שתזכי לשנה הבאה, עד 120 שנה - יום הולדת שמח לי

בעוד 11 יום, אני חוגגת יום הולדת 34, כאשר מתוכם כבר 4 שנים שאני חולה בסרטן השד. פעם לא חשבתי על המשפט הזה בשיר יום ההולדת "שתזכי לשנה הבאה", היום זה נראה לי כל כך אמיתי. אז נכון, המצב שלי טוב יחסית, כי יש רק קצת פעילות באזור האגן, שבעקבותיה אני הולכת לעשות הקרנות. אני סיפרתי את הסיפור שלי מאות פעמים ואני אספר עוד על הסיפור שלי עד שכולם יבינו. בגיל 27 הרגשתי משהו בחזה, לא הלכתי להיבדק, עברתי טיפולי פוריות ולא הלכתי להיבדק, כי אף אחד לא אמר לי שאני צריכה להיבדק, עשיתי טיפולי בלי להיבדק, מה שמעניין הוא שבדיקת איידס היא חובה, בלי זה אין טיפול, אבל לא כירורג שד. אני עברתי המון בכדי להביא את הבן המתוק שלי לעולם, הוא ילד מקסים, ואני אוהבת אותו עד אינסוף. הפחד הכי גדול שלי בעולם הזה זה להשאיר אותו לבד, אני אומנם במצב טוב מבחינת התוצאות למרות שיש צורך לעשות הקרנות עכשיו כי רואים פעילות באזור האגן.

כן אני יודעת שתמיד צריך לחשוב חיובי, לא לחשוב על הסרטן, אבל מה לעשות כשמקונן בגופי הזוועה הזו, אז אני מפחדת. לפני חמש שנים הייתי בתקופה הזו באופוריה, עם בטן של הריון, כל הזמן ליטפתי את הבטן, דיברתי אל הבטן. כששכבתי אהבתי מאוד להסתכל איך הבטן זזה לכל מיני מקומות, כשהבן המתוק שלי בעט לשמאל, לימין, ראיתי איך הבטן מקבלת צורה משונה. זאת הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי איי פעם ליום ההולדת, המתנה שלי ממתינה בבטן לצאת. שמתי לו שירים, שרתי לו שירים והוא רקד. כאמא לעתיד דאגתי לו מאוד, הלכתי כל הזמן להיבדק לראות שהכל בסדר איתו, אבל כשילדתי, לא הלכתי להיבדק אצל כירורג, למרות שרופא הנשים, שאגב היה היחידי מכל הרופאים שאמר לי ללכת להיבדק.

בחיי קיבלתי המון מתנות לכבוד יום ההולדת, אבל הבן שלי הוא המתנה הכי גדולה שלי, אז נכון שלפעמים זה קשה, אבל הוא שווה את זה. הוא מדהים, כל התקדמות שלו מפתיעה אותי, אני גאה בו ברמות שלא ניתן לתאר. לקח לו זמן להתקדם, אז לקח זמן, לקח לו זמן לשבת, לקח לו זמן לזחול, ללכת, לדבר, אבל הוא מתקדם בקצב מהיר, זאת המתנה הכי גדולה שלי השנה, לראות אותו בוגר כל כך, מתקדם כל כך, אני מאושרת. לאחרונה אנחנו אוהבים לשחק ביחד במשחק ג'נגה ג'נגה למי שמכיר, משחק של יש מגדל רצועות עץ, בכל פעם שולפים רצועת עץ ושמים אחת על השנייה, והמפסיד הוא זה שהפיל את המגדל. בנוסף יש משחק אחר שאנחנו אוהבים לשחק והוא נקרא לוטי קרוטי, שאת זה אגב הכרתי רק במסגרת טיפולי הפסיכולוגיה שלו. אז התחלתי לקנות לו משחקי קופסא, כך שבמקום לראות טלוויזיה, אנחנו סוגרים את הטלוויזיה, אין טלפון, אין טאבלט, רק משחקי קופסא כמו כשהייתי קטנה. אני כל כך נהנת מזה, ולא ברור מי נהנה מזה יותר.

אז אני רוצה לבקש ממך אמא יקרה, בבקשה, לכבוד יום הולדתי אני רוצה להעניק לך מתנה, את מתנת הבריאות. את קוראת אולי את הפוסט שלי, בכוונה או פשוט כי הפנתי אותך אליו, אבל בבקשה אל תדלגי עליו. אני רוצה להבהיר לך ולהסביר לך למה תיארתי לך ערב טיפוסי אצלנו בבית. לא בכדי להשוויץ, אלא בכדי להראות לך כי זה לא היה ערב טיפוסי מבחינתי בשנה שעברה. בדיוק היום לפני שנה, ב-10 ליולי, זה היה יום חמישי, ובדיוק שוחררתי הבייתה לאחר אשפוז ממושך של שלושה וחצי חודשים, כאשר חודשיים וחצי מתוכם העברתי בשכיבה על המיטה בבית החולים. במשך שלושה וחצי חודשים, לא ראיתי את הבן שלי כל יום, במשך שלושה וחצי חודשים הוא נאלץ ללכת לישון בלי שאני מקריאה לו סיפור, במשך שלושה וחצי חודשים אני העברתי את הערב שלי במחשבות של מה הבן שלי עושה כרגע, האם אבא שלו מסתדר איתו, האם הוא מקשיב לאבא שלו. העברתי את הזמן בלחשוב כל הזמן מה הוא מרגיש, הוא בטח מפחד שאני לא שם לידו, הוא בטח כועס עכשיו נורא, אני מקווה שהוא לא מרביץ לילדים אחרים, אני מקווה שהוא לא מרביץ לאבא שלו. זאת הייתה התקשורת שלו עם הסביבה בשנה שעברה, כי אני שכבתי בבית חולים, ועד שהוא התקדם הוא חזר אחורה. אני יכולתי ללכת להיבדק בזמן הנכון, אבל לא עשיתי זאת, לכן אני מבקשת ממך להיבדק. שחלילה הילדים שלך לא יצטרכו לחוות אף ילדות כזו. הבן שלי גדל למציאות שבה אמא שלו חולה, הוא גדל למציאות שבה אמא נעלמה לו להמון זמן, עד היום הוא מפחד שאני מתרחקת לו יותר מדי. הוא מבקש ממני כל הזמן חיבוק ושאני כל הזמן אהיה שם לצידו, גם היום כשלרגע נעלמתי לו הוא פחד מאוד. אז בבקשה ממך אמא יקרה, תלכי להיבדק, גם אם את בת 24 גם אם את בת 29, אנא ממך זיכרי, לסרטן השד אין גיל ואין כתובת, הוא יכול להגיע לכל אחת, אני מכירה את זה יש לי יותר מדי חברות שחולות בכך, בכל מיני גילאים, עם היסטוריה, בלי היסטוריה. תודה רבה.