פעם שלישית ברומניה, ידעתי שלא אמצא דבר מהעבר ובכל זאת עניין אותי לצאת בעקבות הזכרונות למחוז ולעיר שבה נולדתי ובדרך שבה היו נוסעים ומבלים הורי בהיותם ילדים ובבגרותם.
ערים לא מתוירות ערים שבה אנשים חיים עובדים ומתפרנסים מהיבול ליד ביתם.
שישים וחמש שנים עברו מאז עזבתי את רומניה ועליתי לישראל. ובכל ביקור מצאתי את רומניה ועיר פוקשאני שבה נולדתי שונה.
פעם ראשונה בשנות ה80 בתקופת צ'אוצ'סקו, היה זה לחזור בזמן ארץ עניה, חושך שרר ברחובות העיר, תורים ארוכים ליד מכולת עם מדפים ריקים שרק מכרו בשר או לחם בהקצבה . בטלויזיה ראו רק את משפחת צ'אוצ'סקו וכביכול ההשיגים שלהם. בערבים היו עובדי המלון דופקים בדלתות על מנת להחליף חולצה רקומה רומנית או מפות יפיפיות תמורת מסטיק או זוג תחתונים בשקל.היה קשה לעכל את המצב.
בתמונה יום העצמאות של רומניה בשנות ה80 ההכנות למצעד
המצעד צועד
תמורת חפיסת מסטיקים קיבלתי מקומות טובים ברכבת שהביאה אותי לעיר מגוריי פוקשני, פחדנו לדבר אחת עם השניה (נסעתי עם חברה) כי היו הרבה אזנים לכותל.
הבית שלנו והחצר עמדו על תילם, למזלי נתנו לי להכנס אומנם הכל השתנה אבל היה מרגש לחזור לשם.
בתמונה הורי ואני על ידי הבית (עברו כמה שנים מאז) הגדר הזאת היתה חרוטה בזכרוני
הבית והגדר שהציפו את הזכרונות כנראה שבכל גיל הכל נשאר עמוק בפנים
בשנות התשעים היגעתי שוב לרומניה בשנים אלה האיחוד האירופאי התחיל לעזור לרומניה וכבר ראו תחילה של צמיחה, אבל הכבישים היו עדין משובשים , ברוב בתי המלון לא היו מזגנים, את המכונית שלנו החליפו פעמיים בגלל תקלות אבל היתה תקווה באופק. כשבקרתי בעיר מגורי שם הרחוב הוחלף ולא היה זכר לבית.
כך נראה הרחוב בימים ההם
בשנות השמונים
ובשנת 2015
ההפתעה היתה גדולה רומניה של היום התפתחה בלי היכר וזה מתחיל משדה התעופה "אוטופן" שדה תעופה לא גדול במיוחד אבל מודרני עם חנויות יפות ומוצרים בשפע השירות מהיר ונוח. יודעים לדבר אנגלית ומקבלים את התייר בסבר פנים יפות.
שאטל לקח אותנו למשרדי "AVIS" שנמצא מחוץ לשדה התעופה, בדקו את הרכב ורשמו כל שריטה ובשעה טובה יצאנו לדרך במזג אוויר סגריר וזיפזוף של גשם.
הדרך למלון שלנו MERCURE במרכז העיר בוקרשט כבישים הטובים והרחבים, בניה של המפעלים ומשרדים חדשים וכמות גדולה של מכוניות על הכביש עיר נקיה ויפה.
התמקמנו במלון ויצאנו לכיוון מוזיאון הכפר
המשך יבוא
סוף שבוע נעים
שבת שלום