בקיצור: אבודים בירושלים. $$$ [3391]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
שלשום, ביום שישי, היינו אמורים להגיע לסמינר של "הפורום לחשיבה ליברלית" במלון "נוטרדאם" בירושלים, מלון הנמצא סמוך לעיר העתיקה. יצאנו מבאר שבע בשעה אחת בצהריים, מתוך כוונה להגיע למלון לקראת השעה שלוש בצהריים. לפני היציאה בדקתי את הטלפון הסלולרי שלי, והוא היה טעון באופן מלא, לעומת זאת ה-Waze שלנו הודיע שהוא לא מוצא את ה-GPS. אבל זה לא הפריע לנו כי היה לנו פתק, מהפעמים הקודמות שהתארחנו במלון הזה, עם הוראות מדויקות איך להגיע לשם. נסענו במכונית שלנו, ועד ירושלים עברה הנסיעה ללא בעייות. הגענו בשלוש לירושלים, וגם בתוך ירושליים לא היו פקקים – עד שהגענו לצומת בר-לב. כמאה מטרים לפני הצומת הזה כבר נתקענו בפקק נורא. היה שם אוטובוס אחד שנתקע ואוטובוס אחר בא לגרור אותו, אבל זה לא היה מקור הפקק. זחלנו וזחלנו וכשהגענו אל הצומת, הסתבר שממול עומדים שוטרים וחוסמים את הכביש. בלית ברירה פניתי שמאלה ונסעתי ברחובות בלתי מוכרים בירושלים. נסינו לשאול את השוטרים מה קורה ואיך להגיע לנוטרדאם. השוטרים הסבירו לנו שזה יום שישי ברמדאן וכל העיר העתיקה חסומה לכניסה, עד השעה ארבע וחצי. איך להגיע לנוטרדאם? "אני לא יודע, אני לא מכאן", היתה התשובה. המשכתי לנסוע ברחובות בלתי מוכרים. אין שלטים עם שמות הרחובות. אנחנו אבודים.
לפתע ראיתי מקום חנייה פנוי (יחיד) בין כל המכוניות שחנו בצידי הכביש בכל הרחובות שבהם שייטתי בלא מטרה. נכנסתי לחניה וניסיתי להתקשר למונית, שתבוא אותנו ותיקח אותנו לקירבת המלון. כוונתי היתה להשאיר את מכוניתנו במקום, ומחר לבוא למקום ולנסוע חזרה הביתה. רעיון טוב - אבל בכל תחנות המוניות שאליהן התקשרנו, לא היתה אף מונית פנויה. מוניות זה סידור מצויין, מלבד מתי שאתה זקוק להן באופן חיוני. אז מתברר שאין אף מונית פנויה באיזור. אנחנו אבודים.
איך יוצאים מזה? ואז נזכרתי שיש לנו מינוי לשירות של "איתוראן". צלצלתי אליהם ובחורה נחמדה הסכימה לנווט אותנו מהמקום בו היינו תקועים - אל מלון נוטרדאם. היא רואה אותנו במכשירים שלה והיא מדריכה אותנו לאן לנסוע ואיפה לפנות. וכך אנחנו נוסעים והיא מכוונת אותנו בסבלנות אין קץ. אנחנו נוסעים, אבל בכל מקום שהיא אומרת: "עכשיו תפנו שמאלה!" – עומד שוטר וחוסם את הכניסה. וכך אנחנו נוסעים ונוסעים, שעה וחצי, ואיננו מתקרבים למלון כהוא זה. אחרי שעה וחצי, אזלה הסוללה בטלפון הסלולארי שלי. הקשר עם הבחורה מ"איתוראן" ניתק - ואנו נשארנו שוב אבודים בלב ירושלים.
מה עושים עכשיו? לפתע ראיתי שלט של בית שימוש. נסענו לשם. זה היה חיוני. במקום היתה תחנת דלק, עם בית שימוש. עשינו מה שעשינו, ואז ראיתי מונית עומדת ברחוב ליד תחנת הדלק. ניגשתי אליו וביקשתי מן הנהג שירות מוזר, שהוא יסע ואני אסע אחריו, והוא יביא אותנו למיגרש חנייה קרוב ככל האפשר למלון. בשעה כזאת היה ברור לי שבמלון לא נשאר מקום חנייה. הוא הסכים. האישה שאיתי התיישבה לידו. הוא נסע – ואני אחריו. אבל השיגעון לא ניגמר. בכל מקום שהוא רצה לפנות שמאלה – עמדו שוטרים וחסמו את הכניסה. כחצי שעה הסתובבנו כך, עד שהגענו למקום שניקרא "חניון ממילא". נכנסנו לחניון, החנינו את המכונית, והאישה שאיתי רשמה לפניה שאנו חונים בקטע 11 בחניון.
ואז לקח אותנו נהג המונית, עם המזוודות שלנו – אל מלון נוטרדאם! בינתיים הרחובות נפתחו לתנועה וכך יכול היה נהג המונית להביא אותנו עד לפתח המלון. שילמתי לנהג עבור הנסיעה, וגם רשמתי את מספר הטלפון שלו, כדי שאוכל להזמין אותו למחרת, כדי שיחזיר אותנו מן המלון אל החניון. במקום מצאתי את כל משתתפי הסמינר, שעברו גם הם תלאות קשות, שהסתובבו במכוניותיהם שעות ברחובות ירושלים, אל מול השוטרים והחסימות. למרות התקלות הגענו כולנו למלון לפני ההרצאה הראשונה, ואפילו הספקנו לשתות קפה לפניה.
למחרת, עם סיום הסמינר, צילצלתי לנהג מאתמול והזמנתי אותו לבוא ולקחת אותנו לחניון, אל מכוניתנו. "תוך עשר דקות אני מגיע", הוא אמר. עשרים דקות עברו והוא לא הגיע. צילצלנו שוב. "אני רק ממלא דלק, ואני מגיע". עוד עשר דקות. עוד צילצול. הפעם אני שומע רק מוזיקה ערבית בטלפון ותשובה אין. הוא לא יבוא.
בזמן שהמתנו לנהג הזה, שמתי לב לכך שמוניות עוברות כל הזמן ברח' הצנחנים. ירדנו אל רח' הצנחנים ונסינו לעצור מונית. מוניות עוברות, אבל כולן תפוסות. אף מונית אינה נעצרת לקחת אותנו. שוב בעיה.
לפתע נעצרת מכונית קטנה ובפנים צעיר נחמד, ששם לב שאנחנו בצרה. "אפשר לעזור לכם?" הוא שואל. "כן, אנחנו צריכים להגיע לחניון ממילא"." אין בעיה", הוא אומר. "זה פה קרוב. בואו, אני אקפיץ אותכם לשם". וכך היה. בקושי הצלחנו להכניס את המזוודות שלנו למכונית הקטנה. הוא הביא אותנו לחניון. הראה לנו את הכיוון ליציאה מן העיר ונפרד מאיתנו אחרי שהודינו לו מכל הלב. האישה שאיתי נשארה בפתח החניון, עם המזוודות, ואני נכנסתי פנימה לקחת את המכונית. הלכתי לקטע מס' 11 – והמכונית איננה. בדקתי היטב את כל המכוניות באיזור – אין. הפעלתי את "הצפצף", כלומר השלט-רחוק של המכונית, ושום מכונית לא הגיבה. עברתי על כל המכוניות שבחניון – והמכונית שלנו איננה. אוי!
חזרתי לכניסה. הרגעתי את האישה שאיתי, שנבהלה כשראתה שהאיש שלה הלך להביא את המכונית - הלך ולא שב. ניגשתי להתייעץ עם האיש שבבוטקה, זה שגובה את התשלום מכל היוצאים. "באיזו קומה חנית?" הוא שאל. "מה, יש פה כמה קומות?" קפצתי. בחוסר אמון עליתי במדרגות אל הקומה השנייה, ושם בקטע 11 – אכן עמדה המכונית בשקט, מחכה לנו. נכנסתי, נסעתי לכניסה, אספתי את האישה ואת המזוודות, שילמתי עבור החנייה – ונסענו הביתה. לבאר שבע הגענו מותשים, אבל, סוף טוב – הכל טוב.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 577,289 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: סיפורים, סיפורים שקרו באמת, ירושלים, רמדאן, תחבורה, משטרה,