אני תוהה אם יש מישהו שעדיין מקבל עדכונים על המקום הזה, וגם אם הייתי יודעת שכן - אני תוהה אם זה היה עוזר לי להרגיש שיש מישהו שאני יכולה לדבר איתו או שמבין.
אני מניחה שהתשובה היא לא בכל מקרה.
אני רוצה לכתוב לו הודעה ולהגיש אני מתגעגעת להרגיש שלמישהו איכפת ממה שעובר עליי - אבל זה יהיה טיפשי כי אני זאת שיזמה את כל העניין, וכי אני יודעת שאיכפת לו וזה לא הוגן למשוך אותו חזרה. הוא צריך מרחב וצריך לתת לפצעים שלו להגליד.
אני חושבת שלא בכיתי אפילו פעם אחת. אבל אני אוכלת. אני אוכלת המון.... ולא איכפת לי. אני מרגישה רגועה על בטן מלאה, אני מניחה שהאוכל ממלא חלל בלב.
אני צריכה למצא חברים, מצחיק שזו עדיין אותה הבעייה של לפני 3 שנים כשרק הגעתי לאיטליה. אבל עדיין אין לי חברים, ועכשיו גם לא בן זוג.
אוף.
אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה - אני מכורה לאוכל. ולא איכפת לי.
ממש לא איכפת לי.
פשוט לא.