כדי לצאת ולרוץ, פינת השפיות היחידה שעוד נותרה לה. 'בכל ההוד וההדר רחב הידיים של הרווארד לא היה מקום לפרופסור לפסיכולוגיה קוגנטיבית עם פסיכה קוגנטיבית מנופצת.'
הנאום האחרון שהיא נושאת מתוך דף נייר מודפס שהכינה מראש שלא תשכח, הוא בכנס על חולי דמנציה שבע מאות אנשי מקצוע מתחום הבריאות מגיעים לשמוע אותה. בנאום היא מתארת את התדרדרות המחלה ואת אכזריותה. 'אני מאבדת את האתמולים שלי, לעתים קרובות אני פוחדת מהמחר.' בנאום סוחט הדמעות שלה היא מבקשת להתייחס אליה כאדם ולהעצים אותה. 'אני לא אדם גוסס.'
ע ד י י ן א ל י ס.
ספר שצובט בנשמה דווקא בגלל הפשטות שהוא מסופר. חיי היומיום של אליס, המצבים אליהם היא נקלעת והמציאות הקשה אליה היא נופלת מהרגע הראשון של הופעת הסימנים ועד ההתדרדרות הקשה ביותר שבה היא אינה מזהה את ילדיה יוצא חלציה.
הכינו את הממחטות!
הוצאת מטר / מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש / 287 עמודים 2010.