נשאבתי אתמול

והיה בסדר גמור. אספתי בבוקר את ש' חברתי אחותי, שמתי את פלא אצל ההורים ונסענו לאיכילוב. הגעתי בזמן, לשמחתי הייתי ראשונה. אחרי סבב קבלה אצל האחות (לחץ דם, חום ושאלות כלליות) קיבלתי מיטה ליד החלון (את אותה המיטה שקיבלתי בפעמיים הקודמות). התארגנתי עם החלוק המהמם ליצירת לוק מהמם, והמתנתי. קראו לי לשיחה עם רופא, וכששאלתי מי יבצע את השאיבה הוא אמר שהוא עוד לא יודע, או ד"ר עדי רכס או ד"ר (לא זוכרת את שמו). וואו איך רציתי שזו תהיה עדי! אחרי כמה דקות עדי הגיעה למיטה שלי ואיחלה לי בהצלחה. איזה כיף!

בשמונה וחצי בערך קראו לי לשיחה עם המרדימה. ביקשתי ממנה משהו נגד כאבים ונגד בחילות, היא אמרה שגם ככה היא מוסיפה את זה לקוקטייל. מהשיחה איתה עברתי לחדר הניתוח. הועלתי אחר כבוד אל המיטה, הכינו אותי ווידאו שזו אני. בכל הזמן הזה אני מדברת עם עצמי ואומרת לעצמי "אלוהים הולך איתי באשר אני הולכת". התרכזתי במשפט הזה כדי שהמחשבות לא ינדדו, וגם ביננו, לא היה לי משהו יותר טוב לעשות.

המרדימה הגיעה, חיברה אותי לאינפוזיה (לא כאב בכלל) ואז היא אומרת לי "זהו, עכשיו אני מרדימה אותך, תרגישי תחושה נעימה מתפשטת בגוף. את יכולה לחלום על מה שאת רוצה, על מה תרצי לחלום?" בשניות האחרונות האלה הרגשתי כמו אדים זורמים לי מול הפנים, והספקתי להגיד "על שאלוהים הולך איתי באשר אני הולכת". לא הספקתי לראות את התגובה שלה כי נרדמתי מיד (דווקא מעניין היה לראות את התגובה שלה).

אחרי לא יודעת כמה זמן התעוררתי במיטה באישפוז יום. מעניין, בפעם הקודמת התעוררתי בחדר ניתוח עצמו, והפעם - לא זכרתי שהעבירו אותי מהחדר ניתוח למיטה הזו, והתעוררתי רק במחלקה. ש' אומרת שמילמלתי "דוקטור, דוקטור" וגם "כמה ביציות", אבל אני ממש לא זוכרת את זה, זה כנראה היה בשלב ההזיות לפני ההתעוררות. אני כן זוכרת שכבר התעוררתי, עוד לפני שהבנתי איפה אני וכו', שאלתי "כמה ביציות שאבו?" (נו, מה לעשות, שאלת מיליון הדולר, בשביל זה אנחנו פה, לא?).

אחרי כמה דקות עדי הגיעה ואמרה לי שמונה (8) ביציות !! יש, יופי של מספר, גם בפעם הקודמת זה היה מספר המזל שלנו. התאוששתי, התחזקתי, שתתי תה ומים, עשיתי פיפי והתארגנתי ללכת. קיבלתי מכתב שחרור והודעה שמחר (ראשון) יודיעו לי כמה עוברים נוצרו. הנחיה לנוח שלושה ימיים (כן, בטח..) ושמומלץ לא לנהוג ב- 24 השעות הראשונות (כן, בטח..). החזרתי את ש' הביתה ונסעתי לנוח אצל ההורים.

נחתי אתמול והיום שם ביחד עם פלא, ואחה"צ חזרנו הביתה. היומיים האלה עברו ממש מהר, מידי פעם אני חושבת על העוברים שלי שמתפתחים להם באמבריוסקופ, ומתפללת שיווצרו עוברים בריאים, שלמים ומושלמים, ועוברת הלאה. בטוחה ונמצאת באמון שאלוהים הולך איתי באשר אני הולכת, ושמחר אשמע בשורות טובות.. וככה נתקדם שלב שלב, עד לבטא המיוחלת  

 בדרך לאח או אחות לפלא