"סופשנה,סופשנה" בא לי לרוץ ולקפצץ אבל לא נשאר לי כוח...לקום בבוקר ולא לגרד בפדחת בשרשרת השאלות הנצחית: "אז איפה אני עובדת היום? ומה בלו"ז שלי? מתי יוצאת,מתי חוזרת?" אלא לקום
בכבדות, לגשת למחשב, להכין כוס קפה ולא לסע לעבודה.
כמה זמן אצליח להתענג על החירות הזו בלי להרגיש חסרת ערך, מבזבזת זמן,פוטנציאל, חיים, או בקיצור: "פולנייה ממורמרת?"
לא, לא...לא הפעם...
הפעם, זה לרבוץ כתמסח ולדשדש בכלום, והפעם, ראו איזה פלא, במקום כל `הדואינג` יהיה סתם `בי-יינג` כמיטב המסורת מבית ה: "למה, מה? מה קרה? מה בוער?" המצברים יעלו טורים ויתמלאו, ואפילו אי אלו קמטוטים יעלמו
מהפנים ומהנשמה. השלווה תלך ותתפח כבצק שמרים, כן, הבצק ההוא מהפנטזיה לשוב ולהכין עוגת שושנים מנצחת, א`לה רות סירקיס מ "המטבח באהבה".
כל הבית והגוף יתמלאו בריחות ובטעמים, ואחוש כבודהא שבע בטן וממילא גם רצון. אבל בפנטזיה, כאמור.
אז במקום לתכנן מה לעשות ומה כן, נראה לי יותר מתאים לתכנן פשוט וישיר את ה- לא. כלומר, להתכוון שיהיה ויקרה, אבל ביננו, למי יש כוח
להגשים חלומות דווקא בחום יולי אוגוסט? החלום האולטימטיבי והבלבדי הוא לשבת במזגן! כלומר, לשכב,כלומר להשתרע, כלומר, להמרח, כלומר להסריח...
אז הנה כל ה-לא שהוא כן כל ה-כן שהוא לא. קצת מבלבל ומעייף לחשוב למה התכוונתי במשפט האחרון, אבל אם יצא ככה זה כנראה בסדר. בינתיים מתנחמת שלמדתי היום שעגבניה היא פרי, לא ירק.
ולא, לא שמים אותה בסלט פירות. כן, כן אפשר בסלט ירקות. וזה ככה להבנה הכללית של הלא והכן, השחור והלבן. אז להלן כל התוכניות וסופן:
מניקור, פדיקור,שחי, מפשעות, גבות, שפם...להתחבר לנשיות, לפנק את עצמך בקוסמטיקאית,ספרית, מסג`יסטית, כי בקיץ האור חזק יותר ובגד הים לביש יותר (בסוף = במקלחת, בשיטת "עשה זאת
בעצמך" ולא בקצב הראוי, למה מה? למה מי?)
תרבות, קולנוע, הצגות, מופעי מוסיקה, תערוכות (בסוף= בפייסבוק יש כאלו צילומים, תמונות, ציורים, תערוכות, קטעי מוסיקה, למה לצאת מאזור הנוחות? יש לנו כאלו חברים מוכשרים!)
טיולים, מסעות בארץ (איזו ארץ נהדרת יש לנו!) נסיעות לחו"ל (איזה חו"ל נהדר יש לנו!) (בסוף= בעיקר מסעות למקרר ובחזרה לסלון,זה גם נחשב, אפשר לספור את הצעדים, זה מלא, בטוח נתבלבל בספירה)
אירוח, אנשים, משפחה, קניות, בישולים,קינוחים, מתכונים חדשים (בסוף= מתכונים חדשים כן, מרשמי דיאטות חדשות כן, בפועל לא ולא)
והכי הכי שהוא כן והוא לא:
לא נצא עם בחור חדש, לא נשב ביחד על הספסל מול הים, לא נחזיק ידיים כמו שני צעירים רומנטיים מסוחררים, לא נלחש דברי אהבהבים באוזן ולא נתנשק כאילו אין מחר. הכי רחוק שאולי נגיע- סטוץ עם
מישהו מהעבר, כי בא כבר להסיר את הקורים. בכל זאת שנינו רוצים, בכל זאת יש לנו חיבה הדדית,וכן, הוא פנוי. רק פנוי, כי נשואים זה לא,לא,לא. אבל... אתם יודעים מה? למי יש כוח להזיע
עכשיו...ו"מה יצא מזה בכלל..." אז יאללה, אפילו "זה" יפול לפח, בדיוק
כמו הספורט, וההליכות, והשחיות, וים הספרים שמחכים. וזהו.
אממה? מי שיעז לנדנד לי "נו, תעשי משהו עם החיים שלך..." אי וויל קיל הים = שזה במציאות שלנו = `אנפרונד` במיידי. בהנף יד. בנמרצות. באנרגיה מתפרצת של הר געש. בטור חשבוני עולה. בחרי-
אף ובשאגה גדולה. אז אל תנסו בכלל... ועכשיו, הלכתי לנוח, כי ממש ניסיתי שלא תקפוצנה לי השורות בחצי המשפט, ויהיה סוף סוף קצת סדר בבלאגן. אבל ביננו? למה מה?מה קרה? מה בוער? ואפשר גם כך:
שאני אסדר? שאני אתאמץ?
אני בחופש!!!
צ`או.