התקדמתי לעברו מרוגשת, הבטתי בכחול העמוק שלא נגמר. בצעדים מדודים נשכבתי, נשפתי, שאפתי ואספתי לתוכי את הטעם המלוח המוכר כל כך. התמלאתי התרגשות ענקית. רוקנתי ראשי ממחשבות מיותרות, קילפתי מעלי הגנות ונשמתי עמוקות. התחברתי לשקט, לרחש הגלים ולרוח המלטפת. איפשרתי לגוף להשתחרר, להרגיש, לחוות, להקשיב, להתנתק ולהסתחרר. מגע החול בכפות רגליי, גרם לחמימות ונעימות.
רציתי לצעוק.
טבלתי בו מכף רגל ועד ראש. הרגשתי איך שאני מתנקה ממחשבות ורגשות שליליות שהיו מנת חלקי זמן לא מבוטל, ובדיוק עכשיו, מרגישה שזה השקט לו אני משוועת.
הבטתי לאופק ועיניי התמקדו בדיוק בנקודה בה מתחברים השמים והמים. דמעות מלוחות נפלו זו אחר זו ללא כל שליטה והתמזגו בכחול, הרגשתי משוחררת ושלמה.
היינו שם - אני, המים, השמים ואלוהים.