אזהרת טריגר: הרשומה עוסקת בשנאה קיצונית כלפי להטבאפ"קים (לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, א-מיניים, פאנסקסואלים וקווירים) - הומופוביה, ביפוביה, טרנספוביה וקווירפוביה על כל צורותיה - שמתבטאת בניסיון רצח ובהשלטת טרור. כמו כן יוזכרו ברשומה גם נושאים כמו הפרעות נפש, ושנאה עצמית והתאבדויות בקרב בני נוער להטבאפ"קים.
המון זמן לא עשיתי דבר כזה - כתבתי משהו על אקטואליה או על הדעות שלי - אבל על הנושא הזה יש לי הרבה מה לומר.
הרשומה הזאת הולכת להיות מורכבת בחלקה מדעות ובחלקה מעובדות. משום שהיא גם ככה די ארוכה וקצת מסובכת, בחרתי שלא לדבר בלשון סתמית מעורבבת. מתנצלת מראש על כך.
הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לפני שאתחיל לדבר בכלל על המקרה הוא - צרו קשר עם האנשים שאתם אוהבים שהיו עלולים להיות נוכחים במצעד הזה או להיות מושפעים ממנו בדרך כזו או אחרת. דברו איתם. בררו את שלומם.
מכיוון שכעת הפרטים ברורים יותר וההיסטריה הראשונית קצת שככה, אני פחות מתכוונת לבירור מהבחינה הישירה של לברר אם הם לא נדקרו (אני מניחה שאת זה כולם ביררו כבר הרבה לפני), אלא לברר מה שלומם מבחינה נפשית. מדובר במצב שברירי בעבור כולנו, וכשהמצב קשה אני מאמינה שצריך להתאגד יחד ולשמור אחד על השני. ספקו אמפתיה וחום זה לזה. דאגו ליקרים לכם.
ועכשיו, כשסגרתי את הפינה הזאת - נתחיל מלפרוש את המקרה בצורה מתומצתת.
אם הייתם מקושרים בדרך כזו או אחרת למדיה הישראלית בימים האחרונים, אתם בוודאי שמעתם על פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים.
היו שישה נפגעים: נערה שנמצאה במצב אנוש - נכון לעכשיו מצבה מוגדר כקשה, צעיר שנמצא במצב קשה - נכון לעכשיו מצבו יציב, והשאר במצב בינוני עד קל - שניים מהם שוחררו אם אני לא טועה. לא היו הרוגים (ברוך השם).
הדוקר הוא ישי שליסל. לפני 10 שנים הגבר הזה ביצע פיגוע זהה בו דקר שלושה אנשים במצעד הגאווה בירושלים 2005. אף אחד מהשלושה לא נהרג.
ישי שליסל נידון ל-12 שנה בכלא על ניסיונות הרצח. הוא הורשע על ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה.
ב-2007 הוא ערער על העונש, ובית המשפט החליט לשנות את ההרשעה לעבירה של רשלנות ולהפחית את העונש בשנתיים. בהתאם לכך, שליסל שוחרר לפני חודש.
שבועיים לאחר ששוחרר מהכלא, שליסל העיד על כוונותיו לבצע פיגוע במכתב שפרסם שקרא לפגוע במשתתפי מצעד הגאווה. במכתב זה הוא כתב: "חובה על כל יהודי למסור נפשו למכות ולמאסר ולעמוד אפילו לסכנה ולהתחבר יחדיו לעצור ולבטל את חילול השם הגדול למען קדושת שמו יתברך".
רק חודש לאחר ששליסל שוחרר מהכלא, הוא עשה את הפיגוע הנוכחי, זהה כמעט לאחד שעשה ב-2005 - רק שכיום הוא פגע במספר אנשים גדול יותר, והביא נערה בת 16 למצב אנוש.
אלו הפרטים המקוצרים. בעיקרון באמת חושבת שחשוב שתיכנסו ללינקים שקישרתי כאן (בעיקר התיעודים של הפסיקות והערעור), וכמו כן תסתכלו על אוסף החדשות הכללי שסיקר את הנושא.
יש הרבה משמעויות לפיגוע הזה בעיני. הוא מאוד רב מימדי וההשלכות שלו מרחיקות לכת.
יש כמה נושאים שאני רוצה לעסוק בהם, והם:
א. המשמעות של הפיגוע הזה בשביל להטבאפ"קים, ובעיקר להטבאפ"קים צעירים.
ב. האופן בו הפיגוע הזה חושף את הבעייתיות בסדר העדיפויות של הקהילה.
ג. הדמוניזציה של הפרעות נפש ואיך שזו שחררה רוצח לרחוב.
ד. הזילות בחיי אדם שגרמה לביהמ"ש, המשטרה, וכל מי שנחשף להצהרת הכוונות ששליסל פרסם לפני שבועיים, להעלים עין.
ה. האופן בו פוליטיקאים ואנשי ציבור משתמשים במקרה הזה כדי לצבור הון פוליטי, למרות שבמציאות רובם לא עושים דבר בעבור הקהילה.
ו. הבעייתיות באופן בו הסיקור התקשורתי של המקרה הופך לחגיגה גדולה של שנאת חרדים ודתיים.
נתחיל אחד-אחד.
חייבים להבין שלפיגוע הזה יש השלכות מרחיקות לכת על החיים של קהילה שלמה בישראל.
אני רוצה לדבר על בני נוער, גם כי אני עצמי נערה, וגם כי אני חושבת שיש פער בין האופן בו המקרה עלול להשפיע על בני נוער ובין האופן בו המקרה עלול להשפיע על אנשים בוגרים.
כל מי שזוכר משהו מגיל ההתבגרות, או שעובד עם אנשים שנמצאים בגיל הזה מספיק כדי שלא יוכל לשכוח, יודע שבני נוער הם שבריריים.
זה לא דבר רע. בעצם, זה די טבעי. בגיל הזה עוד לא חווית עדיין הרבה חוויות בחיים שלך, ואין לך את הנחמה בעובדה ש"כבר עברתי גרוע יותר". אין לך את הניסיון והידע כיצד להתמודד, כי כל כך הרבה דברים קורים בפעם הראשונה. אם אין לך הדרכה נכונה וסביבה תומכת, רוב הסיכויים הם שאתה גם מרגיש מאוד לבד. ברמה הפיזית אתה עובר סערה הורמונלית וגדילה מואצת, ברמה הנפשית אתה מתחיל לשאול שאלות ולנסות לגבש את הזהות שלך. ואם כל זה לא מספיק, מופעל עלייך גם המון לחץ מצד גורמים כמו הורים, ביה"ס ושאר מסגרות דומות, חברים, ועוד.
כמו שפעוט יכול לבכות שעות כי הוא קיבל מכה בברך, בעוד שילד יקום על הרגליים וינגב את הדם בהיסח דעת - כך בני נוער יתקשו לעבור דברים שמבוגרים אולי יעברו ביתר קלות.
חשוב להדגיש שהנסיבות הללו לא הופכות את החוויות, הרגשות, התחושות והמציאות של בני נוער לפחות רלוונטית - להפך, הן אפילו מעצימות את הלגיטימיות של המצוקה שלנו, ומגבירות את הצורך בסביבה תומכת ונכונה לעזור.
בני נוער שונים חווים קשיים שונים. כמו שלרוב בנות נוער נוטות יותר לחוות קשיים בנושא דימוי גוף מאשר בני נוער, כי יש הבדל בין היחס של החברה לגוף נשי ובין היחס שלה לגוף גברי - כך גם יהיה הבדל, ואחד ברור מאוד, בין הנטייה של בני נוער להטבאפ"קים לחוות קשיים בנוגע לגיבוש זהות מינית ו/או מגדרית ולדימוי עצמי ובין החוויות של בני נוער סטרייטים מול קשיים אלו.
בעוד שבני נוער סטרייטים לומדים מגיל אפס שהזהות המגדרית והמינית שלהם מאושרת על ידי החברה באופן אוטומטי, ולכן, לפחות בנוגע לחלקים הללו בזהות שלהם, הקונפליקטים שלהם יהיו מעטים עד אפסיים, רוב בני הנוער הלהטבאפ"קים לומדים שחלקי הזהות הללו שלהם לא מאושרים על ידי החברה, או לכל הפחות לא מאושרים באופן אוטומטי, ולכן יש סבירות גדולה יותר שהם יתקלו בקונפליקטים בנוגע לגיבוש זהות, שעלולים להוביל לשנאה עצמית, הכחשה, ואפילו פגיעה עצמית או התאבדות.
נוער להטבאפ"קי מתאבד פי 4 יותר מנוער סטרייטי. מעבר לכך קיימות תופעות של אלימות, אפליה בעבודה, ונגישות פחותה לשירותי בריאות בעבור להטבאפ"קים ובעיקר טרנסג'נדריות (קראו עוד במקורות הללו, שמספקים מידע חלקי או דוגמאות של העניין). נשים קוויריות (וביסקסואליות בפרט) חשופות במיוחד לאלימות מינית.
הפיגוע הזה הוא לא סתם מקרה יוצא דופן של שנאה. הוא תסמין להתנהלות חברתית כללית שמוקיעה מתוכה להטבאפ"קים. כל הנתונים למעלה, שאני בטוחה שהם לא מפתיעים אף אחד, מצביעים על מציאות מסוימת שמאמללת חיים של קהילה שלמה.
כשאתה בן נוער, ואתה עובר את הדברים הללו על בשרך וצופה בהם במו עיניך, זה משפיע עלייך. אתה מבין יותר ויותר איך העולם שאתה חי מתייחס אלייך ורואה אותך. והאומללות והכאב וההלקאה העצמית עלולים להוביל אותך להסתגר עוד יותר בארון, להכחיש חלקים שלמים בזהות שלך, לשנוא את עצמך. הדרך משם עד לפגיעה עצמית היא קצרה.
אני חושבת על הנערה שנפגעה קשה. היא רק בת 16. אולי היא הייתה בארון? אולי ההורים שלה לא ידעו שהיא הלכה למצעד? מה אם ככה הם גילו את זה? אני לא יודעת אם זו הייתה הסיטואציה. אני חושבת על הטראומה שייגרמו מלחוות דבר כזה במקום שבו היית אמורה להרגיש בטוחה ומוגנת, מקום בו היו אמורים לקבל אותך כמו שאת - כשאולי זו הפעם הראשונה שבאמת הרגשת ככה... אני חושבת על הזוועה המבעיתה בסיטואציה הזאת.
הפיגוע הזה הוא עוד תזכורת מכאיבה למציאות החברתית בישראל 2015. הוא לא יכול להישכח. ההשלכות שלו גדולות מידי. אסור לתת לזה להיקבר. אסור להמשיך הלאה לסדר היום. המשמעות שלו היא עצומה ומבחינתי אין ספק שמדובר בנקודת שבירה.
ויחד עם אמירה זאת - לפני שאתם יוצאים למאבקים: זכרו להיות שם אחד בשביל השני ולתמוך ככל שרק אפשר, כדי שהתנהלות החברתית שטופת השנאה לא תפיל אותנו. הרבה יותר מידי כבר נפלו.
דיברתי קודם על התאבדויות, על אלימות מינית, על אפליה - כל אלו הם תסמינים של מציאות, בדיוק כמו הפיגוע. אבל בגלל שהם פחות ישירים, פחות מדברים עליהם בקהילה.
אני מרגישה שהשיח הפנים קהילתי עוסק יותר מידי במאבקים דחופים פחות מידי. באופן כללי יש לי בעיה עם מידרוגי מאבקים, אבל אני כן חושבת שחשוב להבחין בין מאבקים מצילי נפשות ובין מאבקים שלא.
המאבק בהתאבדויות בקרב בני נוער הם עניין מציל נפשות. המאבק באפליה בתעסוקה, שמובילה לעוני ולמצוקה, הוא מציל נפשות. המאבק באלימות פיזית ומינית הוא מציל נפשות.
המאבק לנישואים גאים, המאבק לפונדקאות... עם כל הכבוד - ויש הרבה כבוד - אלו לא מאבקים מצילי נפשות. נוכל לחיות בכבוד בלי הזכות להתחתן. נוכל לחיות בכבוד בלי הזכות (המפוקפקת) לשלם לאישה ממדינת עולם שלישי כמות כסף שהיא בהחלט לא יכולה לסרב לה כדי שהיא תעבור תהליך ארוך וכואב של היריון ולידה שבסופו התינוק יילקח ממנה.
אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מידי. בעיקרון, אני פשוט לא רואה למה המדינה צריכה להיות מעורבת בזוגיות שלי, או למה להביא עוד ועוד ילדים לעולם מפוצץ האוכלוסין הזה (אם כבר, אימוץ צריך להיות האופציה האידיאלית. אבל אני מודעת לעובדה שמדובר בהליך מסובך וארוך מאוד - ובעיקר לזוגות גאים).
יש לי כמובן הסתייגויות. קראתי פעם בטמבלר שבארה"ב, המאבק לנישואין נבע מכך שכשאנשים גססו מאיידס, בני זוגם לא הורשו לחלוק איתם את רגעיהם האחרונים כי הם לא נחשבו בני משפחה. בארץ יש גם הטבות שהמדינה נותנת לזוגות נשואים צעירים, שכל זוג לא נשוי פשוט לא יקבל.
בנוסף, אני יכולה להבין את הרצון של אנשים להביא ילדים בעולם, בעיקר בתרבות הישראלית שמאוד מעודדת הולדה, ואני לא חושבת שהרצון הזה פסול. אני פשוט חושבת שצריך מאוד לקחת את זה בפרופורציות, בעיקר בהתחשב במאבקים אחרים וקריטיים קצת יותר.
אם אהיה כנה, רוב הבעיות שיש לי כלפי הנושאים הללו הם לא משמעותיים כמו הבעיה שלי עם העובדה שהם מוצבים הרבה יותר מידי גבוה בסדר העדיפויות שלנו בתור קהילה.
יש שתי מסקנות שהפיגוע הזה צריך, לדעתי, לעורר בנו בתור קהילה:
1. אנחנו חייבים להישאר ביחד ולשמור אחד על השני.
2. כדאי שנתחיל לשנות את סדר העדיפויות שלנו.
בואו נאבק באלימות נגדנו על כל צורותיה - מילולית, פיזית, נפשית, מינית.
בואו נעזור לצעירים שסביר להניח שנמצאים במצב קשה עכשיו, וננסה להחיות את תחושת הביטחון וליצור בעבורם מרחבים מוגנים, כדי שידעו שיש להם מקום והם לא לבד.
בואו ננסה להעלות למודעות נושאים כמו אפליה בעבודה וחוסר נגישות לרפואה ועוני שמשפיעים על הקהילה שלנו מאוד.
בואו נשים לרגע בצד את המאבק לנישואין וילודה, מהסיבה הפשוטה שהם לא הכי דחופים כרגע, ונחזור אליהם כשלא נהיה במצב של חיים ומוות.
במילים אחרות: בואו קודם כל נאבק כדי שהם יפסיקו לדקור אותנו, ורק אחר כך נבקש מהם לתת לנו להתחתן.
(כבר אתמול ראיתי יוזמות כאלו, כך שאני בטוחה שהרעיון שאני מעלה כאן הוא לא חדש.)
בהתחלה דיברתי קצת על הנסיבות בהן הפיגוע נעשה. עכשיו ארחיב יותר בנוגע לערעור של שליסל, והעצב הרגיש שהמקרה הזה פגע בו מבחינתי.
כשנכנסתי לפייסבוק לאחר ששמעתי על הפיגוע, הדבר הראשון שראיתי היה ים של השמצות - מוצדקות בהחלט - שנורו לעבר שליסל. עם זאת, כמה מהן הצליחו להטריד אותי אפילו בתוך ההיסטריה שהייתי שרויה בה.
כמעט כל מי שדיברתי איתו על זה זרק את האחריות על המעשים של שליסל או על היותו חרדי (אפרט בנוגע לזה בהמשך), או על היותו בעל הפרעה נפשית לכאורה. הפייסבוק היה מוצף בסטטוסים שכינו אותו "פסיכופת", "משוגע", "חולה נפש". גם אמצעי תקשורת התייחסו אליו בצורה דומה.
האמת היא ששליסל הוא, ככל הנראה, בריא בנפשו. בדו"ח הערעור נכתב ש - "לפי חוו"ד מומחים המערער היה אחראי למעשיו ואין עדות למצב פסיכוטי או למחלת נפש". למרות הקביעה הזאת, כעבור כמה משפטים נכתב המשפט הבא: "ביהמ"ש קבע כי אין ביטחון שהתקיים במערער היסוד הנפשי של מחשבה פלילית, ולכן נכון להרשיעו בעבירה פחותה של רשלנות". בהתאם לכך, עונשו של שליסל הופחת בשנתיים.
מה שאפילו יותר מבלבל זה שכמה משפטים אחר כך נאמר ש - "ביהמ"ש הדגיש כי העבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי ומתוך רצון לפגוע בערכי היסוד החברתיים של חופש הבעת הדעה וזכות ההתקהלות והתהלוכה, וכי יש צורך להגיב במלוא התקיפות כנגד מי שכופים את דעותיהם על כלל הציבור באמצעות אלימות".
כלומר - מומחים העידו ששליסל בריא בנפשו. למרות זאת, בית המשפט הפחית את העונש בשנתיים בטענה שאין להם ביטחון בכך (עדות של מומחים היא לא מספיקה?). ואחר כך, הם עוד טענו שכן מדובר בניסיון רצח על רקע אידיאולוגי - טענה שפחות או יותר סותרת את ההנחה ששליסל פעל מתוך ליקוי נפשי ולא מתוך רצון טהור להוציא את האידיאולוגיה המעוותת שלו לפועל.
כשאתם קוראים לשליסל "חולה נפש", אתם קודם כל פוגעים באנשים עם הפרעות נפש - אנשים שבהחלט לא מגיע להם לספוג עוד חרא מהעולם הזה. אנשים שרבים מהם, לצד היותם לוקים בנפשם, רואים את עצמם גם כחלק מהקהילה שלכם.
הקביעה של בית המשפט שלא ניתן לטעון בביטחון ששליסל לא לוקה בנפשו למרות שמומחים העידו שהוא לא מעצימה את הסטיגמות והפחד מאנשים עם הפרעות נפש - דבר שמקשה עלינו לתפקד בחברה ולקבל טיפול ראוי. ויותר מכך - הקביעה הזאת בעצם הובילה לכך שחלאת האדם הזה ישתחרר שנתיים לפני.
כשאתם קוראים לשליסל "פסיכופת", אתם פוגעים באנשים שכבר עכשיו סופגים הרבה חבטות מהחברה - ובעצמכם. כי בסופו של דבר, זו הייתה הסיבה שהוא ישב בכלא רק עשר שנים ולא שתיים עשרה. זו הייתה הסיבה שהוא השתחרר לרחובות שנתיים לפני שהוא היה אמור.
שליסל הוא לא מופרע בנפשו. שליסל הוא אדם שפעל מתוך אידיאולוגיה בצורה צלולה ומפוקחת. לא חסרים אנשים שעשו דברים מזוויעים מתוך אידיאולוגיה בלי שתהיה להם שום בעיה נפשית. הגבר הזה הוא לא קורבן להפרעת נפש שגרמה לו לאבד קשר עם המציאות. הגבר הזה הוא רוצח אכזרי שהיה מוכן להרוג לשם האידיאלים המעוותים שלו.
אל תתנו לחלאות כמו שליסל לקבל קיצורים תוך ניצול של הנכונות של המערכת המשפטית להאמין שהפרעות נפש הן המניע לכל רצח. אל תאכילו את מפלצת הסטיגמה והפחד כלפי אנשים עם הפרעות נפש.
אל תקראו לשליסל "חולה נפש".
אני חושבת שאחד הדברים שהכי אפשר לשים לב אליהם מסקירה קצת יותר דקדקנית של המקרה הזה, היא שהוא היה יכול להימנע.
יש לי הרבה שאלות שמציקות לי. אחת מהן היא - מה היה חוסר הביטחון בנוגע לבריאותו הנפשית של שליסל שגרמה לבית המשפט לשחרר אותו שנתיים לפני? למה הם הפחיתו את העונש לרשלנות למרות שהבחור דקר שלושה אנשים בכוונת תחילה ואחר כך העיד שהוא עשה את זה לשם אידיאולוגיה?
אחרת היא - לא אמורה להיות תקופת מבחן לאחר שחרור מהכלא? או, לפחות, מעקב כזה או אחר? לא אמורה להיות השגחה על פושעים מורשעים? בעיקר בכאלו שמתראיינים וכותבים מכתבים על כוונותיהם, בלי שום כוונה להסתיר את הרצון שלהם לרצוח על רקע אידיאולוגי אנשים במצעד הגאווה בירושלים?
הם לא שיערו שזה עלול לחזור על עצמו? הוא כבר עשה את זה בעבר. שחררו אותו חודש לפני המצעד, שבועיים אחר כך הוא מפרסם את הכוונות שלו, וזה באמת מפתיע אותם שהוא עשה את זה שוב?
מה לגבי אנשים שנחשפו לראיונות ולמכתבים הללו שלו? לא יודעת עד כמה נחשפו, ולא יודעת מי. אבל על פי מה שהמדיה אומרת הוא ככל הנראה לא ממש ניסה להסתיר את זה. מה איתם? הם לא ראו שמדובר בתכנון לרצח? כמה עיוורים אפשר להיות?
ומה לגבי רגעי האמת במצעד עצמו? מצעד הגאווה בירושלים אמור להיות מאובטח. איך הוא הצליח לחמוק בין השוטרים? איך דבר כזה קרה?
בית המשפט, המשטרה, האנשים שנחשפו לכוונותיו של שליסל... מבחינתי, הם כמו שותפים לפשע, בעקיפין וישירות. זה גורם לי לרצות להקיא, העובדה שזה היה כל כך ברור - כל כך ניתן לחיזוי - ובכל זאת לא הצליחו למנוע את זה.
לא יודעת ממה זה נובע. חוסר משאבים? אולי. חוסר עניין? כנראה שכן, בין השאר. אני מנסה לחשוב על זה וככל שאני עושה את זה יותר כך אני מבינה כמה הכתובת הייתה על הקיר. הבחירה להתעלם ממנה היא זילות בחיי אדם.
המוסדות הללו אמורים להגן עלינו. הם אמורים לשמור על כולם, אבל במיוחד לשים עין על קהילות מוחלשות. והם לא עשו את זה.
אני לא יודעת איך המצב יכול להשתפר. אין לי פתרונות. יש לי רק המון שאלות. ובכל זאת, אבקש - כי אני מפוחדת ומיואשת מהמצב - בבקשה, תלמדו מהמקרה הזה. להבא, אל תתעלמו מהסימנים. אל תעלימו עין. תמנעו את הפיגוע הבא.
כמו בכל פעם שאירוע דומה קורה, כל הפוליטיקאים מחליטים להתעורר פתאום.
נתניהו אמר, "מדובר באירוע חמור ביותר, נמצה את הדין עם האחראים למעשה". דרעי אמר, "צריך לנהל מלחמת חורמה נגד כל מי שנוהג באלימות נגד כל אדם באשר הוא אדם". בנט אמר, "הדקירה במצעד הגאווה הוא פשע מוסרי ללא סליחה. מי שעשה זאת פגע בערכים יהודיים ומוסריים וצריך לבוא על עונשו בחומרה המירבית. כשהארועים יתבררו החברה הישראלית לעשות חשבון נפש כיצד הגענו לכך". הרצוג אמר, "זהו פשע שנאה נגד כל מה שטוב ויפה בישראל. זה מאבק עקרוני וחשוב על דמותה של המדינה. אני מחזק את הצועדים ומתפלל להחלמה מהירה של הפצועים".
עד כמה שאני יודעת, אף אחד מהאנשים הללו לא ממש עשה משהו למען הקהילה במהלך השנים. נתניהו והרצוג רוב הזמן בוחרים שלא לפעול (תקנו אותי אם אני טועה). דרעי הצביע נגד חוקים שמטרתם לאסור אפליה כלפי להטבאפ"קים. קשה לי בכלל להתחיל לדבר על בנט, בעל אחת המפלגות היותר הומופוביות בכנסת.
אני די בטוחה שמרב מיכאלי היא היחידה שגם הגיבה על המקרה וגם עשתה משהו למען הקהילה (על פי מה שאני יודעת בעיקר בנוגע לאפליה על רקע נטייה מינית/זהות מגדרית ואפליית טרנסג'נדרים במקום העבודה).
קל מאוד לגנות ניסיון לרצח. זה קצת קשה יותר אשכרה לשפר את המציאות היומיומית של קהילה שלמה במדינה הזאת, למגר את האלימות כלפיה ולחוקק חוקים שיגנו עליה מבחינה כלכלית ופיזית.
הם באמת לא מבינים שאנחנו נמצאים במלחמה על החיים שלנו. אם לשפוט על פי ההתבטאויות הללו, כנראה אכפת להם - אבל הם עדיין לא באמת מבינים כמה זה חמור. האנשים הללו רוצחים בני נוער - ילדים - בת 16 במצב אנוש, הרוגים בברנוער. אנחנו לא זקוקים למילות נחמה. אם תוכלו להפסיק לדבר ותוכלו להתחיל לעשות, להתחיל באמת לשנות דברים - להבין שלהתבטאויות ההומופוביות שלכם יש השלכות, להצבעות שלכם נגד חוקים שמקדמים את השוויון שלנו יש השלכות - אולי רק אז תרכשו את הכבוד שלי.
אי אפשר לרקוד בשתי החתונות. כרגע כל מה שמעניין אתכם זה לצבור הון פוליטי על חשבון הקהילה בכך שאתם מזדעזעים מהמציאות שאתם נותנים לה לקרות למרות שיש לכם את הכוח היחסי לשנות אותה. אתם מסכימים לעצמכם להתבטא ככה אפילו שאתם לא עושים כלום בנוגע לזה - יכולים לעשות, ולא עושים. תצביעו בעד חוקים שעוזרים לנו. תציעו חוקים שעוזרים לנו. תפסיקו להתבטא נגדנו בכל יום בו אין פיגוע מחריד נגדנו. תפסיקו להצדיק ולשתוק מול התבטאויות כאלו נגדנו. תפסיקו לתת לגיטימציה לשנאה כלפינו ותתחילו לפעול למעננו.
והיי - אולי אחרי שתתחילו לעשות את כל הדברים הללו, יהיו פתאום הרבה פחות אירועי דקירה.
לא אהבתי את הטיפול של התקשורת במקרה הזה. גם כי חצי מהתמונות היו מגואלות בדם בצורה שגרמה לי לטריגר נוראי, ומעבר לכך הרגעים המתועדים נראו לי כל כך ספונטניים עד שהתקשיתי להאמין שהמצלמים ביקשו רשות מהמצולמים (דבר שהוא קריטי במקרה הזה, כי הרבה מהמצולמים עלולים להיות בארון...).
אבל אפילו מעבר לכך, הטריד אותי האופן בו התקשורת ניצלה את המקרה הזה כדי להביע שנאה בלתי מרוסנת כלפי דתיים וחרדים.
אני עוברת שוב על כל הכתבות ורואה איך בכל אחת ואחת מהן מוזכר שהדוקר הוא חרדי. אני מסתובבת בפייסבוק ורואה איך אנשים יוצאים נגד היהדות כולה בשם הפיגוע הזה. וזה מאכזב אותי. לא מפתיע אותי, אבל בהחלט מאכזב אותי.
קיימת קהילה דתית גאה. אנשים להטבאפ"קים חרדים קיימים. אל תכריחו אותם לבחור בין לשנוא את עצמם ובין לשנוא את הדת שלהם. כשאתם זורקים הערות מגעילות ומכלילות בנוגע לדתיים וחרדים, אתם פוגעים גם בהם - אנשים שברובם גם ככה מספיק מתקשים ליישב דילמות בנוגע לזהות שלהם, ולא צריכים שתוסיפו להם עוד קושי.
אל תשתמשו בהומופוביה כתירוץ לשנוא דתיים וחרדים. יש הרבה מה להעביר ביקורת על היהדות, אבל אל תדרדרו למקום בו אתם מכלילים ומוקיעים מתוכם אוכלוסיה שלמה.
האידיאולוגיה של שליסל לא מייצגת את היהדות. בן אדם שמראה נכונות לעבור על הדיבר השישי פעמיים לא מראה התאמה לערכים הבסיסיים של היהדות.
כן, היהדות משמרת ערכים ישנים מאוד וקשים מאוד. יש הרבה סימני שאלה לשים עליה והרבה איפה להעביר ביקורת. אבל יש פער בין להעביר ביקורת על היהדות ובין לשנוא ולהסית נגד חרדים ודתיים.
הומופוביה קיימת בכל מקום בחברה. בכל פעם שאתם מנסים לגרום לזה להיראות כאילו זה "קטע של חרדים" כדי לגרום לעצמכם להיראות טוב יותר, אני רק תופסת אתכם יותר כחלק מהבעיה. הומופוביה היא בעיה כלל חברתית שמושרשת עמוק בתוך היסודות של המציאות שלנו, וכדי לעקור אותה כדאי להתחיל לעבוד קשה - ולא, להצביע אל החרדים ולהאשים אותם בכל זה בהחלט לא לעבוד קשה, אלא רק לנסות להסית את הזרקור מעצמכם.
אם נפסיק לנסות להסית את הזרקור מאיתנו ונתחיל לעבוד קשה כדי לשפר את המצב, המצב ישתפר.
אז - במקום לשנוא חרדים ודתיים - כדאי שכולנו נתחיל להסתכל על עצמנו ולראות איפה אנחנו יכולים להשתפר. ואולי ככה דברים באמת יתחילו להשתנות.
(אסייג את עצמי בכך שאפנה אל אנשים שמשתמשים בדת בתור תירוץ לשנוא, ואזכיר להם שבטח רק קומץ מהם באמת ממלאים את כל החוקים שנכתבו בתנ"ך. וזה לא מפתיע למה - החוקים המקראיים לא ניתנים למימוש מדויק כיום, והם לא צריכים להתממש. מדובר בחוקים שנכתבו בתקופה אחרת ולתקופה זו הם היו רלוונטיים, כיום הם כבר לא רלוונטיים. ואם אתם בוחרים להתייחס רק לחלק מהחוקים בתנ"ך - סלחו לי, אבל אתם צבועים. אין לכם את הזכות לבחור לאיזה חוקים בתנ"ך להתייחס ולאיזה לא. אם אתם בוחרים לשנוא להטבאפ"קים בשם שמיים תוך כדי שאתם ממשיכים ללבוש שעטנז ולהתגלח, אתם חארות צבועים.)
הרשומה הזאת נוקבת יותר מכל דבר שאי פעם כתבתי, אבל היא הייתה צריכה להיכתב.
דברו עם האנשים שאתם אוהבים. שמרו אחד על השני. מגיע לנו חיים בטוחים וחפים מאפליה.
שבת שלום.