כאב

1. כאב אדיר, עצום.

משהו שאי אפשר להסביר.

בפיסבוק כבר כתבתי כמה סטטוסים, אף אחד לא פורסם. מה אני יכול לחדש למעגל השנאה הזה?

הייתי במצעד ב-2005 בירושלים. ישי שלייסל דקר אנשים כ-20 מטר מאחורי , אני זוכר איך אני וידידי עברנו לצעוד בשוליים, הכי רחוק מהמפגינים הזועמים. פתאם  למצעד היה ערך מוסף- לשמור על חיינו.

אני זוכר את האנשים המפגינים. לא בפנים, או את שלטיהם. אני זוכר את העיניים שלהם עם שנאה אדירה ותהומית.  עד אותו רגע לא ידעתי שאפשר לראות שנאה של בן אדם דרך העיניים שלו,  זה היה מבהיל.

ורע.

כל כך הרבה רוע, כך כך הרבה שנאה.

המצעד הירושלמי הוא מצעד מאד לא פרובוקטיבי. אין משאיות, אין מוזיקה, אין ערום. אנשים הולכים ברחוב חצי שעה. באותה נשימה אפשר היה לקרא לו מצעד נייקי או מצעד הדגלים שאף אחד לא מוטרד מהם. 

רק שהצועדים האלה הומואים ולסביות, זה מספיק כדי לעורר זעם, שנאה ורגשות שלילים.

2.אי אפשר בלי אתר כמוך המרושע.  השותף המלא לכל הסתה שקיימת  ברשת. מהעמוד  שלו בפייסבוק הוצאתי שתי כותרות מטרידות

http://www.kipa.co.il/now/17/63817.html

  http://www.kipa.co.il/now/17/63807.html?utm_source&utm_medium&utm_campaign

שתי הכתבות (שלא בא לי לצטט מהן, אני טיפה רגיש עכשיו, תסתכלו או תסמכו עלי...הבחירה שלכם)

יו"ר כמוך לקח על עצמו ללכלך על ארגון חברותא שצועד במצעד הגאוה. אל דאגה, שמו הוא לא כשמות הכותבים, אך מורגש בהחלט עד כמה הוא נהנה לשפוך את ארסו על כך שמישהו דתי מעז לצעוד במצעד אותו מכנים שם בשמות גנאי.

השנאה ללהט"ב מבעבעת כל כך חזק מבין השורות שלא בא לי לצטט משם.

שוב יו"ר כמוך עושה מה שבראש לו ,וזה עובר בשקט.

3. היתה הסתה.

אני לא חושב שהסתה חייבת להיות "לרצוח זה אחלה".  

ההסתה שאני שמעתי מחלחלת לא פחות: "הומואים  זה תועבה ,זה סטייה, זה גועל נפש, אבל אסור לנהוג איתם באלימות"  זה גם סוג של הסתה. 

אתם לא יכולים להגיד שמשהו הוא תועבה -ולגרום לזה להשמע אמפתי. אתם לא יכולים לכנות אנשים סוטים ,ואז לחשוב שעשיתם משהו טוב.!!!

ויש עוד הרבה דברים שאפשר להגיד.

אבל עוד שבועיים המסיתים יתעוררו מחדש. כבר תראו אותם.

4.לא תרצח

ישי שלייסל פצע ששה אנשים, וגרם טראומה נפישת קלה לאחרים.

בואו נדבר על שתים מהן:

א. הנדקרת הראשונה היא חיילת מג"ב.  לא צועדת, ונטייתה לא רלוונטית. גם  הרשעים שברשעים, שונאי הגייז לא יכולים למצא צידוק לזה. חיילת צהל שעושה את תפקידה (ומתבאסת קצת כי דפקו לה את החמשוש) מקבלת סכין בתוך גופה.   אין שום צידוק , שום הגיון. רק רוע.

ב. הנדקרת במצב קשה היא נערה בת 17.   עכשיו.....שלייסל בא באצטלא עלובה של יהדות.  בפעם האחרונה שבדקתי היהדות התעלמה מלסביות. לא אכפת לה ממה שהן עושות.  זוג לסבי יכול לקיים חיי יהדות כשרים הלכתית.   אם שלייסל המנוול רצה כל כך להרוס חיים של מישהו "בשם היהדות" הוא חייב היה להתעלל דוקא במי שמבחינה הלכתית יבשה מקבלת פטור?

אלא שזה פשע שנאה ,אכזרי, מרושע, חסר  כל פרופרוציה. שנאה טהורה לבני אדם, וכשאדם שונא אנשים מסוג אחד האבן מתגלגלת גם לכוונים אחרים.  הדוגמא הכי טובה לפניכם.

5. הפוליטיקאים  לא יכולים להיות אשמים בהכל

משהו באנרגיות מאד שלילי כנראה, נסיון לרצח אחד גורר רצח אחר.  תמונה של התנוק המחייך שברה לי את הלב.  העינים הגדולות, החיוך החמוד חסר השינים, הפנים העגולות.  הזכיר לי את הילדה שאני חולם עליה. ואז מגיעות ההאשמות- שלטון הליכוד אשם. ביבי קרא ליהודים להצביע .  אני מאד מאד מתקשה לראות את הקשר, קריאה ליהודים להצביע כי תכלס 20 חברי כנסת ערבים זה תחזית טיפה מפחידה, זה לא דבר שכל כך קשה להבין.  רצח של תינוק -זה כן. שריפה של בית היא מעשה אכזרי, דרבון אנשים להצביע- זה לא. 

ההאשמות הפוליטיות משתוללות.

סמוטריץ זוכה  להתיחסות למרות שהפעם (!)  לא עשה כלום,  שמולי זוכה ללגלוג.

די 

זה פשוט לא בסדר.

יתרה מזאת, ינון מגל ונפתלי בנט רצו לנאום בעצרת בת"א.  אתם מבינים איזו גדולת נפש זו? אך משום מה זה לא יצא.  ההפסד האדיר הוא שלנו. יכלנו ליצור משהו חדש, אוהד.  יכלנו לראושנה, לקבל אלינו אדם חובש כיפה.   ככה מייצרים חברים,  אדם שבא לנחם ויוצר קשר כלשהו, במקום זה הכל התפקשש בצורה מכוערת.

ליאיר לפיד שרקו בבוז,  ועד עכשיו קשה לי להבין מה  ההיגיון מאחורי זה. מה הבעיה? שהוא חתיך מידי?  שהוא היציע את ברית הזוגיות? שיעל גרמן ועדי קול הן חלק מהפלגה שלו?  שהוביל את הקול הדתי המתון  והסובלני אל מרכז הבמה? מה הבעיה שלכם עם לפיד????

זהבה גלאון ודב חנין עם זאת יכלו לנאם בכיף.  ושוב הקהילה בעטה בעצמה בכשרון רב וצמצמה את עצמה אל חברת המנדטים  הקטנים של מרצ. אחר כך נתפלא למה לא עוברים חוקים בשביל הקהילה. באמת שאלה.

6. שש שנים לבלוג, שש שנים לרצח בר-נוער

אני מסתכל על התאריך ונזכר  שלפני שש נשים חשתי אותו דבר, בסערת רגשות החלטתי לכתב את מה שהטריד אותי וכך נוצר הפוסט הראשון בבלוג זה.  אני אל מציין בדרך כלל את ימי ההולדת של הבלוג, מאחר שהולדתו היא מתוך כאב אישי  אבל הפעם זה נראה תואם מידי

שש שנים לפוסט הראשון.

שש שנים לרצח בבר נוער.

לא יכול להמשיך :-(