לפני כמה ימים שאלה אותי בפייסבוק בלוגרית מוערכת לשעבר, איך במקום החדש, והאם הקסם התפוזי נגמר. זה הביא אותי לחשוב על העניין, ומה קרה לבלוג שלי ולבלוגיה התפוזית בכלל, אחרי קריסת המערכות הסופנית של ינואר. אם להודות על האמת, התפוז לא מת עדיין, ונראה שהוא גוסס באופן יציב. אבל נאלצתי להודות שאכן הרבה מהקסם אבד. הבלוג הזה בגוגל מדשדש ממש. אני מוקיר כל תגובה של כל חבר, אבל בלוג מיועד לכתיבה לרבים, ואחרי שמתרגלים לעשרות רבות של תגובות, הקומץ שהרשומות זוכות לו במקובץ (בגוגל ובתפוז), רחוק ממה שהיה פעם. נראה שאיבדתי כשני-שלישים מקהל קוראיי, כי גם הם הפסיקו לקרוא ולכתוב (ומזייפים בקריאה כמוני), או בגלל שאני מפספס אז חשים בנוח לפספס אצלי. אז כן, יש קסם אחר בגוגל, אבל הקסם של הבלוג הועם מאוד.
מתישהו החודש יזם מוטי שרביט כוחות על, להכניס קצת פלפל לבלוגוספירה. אני אוהב שרביטים, וכמה מהרשומות היותר טובות שלי נכתבו בהשראת שרביטים. גם אני הוזמנתי אליו (תודה על ההזמנה, חברות), אבל התמהמהתי עד שהעניין דעך. פעם, כשחשבתי שיש תקומה לבלוגיה, חשבתי ליזום שרביט חדשי – מין מפעל שרביטים כזה. יש לי אפילו רשימת שרביטים להכנה. אבל גם זה דעך. ומעציב לראות שבעבר שרביטים סחפו את הבלוגיה עם עשרות פוסטים והרבה התלהבות, ועכשיו השרביט הזה הוליד בסה"כ 9 רשומות (לפי חיפוש בתגית). עגמומי!
ובכ"ז, עוד חודש גדוש עניינים הסתיים. אם הבלוג היה פעיל יותר, הייתי יודע טוב למדי מה ועל מה אכתוב רשומה, ומה אמור להישאר לרשומת הקצרים החודשית. אבל זה לא כזה ברור עכשיו, וממילא אני בפיגור רציני, וטרם סיימתי את הרשומות על הביקור בגני הנטינגטון מסוף מאי. טוב, נראה מה ייצא:
אופים בבית
לפני שיצאנו לנסיעה לחוף המזרחי, אביב ביקש הדרכה לאפיית חלה. הדרכתי בסבלנות, אפילו שלא ממש חשבתי שיש סיכוי שיעשה משהו עם המידע הזה. הוא ידוע בגישתו המינימליסטית לאוכל, שאין סיבה להכין סנדביץ' אם אפשר להסתפק בפחות השקעת מאמץ, ולפתוח איזו שקית במבה.
לפני שיצאנו לנסיעה לחוף המזרחי, אביב ביקש הדרכה לאפיית חלה. הדרכתי בסבלנות, אפילו שלא ממש חשבתי שיש סיכוי שיעשה משהו עם המידע הזה. הוא ידוע בגישתו המינימליסטית לאוכל, שאין סיבה להכין סנדביץ' אם אפשר להסתפק בפחות השקעת מאמץ, ולפתוח איזו שקית במבה.
והנה היתה הפתעה – באחד הערבים קיבלתי הודעת ווטסאפ עם התמונות הבאות, שהבהירו שבמפתיע הבחור תפס יוזמה. נחת אמיתית!
נמלים
שוב קיץ, ושוב נלחמים בנמלים. הן חיות להן בהנאה בקירות החלולים, וכל פעם מגיחות בשביל מתסכל וארוך לארונות, או לכל מקום שמעניין להן והם מוצאות. ובבית שלנו יש להן הרבה מה למצוא. אז שמים מלכודות, מרססים ונלחמים עד ההתפרצות הבאה. מעצבן!
אתגרי צילום
כבר סיפרתי על האתגרים האלה. נראה שהכיף הזה בלשתף בצילומים מחליף קצת את ההנאה הבלוגרית שעליה כתבתי. אז אני משתתף די הרבה, נהנה ומגיע להישגים נאים. ובהקשר הזה – הרבה מהצילומים אני משתף בפלטפורמות שונות שיש לגוגל. הצצה בסטטיסטיקה מעניינת למדי – מסתבר שבכל יום צופים בתמונות שלי עשרות אלפים. חשיפה נאה למדי, הרבה יותר ממה שאי פעם זכיתי לו בבלוג, גם בימים הטובים.
צמחונות
התוודיתי לא פעם שאני אוהב לאכול בשר. כנראה שהגוף משדר לי בכך שהוא זקוק למזון כזה. אבל אכילת מזון שמישהו שילם עליו בחייו גורמת לי אי נוחות מצפונית. ברור לי שעל הספקטרום של היחס לבעלי חיים, אני לא נמצא במקום גבוה מספק. אז התחלתי בשינויים קלים – הפסקתי לחלוטין אכילת יונקים. הם דומים לנו מדי. גם אכילת עופות צמצמתי, אבל עדיין. אולי בהמשך אוריד גם את זה. אז אני לא צמחוני עדיין, אבל נע בכיוון בזהירות.
התוודיתי לא פעם שאני אוהב לאכול בשר. כנראה שהגוף משדר לי בכך שהוא זקוק למזון כזה. אבל אכילת מזון שמישהו שילם עליו בחייו גורמת לי אי נוחות מצפונית. ברור לי שעל הספקטרום של היחס לבעלי חיים, אני לא נמצא במקום גבוה מספק. אז התחלתי בשינויים קלים – הפסקתי לחלוטין אכילת יונקים. הם דומים לנו מדי. גם אכילת עופות צמצמתי, אבל עדיין. אולי בהמשך אוריד גם את זה. אז אני לא צמחוני עדיין, אבל נע בכיוון בזהירות.
צילום
יצא לי החודש לצאת לצלם כמה פעמים. לא משהו גדול ממש, אבל די הרבה פעמים של יציאות צילום קצרות. הנה לקט מצומצם:
יצא לי החודש לצאת לצלם כמה פעמים. לא משהו גדול ממש, אבל די הרבה פעמים של יציאות צילום קצרות. הנה לקט מצומצם:
הופעה וזיקוקים בפארק, לכבוד ה-4 ליולי
נפגשנו, קבוצת הצלמים המקומית, למפגש צילום עם דוגמנית מתלמדת
בהמשך נשארנו לצילומי לילה של שביל החלב
סיור ליל ירח עם אביב (שהיה נחמד וליווה אותי) בחוות פאראמונט ובחוף מאליבו
בשמורת ספולבדה![]()
שבבים
עוד כמה דברים ממש קטנים:
עוד כמה דברים ממש קטנים:
- נחמד שיורד גשם ביולי. במיוחד גשם רציני שנמשך כ-3 ימים.
- טיילנו בוונטורה אבל לא צילמתי (גשם, כאמור). יש כיף גל בלטייל בלי לצלם.
- צפיתי בשני סרטים מצויינים – משפחת בלייה המרגש (תודה, קליספרה), והאישה בזהב החזק. מומלצים! (ואולי עוד אכתוב עליהם ממש, כי הם ראויים).
איחולים לחודש מוצלח ומהנה, בלי חום מוגזם, בלי טרור ובלי שגעונות מוגזמים.