בקיצור: קורט וייל הצליח, ברתולט ברכט נכשל. בקאמרי התירגום מפריע. $$$ [3410]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
"אופרה בגרוש" היא גם הצגה מוזיקלית, מצליחה מאוד, וגם מניפסט פוליטי. אנשים באים לאולם התיאטרון, שומעים את כל "הדרעק" (תסלחו לי על הביטוי, זה ברכט, לא אני) שברכט זורק להם בפנים, מוחאים כפיים, והולכים הביתה וממשיכים בכל אותם המעשים שברכט מראה להם אותם בכל מפלצתיותם. "הבלדה על מקי סכינאי" רצה במצעדי הפזמונים כמין שיר אהבה. הם שומעים את "שירה של ג'ני" (וספינה של פיראטים") המלא שינאה איומה לכל הבורגנים, מדושני העונג, היושבים באולם – והם מוחאים כפיים, ואינם תופסים שהכוונה היא להם, ולא לבאי בית המלון שבו עובדת ומבוזה ג'ני בעיר עלומה. הסיפורים המזעזעים, המסרים החזקים – כולם נשארים באולם התיאטרון, וברכט לא הצליח לשנות את עולמנו כהוא זה.
ברתולט ברכט מראה לנו את עולמנו בכל כיעורו. עולם הפשע, עולם הקבצנות, עולם הזונות, המשטרה, עולם ההון, עולם העיתונות, מערכות השילטון – כולם מחוברים יחד, כולם מושחתים. בימים אלה, כשפרשת רונאל פישר, עם הפקד ערן ברכה, עם הפרקליטה רות דוד, עם פרשת "ישראל ביתנו", עם "ישראל היום", עם ביבי נתניהו שהוא גם ראש הממשלה, גם שר החוץ, גם שר התקשורת וגם שר הבריאות – ברכט צודק. החברה שלנו רקובה, החברה שלנו בישראל, לא בגרמניה של ימי ויימאר. אבל כולם מוחאים כפיים, הולכים הביתה וממשיכים לעשות את מה שעשו קודם. אף אחד לא קופץ ואומר: אי אפשר להמשיך ככה! ואם מישהו יעיז לצעוק, האנשים ילכו מסביב, כאילו הוא יצא מדעתו.
ברתולט ברכט איננו טלית שכולה תכלת. כאשר אני רואה את מקי סכינאי, מופיע על הבמה ומנצל את כל הנשים סביבו, אני רואה שם את ברכט עצמו, שלא כתב בעצמו את כל מחזותיו המצליחים, אלא ניצל את הנשים שהעריצו אותו, והיו מוכנות לעשות הכל למענו – ולא נתן להן קרדיט.
ההצגה בקאמרי
התיאטרון הקאמרי מעלה את המחזה "אופרה בגרוש" (במקור Die Dreigroschenoper "אופרה בשלושה גרושים") בפעם השמינית בישראל. כמו בפעמים הקודמות זאת הצגה מצליחה מאוד, והקהל נוהר לראות אותה. שירים טובים, שחקנים טובים, מוזיקה נפלאה של קורט וייל, סיפור טוב – ההצלחה מובטחת. אבל אני לא התלהבתי מההצגה, וגם לא האישה שאיתי. אנו מכירים את ההצגה בעל פה, וכל פעם, אחרי שהשחקנים שרו את השיר במילים שלהם, אנו שרנו זו לזה את השיר במילים הנכונות, המילים שאנו מכירים. דורי פרנס הוא מתרגם מופלא, אבל הוא וגלעד קמחי (הבמאי) בחרו לתרגם מחדש את המחזה ברמה של סלנג, שפתם של הפושעים המוצגים על הבמה. התירגום הזה עשה לי "חור באוזן". גם בהצגות הקודמות היו תירגומים חדשים, שאינם התירגום הנפלא של אברהם שלונסקי, אבל אלה היו תירגומים סבירים. התירגום הזה, של דורי פרנס (ר' בהמשך), שכאמור הוא מתרגם מופלא, עשה לי רע. מי שלא ראה את ההצגות הקודמות, ולא שמע את התירגומים הקודמים – אני מניח שיוכל ליהנות יותר מן ההצגה הזאת. מזל שלא החליטו להחליף את שם ההצגה, שנתן שלונסקי, ל"אופרה בשלוש אגורות".
אז נעזוב את התירגום. איך ההצגה? מירב שירום, שמשחקת את פולי פיצ'ם, היא נפלאה, ובמיוחד כשהיא שרה את השירים החזקים שברכט שם בפיה. גם כנרת לימוני היא לוסי בראון מוצלחת מאוד. האכזבה שלי היתה עם התפקיד הראשי, מקי סכין (או מקי סכינאי). איתי טיראן, שהיה סיראנו כה נפלא, היה ריצ'רד השלישי המרושע, והיה הקונפרנסיה הארסי בהצגת "קבארט" בהצלחה אדירה – פה הוא היה לא כל כך מוצלח. דומני שהוא התרגל לכך שכולם מתלהבים מכל פיפס שהוא עושה, שהוא לא טרח להיות מקי אמיתי. הוא מסתובב על הבמה כמו טווס, ואותי הוא לא שיכנע שהוא הגבר, שכל הנשים נשכבות כשהוא רק מופיע.
גם הלנה ירלובה, שבעבר כתבתי עליה שהיא ממלאת את הבמה ברגע שהיא מופיעה, הפעם, בתפקיד הזונה, היא קפואה. כשהיא שרה את השיר "היו ימים", על הימים הטובים שלה עם מקי בבורדל, לא היה בקולה טיפה של רגש. מי שכן מצליח לרגש את הקהל, בכל פעם שהוא עולה על הבמה, בשלושה תפקידים זוטרים – זה יוסי גרבר. הנאה מרובה גרמה לי גם תחיה דנון, בהופעה של דקה וחצי בהן ניתן לה פיתחון פה. גדי יגיל, בתור ג'ונתן ירמיהו פיצ'ם, הבוס של הקבצנים, עירית קפלן, בתור אשתו, ושמחה ברבירו, בתור טייגר בראון, מפקד המשטרה וחברו של מקי – הם בסדר גמור. התפאורה של ערן עצמון, מערכת כלובים ופיגומים, שעולים ויורדים, נעים ימינה ושמאלה – לא הבנתי את הרעיון הגדול שמסתתר בה.
נקודה משנית: בשיר על "שלמה המלך", הושמט הבית על סוקרטס. לי זה היה חסר.
לסיכום: מי שילך להצגה הזאת – מובטח לו שיצא מבסוט, בתנאי שלא יחשוב יותר מידי על המסר שברכט מטיח בפרצופו.
נספח
השוואה בין שני תירגומים של שיר אחד:
הבלדה על מקי סכין
תירגום: דורי פרנס
וכריש, יש לו שיניים,
זה בולט ואין לטעות,
ולמקי יש סכין, רק
זה סכין שאין לראות.
בירוקת של התמזה
איש נפל ואיש טבע.
זה לא וירוס או כולרה,
זה רק מקי בסביבה.
מקי סכינאי
תרגום: אברהם שלונסקי
זאב המים לו שיניים
לו שיניים שני טורים
ולמקי סכינאי
יש סכין במסתרים.
לו שיניים שני טורים
ולמקי סכינאי
יש סכין במסתרים.
זאב המים דג טורף לו
דם מציף את הנהר
אצל מקי סכינאי
לא תכירו שום דבר.
בירקרק מימי התמזה
ערב ערב צף גוף מת
אין זה דבר, או כולרה
זה סתם מקי משוטט.
דם מציף את הנהר
אצל מקי סכינאי
לא תכירו שום דבר.
בירקרק מימי התמזה
ערב ערב צף גוף מת
אין זה דבר, או כולרה
זה סתם מקי משוטט.
אתם מבינים מה כואב לי?
עוד
אני ממליץ בפניכם להיכנס ליוטיוב, ולחפש בו את
ולהאזין לשירים החזקים מתוך ההצגה, במילים של אברהם שלונסקי, בביצועים של חיים טופול, יונה עטרי, אריק לביא, שושיק שני, שמעון בר, מירי אלוני, אורי זוהר, זהרירה חריפאי, וגם ביצועים של תלמידים מבתי ספר לתיאטרון ולמוזיקה.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 580,148 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: ביקורת והמלצות, תיאטרון, תיאטרון הקאמרי, ברכט, דורי פרנס, שלונסקי, מירב שירום, מחזמר, קפיטליזם, שחיתות, אקטואלה, פוליטיקה,