היי אנשים,
היום הייתי אמור לפרסם את הרשימה החודשית של הספרים שאני קורא, אבל קראתי את החדשות על מה שקרה במצעד הגאווה בירושלים.
לאלו שלא מודעים- היום התרחש מצעד הגאווה בירושלים, בנושא מרכזי: הטרנסיםות.
במהלך המצעד בחור חרדי בשם ישל שליסל חדר למצעד ודקר 6 אנשים תמימים- מישהי אחת במצב קשה מאוד, אחד במצב קשה, אחד במצב בינוני ושלושה במצב קל.
אתם לא תאמינו עד כמה ההלם שלי היה גדול כשגיליתי שאותו בחור דקר אנשים במצעד הגאווה בירושלים שהתקיים לפני 10 שנים!
הוא בילה 10 שנים במעצר והשתחרר לפני חודש בערך, בדיוק לפני המצעד בירושלים.
אני לא מבין איך המשטרה שחררה אותו כשהמצעד היה קרוב כל כך. אני לא מבין איך הבן אדם הזה לא קלט שההומופוביה והטרנספוביה (ובכלל להטבפאקופובינ) לא עוזרת בשום דבר בשבילו אלא רק פוגעת.
אני לא מבין את האנשים שחושבים שמי ששונה מהם חייב למות או לסבול.
אחרי הכל- אף אחד/אחת לא בחר להיות הומו/לסבית/ קוויר/טרנס/טרנסית/א-מיני/בי/פאן ושאר הקהילה הגאה.
כולנו נולדנו ככה.
אם הייתי יכול לבחור- הייתי בוחר להיוולד בגוף המתאים לי.
אבל לא- אנחנו לא בוחרים איך להיוולד.
אבל אתם יכולים לבחור האם לקבל אותנו או לא. אתם יכולים לבחור אם לתמוך בנו לשוויון כמו כולם או לרצות לרצוח אותנו.
אנחנו כל יום נאלצים להילחם על החיים שלנו.
להילחם לא להיות מוטרדים מינית.
להילחם לא להידקר ולהירצח.
להילחם לאהוב את מי שאנחנו אוהבים.
להילחם פשוט... לחיות.
http://news.walla.co.il/item/2877538
כתבה על האירוע לאנשים שרוצים לדעת עוד.
מחר יום האהבה, ואני לא ממש מרגיש אהבה מצד אנשים.
אני מרגיש שנאה.
תיעוב.
גועל.
מחר תראו בטלוויזיה זוגות סיסים וסטרייטים, סרטי אהבה קיטצ'ים שמתאימים ליום האהבה.
מחר תראו מלא זוגות מסתובבים ברחבי העולם, מאוהבים ושמחים באהבתם.
אבל פה לא תראו אהבה בין שני גברים, או שתי נשים.
פה לא תראו אנשים מראים את האהבה שלהם.
הכל בגלל הפחד מתגובתם של השונאים שלנו...
אני לא חושב שאצא מהבית מחר, אני לא יכול להתמודד עם העולם החיצוני עכשיו... זה יותר מדי עבורי.
היום הוא יום אבל לקהילה, וכולנו נזכור את מי שנפגע פיזית ונפשית.